ההישגים של סמוטריץ': הרבה תקציבים, פחות שינוי במנגנונים

כבר חודשים ארוכים ברור במערכת הפוליטית כולה, שאחד הקולות המבוקשים ביותר על ידי המפלגות השונות הוא הקול של הציבור הדתי. השבוע הוצגה מפלגה נוספת שפונה גם היא, בין היתר, לאותו קהל מצביעים מהמגזר הדתי שחש שאין לו למי להצביע. מדובר כמובן על מפלגתו של עופר וינטר, 'עמך ישראל'.

וינטר כאמור לא לבד. אליו מצטרפת גם מפלגת 'האחדות' של גלעד ארדן, שמראש ובאופן מוצהר פנתה אל הנתח המרכזי של הציבור הדתי. בנוסף אליהם, גם מפלגת 'בית ציוני – המילואימניקים' סימנה לעצמה קולות מהמגזר, מהאגפים הליברליים שלו.

לא רק מפלגות חדשות פונות אל קהל המצביעים הזה. 'ישראל ביתנו' של אביגדור ליברמן צירפה בשנים האחרונות מספר נכבד של נציגים מהמגזר הדתי, במטרה לפנות לקהל הזה בדיוק. 'ישר' של איזנקוט היא אומנם מפלגה חדשה, אך במובנים רבים היא ירשה את 'כחול לבן' של גנץ. גם היא מנהלת מערכת חיזורים אחר הציבור הדתי, בהובלתו של שר הדתות לשעבר מתן כהנא. גם מפלגת 'ביחד' של בנט מנסה להשיג קולות במגזר הדתי, אך לא ברורה מידת ההצלחה של המהלך.

כל זה מתרחש בזמן שלציבור הדתי ישנה מפלגה מגזרית שאפילו קרויה על שמו של המגזר, מפלגת 'הציונות הדתית' של בצלאל סמוטריץ'. בבחירות הקודמות, המיתוג המחודש של מפלגת 'תקומה' הצליח הרבה מעל המצופה. 'הציונות הדתית' רצה בשיתוף פעולה עם 'עוצמה יהודית' של בן גביר ו'נעם' של אבי מעוז, והביאה 14 מנדטים, התוצאה הגבוהה ביותר בהיסטוריה של מפלגה מגזרית דתית כלשהי.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת אסף משניות דיווח: ליברמן יחבור לנתניהו תמורת רוטציה – ליברמן מכחיש

עוד מאת אסף משניות בחירות 26: מי עבר, מי נשאר, ומי הולך לבד נגד הסיכויים

אצל בן גביר טענו לאורך כל הדרך כי הם שהביאו את מאגר הקולות המרכזי. בפועל, ניתוחי הקלפיות הראו שסמוטריץ' הביא כתשעה מנדטים, בן גביר כחמישה, ואבי מעוז את שאר הקולות. ההישג של סמוטריץ' בבחירות הקודמות אינו עניין של מה בכך. במשך שנים ארוכות, למעשה מאז זכייתו של בגין בשנת 1977, המפלגה המגזרית התקשתה מאוד להשיג תוצאה שכזו. החריג היחיד היה נפתלי בנט, שבריצתו הראשונה עם 'הבית היהודי' רשם 12 מנדטים.

לאורך כל העשורים הללו, הציבור הדתי־לאומי לא הצביע בהכרח למפלגה המגזרית. בשנות השמונים היו פיצולים רבים ומספר מפלגות מגזריות – ומפלגה אחת נוספת, לא מגזרית, שגם היא הביאה קולות רבים מהציבור הדתי, 'התחיה'. בשאר הזמן, הליכוד גרף כשלושה מנדטים ממצביעי המגזר, שלפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שווה 14-12 מנדטים בקלפי. בבחירות הקודמות, סמוטריץ' הצליח לקבץ סביבו את רובם המוחלט של המצביעים מהציבור הדתי.

אלא שבבחירות הנוכחיות, נדמה שמשהו השתנה מקצה לקצה. סמוטריץ' ניצב בסקרים הטובים על שישה מנדטים, בפחות טובים יורד עד ארבעה, ובתרחישים מסוימים נמצא גם מתחת לאחוז החסימה. לתרחישים הללו קוראים עופר וינטר, שלפי סקרים שפורסמו לאחרונה מפיל את מפלגת הציונות הדתית אל מתחת לאחוז החסימה. את הסיבה לכך אפשר למצוא בעובדה שרבים מקרב הציבור הדתי סבורים כי המפלגה שבחרו בה כדי לייצג אותם נכשלה בתפקידה.

לאור זאת, יצאנו לבדוק אם אכן התחושות הציבוריות של כישלון המפלגה נכונות עובדתית, או שמא נדבקה במפלגתו של שר האוצר תדמית כישלון שאינה מוצדקת. נקדים את המאוחר: לא בטוח שיש תשובה חד־משמעית לשאלה זו, שכן הנתונים מורכבים, ותלויים בשאלת המיקוד.

את השאלה הזאת יש לחלק לשני חלקים: תחום התקציבים ותחום הצעדים ההצהרתיים־מעשיים, כדוגמת חקיקה ומינויים. בתחום התקציבים, מפלגת הציונות הדתית רשמה הצלחות על גבול ההיסטוריות, כאלה שלא היו עשורים עבור המגזר הדתי. הדבר התאפשר בעיקר נוכח העובדה שסמוטריץ' כיהן כשר האוצר בממשלה היוצאת.

תדמיתית, סמוטריץ' ומפלגתו עסקו כמעט באופן בלעדי בנושאים הקשורים ליהודה ושומרון. את התדמית הזאת יצרו בעיקר אנשי סמוטריץ' וסביבתו, ועוד ניגע בכך בהמשך. בפועל, לצד המהפכה ביהודה ושומרון, סמוטריץ' גם דאג להגדלה דרסטית של התקציבים למה שמוגדר "מפעלי הציונות הדתית". בתחום החינוך מדובר על ישיבות ההסדר, הישיבות הגבוהות הציוניות, מדרשות, מכינות קדם־צבאיות, וגם תקציבים למוסדות החמ"ד. בתחומים נוספים ניתן למנות השקעה תקציבית נרחבת בגרעינים תורניים, עמותות לחיזוק הזהות היהודית בישראל, הוספת תקציבים וחיזוקם של בתי הדין לדיני ממונות ועוד.

לא מדובר רק בתקציבים על הנייר, אלא בכספים שהועברו בפועל, ובמהירות גבוהה. דוגמה לכך ניתן היה לראות השבוע, כאשר ישיבות ההסדר קיבלו כבר כעת, עם תחילת שנת הלימודים בישיבות, את כל תקציב הביטחון של ישיבות ההסדר. נסביר בהמשך מה משמעות התקציב, שעומד על קרוב ל־50 מיליון שקל, אך בינתיים נאמר כי מדובר באירוע חסר תקדים. ולא, לא מדובר בהגזמה. מדובר באירוע שמעולם לא קרה.

מלגות להקלת העול הכלכלי

תחום החינוך הוא כנראה התחום העיקרי בהשקעות התקציביות שהגיעו למגזר הדתי בשנות הממשלה היוצאת. במשך עשורים, אחת הסוגיות הקריטיות ביותר – שהעסיקה רבות את המגזר הדתי – הייתה גובה התשלומים המופרז של החינוך הדתי, במיוחד בגיל התיכון. לעומת החינוך הממלכתי שבו הורים משלמים בשנה מאות שקלים בלבד לכל היותר, בישיבות התיכוניות מדובר בממוצע על יותר מ־12 אלף שקלים לכל תלמיד.

העול הכלכלי על תשלומי החינוך במשפחות הדתיות מגיע לעשרות אלפי שקלים בשנה, והוא הולך וכבד ככל שמספר הילדים במוסדות החינוך עולה. העלויות הגבוהות נובעות מכמה גורמים עיקריים: הראשון, רובן המוחלט של הישיבות התיכוניות והאולפנות מוגדרות כמוסדות פרטיים, ולא מוסדות בפיקוח מלא של משרד החינוך. התוצאה היא מגבלות תקציביות על אותם מוסדות.

