התחלה// נולד וגדל באשקלון למשפחה של ארבעה ילדים, בבית שבו שני ההורים עוסקים בחינוך. "גדלתי בבניין מגורים בסביבה מאוד מגוונת שכוללת דתיים, חילונים ומסורתיים – הכול ביחד. זו הייתה ילדות של לרדת למטה, לשחק כדורגל בשכונה, ולגדול באופן טבעי בתוך המגוון האנושי והחברתי הזה".
אבא// יוסי גרוס (76), בנם של ניצולי שואה שסיפורם נוכח ומורגש מאוד בבית. "הוא נולד בטרנסילבניה, שהיום מוגדרת כרומניה, אבל הזהות והתרבות של הבית היו הונגריות לחלוטין. כשהיה בן שמונה עלה לארץ והמשפחה התיישבה בקריית גת, ובהמשך הגיע לאשקלון כמורה, התחיל ללמד בבית ספר מקומי, ומאז ועד היום נטוע פה בעיר".
אמא// ציפי גרוס (70), בת למשפחה מרוקאית שורשית ונצר לחיד"א. "גם היא עלתה לארץ בגיל שמונה, ממרוקו ישירות לבאר שבע. כיום שני ההורים כבר פנסיונרים של מערכת החינוך: אבא היה מורה להיסטוריה ואזרחות בתיכון, ואמא הייתה מחנכת ומורה למחשבים בבית ספר יסודי".
ספסל הלימודים// ביסודי למד בבית הספר הממלכתי־דתי ברנע, משם המשיך לישיבה התיכונית צביה באשקלון. "חוץ מהלימודים הייתי מאוד מעורב: ניהלתי בית מדרש לתלמידים הצעירים בכיתות ז'-ח', הדרכתי בתנועת עזרא מכיתה י' ועד אמצע שיעור א', ובזמן הפנוי בעיקר שיחקתי המון כדורגל וכדורסל".
אולי יעניין אתכם
צעד ראשון// הכניסה לתנועת עזרא התחילה במקרה לגמרי, והפכה למפעל חיים שזיכה אותו באות הצטיינות. "בניגוד למצופה, בכלל לא הייתי חניך בתנועה. בתחילת כיתה י' הגיעה המרכזת של סניף עזרא באשקלון, שאלה מי רוצה להתנדב, ופשוט הרמתי את היד בלי להבין לגמרי למה. מאז ועד היום אני שם. הדרכתי שלוש וחצי שנים, ובכיתה י"א, מכיוון שלא הגיעה מרכזת, לקחתי על עצמי את ריכוז הסניף. על הפעילות הזאת ועל עשייה נוספת קיבלתי באותה שנה את פרס ראש העיר לנוער מצטיין".
ירושלים// אחרי סיום כיתה י"ב החליט לעזוב לראשונה את אשקלון ועבר ללמוד בישיבת עטרת כהנים בירושלים. "רוב החבר'ה מהאזור שלי לא התרחקו מעבר לשדרות או נתיבות, אבל אני נחשפתי עוד קודם לספרים של הרב אבינר שאחי הגדול הביא הביתה. הגעתי לשם לשבוע ישיבה בחנוכה, ותוך יומיים כבר סגרתי. למדתי שם כמעט שנתיים לפני הצבא, וחזרתי גם אחרי השירות". במסגרת ההסדר התגייס לחטיבת כפיר, בה שירת כשנתיים.
החצי השני// אביטל, פיזיותרפיסטית בקופת חולים כללית באשקלון. השניים הכירו כבר בימי הסניף בעיר. "כשהייתי המרכז בכיתה י"א הכנסתי אותה להדרכה, ולאט לאט התרקם בינינו קשר שהפך לרציני בסוף י"ב. יצאנו כמה שנים, חלקן בשלט רחוק בגלל הישיבה והצבא, ושבוע אחרי שסיימתי קורס מ"כים – התחתנו".
נדודים// אחרי החתונה והשירות הצבאי, חזר ללמוד בעטרת כהנים במשך שנה וחצי. "בהתחלה גרנו כמעט שלוש שנים בעלי, כשאני עדיין נוסע ללמוד בירושלים ואביטל לומדת באריאל. בהמשך עברנו לגור באדם, כי היא התחילה לעבוד בירושלים וגם הלימודים שלי היו שם, כך שיצא שגרנו בסך הכול כארבע שנים ביהודה ושומרון לפני שחזרנו דרומה".
