התחלה// נולד וגדל בעץ אפרים שבשומרון, השני משישה אחים. "הוריי היו ממייסדי היישוב בתקופה שבה התגוררו בו משפחות בודדות. אני זוכר ילדות חלוצית עם מלחמות על תשתיות בסיסיות – ממאבקים משפטיים ועד קו טלפון יחיד ששימש את היישוב כולו".
אבא// גיל צרפתי (63), כיום יועץ לחברות מטעם חברת 'מעוף' ולשעבר מנכ"ל וסמנכ"ל בשורת חברות. "אדם מדויק מאוד, שמאוד מחובר למשפחה שלו".
אמא// מנואל (מנו) צרפתי (63), שנים רבות עבדה בתור מורה ומנהלת בית ספר באלקנה שזכה בפרסים, וכיום מייעצת למנהלי בתי ספר ומוסדות. "אישה שאף פעם לא עייפה, תמיד מחפשת את המשימה הבאה ועושה את הכול בקור רוח".
ספסל הלימודים// ביסודי ובחצי מהתיכון למד באלקנה, עד שהישיבה נסגרה בסוף כיתה י' והוא עבר לישיבת חיספין בגולן. "הגעתי לשם בשלב קצת מאוחר יותר, כשהחבר'ה כבר היו עייפים מטיולים, אז המעבר היה די רגיל ועבר חלק, בלי שחוויתי את השגרה החיספינאית הטיפוסית של שאר החברים".
אולי יעניין אתכם
ספרא וסייפא// למד שש שנים בישיבת 'עטרת כהנים' בירושלים במסלול "הסדר מרכז", שבמהלכן שירת עשרה חודשים בחיל השריון. "יצאתי לקורס פיקוד, אבל בגלל דלקת בעצב הפנים שלא איפשרה לי לרדת לשטח נאלצתי לפרוש מהקורס. בעקבות זאת גם לא השתתפתי במבצעים ולא צורפתי בהמשך ליחידת מילואים, וחזרתי לספסל הלימודים בישיבה".
החצי השני// יסכה לבית אלקסלסי. "דוד שלה, שהוא חבר שלי, שידך בינינו, התחלנו לצאת והתחתנו אחרי השחרור שלי מהצבא. את תחילת הדרך הזוגית שלנו עשינו ברובע היהודי המתחדש (הרובע המוסלמי – י"א) בעיר העתיקה, שם גרנו יותר משנתיים".
נחלת אבות// לפני 12 שנה קיבל הצעה לשמש כחצר"מ בישיבת 'בני רחל' הסמוכה לקבר רחל אימנו בבית לחם, אותה הקים חמיו הרב אליהו אלקסלסי, ומאז מתגוררת משפחתו במתחם. "היינו המשפחה הרביעית שנכנסה למקום, וכיום אנחנו המשפחה הוותיקה ביותר במתחם. הגענו עם בת אחת, וכיום ברוך ה' אנחנו עם שבעה ילדים. לימדתי בישיבה, בהמשך יצאתי ללמוד בכולל דיינות, ולאחר מכן חזרתי לתפקיד ר"מ שיעור א'".
משימת חיים// המעבר מהדירה הקטנה ברובע לקבר רחל נבע מחיפוש אחר משמעות ושליחות. "חיפשנו מקום מגורים חדש, ואשתי התעקשה על מקום של בנייה ואידיאליזם ולא עוד שכונה מן המניין. כשהגיעה ההצעה לעבור לבית לחם היא קפצה עליה, בעוד שאני – כעירוני טיפוסי – חשבתי שזה יעד זמני בלבד עד שאחזיר אותה לעיר. מהר מאוד התחברתי למקום בכל נימי נפשי, וכיום אני רואה שליחות ומשימת חיים בהחזרת ההתיישבות והקול היהודי לעיר אבותינו".
מתחת לרדאר// מתחם המגורים שסמוך לקבר רחל התפתח בחשאיות ובצעדים קטנים, עד שהפך לקהילה חיה. "הכול התחיל ממאבק להשיג אישור לינה לבחורים, וברגע שהאישור התקבל הוקמה הישיבה והגיעה המשפחה הראשונה. את המשפחות הכניסו בשקט ובלי פרסום, כי המקום לא היה מוכר למגורים של משפחות, ואנחנו זכינו להיות המשפחה הרביעית במתחם".
