דעה: סמוטריץ' איבד תמיכה בציבור הדתי, ויש לכך סיבות

סערת האיחודים והמיזוגים בימין כנראה תלווה אותנו עד לרגע האחרון לפני סגירת הרשימות. בסופו של דבר, ככה זה בכל אחת ממערכות הבחירות בעשור האחרון. לאור זאת, יהיה עוד זמן לנתח את החלטתו של בן גביר לרוץ לבד, ואפילו לצאת למאבק ראש בראש מול נתניהו בנושא. גם יהיה זמן לדון בעמדותיהם של וינטר ומפלגתו בסוגיות ליבה כאלה ואחרות. לעומת זאת, הסוגיה שצריך לעסוק בה כעת עוסקת במי שהפך להיות שחקן משני בלבד באירוע: שר האוצר בצלאל סמוטריץ'.

צריך להבין עד כמה האירוע הזה בלתי נתפס. סמוטריץ' בכלל לא באירוע של השיחות. הן מתנהלות מעל הראש שלו, כשהוא מחכה בצד, שולח ציוץ פה ושם שמדבר על אחדות, אבל לכולם ברור שהקלפים לא נמצאים בידיים שלו. וכשחושבים על המעמד שלו מלפני ארבע שנים בסך הכל, אין מנוס אלא לשאול את השאלה המתבקשת: מה גרם לירידה במעמדו של סמוטריץ' ובתמיכה הציבורית בו?

אם נחזור אחורה, רק לפני ארבע שנים, נראה שסמוטריץ' היה במקום אחר לגמרי. הוא הביא את הרשימה המגזרית לשיא של כל הזמנים עם 14 מנדטים. בניגוד לטענותיו של בן גביר, שעד היום מאמין כי הוא הביא את מרבית הקולות, סמוטריץ' והציונות הדתית הביאו כתשעה מהמנדטים שקיבלה המפלגה. למעשה, כנראה היחיד שהצליח להביא יותר מנדטים ממנו למפלגה המגזרית היה נפתלי בנט ב-2012. הוא גם שבר תקרת זכוכית, והפך להיות שר האוצר הראשון שמגיע מהמפלגה הדתית לאומית.

על פניו השמים היו אמורים להיות הגבול. סמוטריץ' עצמו גם דיבר על כך שהוא בונה מפלגה שהיא למעשה תנועה, כזאת שבעתיד תוכל גם להנהיג את המדינה. ארבע שנים מאוחר יותר, וסמוטריץ' הצליח על פי הסקרים לאבד לפחות מחצית מהמצביעים שלו, והוא עלול לעשות היסטוריה אחרת, שלילית במיוחד: מנהיג המפלגה המגזרית שעלול להוביל לכך שלראשונה מאז הקמת המדינה לא תהיה מפלגה מגזרית דתית בכנסת ישראל.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת אסף משניות שבוע וחצי לבחירות: יותר נעלמים מערכים מוחלטים

עוד מאת אסף משניות השגרירות העשירית בירושלים: קולומביה חנכה הבוקר את שגרירותה החדשה בבירה

הסכנה המגזרית ממחיקת המפלגה שאמורה לייצג אותו

כדי להבין את המשמעות של מחיקת המפלגה המגזרית שעלולה להתרחש, צריך להסתכל על ציבור החרדים המודרניים, אלה שיוצאים לעבוד, רוצים לשרת, ובכללי מעוניינים להיות יותר ויותר חלק מהחברה הישראלית. גם להם אין ייצוג פוליטי, ובמערכת הבחירות הקרובה אנחנו רואים, נכון לעכשיו, מספר התארגנויות פוליטיות שמנסות לייצג אותם.

אבל זה לא תמיד היה ככה. במשך עשרות שנים, עד שנות ה-90, לציבור הזה היה ייצוג בכנסת שדאג לו, ויצר עבורו את המסגרות אותם הוא היה צריך כדי להתקיים ולפרוח. קראו למפלגה הזאת פועלי אגודת ישראל, או בקיצור: פא"י. מרגע שהמפלגה המגזרית ההיא נעלמה, גם היכולת של אותו חלק בחברה החרדית להתפתח נעלם. חלקם הפכו לדתיים לאומיים, חלקם הפכו לחרדים. אבל הזרם הזה, של חרדים עובדים שרוצים להתגייס ולהיות חלק מהמדינה, כמעט ונמחק לגמרי. ההנהגה החרדית, הרבנית והפוליטית, עשתה ככל יכולת לפגוע באותו הציבור. במשך שנים לא נפתחו בתי ספר שמתאימים לצרכים שלהם. אפילו מסלולי גיוס מותאמים לקח שנים ארוכות לייצר. פשוט כי לא היה מי שידאג לזה, ושיידע לייצג את הציבור הזה נאמנה.מחיר דומה עלול לשלם הציבור הדתי לאומי אם אכן המפלגה המגזרית תימחק.

לא מגן ממתקפות מבית

כל הקוראים סביר להניח ידברו על סוגיית חוק הגיוס, אבל האמת שהיא נמצאת רק בהמשך הרשימה. זאת סוגיה חשובה, אבל הבסיס עמוק יותר.
הסיבה המרכזית שסמוטריץ' איבד את התמיכה של הציבור הדתי היא כי ברגע האמת, כשהציבור היה תחת מתקפה חריפה והיה זקוק להתייצבות והגנה של הדרג הפוליטי שנבחר כדי לייצג אותו, הוא לא עשה זאת. לא רק שלא עשה זאת, הוא ממש סירב לעשות זאת.

כשהתוקפים היו ממחנה השמאל, כדוגמת קמפיין הבחירות של יאיר גולן נגד מכינת עלי, זה היה נורא קל עבור מפלגת הציונות הדתית לתקוף בחריפות את גולן ואנשיו. הבעיה היתה כשהמתקפות הגיעו מבית. אז סמוטריץ' העדיף לשתוק, ואפילו לתקוף את אלה שדרשו ממנו שיגן על הציבור ששלח אותו לכנסת.

הדוגמא הבולטת ביותר, כמובן, היא אותם דברים שאמר בזמנו ינון מגל בתוכנית הפטריוטים נגד השירות הלאומי ושירות ההסדר. היום אנחנו יודעים שהמתקפה ההיא, שנועדה לסתום לציבור הדתי את הפה בסוגיית חוק הגיוס על מנת להגן על החרדים, התירה את הרסן לשלל מתקפות על כל המגזר, ובכל תחום. אבל אז, באותם הימים, סמוטריץ' סירב לגנות את הדברים של מגל, ולהתייצב לימינם של משרתי ההסדר והשירות הלאומי.

אם חשבתם שמדובר היה במעידה חד פעמית, אז טעות בידכם. אותו הדבר בדיוק ראינו גם כאשר הרב דב לנדו, מנהיג הציבור החרדי, תקף את הציבור הדתי ואת החיילים מתוכו בצורה מזעזעת. הרב לנדו תקף את חיילי ההסדר ואמר שכלי הנשק שהם אוחזים בהם במהלך שירותם הצבאי הם כלי רצח ושהציבור הדתי בכללותו "מסיתים לרצח ועושים מלחמות לכבוד המדינה". סמוטריץ' סירב לגנות באופן ישיר את הדברים, והתבטא בנושא רק בצורה עקיפה. גם "דברי ההסבר" של הרב לנדו שבהם אמר כי "אנשים אשר בחסות אמונתם רודפים את התורה ולומדיה, ואינם מסוגלים להבין ולהעמיק בהשקפתנו…ובשנאת עמי הארצות התייחסו לדברים בעיוות ובחוסר הבנה מוחלטת", לא זכו לתגובה ישירה של יו"ר מפלגת הציונות הדתית על המתקפה נגד הציבור ששלח אותו לכנסת.

עזבו ללכת רחוק. סמוטריץ' גם לא הגיב למתקפות שהתרחשו אתמול ע"י הרב יצחק יוסף נגד הרב דב ליאור ורבנים נוספים במגזר. למנסור עבאס הוא דווקא כן הגיב ביום ראשון, בסרטון שיצא על דברים שפורסמו בכלל ביום חמישי. במילים אחרות, לא היתה פה מעידה חד פעמית. זאת ההתנהלות הקבועה של יו"ר הציונות הדתית, כשהוא נדרש להדוף מתקפות מתוך המחנה כנגד המגזר.

ההחלטה שנתנה לש"ס את השליטה בנושאי דת ומדינה

וכאמור, זאת רק תחילת רשימת הסיבות. אפשר גם לציין את העובדה שסמוטריץ', עוד בשלב המו"מ הקואליציוני, נתן לש"ס שליטה כמעט מלאה בנושאי דת ומדינה. הנפגעים המרכזיים היו כמובן הציבור הדתי, הן מבחינת מינויים, והן מבחינת הרעיונות שהמגזר מאמין בהם. קחו למשל את רפורמת הכשרות שהעביר ברגע האחרון ח"כ אוהד טל. היא עוכבה במשך כמעט כל הכהונה, בגלל התנגדותה של ש"ס, כי זה פגע באינטרסים כלכליים כאלה ואחרים. רק כשכבר לא נותרה ברירה איפשרו בש"ס להתקדם הלאה עם החוק.

אפשר גם לדבר על סוגיית המינויים, שהוזכרה בפסקה הקודמת. בקדנציה האחרונה מונו רבני ערים בשורה ארוכה מאוד של ערים, כולל כמה מהגדולות בישראל, כדוגמת תל אביב ובאר שבע. ברוב מוחלט של המקרים המועמדים שנבחרו היו מועמדי ש"ס. לא מדובר היה בהפסד רגיל בבחירות, אלא בסיכומים שנקבעו עוד בתחילת הכהונה בין המפלגות.

ההסכם קבע כי הציונות הדתית תקבל תקני רבנים ליישובים ביהודה ושומרון, כך שהרבנים הללו לא יקבלו משכורת מהמועצות המקומיות אלא מהמדינה, ובתמורה לכך ישאירו את התפקידים הרבניים בערים לש"ס. המקומות החריגים היו מקומות בהם ישנה נוכחות דתית לאומית גדולה לעומת נוכחות זניחה של ציבור חרדי-ספרדי. התוצאה היתה שהמינויים לציבור הדתי הגיעו במקומות שבלאו הכי היה בהם רב דתי לאומי, ולעומת זאת רוב עולם הרבנות בישראל ננטש לידי ש"ס. יש להזכיר: רק עשירית מהציבור הדתי לאומי מתגורר ביהודה ושומרון. רובו חי בערים, כולל אלה בהם היו המינויים של ש"ס.

באופן דומה ניתן להצביע על המועצות הדתיות, שגם הם הושארו באופן כמעט בלעדי לשליטת ש"ס לאורך כל הקדנציה האחרונה. רגע השיא הגיע כאשר משרד הדתות הדיח בחודשים האחרונים את המועצה הדתית שהובלה ע"י הציבור הדתי לאומי בקריית שמונה, לטובת מינוי מועצה דתית בשליטת ש"ס. כל זה מתרחש כשאין שר מכהן במשרד הדתות כבר קרוב לשנה, כאשר יריב לוין מחזיק בתפקיד באופן רשמי, אך המשרד מנוהל ע"י מנכ"ל המשרד, יהודה אבידן, אחיו של שר הבריאות לשעבר ח"כ אוריאל בוסו.

יש לציין שהטיעון הרשמי של סמוטריץ' בנושא הוא שבטרם הבחירות היה דיל בין סמוטריץ' לדרעי, שהמפלגה הגדולה בין השתיים תקבל את תיק הדתות, ובליל הבחירות היה נדמה כי התיק יגיע לציונות הדתית. אך בגלל פיצול הרשימה עוד באותו הלילה לדרישת בן גביר, ש"ס הפכה לגדולה יותר ותיק הדתות עבר לידיה.

הקמפיין שהרגיז את כל המילואימניקים

בשבועות האחרונים מפלגת הציונות הדתית מנהלת קמפיין תחת ההבטחה כי היא תוביל בממשלה הבאה את קיצור ימי המילואים כך שלא יעברו את שלושים הימים. הקמפיין עצמו זוכה לביקורות נרחבות על הטון המזלזל כביכול שנשקף ממנו, אך בפועל הקמפיין צריך לקומם את הציבור מסיבה אחרת: מדובר בהבטחת בחירות שלמעשה כבר ניתנה בסוף דצמבר האחרון.

במהלך ישיבת סיעת הציונות הדתית בסוף חודש דצמבר, כותב שורות אלה הציף את משבר המילואים בשלב השאלות לסמוטריץ'. סמוטריץ' בתגובה פרס את המדיניות המלאה שלו בנושא, כשהוא מסביר כי אין שום סיבה שמשרת מילואים שאינו קצין יצטרך לשרת יותר משלושים עד שלושים וחמישה יום בשנה. סמוטריץ' אף הוסיף כי בכוונתו לכפות זאת על צה"ל, בכלים העומדים לרשותו, ואם צה"ל לא יקצר מעצמו את ימי המילואים, הוא יוביל לקיצור בכפייה על צה"ל דרך החלטת קבינט בנושא.

חודש וחצי מאוחר יותר, כשכותב שורות אלה ניסה להבין מדוע המהלך טרם התבצע, ביצע שר האוצר סיבוב פרסה ואמר כי למעשה אין ביכולתו להוביל לקיצור ימי המילואים, והוא רק יכול להגיד את דעתו על כך שצה"ל מנהל את כוח האדם בצורה לקויה.

ואם בסוגיית שירות המילואים המוגזם עסקינן, כנראה שהסוגיה בה סמוטריץ' היה בעמדת נבדל מובהקת ביותר לעומת הציבור שבחר בו היתה סוגיית חוק הגיוס. במשך חודשים ארוכים סמוטריץ' למעשה נתן גיבוי להליכי חקיקת החוק שיזמה הקואליציה, שלא היה מוביל לגיוס חרדים בשום צורה. סביב הנושא הזה נוצר עימות גלוי בינו לבין מספר שתיים במפלגה, אופיר סופר, וכן אל מול ח"כ משה סולומון. העימות הוביל לכך שהשניים האחרונים הודיעו על פרישתם מהמפלגה ועל כך שלא יתמודדו בבחירות הקרובות לכנסת. יש לציין שסמוטריץ' טען כי המפלגה לאורך כל הדרך תכננה להצביע "רק על חוק שיוביל לשינוי היסטורי אמיתי בנושא".

חשבון הנפש של סמוטריץ'

כשסופר וסולומון פרשו מהמפלגה, גורמים בכירים בה לא חשבו לרגע שיהיה לפרישה אפקט הצהרתי גדול כל כך. היום נדמה שזה כבר ברור לכולם. המפלגה נכנסה לסחרור, שאולי היא עוד תצליח לצלוח אותו, איכשהו, אבל ההבטחה הגדולה שהיתה לפני ארבע שנים בסך הכל, התרסקה לאור התנהלות המפלגה, ובדגש על העומד בראשה.

וכל זה מגיע דווקא לאחר כהונה מוצלחת מאוד של סמוטריץ' בתפקידיו המיניסטריאליים. הציבור כולו מודע להישגים ביו"ש, בעיקר כי הקמפיין של המפלגה מקדיש לכך את עיקר הקמפיין שלו. אבל כמו שפרסמנו בגיליון 'בשבע' האחרון, גם בכל הקשור לתקציבים מגזריים, דאגה למוסדות, הורדת מחירי החינוך המופרזים, מימון וחיזוק ישיבות ההסדר, הגבוהות והמכינות, ועוד אינספור הישגים למפעלי הציונות הדתית, סמוטריץ' עשה עבודה טובה מאוד.

וכשזה המצב, ובאווירת הימים הנוראים המתקרבים, שר האוצר סמוטריץ' יצטרך לעשות חשבון נפש עם עצמו ולשאול כיצד הוא הגיע למצב שבו בסקרים הוא מתנדנד על סף אחוז החסימה, יותר ממחצית תומכיו נטשו אותו ועברו לחפש בית פוליטי אחר, ואף אחד מהמחנה לא רוצה להתאחד איתו, כדי להבטיח שיעבור אחוז חסימה.