גיוס חרדים? מול האינטרסים של השמאל זה כבר לא כזה דחוף

1

מירב ארלוזורוב, בעלת טור בכירה בעיתון הכלכלי 'דה מרקר' מבית ביטאון השמאל 'הארץ', פרסמה בשבוע שעבר טור שכותרתו "לצה"ל יש המוני חיילים, אז למה הוא מתעקש לגייס דווקא את החרדים?". כן, מה ששמעתם. אחרי שבמשך שלוש שנים האופוזיציה והתקשורת ושופטי בג"ץ, כמו גם תנועות המתיימרות לייצג את המילואימניקים ונשותיהם, לא מפסיקים לטעון למחסור קריטי בכוח אדם בצה"ל שרק גיוס מסיבי של צעירים חרדים יכול לתת לו מענה, פתאום נזכרים ב'הארץ' לטעון שלגמרי לא כצעקתה.

הכתבה מציגה נתונים סטטיסטיים שנעלמו מהדיון הציבורי עד כה, ולפיהם מספר הצעירים בוגרי י"ב בחינוך הממלכתי והממלכתי־דתי גדל דרמטית מ־2012 ועד היום, והוא צפוי לעלות עוד הרבה יותר ולהגיע לשיאו בשנת 2035. ב־2012 מספר הבנים בוגרי התיכונים היה כ־33 אלף. לעומת זאת, בשנת 2026 סיימו את בתי הספר התיכוניים כ־44 אלף תלמידים. מדובר בעלייה של כשליש במספר המועמדים לגיוס. גם בשנים הבאות מגמת הגידול צפויה להתעצם ולהגיע עד לכדי 50 אלף בנים מועמדים לגיוס בשנת 2035. בסך הכול צפויה עלייה של כ־50 אחוזים במספר המתגייסים לעומת שנת 2012. לטענת כותבת המאמר והמרואיינים שלה, המספר הזה היה אמור להספיק.

שני המרואיינים בכתבה, חבר הכנסת לשעבר עֹפר שלח ופרופסור יגיל לוי, מזוהים באופן מובהק עם מחנה השמאל. הטענות המובאות מפיהם מטילות ספק במוסכמה בדבר המחסור בחיילים, ומייחסות את זעקת הצורך בכוח אדם נוסף לניהול בזבזני וחוסר מיצוי של כוח האדם הקיים. אגב, בכל הנוגע לחיל המילואים ברור למדי שזה נכון. צה"ל בוחר לקרוא שוב ושוב לאותן יחידות ולאותם חיילים שהם ומשפחותיהם כורעים תחת הנטל, בעוד שבמקביל מספר עצום של בוגרי יחידות קרביות לא נקראים או לא מתייצבים למילואים.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת עמנואל שילה האנשים שהביאו הישגים חסרי תקדים ראויים להכרת הטוב

עוד מאת עמנואל שילה הרשימות לקראת הבחירות: שילוב של דמוקרטיה ושכל ישר

עפר שלח אינו מסתיר את חששו מהתרחבות התופעה של יחידות בעלות אופי חרדי. "הצבא לא צריך את החרדים כחיילים", מצטטת ארלוזורוב מדבריו, "יש להם השפעה שלילית על הצבא, וכל הדרישות שלהם – כמו יחידות ללא נשים – יוכפלו בהמשך, כי החרד"לים יתבעו זאת גם כן". פרופ' יגיל לוי מדבר על חוסר התוחלת שבגיוס חרדים בכפייה כאילו היה בועז ביסמוט או בצלאל סמוטריץ'. לדבריו, "הלחץ המתעצם לגייס חרדים בכפייה מאיים על אחד ממרכיבי היסוד באתוס הצבא בישראל – השירות מתוך הכרה אזרחית ולא מתוך הפעלת כפייה".

אני לא מסכים עם הח"כ לשעבר ועם הפרופסור. לדעתי קידום גיוס צעירים חרדים הוא טוב לצה"ל, טוב למדינה וטוב לציבור החרדי, כל עוד ייעשה בהסכמות ולא בריב וכפייה. חטיבת החשמונאים היא בעיניי בשורה ולא איום, והאפשרות שהנורמות ההלכתיות בחטיבה יהוו תקדים לדרישות דומות של חיילים דתיים או חרד"לים בתחום הצניעות וההלכה לא מפחידה אותי. אבל אני מסכים איתם בדבר אחד: גיוס החרדים הוא כנראה עניין של צדק חברתי וערך תורני יותר משהוא כורח ביטחוני.

2

אולי במקרה, כנראה שלא, הפרסום הזה ב'דה מרקר' בא סמוך להתבטאות של ראש השב"כ לשעבר יורם כהן, מועמד בכיר מצמרת מפלגתו של גדי איזנקוט, שלפיה ממשלה בראשות מפלגת ישר סימן קריאה תאפשר לשחרר מצה"ל 30 אחוזים מקרב הצעירים החרדים. ההתבטאות הזאת, שעוררה התנגדות עזה מהמפלגות שאיזנקוט בונה עליהן כשותפות עתידיות, חותרת תחת הדרישה הבלתי־מתפשרת של גוש האופוזיציה הרל"ביסטית לגיוס חרדים מלא כאן ועכשיו. מדוע אם כן ראה לנכון יורם כהן לומר את הדברים?

התשובה נראית ברורה: גוש המרכז־שמאל, אם ירצה להמשיך להחרים את הליכוד בראשות נתניהו, את הציונות הדתית וכמובן את בן גביר, ייאלץ ככל הנראה להסתמך בהקמת ממשלתו או על החרדים או על הערבים. בלי זה לא יהיה להם רוב. כדי להכשיר את שרץ ההסתמכות על מפלגות ערביות שמזדהות עם אויבינו נשלח חבר הכנסת יואב סגלוביץ' להתמודד ברשימת רע"מ. במקביל, כדי לפתוח אופציה נוספת להקמת ממשלת מרכז־שמאל, איזנקוט ואנשיו רומזים לחרדים שדווקא מהם יוכלו לקבל חוק גיוס כלבבם.