שגרת אש// השנים הראשונות ליד הקבר לוו בהתקפות יומיומיות ובמתח ביטחוני מתמיד. "כמעט כל לילה חטפנו ירי מדויק של גולות זכוכית ומטענים שנזרקו לעבר החומות. ידענו שבלילה לא מסתובבים במתחם, וגם הילדים כבר הורגלו ב'תרגולת גז מדמיע' שהצבא היה יורה לעבר הפורעים הערבים, אך הרוח הייתה מפנה לכיווננו. ברגע ששמענו הדי ירי היינו רצים פנימה, סוגרים חלונות ומדליקים מזגנים. באחת השנים ביום ירושלים, כשהלכנו בשער יפו והחלו זיקוקים, בתי בת השלוש כיסתה מיד את פניה וצעקה בבהלה 'גז מדמיע!'"
שינוי תפיסה// התפנית הביטחונית הגיעה כאשר המח"ט הפנים כי במתחם מתגוררות משפחות ולא מדובר רק בשטח צבאי. "האזור שבו גרנו הוגדר בשנים הראשונות כ'שטח ספיגה' שמיועד לספוג את האבנים והמטענים כדי להגן על המתפללים בציון, אך ברגע שהצבא הבין שיש פה ילדים, נקטה החטיבה אסטרטגיה התקפית והעבירה את הלחימה אל מחוץ לחומות. מאז המקום שקט ומשגשג – גדלנו מקהילה קטנה ל־12 משפחות עם גן שעשועים, משחקייה, פעוטון וקול צחוק של ילדים".
שכנים של אמא// המגורים בבית לחם המתחדשת מזמנים חיבור לקדושה לצד אתגרים יומיומיים. "כששומעים שאנחנו גרים כאן התגובה הכמעט קבועה היא 'לא ידענו', שכן תהליך ההכרה הרשמית ביישוב היהודי בבית לחם עדיין לא הושלם. המחסור בשירותים מוניציפליים ובהסעות יוצר חבלי לידה לא פשוטים – מתשתיות ביוב שקורסות רגע לפני שבת ועד פקקים של חצי שעה בדרך הביתה בזמני עומס כמו חול המועד. מנגד, זו זכות עצומה לחיות במקום קדוש שהמוני בית ישראל נוהרים אליו, מתוך הבנה עמוקה שזו משימת החיים שלנו".
לא לבד// החיים לצד קבר רחל אימנו יוצרים חיבור רוחני הדוק למקום ואחריות מתמדת לנוכחות יהודית רציפה בו. "אין דבר תורה שאני מעביר בשבת שלא מתחבר איכשהו לרחל אימנו. בסופי שבוע, כשהמתחם הציבורי נסגר לקהל הרחב, התפילות בציון נמשכות בזכות המשפחות שמתגוררות במקום. בשנים הראשונות, כשגרנו פה מעט משפחות, ניהלנו משמרות קפדניות ודאגנו לארח אורחים מבחוץ כדי שהמקום הקדוש הזה לא יישאר בודד אפילו לשבת אחת".
משמרות הקדושה// שותפות מיוחדת עם תושבי שכונת גילה הסמוכה מסייעת לשמור על מנייני התפילה במתחם לאורך כל השנה. "קבוצת חרדים מגילה צועדת כ־25 דקות ברגל בכל שבת כדי להשלים לנו מניין בשחרית, בתיאום ובאישור מג"ב. זו הרגשת אחריות גדולה לשמור על המקום הקדוש הזה פעיל ופועם, ולהבטיח שקול התורה והתפילה בציון רחל אימנו לא ייפסק לעולם".
ושבו בנים// את המשימה לחבר את העם למקום הוא מוביל באמצעות הסיורים והפעילות של מדרשת 'בני רחל'. "כשאני מעביר סיורים, יותר ממחצית מהמשתתפים המשתייכים לציבור הדתי מעידים שמעולם לא ביקרו בקבר רחל, וחלקם בטוחים בטעות שמדובר בנסיעה מסוכנת ללב יישוב ערבי בליווי משטרתי. הם נדהמים לגלות שמדובר במרחק דקת נסיעה מירושלים. למרבה הצער, קבר רחל אינו זוכה למעמד דומה לזה של הכותל ולמספר הביקורים הראוי לו, בעוד שמכאן בדיוק בקעה נבואת 'ושבו בנים לגבולם' והציפייה לגאולה. השליחות שלנו היא להשיב לאמא את הבנים, ואת קול צחוקם של הילדים המשחקים לצידה ברחובות ירושלים".
מילואים// על אף הפטור שקיבל בעבר ממילואים, ביקש להשתלב כרב צבאי, ובפרוץ המלחמה גויס למחנה שורה. "בתוך ימים ספורים מתחילת המלחמה הגעתי לשם והתחלתי לפעול במחנה. היו שם חוויות לא פשוטות בכלל, אבל כשאני משווה אותנו ללוחמים שעמדו בעזה ובמוצבים בלבנון – נראה לי שלהם היה קשה בהרבה. לי לפחות הייתה הזכות לחזור הביתה בסוף כל משמרת ולפרוק את המטען הכבד שצברנו".
הנחת// שבעה ילדים. גפן בת 12, מיכל בת 11, גלעד חיים בן תשע, נעמי בת שבע, יעלה בת כמעט חמש, אבישג בת שנתיים וחצי, ואליהו דוד בן חודש וחצי.
אם זה לא היה המסלול// "למדתי לתואר ראשון בפסיכולוגיה כי התחום מאוד סיקרן אותי. בתיכון למדתי מתמטיקה ופיזיקה ברמה מוגברת, אפילו סיימתי בגרות במתמטיקה בגיל מוקדם והתחלתי תואר בתחום הזה, שלא סיימתי. אם לא הייתי במסלול החיים הנוכחי, סביר להניח שהייתי עוסק באחד משני התחומים האלה".
במגרש הביתי:
מה הלו"ז// "קם בדרך כלל לתפילת הנץ, ולאחר מכן מתפנה לארגון הילדים והסעתם למוסדות החינוך. בהמשך הבוקר אני נוסע לחברותא קבועה, משם ממשיך ללימוד והוראה בישיבה עד שש בערב. לאחר פסק זמן משפחתי בבית חוזר בשמונה ורבע לסדר ערב בבית המדרש".
פלייליסט// "מתחבר לז'אנר של ניגוני הישיבות – כמו השירים של ישיבת רמת גן, 'לעורר ליבי' וכדומה".
השבת שלי// "השבתות כאן מיוחדות מעצם ההוויה ליד קבר רחל אימנו. אנחנו מארגנים שיעורים ותהילים לילדי הקהילה אחרי התפילה. בשולחן השבת אני מקפיד לשחק עם הילדים, את דברי התורה אני מעביר בצורת חידון נושא פרסים, ואת מה שחסר אני משלים להם בכיף".
דמויות מופת// הרב שלמה אבינר והרב אליהו אלקסלסי. "גדלתי אצל הרב אבינר, וממנו למדתי את היכולת לפעול בכל תחומי החיים בצורה שקולה ומחושבת. חמי, הרב אלקסלסי, הוא האיש שגאל את המקום, הקים את הישיבה והניע את כל ההתיישבות כאן. הוא איש חזון שכשעומד מולו קיר – מבחינתו הקיר לא קיים, ובזכות הנחישות הזאת הוא צלח אתגרים שאדם רגיל לא היה עובר".
מפחיד אותי// "הפחד העיקרי שלי הוא הדאגה למשפחה ולביטחון הילדים".
משאלה// "לראות את בית לחם היהודית מתפתחת וגדלה למאות משפחות, לראות את הישיבה שלנו מצמיחה עוד ועוד תלמידים, ולזכות לכך שהמוני יהודים יפקדו את קבר רחל אימנו מדי יום".
כשאהיה גדול// "מקווה בעזרת ה' להיות סבא לנכדים, להמשיך לגור כאן ליד קבר רחל אימנו, ולזכות לראות אותם באים לבקר אותי בביתנו שבמתחם".
לתגובות:
