בניגוד לסיכומים, 'כוח השלום' בעזה עבר להגן על חמאס

"הסכם היסטורי", כך כינה נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ את הסכם 15 הנקודות שפרסמה מועצת השלום, אותה מפת דרכים להפסקת אש, שיקום הרצועה ונסיגת ישראל מעזה. בתגובה, חמאס כהרגלו מדבר בשני קולות. מצד אחד מצהיר כי אין בכוונתו להתפרק מנשקו לעולם, ומצד שני מביע את נכונותו העקרונית ליישום ההסכם.

בישראל המצב שונה. פרטי ההסכם, שמתגלים יותר ויותר כחד־צדדיים ומסוכנים, מדירים שינה מעיני הגורמים הבכירים בירושלים. ולמרות ההכרזה החגיגית של הנשיא טראמפ, מאז פרסום פרטי ההסכם נעשים מאמצים קדחתניים מאחורי הקלעים כדי לבלום את התקדמותו.

בראשון השבוע (לאחר ישיבת קבינט בהולה בנושא בחמישי), בפתח ישיבת הממשלה הצהיר ראש הממשלה נתניהו בקולו, באופן חד־משמעי, כי ישראל מסרבת לקבל את ההסכם. "ישראל שוללת את מסמך 15 הנקודות", הודיע נתניהו, "שמעתי שאומרים: לא אמרתם. אז הנה אני אומר עוד פעם: ישראל שוללת את מסמך 15 הנקודות".

ואכן, פרטי ההסכם מטרידים ביותר. כך למשל, על פי ההסכם יהיו איסוף ואחסון הנשק של חמאס נתונים תחת פיקוח גורמים מהוועדה הטכנוקרטית הפלשתינית, וללא כל פיקוח ישראלי. ההגדרה המדויקת לנשק שמתוכנן להיאסף, גם היא מעורפלת עדיין. סעיף נוסף קובע כי הנשק הקל יהיה בהתאם לדין הפלשתיני, קרי לא יועבר לאחסון וייוותר בידיהם של פעילי ארגון הטרור. עוד נקבע כי במקביל לתהליך פירוק חמאס מנשק, ולא רק לאחר השלמתו, ישראל תידרש לסגת באופן מדורג משטח הרצועה. זאת ועוד, על פי ההסכם, הנסיגה חייבת להיות עד קו הגבול, ללא השארת פרימטר – קביעה המנוגדת לתוכנית 20 הנקודות של הנשיא טראמפ.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת רבקי גולדפינגר נרצח בפיגוע ירי בבנימין: מרדף נרחב אחר מחבל

עוד מאת רבקי גולדפינגר סעודיה בין המצרים: איראן והח'ותים סגרו לה את נתיבי הנפט

אך בעוד ישראל מביעה את התנגדותה הנחרצת, הממשל האמריקני מצידו דווקא מביע את רצונו להתקדם ביישומו. ראש הממשלה, בדבריו בתחילת השבוע, אף רמז למתיחות מול הממשל האמריקני, כששיתף שמתקיימות שיחות בנוגע להסכם. "אנחנו מדברים עם האמריקנים על הנושא הזה. יש להם רעיונות, חלק מהם מקובלים עלינו וחלק לא מקובלים עלינו. ואנחנו יודעים לעמוד מול הדברים האלה", אמר.

 "המילה פירוז לא צריכה פירוט"

מי שמשוכנעת כי הסכם 15 הנקודות – או "מפת הדרכים", כפי שהיא מקפידה לכנותו – מסוכן ביותר למדינת ישראל, היא שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית סטרוק, חברת הקבינט המדיני־ביטחוני. "קודם כול ולפני הכול, חשוב להבהיר שישראל לא מכירה במסמך הזה שיצא תחת ידי מועצת השלום והמתווכות", היא מדגישה, "המטרה הראשית של תוכנית 20 הנקודות היא פירוז עזה ופירוק חמאס מנשקו. היא מופיעה כבר בסעיף הראשון, ואני מצטטת: 'עזה תהיה אזור נטול טרור, שעבר דה־רדיקליזציה, שאינו מהווה איום על שכנותיה'. סעיף מאוד החלטי וברור, שגם קיבל את אישור מועצת הביטחון של האו"ם. בעצם יש קונצנזוס בין־לאומי שחמאס צריך להיות מפורק לחלוטין מנשקו, ועזה כחבל ארץ צריכה להיות מפורזת לחלוטין. ואת זה מפת הדרכים מוחקת כעת לחלוטין".

בתוכנית 20 הנקודות ההגדרות היו מאוד מופשטות ולא מפורטות בצורה ברורה. אמרו פירוז, אמרו פירוק, אבל לא פירטו מה בדיוק זה כולל, כך שאולי זה נתון לפרשנות?

"המילה פירוז לא צריכה פירוט", מתעקשת סטרוק, "זה כמו שאומרים: הבקבוק הזה ריק. אין צורך בהסבר שהוא ריק. פירוז, המשמעות היא ריק מנשק. עזה צריכה להיות ריקה מנשק. זה מה שכתוב. וזה לא נתון לפרשנות. וברגע שזה לא ריק – זה הופך להיות חבל ארץ מסוכן כי מה לעשות, לא גרים שם הולנדים. ולכן, עצם העובדה שבהסכם מאפשרים להשאיר את כל הנשק בעזה – זו הפרה בוטה שישראל לא יכולה להשלים איתה".

השרה סטרוק מבקשת להדגיש כי מדובר בארסנל רחב ממדים של אמצעי לחימה, שחובה להוציאו משטח הרצועה: "מפת הדרכים קובעת שהנשק לא יוצא מעזה. ואם הנשק לא יוצא מעזה, עזה לא מפורזת. אנחנו לא מדברים על שניים-שלושה אקדחים. אנחנו מדברים על ארסנל נשק עצום של אלפי טילים, אר־פי־ג'י, נ"ט, בתי מלאכה לייצור נשק, מנהרות… וכל זה על פי מפת הדרכים יישאר ברצועה", היא מזדעקת, "זה כשלעצמו פשע ויריקה בפרצופה של מדינת ישראל. זה זלזול עמוק בצורך הכי בסיסי והכי קיומי שלנו".

את טוענת שזהו קו אדום שישראל לא יכולה להסכים איתו, גם במחיר של עימות דיפלומטי מול ארצות הברית?

"בוודאי. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו שעזה תהיה חמושה, ואנחנו לא אמורים להסביר את זה לטראמפ, כי הנשיא בעצמו כתב את המשפט הזה בתוכנית 20 הנקודות שלו. ואם הוא כתב את זה – כנראה הוא מבין עד כמה זה הכרחי. להערכתי, לא הנשיא טראמפ הוא מי שהכניס את הדבר הזה לתוך מפת הדרכים. אני חושבת שניקולאי מלאדנוב, הנציב העליון של מועצת השלום, שמראש יצאתי נגד המינוי שלו, הוא בעייתי.

"האיש הזה כבר שימש באזור שלנו כשליח האו"ם למזרח התיכון, ומה שאפיין את הפעילות שלו אז היה יחס סימטרי לישראל ולארגוני הטרור. ועכשיו הכול חוזר על עצמו. די לצפות בריאיון שלו השבוע עם עמית סגל ב־12N, ולהבין במי מדובר. הוא מדבר על 'שני עמים שסבלו', וכמו בעבר, הוא עושה סימטריה איומה בין ישראל לחמאס. מלאדנוב גם מדבר על נסיגה ישראלית עד הגדר ממש, למרות שבתוכנית טראמפ מוזכר באופן מפורש פרימטר. מלאדנוב חורג לגמרי מהמנדט שלו. הוא לוקח את תוכנית טראמפ, ובאמצעות מפת הדרכים מייצר לה שינוי כיוון דרמטי, שסותר את התוכנית הראשונה", מפנה סטרוק אצבע מאשימה.

"הוא כותב שהחוק שישלוט בעזה, במערכת השלטון החדשה ובכל הגופים השלטוניים, יהיה החוק הפלשתיני, שזה דבר חמור ביותר שמדינת ישראל לא יכולה לחיות איתו. זה אומר שזאת תהיה מדינה שלפי החוק שלה לא רק שאין איסור לתקוף את ניר עוז, כפר עזה או שדרות, אלא שזה דבר מבורך, שמקבלים תמורתו תגמול כספי. הפעם אחרונה שהייתה מערכת חוקים כל כך אנטישמית, הייתה בגרמניה הנאצית".

עוד מציינת סטרוק: "מבחינתו הנשק נשאר בעזה, רק עובר מיד ליד, מחמאס לידיים של הממשל הפלשתיני החדש, שכפוף לחוק הפלשתיני הישן. כשמפת הדרכים קובעת שהנשק לא יוצא מעזה אלא רק יעבור מיד ליד בתוך עזה, ורק לידיים פלשתיניות, איזה מין פירוז זה? ומי הן אותן ידיים פלשתיניות? ידיים של אותה רשות שהחוק שלה מתיר ואף מעודד פיגועים, ועכשיו מועצת השלום גם תצייד אותה בנשק שובר שוויון? לזה קוראים פירוז?".

אבל למה ציפינו, אם המתווכות שבוחשות בסיפור הזה הן מצרים, קטאר וטורקיה?

"זה בהחלט חלק מהעניין. מי שולח כמתווכות מדינות שחמאס הוא בן הטיפוחים שלהן? עצם השימוש בהן הוא מגונה והרה אסון. כך למשל, מפת הדרכים מממנת את חמאס פעמיים: פעם אחת כשהיא מתקצבת מתקציב מועצת השלום את מחבלי ופקידי חמאס שלא הצליחו להיכנס לגופים החדשים של הרשות החדשה שתקום בעזה. מועצת השלום תשלם להם פנסיות ותנאים סוציאליים, ותחסוך את הכסף הזה כמובן מקופת חמאס. ופעם שנייה, מועצת השלום לוקחת על עצמה לשלם את החובות של חמאס למה שהיא מכנה במילים מכובסות 'תשלום לספקים וקבלנים', עד לסכום עתק של 400 מיליון דולר. זה מטורף", היא קוראת בזעם, "מי שעומד מאחורי מפת דרכים כזו לא מבין מה זה חמאס, לא מבין מה זה טרור ולא מבין מה תפקידו. ממש טירוף מערכות".

"אין כרגע לחצים לסגת"

השרה סטרוק מתארת כיצד עם פרסום הסכם 15 הנקודות לפני כשבועיים נדהמה מהסכנה הרבה הטמונה בו לביטחון ישראל, וכיצד לאחר שצללה לעומק הדברים שיגרה יחד עם השר סמוטריץ' מכתב בהול לראש הממשלה. בעקבותיו התכנס הקבינט המדיני־ביטחוני לדיון דחוף, וראש הממשלה אף יצא כאמור בהבהרה פומבית כי ישראל דוחה את המסמך.

"אחרי שביררנו את חומרת הדברים לעומק, שלחנו את המכתב לראש הממשלה. פנינו אליו, כי כשהקבינט אישר להכניס את כוח הייצוב הבין־לאומי, ה־ISF, זה היה על בסיס מה שהוגדר בתוכנית 20 הנקודות של טראמפ. אבל התפקיד שלו שונה במפת הדרכים לבלי הכר", היא מלינה, "בתוכנית 20 הנקודות, ה־ISF הוגדר ככוח שיטור שהולך לעבוד מול העזתים, ושיפעל עם ישראל לסיוע באבטחת אזורי הגבול. אבל במפת הדרכים, לפתע פתאום אנחנו רואים שלכוח אסור לעסוק במשימות שיטור. ממש כתוב שחור על גבי לבן שאסור לו לפעול מול העזתים, אלא תפקידו להפריד בין הכוחות הישראליים לבין האזורים שבשליטת הרשות החדשה, ולפקח על עמידת הצדדים בהפסקת האש. זה שינוי תפקיד קיצוני, ממש היפוך. עיוות מוחלט של התוכנית. מי הסמיך אותם לבצע היפוך תפקידים כזה? ולמה שישראל תסכים להכניס לעזה כוח שיכבול את צה"ל?", היא שואלת בחוסר השלמה.

"כשזה התברר, ביקשנו לעשות 'הולד' לכל הדבר הזה, ולברר בכלל מה קורה עם מפת הדרכים הזאת, שמרגע לרגע נהיה יותר ויותר ברור כמה היא מסוכנת. איציק פיטוסי, אב שכול, דייק כשאמר שהמפה הזאת היא לא מפת דרכים אלא מפת דמים. באמת ובתמים מדובר במפת דמים".

מה מקור החשש אם ישראל אפילו לא חתמה על מפת הדרכים והיא לא מחויבת לה?