חזרה לתנועה// החיבור המחודש לעשייה בתנועת עזרא החל מהודעה מקרית ברשתות החברתיות שהפכה למסלול התקדמות ארוך שנים. "אחרי הפרק בישיבה ראיתי בפייסבוק שהמרכזת שלי בשמינית התחילה תפקיד בתנועה. שלחתי לה מזל טוב, ושבועיים אחר כך היא כבר הציעה לי להגיש מועמדות לתפקיד רכז הדרכה במחוז דרום. נכנסתי לתפקיד ב־2016, ומאז עברתי כמעט את כל השלבים – רכז מחוז, רכז הדרכה ארצי, ראש אגף הדרכה וסמנכ"ל, עד שהגעתי לתפקיד המזכ"ל".
טלטלה// הכניסה לתפקיד המזכ"ל הייתה אמורה להתמקד בתהליכים ארגוניים שגרתיים, אך הלו"ז השתנה לחלוטין. "נכנסתי לתפקיד בראשון בספטמבר 2023, אחרי תקופה של חוסר יציבות בהנהגה, ותכננתי לעסוק בדברים הקלאסיים – פתיחת סניפים, סידור תהליכים פנימיים וחיזוק השטח. הספקתי לעשות בדיוק חודש אחד בתפקיד, שכלל את מסע סוכות, ואז הגיעה שבת שמחת תורה, כשרבים מהסניפים והחניכים שלנו התארחו בקיבוצים וביישובים שונים ברחבי הארץ כדי לשמח את הקהילות בחג".
צו 8// אירועי 7 באוקטובר תפסו אותו הן כתושב אשקלון והן כמנהיג תנועה, ודרשו ממנו לתמרן במקביל בין השדה הצבאי לניהולי. "חוויתי את השבת ההיא בשני כובעים: קודם כול כאשקלוני שחווה את הלחימה מקרוב ממש בפאתי העיר, ומהר מאוד כמנהל תנועה שחייב לעשות סוויץ' מיידי ולדאוג לחניכים ולעובדים. גויסתי למילואים בצפון למשך שלושה חודשים, ותוך כדי שירות פעיל קיבלנו שתי החלטות מנהיגותיות מורכבות. ההחלטה הראשונה הייתה שגם התנועה נכנסת לצו 8 ומפנה את כל ערכיה לחיזוק נשות המילואימניקים, המשפחות השכולות, החקלאות והפליטים במלונות. ההחלטה השנייה הייתה לבטל לחלוטין את חודש ארגון המסורתי ולהתמקד אך ורק בצרכים הלאומיים. התנועה שילמה מחיר כבד מנשוא ואיבדה 32 מבוגריה שנפלו במערכה".
חסד אחרון// הלחימה ברצועת עזה הפגישה אותו עם חוויות קשות ועם סגירת מעגלים לאומית מרגשת. "ב־7 באוקטובר הוקפצתי לצפון, ואחרי הפוגה גויסנו לעזה – לבית לאהיא, בית חנון וג'באליה. כעבור חצי שנה נקראנו לסבב נוסף בחאן יונס. הרגע המרגש ביותר שם היה כשהכוח שהייתי חלק ממנו איתר שמונה גופות של חטופים. לא חילצתי אותן ברמה האישית, אבל במשך כמעט שלושה שבועות היינו חלק ממבצע מתמשך שבו זכינו להביא אותם לקבורה בישראל".
התאמה למציאות// הניסיון ליצור יציבות בתוך תנועת נוער דרש תמרון קבוע מול סדר היום הלאומי ושירות המילואים הפעיל. "אפשר לומר שאנחנו מנסים לשלב גם מעט שגרה. סוף סוף הצלחנו לקיים את הוועידה ה־20 של התנועה אחרי שדחינו אותה פעמיים, אבל הלחימה ברקע נמשכת. אצלנו, כמו בכל התנועות הדתיות, כמעט כל הגברים מגויסים – ואני בעצמי יוצא לעוד סבב מילואים בעזה בעוד שבועיים. בשורה התחתונה, בשלוש השנים האחרונות התרכזנו בעיקר במה שהמדינה והעם צריכים, ופחות בתהליכים הפנימיים שלנו".
