עלינו לקבוע תג מחיר יקר לאיומי מדינות אירופה

דברי שרת החוץ של האיחוד האירופי, קאיה קאלאס, בשבוע שעבר, שלפיהם מקדמות מדינות האיחוד סנקציות והגבלות סחר נגד חברות הפועלות ביהודה ושומרון, אינם עוד התבטאות דיפלומטית חולפת. מדובר בניסיון מסוכן להפוך את הכלכלה האירופית למנוף לחץ מדיני נגד הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. מדינות שנהנות במשך שנים מהחדשנות, הביטחון והטכנולוגיה הישראליים מבקשות כעת להשתמש בכוחן הכלכלי כדי לכפות על ישראל מדיניות מדינית.

על רקע מגמות אלו, הודעת ראש הממשלה נתניהו על קידום מתווה שיחליף בעתיד את מודל הסיוע הביטחוני האמריקאי בשותפות המבוססת על פיתוחים ביטחוניים משותפים היא שינוי מרענן. אין פירוש הדבר שישראל צריכה להתרחק מארצות הברית. להפך, הברית האסטרטגית עם וושינגטון היא אחד הנכסים החשובים ביותר של ישראל. עם זאת, מלחמת התקומה המחישה לממשל האמריקאי את התמונה האמיתית. למרות הקולות הביקורתיים שנשמעים מגורמים בכירים במפלגה הדמוקרטית, לצד הקולות הגוברים בקרב המחנה הבדלני הרפובליקני נגד הסיוע הביטחוני לישראל, ראוי להזכיר שהוא כיסה לישראל הקטנה כרבע מסך עלויות המלחמה, בעוד שישראל נשאה בכשלושה רבעים מהנטל הכלכלי.

הסיוע הביטחוני האמריקאי שאושר מאז אוקטובר 2023, כולל חבילות החירום והסיוע השוטף, מסתכם בכ־22-20 מיליארד דולרים, שהם כ־75-70 מיליארד שקלים בקירוב. כלומר, גם לאחר הסיוע האמריקאי, ישראל נשאה בכ־70%-75% מהעלות הכלכלית הכוללת של המלחמה שמהווה נטל עצום על ישראל, בעוד שהסיוע האמריקאי כיסה כרבע עד שליש בלבד מהעלות, הוצאה זניחה לארצות הברית. בפועל, מדובר בפחות מעשירית האחוז מהתוצר האמריקאי השנתי, המסתכם בכ־30 טריליון דולרים.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת שי אלון המטרה: פחות תלות בשלטון המרכזי לפיתוח תשתית מוניציפלית

בנושא 1206b טבע כבר לא גנרית

בנוסף לכך, חשוב להדגיש שהיקף הסיוע האמריקאי עד כה אינו כולל רק הוצאות סיוע ישירות לישראל, אלא מגלם בתוכו הוצאות עקיפות שנועדו להגן על מכלול האינטרסים האסטרטגיים של ארצות הברית במזרח התיכון, ובהן הגנה על מפקדותיה ובסיסיה הצבאיים במדינות המפרץ והמזרח התיכון, על נתיבי הסחר הבין־לאומיים, על בעלות בריתה באזור. במילים פשוטות, לאורך המלחמה ישראל נשאה ברובו המכריע של הנטל הכלכלי העצום, ושילמה מחיר דמים של מאות מחייליה, במלחמתה המשותפת עם ארצות הברית נגד זרועות הטרור האיראניות במזרח התיכון.

באותה המידה בדיוק, גם אירופה נהנית במשך עשרות שנים מהיתרונות שמציעה ישראל: סייבר, בינה מלאכותית, רפואה, חקלאות, טכנולוגיות מים ותעשיות ביטחוניות. מי שמבקש ליהנות מכל אלה אינו יכול לצפות שהיחסים יהיו חד־כיווניים. אם מדינות אירופה בוחרות לקדם סנקציות מפלות נגד ישראל, על הממשלה לבחון מחדש את היקף שיתופי הפעולה הביטחוניים, המחקריים, הטכנולוגיים והכלכליים עימן, ולהבהיר שהדדיות היא תנאי יסוד ביחסים בין מדינות. במקביל, יש להקים מטה בין־משרדי שיכין את ישראל לתרחישי סנקציות באמצעות גיוון שוקי היצוא, הרחבת שיתופי הפעולה עם מדינות ידידותיות והכנת מנגנוני סיוע לעסקים שעלולים להיפגע.

הלקח ברור: ישראל צריכה להמשיך לטפח את הברית האסטרטגית עם מדינות ידידותיות כארצות הברית, הודו, ארגנטינה, טאיוואן ואיחוד האמירויות, אך במקביל לחזק את עצמאותה הכלכלית ולהפחית ככל האפשר את תלותה בגורמים חיצוניים. עצמאות מדינית אינה נמדדת רק ביכולת להגן על הגבולות, אלא בראש ובראשונה ביכולת לקבל החלטות לאומיות בלי לחשוש שמדינה אחרת תשתמש בכוחה הכלכלי כדי לכפות עליה את רצונה.

הכותב הוא רואה חשבון, ראש המועצה המקומית בית אל ויושב ראש ועדת הכספים במרכז לשלטון מקומי