"אנחנו לא מחויבים למפת הדרכים, אבל אנחנו רוצים שיהיה ברור לעולם שאנחנו לא מחויבים לה. ולכן הרגע שבו ראש הממשלה הצהיר בצורה פומבית שאנחנו מתנגדים למפה הזאת מכול וכול – הוא רגע מאוד משמעותי".

זה הגיע בעקבות ההתכנסות של הקבינט?

"כן. אנחנו לא רצינו להשאיר את זה עמום. ביקשנו שייאמר בצורה הכי ברורה שמדינת ישראל לא מקבלת את זה. רצינו שיהיה ברור שזה מסמך לא לגיטימי, ואין סיכוי שנפעל לפיו".

ומה מצופה שיקרה עכשיו?

"אני לא יודעת מה מצופה, אני יודעת להגיד מה אני חושבת שצריך לקרות. קודם כול אני חושבת שישראל חייבת לחזור לחיסולים בעזה".

כבר יותר משבוע ישראל לא תוקפת ברצועה, והחיילים מורשים לירות רק על מנת להסיר איום. נראה שמופעלים על ישראל לחצים כבדים, אולי אפילו להסיג כוחות?

"אין לחצים להסיג כוחות כרגע".

אלה סתם שמועות?

"שמועות או לא, אני לא מכירה כאלה לחצים. ישראל נמצאת איפה שנמצאת, ואין לחצים מהסוג הזה".

בעיה ושמה מלאדנוב

גורמים במועצת השלום צוטטו השבוע אומרים שהלכה למעשה ישראל מקיימת את ההסכם, כי היא ניצבת על הקו הצהוב המקורי של 53 אחוזים. מה את משיבה להם?

"בעזה ישנו הקו הצהוב המקורי, וישנן הבטונדות שזזות כל הזמן לכיוון מערב. בתווך שבין הבטונדות לבין קו המוצבים, אין ולא הייתה שהות קבועה של צה"ל אלא רק פעילות. יחד עם זאת, אם זה גורם למועצת השלום לחשוב שקיבלנו את מפת הדרכים – אזי ישראל צריכה לחזור לעבוד ביתר שאת במרחב שבין הבטונדות לבין המוצבים, שיהיה ברור גם במעשים שאנחנו לא מקבלים את התוכנית הזאת בשום פנים ואופן".

השאלה היא למה הם בכלל חושבים כך. אולי ישנם מסרים שהם מקבלים בחשאי מישראל?

"אני מקווה מאוד שזה לא נכון. אני גם אברר ואעקוב אחרי זה, ועם זאת, כל מעשה וכל פעולה שעלולים ליצור את הרושם שאנחנו מקבלים את מפת הדרכים דה פקטו – יש לתקן אותם. אסור שייראה אפילו למראית עין כאילו אנחנו מסכימים לה. מעבר לכך, גם צריך לא לאפשר את הכניסה של כוחות ה־ISF".

למרות שהקבינט כבר אישר את כניסתם?

"אישרנו את כניסת כוחות ה־ISF כפי שהיו כתובים בתוכנית 20 הנקודות, אבל מכיוון שהתפקיד שלהם השתנה מהותית אז אסור לאפשר להם להיכנס לשטח הרצועה. אנחנו לא צריכים בעזה כוחות זרים שיכבלו את צה"ל".

הקול הנחוש וההחלטי הזה נגד הסכם 15 הנקודות מצד ישראל הועבר גם לארצות הברית?

"אני מניחה שכן, וחשוב לציין שהביקורת לא מופנית לארצות הברית אלא למועצת השלום ולמלאדנוב".

ולמתווכות?

"מבחינתנו המתווכות הן אותו דבר כמו חמאס. אין לנו שום שיג ושיח איתן. הן לא אמורות להיות בכלל חלק מהתמונה. באופן אבסורדי, על פי מפת הדרכים המתווכות האלה אמורות להיות חברות בוועדת אימות, שתפקידה יהיה לוודא שכל צד עושה את חלקו. מדינות תומכות טרור, שנתנו מחסה לבכירי חמאס, ומשמשות בסיס ומכבסת כספים לחמאס יפקחו על פירוז עזה? ואגב, מפת הדרכים מאפשרת לאותה ועדת אימות להאריך באופן בלתי מוגבל את משך זמן הפירוק מנשק, שזה סעיף שהוא לא נתפס. אין שום סיכוי שאנחנו נאפשר לזה לקרות".

עצם זה שחמאס הוא צד בדיונים לגיבוש מפת הדרכים, ואחרי שלוש שנים של מלחמה הוא עוד יושב בנחת בקהיר עם המתווכות ומנסח מחדש את הגדרת 'פירוק מנשק', האם זה לא כישלון שלנו?

"אם היינו מקבלים את דעתו – זה היה כישלון איום ונורא. אבל אנחנו לא מקבלים את מפת הדרכים, ולא מקבלים את ההתייחסות לחמאס כאילו הוא יכול לעצב מחדש את התוכנית. מבחינתנו יש רק שאלה אחת שעומדת בפני חמאס, והיא: האם הוא רוצה למסור את הנשק שלו מרצונו, או שאנחנו נעשה את זה בכוח. לא אמורה להיות לחמאס שום זכות לנהל ולעצב מחדש את ההסכמים. לצערי אני צפיתי מראש שזה מה שיקרה, כי ברגע שנותנים לאדם כמו מלאדנוב לנהל את האירוע זו תוצאה כמעט צפויה מראש. האיש לא מבחין בין טוב לרע", היא קובעת, "כשהוא אומר שכדי שהגיע ליעד הוא מוכן לעבוד גם עם השטן – הוא כנראה לא מבין מה היעד, מי השטן ומה ישראל סבלה מהשטן הזה בשבעה באוקטובר".

בקונסטלציה הקיימת, מה ישראל מתכוונת לעשות?

"התוכנית הזאת היא תוכנית מסוכנת, ולכן ישראל צריכה קודם כול לשלול אותה מכול וכול. את זה עשינו, ברוך השם. ישראל צריכה להימנע מכל פעולה מעשית שאולי תתפרש כאילו התוכנית מקובלת עליה. היא צריכה למשוך חזק מאוד בברקס ולא להכניס בשום פנים ואופן את כוח ה־ISF, והיא צריכה לחתור להשמדת חמאס באופן צבאי".

לא נראה שבעת הזאת יאפשרו לישראל לעשות את זה.

"לא בטוח בכלל. זה תלוי בעמידה שלנו, אבל זה היעד שלנו ואנחנו לא יכולים לוותר עליו. חמאס צריך להיות מושמד, נקודה".

בישיבה האחרונה בקבינט הדעות היו מאוחדות סביב ההתנגדות למפת הדרכים?

"חד־משמעית. ישראל נחושה להדוף את מפת הדרכים המסוכנת. הייתה תמימות דעים מלאה בעניין הזה. הקווים האדומים של ישראל, שגם קיבלו את הסכמת ארצות הברית – שאין שיקום לפני פירוז, שאין שום נסיגה ישראלית לפני פירוז מלא, ושאין שום מעורבות של טורקיה וקטאר ועוד מדינות עוינות – כל אלה נרמסו במפת הדרכים ברגל גסה, ולכן ישראל דוחה את המסמך הזה בצורה חדה וברורה".

צה"ל יצטרך לכבוש את כל הרצועה

פרופ' קובי מיכאל, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי ומכון משגב, מדגיש כי ישראל מחויבת להסכם 20 הנקודות של טראמפ, ואינה כפופה בשום צורה לשום הסכם אחר. "צריך לזכור שההסכם של 15 הנקודות הוא הסכם שישראל היא לא צד בו. זה הסכם של מועצת השלום עם המתווכות מצרים, קטאר וטורקיה ועם חמאס. ישראל איננה מחויבת להסכם הזה", הוא מדגיש בהחלטיות, "ראש הממשלה גם הודיע רשמית ופומבית, קבל עם ועולם, שישראל איננה מחויבת לו. ישראל מחויבת לתוכנית 20 הנקודות של הנשיא טראמפ, ובכל מקום שבו יש סתירה בין ההסכם הזה לבין תוכנית 20 הנקודות, הרי שהבעיה היא לא של ישראל. זו הבעיה של מועצת השלום וכל שלוחיה", קובע מיכאל.

"העמדה הישראלית ברורה מאוד בעניין הזה. גם תוכנית 20 הנקודות ברורה מאוד. תוכנית 20 הנקודות אומרת – וניקולאי מלאדנוב גם לא מתכחש לזה, כולל אחרי פגישתו האחרונה עם ראש הממשלה – שנסיגה ישראלית מהקו הצהוב תהיה רק לאחר התפרקות חמאס מנשקו ופירוז הרצועה. ולכן אני לא רואה בהסכם 15 הנקודות דבר מסוכן, אבל אני חושב שזו עוד עדות להצלחה של חמאס ושל שתי המתווכות שתומכות בו, קטאר וטורקיה, לשטות באמריקנים ובאחרים, ושאין לחמאס שום כוונה להתפרק מנשק", מבהיר פרופ' מיכאל.

"אני לא חושב שיש לחמאס כוונה להיעלם מרצועת עזה. ודאי שאין לו כוונה להיעלם מהזירה הפלשתינית כשחקן פוליטי משפיע. ולכן הם יעשו את כל התמרונים האפשריים כדי להקשות על העניין, כדי לא להתפרק מנשקם באופן מלא. כי ברגע שהם מתפרקים מנשקם באופן מלא, זאת אומרת שאין חמאס. הם מאבדים את האחיזה שלהם ברצועת עזה. ולכן אני חושב שבסופו של דבר לא נוכל להימלט ממה שהיינו צריכים לעשות כבר בחודש הראשון של המלחמה – לכבוש את כל הרצועה ולפרק את הזרוע הצבאית של חמאס", הוא אומר נחרצות, "ורק אז להכשיר את התנאים למימוש תוכנית 20 הנקודות, כשחמאס כבר איננו ארגון צבאי מאורגן ופעיל ברצועת עזה. להערכתי, הגורם היחיד שיכול לפרק את חמאס מנשקו הוא צה״ל, ובמוקדם או במאוחר הוא זה שיצטרך לעשות את זה. צריך לזכור שכרגע יש פחות מ־40 אחוז משטח הרצועה תחת שליטה ישירה של חמאס. זה אומנם לא יהיה הכי פשוט שבעולם בשטח צפוף כזה, ויצטרכו להיווצר התנאים המתאימים בזירה הבין־לאומית כדי שזה יקרה, אבל זה יקרה בסופו של דבר, לא תהיה שום ברירה אחרת להערכתי".

מהם הקווים האדומים שלישראל אסור לוותר עליהם ויהי מה?

"קו אדום הוא כמובן הקביעה שאין נסיגה ללא התפרקות של חמאס מנשקו ופירוז הרצועה. והתפרקות של חמאס מנשק זה אומר לא רק הנשק הכבד, כי מה שמגדיר חמאס 'נשק קל' כולל גם טילים נגד טנקים ומטעני נפץ. לכן, פירוק זה אומר פירוק מוחלט ומלא של הארגון הזה מבחינה צבאית. זה אומר גם שהפעילים הצבאיים של חמאס לא ישותפו בשום שלטון פלשתיני חדש ברצועת עזה. זה גם אומר שכל תשתית המנהרות מושמדת עד אחרונת המנהרות, וזה אומר שלישראל נשארת שליטה בכל הפרימטר הביטחוני כולל ציר פילדלפי, ובידיה חופש פעולה מבצעי".

להערכתך, ישראל צריכה לדבוק בהתעקשותה לשמור על הקווים האדומים גם במחיר עימות מול הממשל האמריקני?

"אם צריך לשם כך עימות עם ארצות הברית, אז יהיה עימות עם ארצות הברית, אבל אני לא חושב שנגיע לשם. כרגע לא נראה לי שאנחנו שם. נראה שחמאס ימשיך לעשות את העבודה וינסה לסכל כל התקדמות בכיוון של הסכם. אני אופתע מאוד אם זה יהיה אחרת".

אף כוח זר לא יילחם עם חמאס

אם ישראל דוחה את ההסכם, מדוע להערכתך היא נמנעת מלתקוף ברצועה?

"ישראל נענתה לבקשה האמריקנית כרגע, להוריד את גובה הלהבות ולהפסיק את הסיכולים הממוקדים ואת הפעילות מעבר לקו הצהוב, כדי לאפשר את 14 הימים שביקש מלאדנוב במטרה להביא את חמאס להתחלת הביצוע של ההתפרקות מנשקו ושל הסכם 15 הנקודות. אני סבור שאין לישראל בעניין הזה כרגע מה להפסיד, אבל לא נראה לי שזה יימשך יותר מדי זמן. זה במסגרת הסחר־מכר שישראל עושה עם ארצות הברית, עם מועצת השלום ועם מלאדנוב, וזה יעזור לה גם לבנות את הלגיטימציה לפעול אחרת ולחדש את הסיכולים ואת התקיפות בהמשך".

במטרות המלחמה נקבעה המטרה של פירוק חמאס, שלטונית וצבאית. האם ההסכם יכול לקדם את מימושה באיזושהי דרך?

"הסכם 15 נקודות בוודאי לא מקדם את מטרות המלחמה, אבל כמו שאמרתי, ישראל היא לא צד בהסכם הזה. ישראל לא מחויבת אליו. ההסכם נעשה מעל ראשה של ישראל, בהידברות בין המתווכות ומלאדנוב כנציג מועצת השלום, ובין חמאס, ולכן כשישראל היא לא צד בכלל למשא ומתן ולא צד להסכם הזה – היא גם לא מחויבת לו".

המתווכחות שמקדמות את ההסכם, טוען פרופ' מיכאל, מקדמות את האינטרס החמאסי – והחמאסי בלבד. "ברור שמצרים, קטאר וטורקיה מייצגות את האינטרס החמאסי, והן מנסות למצוא כל מיני דרכים יצירתיות כדי להבטיח את הישארותו של חמאס כשחקן משפיע ברצועת עזה ובזירה הפלשתינית, כל אחת מן המדינות מסיבותיה שלה", הוא מסביר.

"מצרים מרוצה מאוד מהרעיון שישראל תמשיך לדמם והיא תמשיך להישאר מתווכת נחוצה. הדבר הזה משפר את מעמדה אל מול ארצות הברית ומשמר את מעמדה האזורי כאן במרחב הערבי. קטאר רוצה להישאר המתווכת הנצחית. גם כאן היא גוזרת קופונים גדולים, ונשארת מתווכת אפקטיבית או מתווכת נחוצה כל אימת שהיא מצליחה לשמור על קשר קרוב עם חמאס. ומעבר לכך, היא גם תומכת באחים המוסלמים ותומכת אידאולוגית בחמאס. ולטורקיה יש גם אינטרסים אחרים שקשורים לבניית נמל בעזה ודריסת רגל על אדמת הרצועה, כמקום שמאפשר לה לבסס את ההגמוניה שלה כאן במרחב", אומר מיכאל, "טורקיה רוצה להישאר שחקן משפיע, שחקן רלוונטי. הנוכחות שלה בעזה מאפשרת לה גם ללחוץ את ישראל מדרום, מעבר ללחץ שהיא מנסה ללחוץ את ישראל מצפון בסוריה, ולכן ברור שלא מצרים, לא קטאר ולא טורקיה משרתות אינטרסים ישראליים אלא קודם כול את האינטרסים של עצמן, וכמובן גם את האינטרסים של חמאס, בדגש על קטאר וטורקיה".

מהן הסכנות הטמונות בהכנסת כוח זר לרצועה?

"יש הרבה בעיות בהכנסת כוח זר לרצועה. אני עוד לא רואה את הכוח הזה מתגבש. כרגע מדובר על בקושי 250 חיילים ממרוקו ואוגנדה ככוח חלוץ. אני לא רואה אף מדינה ששולחת את חייליה לרצועת עזה, כשחמאס ברצועת עזה מתנהל כארגון צבאי חמוש. אף אחד לא הולך להילחם עם חמאס, ואף אחד לא הולך לפרק את חמאס מנשקו.

"אבל אם יהיה מצב שבו נכנס כוח כזה, אז אם ישראל תמשיך לשמור על עקרונותיה, הכוח הזה ייכנס רק לאחר שכבר לא יהיה כוח צבאי של חמאס והרצועה מפורזת – ואז הסכנות פחותות. אבל זה עדיין איזשהו כוח שעומד חוצץ בין ישראל לבין המרחב הפלשתיני, והוא מגביל את ישראל בכל מה שקשור לחופש הפעולה ולמרחב התמרון. ישראל תצטרך להתערב, מכיוון שהיא תצטרך להביא בחשבון את הנוכחות של הכוח הזה, ותצטרך להיות זהירה מאוד כדי להימנע מפגיעות בחיילים של הכוח, והדבר הזה רק משבש. אבל אם הוא נעשה בתנאים של ישראל, אז נראה לי שאנחנו יכולים לחיות עם זה. אלא שאנחנו ממש עוד לא שם, אנחנו רחוקים מאוד משם, וקשה לי להניח שזה יקרה בטווח הזמן הנראה לעין".