מי שמדבר כבר עכשיו על 30 אחוזים פטור לחרדים, יוכל במסגרת המשא ומתן הקואליציוני לעלות ל־50 אחוזים. והרי לך חוק גיוס דומה למדי לזה שהוצג כחרפה, הפקרות וחוק השתמטות כל עוד הובל בידי ממשלת הימין. כי לגייס חרדים זה אולי חשוב יותר ואולי פחות, אבל אין דבר חשוב יותר מלהפיל את נתניהו. יאיר גולן אמר את זה מזמן, ועכשיו מצטרפים למסר גם אנשיו של איזנקוט. המאבק לגיוס מלא של חרדים לא נועד מלכתחילה אלא לתקוע טריז בתוך הקואליציה ולטרפד כל אפשרות להבנות עם החרדים. אחרי שממילא הכנסת מתפזרת והבחירות מתקיימות במועדן, המאבק האנטי־חרדי מיצה את עצמו וכעת האינטרס הפוליטי הוא דווקא להתקרב אל המפלגות החרדיות.

3

האם החרדים ישתפו עם זה פעולה? לא מן הנמנע. הם יודעים היטב שכל סיכום שיסגרו עם ממשלת ימין נתון לסכנה של ביטול על ידי בג"ץ, בתמיכה נלהבת של הממסד המשפטי והתקשורת. לעומת זאת, כל סיכום עם ממשלת שמאל יתקבל בקול דממה דקה. התרחיש הזה, שלפיו החרדים ייכנעו למסיתים הגדולים נגדם ויעניקו להם את השלטון בתמורה להסרת הרדיפות המעיקות, הוא לא משהו שאי אפשר להעלות על הדעת.

וכיצד יגיבו לתרחיש כזה גורמים דתיים־לאומיים שחברו למאבק נגד חוק הגיוס, וחלקם אף הובילו אותו כתף אל כתף עם גוש השמאל? ובכן, אלה מהם שפעלו בשליחות האופוזיציה ובידיעה שהמטרה העיקרית היא להפיל את ממשלת הימין, הם לא יופתעו ולא יתקוממו. הם היו שותפים לקנוניה לאורך כל הדרך, וגם בעיניהם המטרה של גיוס החרדים הייתה משנית ליעד של הפלת הממשלה.

ומה באשר לתמימים, שנלחמים למען הצדק המוחלט אך לא מציאותי של שוויון בנטל, תוך חוסר יכולת להבחין בין הרצוי לאפשרי ובין צודק לחכם? ייתכן שחלקם יתפכחו ויבינו שהשתמשו בהם. אחרים, תמימים שימושיים חסרי תקנה, יחכו להזדמנות הבאה לעשות יד אחת עם השמאל והדיפ־סטייט למען מאבק צודק וחוצה מחנות נגד הימין.

סוג של לימוד זכות

תת־אלוף עופר וינטר הוא איש צבא מצוין, שהצטרפותו למערכת הפוליטית ראויה הייתה להתקבל בברכה. מקומו הטבעי במפלגת הציונות הדתית שדרכה קרובה לדעותיו, בערוגותיה גדל, ואת רשימתה המתנחלית היה יכול לגוון כדמות ביטחונית בכירה ואיש הצפון. וינטר היה יכול לקבל שם שריון במקום גבוה, כנראה מספר 2 עם הבטחה לתפקיד שר. גם בליכוד אמורים לשמוח לשריין דמות כמו וינטר, במיוחד לאחר תוצאות הפריימריז שהשאירו בחוץ את איש הביטחון הבכיר אבי דיכטר, ודיללו דרמטית את מספר הסרוגים המשובצים במקום ריאלי.

אבל במקום ללכת על בטוח ולהתאים את שאיפותיו למצב המפה הפוליטית, וינטר החליט לטפס ולקפוץ ממקפצה גבוהה במיוחד, גם כאשר לא בטוח שיש מים בבריכה. מפלגה מגזרית זה לא לטעמו. גם הליכוד לא, לא ברור למה. הוא הולך על מפלגה עצמאית בראשותו, ומקווה לקבל מימין ומשמאל קולות שנעו לכיוון המרכז. אם יצליח, אולי יחזיר כמה מנדטים אבודים לקואליציית הימין.

אבל הסיכוי לכך קלוש עד אפסי. אחוז החסימה האכזרי – הפרחים לאביגדור ליברמן שדחף להעלותו – אינו מותיר כמעט סיכוי לעוד מפלגה שנאבקת על הקולות שבין הגושים. אם וינטר ילך עד הסוף בהתמודדותו העצמאית, זה יהיה מהלך של חוסר אחריות קיצוני. המפלגה שלו צפויה להתנפץ על אחוז החסימה, אבל עלולה להוריד מתחתיו גם את הציונות הדתית, וביחד איתה את מחנה הימין כולו, אם מנדט או שניים מתומכיה הפוטנציאליים יתפתו להצביע לו.

אם וינטר בוטח ביכולתו לצלוח בכוחות עצמו את אחוז החסימה, הזכות היחידה שאפשר ללמד עליו היא שהוא חסר ידע וניסיון בתחום האזרחי והפוליטי. עוד לא מאוחר להבין שהסיכון גדול מדי, למצוא אל מי לחבור או לפרוש מהמרוץ.

לתגובות:

 [email protected]