בנוסף לכך, ובניגוד לתיכונים ממלכתיים רגילים, שעות הלימוד בכל המוסדות הדתיים ארוכות במידה ניכרת. בתיכונים ממלכתיים רגילים, יום הלימודים מסתיים בסביבות השעה אחת בצהריים. בישיבות התיכוניות ובאולפנות יום הלימודים מסתיים בשעות הערב, ולעיתים שעות הערב המאוחרות. מספר שעות הלימוד הכפול מצריך גם תקציבים נוספים למימון אותן שעות. מכיוון שמשרד החינוך מתקצב, באופן כללי, בצורה שוויונית את התשלום פר תלמיד, נוצר פער ניכר של תקצוב השעות הנוספות במוסדות החינוך הדתי.

סיבה נוספת לעלויות הגבוהות היא הפנימיות שיש בחלק לא מבוטל מהישיבות התיכוניות. העלות של תפעול פנימייה, שכוללת העסקת מדריכים, תפעול חדר אוכל ושלוש ארוחות ביום, וכן תחזוקת החדרים, מוסיפה לעלויות שכר הלימוד.

על הפערים הללו ניסו במשרד האוצר לגשר בשנים האחרונות, באמצעות מלגה מיוחדת שנועדה להביא להחזר כספי למרבית ההורים בחינוך הדתי. כ־10,000 תלמידים מקבלים את המלגה שיצרו במשרד האוצר, שמגיעה עד להחזר של כ־30 אחוזים משכר הלימוד השנתי. לפי הנתונים שהגיעו לידי 'בשבע', בשנת הלימודים האחרונה תקציב המלגות עמד על 31 מיליון שקל. בשלוש השנים האחרונות, סך המלגות עמד על 60 מיליון שקלים בסך הכול. בשנת הלימודים הקרובה תקציב המלגות במסלול הזה צפוי לעמוד על 40 מיליון שקל. באוצר תכננו במקור כי התקציב יהיה כפול מכך, ויעמוד על 85 מיליון שקלים.

בנוסף לכך הגדילו במשרד האוצר את מלגות עליית הנוער. מדובר על מאות תקנים שנוספו למסלול תקציבי עליית הנוער, שמסייעים למשפחות במצב סוציו־אקונומי נמוך. סך התוספת נאמדת בכ־50 מיליון שקלים מדי שנה.

אופן נוסף שבו פעלו במשרד האוצר על מנת לקצץ בעלויות שכר הלימוד להורים בחינוך הדתי היה תוספות ייעודיות למקצועות קודש. נסביר: בחינוך הדתי, בניגוד לחינוך הממלכתי, ניתן דגש נרחב על מקצועות קודש, כדוגמת לימוד גמרא, הלכה ותנ"ך. ישנן גם שעות תפילה, שלא קיימות בחינוך הממלכתי, אך בפועל דורשות תקצוב. משרד החינוך, היסטורית, מיעט לתקצב את המקצועות הללו.

בארבע השנים האחרונות עבדו במשרד האוצר, בשיתוף פעולה עם משרד החינוך, על שינויי המודל התקצובי והובילו לכך שמקצועות הקודש ייחשבו למעשה כמגמת לימודים נוספת, כמו מגמת מחשבים או פיזיקה. הדבר מאפשר תקצוב של חלק לא מבוטל מאותן שעות לימוד תורניות, שבמוסדות הדתיים תופסות נתח גדול מיום הלימודים.

לא מדובר במודל חדש לחלוטין, שכן כרעיון – הגדרת מקצועות הקודש כמגמת לימודים נוספת מתבצעת כבר שנים ארוכות. אלא שבמשרד האוצר הובילו להגדלת התקצוב לאותן מגמות, במסגרת שינוי תיעדופים. בשנת 2022, ערב כניסת הממשלה, תקציב "תגבור לימודי יהדות" עמד על 54 מיליון שקלים. בשנת 2025 התקציב עמד על יותר מ־85 מיליון שקלים, והוא עלה גם בשנת הלימודים האחרונה.

נתיב נוסף שבו הוסיפו במשרד האוצר ובמשרד החינוך תקציבים לחינוך הדתי, הוא מנגנון שנקרא "התאמות חינוך למוסדות הדתיים". מאחורי המנגנון ניצבת ההבנה כי לכל זרם בחינוך בישראל ישנם המאפיינים הייחודיים לו, כדוגמת שעות תפילה בחינוך הדתי, שלא קיימות בחינוך הממלכתי. במשרד האוצר יצרו מנגנון שנועד להעביר תקציבים למוסדות עבור אותן התאמות נדרשות. סביב הסעיף הזה הוגשה העתירה לבג"ץ, ועליה הורחב הדיבור לפני כמה שבועות בטורו של יוני רוטנברג בעיתון זה.

כן מתגייסים, לא מתוקצבים

השקעה מסיבית לא פחות הופנתה לישיבות ההסדר, הישיבות הגבוהות, המכינות הקדם־צבאיות והמדרשות לבנות. בכל המוסדות הללו, היקף התקציבים גדל במידה ניכרת בארבע השנים האחרונות. אלא שכאן יש צורך להיכנס לנתונים, שכן תקצוב השיא הגיע דווקא בשנת 2023, ולאחר מכן ירד.

לדוגמה, תקציב ישיבות ההסדר עמד בשנת 2022 על כ־96 מיליון שקלים. בשנת 2025 התקציב עמד על 120 מיליון שקלים. לכאורה מדובר בעלייה של 25 אחוזים בסך הכול בתקציב ישיבות ההסדר. יש לציין שמדובר בתקציב נפרד מהתקציב של משרד הביטחון, שעליו דיברנו קודם לכן. מימון ישיבות ההסדר על ידי המדינה מתבצע בשתי דרכים: האחת דרך משרד החינוך והדתות, כתקציב ישיבות, והשנייה דרך משרד הביטחון, כתקציב אחזקת חיילים בשל"ת (שירות ללא תשלום).

נחזור למספרים עצמם: אומנם תקציב ישיבות ההסדר גדל ב־25 אחוזים לעומת הממשלה הקודמת, אך גם בשנת 2023 וגם בשנת 2024 התקציב היה גבוה יותר, כאשר הפער השלילי עומד על קרוב לעשרה מיליון שקלים לעומת שנת 2023, וחמישה מיליון שקלים לעומת שנת 2024.

באופן דומה עלו תקציבי הישיבות הגבוהות לעומת שנת 2022, אך תקציבי השיא היו בשנים 2023 ו־2024. לעומת זאת, בתקציבי המכינות הקדם־צבאיות והמדרשות, תקציבי השיא הגיעו בשנת 2025.

שתי סיבות עיקריות יש לצמצום התקציב: האחת, מימון המלחמה הוביל לקיצוץ רוחבי במרבית תקציבי המדינה. מול האירוע הזה לא באמת היה יותר מדי מה לעשות. לעומת זאת, הסיבה השנייה מקוממת במיוחד. הסיבה שתקציב הישיבות הדתיות־לאומיות קטן היא הקפאת התקציבים לישיבות החרדיות.

באופן אבסורדי, בגלל הסנקציות נגד הישיבות החרדיות שתלמידיהן לא מתגייסים לצה"ל, גם הישיבות הדתיות־לאומיות שתלמידיהן מתגייסים בהמוניהם לשירות צבאי, לרוב קרבי, נפגעו כלכלית. יש להדגיש כי בשנים האחרונות גם בישיבות הגבוהות במגזר הדתי ישנם שיעורי גיוס גבוהים. הסיבה לפגיעה היא שמנגנון התשלומים לתלמידים בישיבות היה אחיד, וחיבר בין הישיבות הדתיות לישיבות החרדיות. כתוצאה מכך לא ניתן היה להשלים את הפערים שנוצרו בתקציב.

בשנה הנוכחית עבדו במשרד האוצר על שינוי המנגנון ועל הפרדה בין הישיבות הדתיות לישיבות החרדיות, תחת הטענה כי אין שום היגיון להטיל סנקציות כלכליות על ישיבות שבהן מתגייסים לצה"ל בגלל ישיבות שתלמידיהן אינם מתגייסים. בעקבות זאת, בשנת 2026 וגם בשנת 2027 צפוי תקציב הישיבות הציוניות לעלות עלייה ניכרת.

במשרד האוצר הובילו לשינוי נוסף, שיצר גם הוא תוספות תמיכה למוסדות הדתיים, בדגש על ישיבות הסדר, מכינות וגרעינים תורניים. מדובר למעשה בתקצובים דרך מינהלת תקומה, לאזורים בנגב ובגליל שנפגעו קשות במלחמה. במשרד האוצר גילו שבתחילה מינהלת תקומה הגדירה רק מוסדות אקדמיים – כדוגמת מכללת ספיר בשדרות או אוניברסיטת תל חי – כמחוללי צמיחה בחבלי הארץ הללו, וכמוסדות שיכולים למשוך צעירים להתיישב בהם.

סמוטריץ' הוביל במשרד האוצר מהלך שמטרתו שגם ישיבות הסדר, מכינות וגרעינים תורניים יוגדרו כמחוללי צמיחה, ובאופן הזה יעבור תקציב נרחב גם למוסדות הציונות הדתית. במסגרת התקציב ימומנו גם פרויקטים רבים של בינוי עבור המוסדות והמפעלים הללו. יש לציין שמוסדות הציונות הדתית בפריפריה אכן מושכים ציבור צעיר לערים וליישובים הללו, ואכן מעודדים צמיחה. תעיד על כך ישיבת ההסדר בשדרות, שכבר שנים היא הישיבה הגדולה ביותר בציבור הדתי, ורבים מבוגריה נשארים להתגורר בעיר או בערים וביישובים הסמוכים.

הבוט־ריץ' מדגיש, הקמפיין מטשטש

בנוסף לתחומי החינוך, משרד האוצר פעל לתקצב בשנים האחרונות עוד שורת פרויקטים של הציבור הדתי. מדובר על שורה של ארגונים להפצת יהדות ברחבי ישראל, כולל בבתי הספר וגם באקדמיה. בנוסף לכך, סמוטריץ' הוביל הגדלה של תקציבי בתי הדין לדיני ממונות, תקציבים לשיפוצם של בתי הדין הרבניים, וכן מימון למכוני מחקר דתיים בנושאי דת ומדינה.

אך בעוד בכל הקשור לתקצוב בפועל, סמוטריץ' אכן רשם הצלחות ענק – בכל הקשור לשינוי המנגנונים, כדי שהתקציבים הללו יישארו באופן קבוע, הוא נחל חוסר הצלחה בשל כמה גורמים. אחד הבולטים שבהם הוא הרצון של סמוטריץ' למנוע ממשרד האוצר צבירת כוח רב מדי אל מול משרדי הממשלה האחרים ואנשי המקצוע בהם.

רוב התקציבים הללו הם תקציבים המוגדרים כתקציבים קואליציוניים. המשמעות היא שברגע שתגיע ממשלה אחרת, או אפילו ברגע שיהיה שר אוצר אחר, התקציבים הקואליציוניים יעמדו תחת סימן שאלה, וניתן יהיה לבטלם בהינף החלטה. יש לציין שסמוטריץ' ואנשיו, בהובלת מנכ"ל משרד האוצר ישראל מלאכי, כן הכניסו לבסיס התקציב יותר מ־300 מיליון שקל מאותם תקציבים.

במשרד האוצר ניסו להכניס כמה שיותר מאותם תקציבים לבסיס התקציב, ובכך לקבע אותם, אך נכשלו בכך. הסיבה: על מנת לעשות זאת צריך לבצע "רפורמה משפטית בתוך משרד האוצר". נסביר: בעיקרון, אין שום הבדל מהותי בין תקציב הנמצא בבסיס התקציב לבין תקציב קואליציוני. לעיתים מדובר אפילו על מימון זהה, שפשוט מוגדר פעם כתקציב בבסיס התקציב ופעם כתקציב קואליציוני. ההבדל נובע מדרישות הדרג המקצועי והמשפטי במשרד האוצר ובייעוץ המשפטי לממשלה.

כך לדוגמה: אם שר החינוך היה דורש את מנגנון ההתאמות לחינוך הדתי, היה מדובר בדרישה מקצועית והתקציב יכול היה להיכנס לבסיס התקציב. אך מכיוון שאותה הדרישה בדיוק הגיעה משר האוצר, כותרת "המקצועיות" של הדרישה הוסרה, והתקציב הוגדר כקואליציוני. במשרד האוצר לא הצליחו לשנות את המנגנון הזה.

שורת ההישגים הללו הייתה אמורה להיות בחזית הקמפיין של מפלגת הציונות הדתית. ראשית, כי זאת הייתה יכולה להיות דרך להתמודד עם הביקורות במגזר על התנהלות המפלגה בנושאי חוק הגיוס או המינויים בעולם הרבנות. אך מעבר לכך, התמקדות בנושאים הללו יכולה לבדל את מפלגת הציונות הדתית מהמתחרות שלה על הקול הדתי, תחרות שהפכה לקשה הרבה יותר לאחר כניסתו הרשמית של וינטר למרוץ.

אלא שבפועל הנושאים הללו נותרו, ועדיין נותרים, מחוץ לקמפיין המפלגה. למעשה, סמוטריץ' וסביבתו גם כמעט לא הזכירו את הנושאים הללו לאורך כל שנות הכהונה. הם התמקדו בעיקר ברשימת ההישגים הארוכה ביהודה ושומרון. במסגרת קמפיין ה'בוט־ריץ" – הגימיק המוצלח ששולח את הגולשים לבוט שמפרט את הישגי המפלגה – אכן יש אזכור לנושאים הללו, אך הקמפיין הרשמי כמעט לא נוגע בהם.

העובדה ששורת ההישגים המגזריים של מפלגתו של סמוטריץ' נעדרת מהקמפיין, נובעת בראש ובראשונה ממעטפת היועצים שסובבת את שר האוצר. סביב תוצאות הפריימריז צפה הביקורת כי מפלגת הציונות הדתית הפכה למעשה למפלגת 'ציר 60', כזאת שלא מייצגת את רוב הציבור הדתי שחי בערים ברחבי הארץ, אלא מתמקדת רק ביהודה ושומרון, ובאזור ספציפי בהם בלבד. בפועל, סביבתו של סמוטריץ' כבר שנים ארוכות עונה להגדרה הזאת.

יועציו של סמוטריץ' שכנעו אותו כבר בראשית הקדנציה כי נושאים מגזריים לא מביאים קולות למפלגה, ולכן אין שום סיבה להתמקד ולהדגיש את העשייה בתחום. היועצים אף הציגו בפני שר האוצר סקרים שהראו כי הסוגיות הללו ממוקמות בסדר עדיפויות נמוך אצל הבוחר הדתי. בפועל, לאור התלונות נגד המפלגה לאורך הקדנציה האחרונה ומצבה של המפלגה בסקרים, עושה רושם שהסקרים הללו מנותקים מהעמדה של הציבור, וכי ההצלחות ביהודה ושומרון הן שלא מביאות את המנדטים המיוחלים למפלגה.

טיעונים נוספים – שבאמצעותם יועציו של סמוטריץ' שכנעו אותו לזנוח את הסוגיות המגזריות במסגרת הקמפיין – סובבים סביב הגיוון הרב שיש כיום במגזר. יועציו של סמוטריץ' טענו כי הציבור הדתי נחרד מזה שמציירים אותו כמגזרי. "זה מרגיש לציבור שלנו כאילו אנחנו כמו החרדים. הוא מתייחס למילה מגזריות כמו אל קללה", נאמר באותן שיחות. כמו כן נטען שמכיוון שמנעד הדעות בנושאי דת בציבור התרחב כל כך, אי אפשר למצוא בו עוד מכנה משותף, ולעומת זאת בכל הקשור ליהודה ושומרון כן אפשר לעשות זאת.

הטיעון הנוסף שבו השתמשו כדי להוביל לזניחת הקו הקמפייני המגזרי, עסק בחשש כי הדגשת התקציבים שהועברו למגזר תוביל לשורה של עתירות לבג"ץ, ובתרחיש מסוים אולי אף לביטול אותם הישגים. אלא שבפועל, גם כשלא נעשה קמפיין סביב אותם תקציבים, הוגשו העתירות כנגדם, והדבר הוביל להקפאת העברת הכספים לחמ"ד במשך חודשים ארוכים.