מבט לעתיד// בוועידה ה־20 של תנועת עזרא הבחירה הייתה להתמקד לא רק בהתמודדות עם האתגרים הבוערים של ההווה, אלא בהתוויית חזון ארוך טווח לדור הבא. "קראנו לוועידה 'תתן אחרית בימיך' – שילוב של משחק מילים על שנת הת"ת, המאה העברית החדשה שתחל בעוד 15 שנה, לצד הרצון להביא בשורה אמיתית. עסקנו בשש סוגיות ליבה מרכזיות: התיישבות, חינוך, תורה, נפש, חיבורים וקליטה. השאלה שהובילה אותנו היא מה עלינו לעשות כבר היום, כדי לעצב ולבנות את פני החברה והמדינה בעוד 15 שנה".
חזון ומעשה// מתוך שורה של החלטות אסטרטגיות שהתקבלו בוועידה, שתיים מהן מסמנות שינוי תפיסתי עמוק בעשייה התנועתית: הרחבת מושג ההתיישבות והקמת ארגון בוגרים רשמי. "בהתיישבות, קיבלנו החלטה להרחיב את המבט מעבר ליהודה ושומרון – להתמקד גם בנגב, בגליל ובערים המעורבות. לצד זה, אחרי 110 שנות פעילות ויותר מ־150 אלף בוגרים, הגיע הזמן להקים ארגון בוגרים רציני. בשנים האחרונות פגשנו אותם בכל מקום, והבנו שהם הציר המרכזי לקחת על עצמו משימות לאומיות. הארגון החדש יפעל בשלושה צירים: תורה ומפגש, משימתיות חברתית, וליווי מקצועי בלימודים ותעסוקה".
הנחת// חמישה ילדים. טליה (11.5), שחר (9.5), מאור (5.5), אודיה (כמעט 3) ומתן בן שנה.
אם זה לא היה המסלול// "אם לא הייתי בתנועה, הייתי מכוון לתפקיד מנכ"ל משרד ממשלתי".
במגרש הביתי:
מה הלו"ז// סדר היום מתחיל מוקדם בבוקר בהתארגנות עם הילדים, תפילה ויציאה לדרך. "אני גר באשקלון ונוסע מדי יום למשרד בירושלים. שעות העבודה נמשכות בדרך כלל עד אחר הצהריים במשרד, אבל העבודה הולכת איתי לכל מקום עם שיחות טלפון ללא הפסקה, ישיבות פרונטליות ובזום, ומפגשים או אירועים בשעות הערב. ברוך ה', עובדים סביב השעון".
פלייליסט// "הטעם המוזיקלי שלי מגוון – ישראלי, חסידי, לועזי. אבל בגלל שעות הנסיעה הרבות על הכביש, אני מקשיב בעיקר לפודקאסטים".
השבת שלי// "השקט, והיכולת להיות נטו עם הילדים. ההורים של שנינו גרים באשקלון אבל בצד השני של העיר, אז השבת מלווה בהרבה הליכות משפחתיות – שעה פלוס לכל כיוון. הטיולים וההליכות המשותפות, גני השעשועים, הספרים – זה זמן האיכות המשפחתי שלנו".
דמויות מופת// "אחותי, שמרית שטרית, שנפטרה בגיל 43 אחרי התמודדות עם סרטן. הייתה לה אינטליגנציה רגשית ועומק אנושי שנדיר לפגוש. היא הייתה יכולה לראות אדם זר ברחוב, לגשת אליו, לדבר איתו ולסיים בחיבוק. בשבעה הגיעו אנשים שלא הכרנו וסיפרו איך היא ראתה אותם ברגע קשה והצילה אותם. היכולת הזאת לזהות אנשים ולגעת בהם בעומק – זו רמה שהייתי רוצה להגיע אליה".
מפחיד אותי// "שעמום".
משאלה// "ברמה האישית, טיול משפחתי ארוך עם כולם. כמובן גם בריאות. ברמה המקצועית, לשים את התנועה במקום שראוי לה: גורם מרכזי שנותן מענה אמיתי לאתגרי התקופה והדור".
כשאהיה גדול// "מקווה להיות מנהל בכיר במגזר הציבורי ולשרת את הציבור משם – בשקט, מאחורי הקלעים".
לתגובות:
