מול מתקפה תקשורתית, ישראלית ובינלאומית, שיצרה העצימה וניפחה את עלילת 'אלימות המתנחלים', התייצב שגריר ארה"ב בישראל לשעבר, דיויד פרידמן, והציב עמדה נחושה לימינה של ישראל. על הקמפיין ומטרותיו, כמו גם על חשיבות מהלך הריבונות, שוחחנו אתו.
יצאת באומץ נגד מסע עלילת ״אלימות המתנחלים״, שגרם לאנשים רבים לקבל תמונה מעוותת של המתרחש בשטח. לדעתך, מה עומד מאחורי הקמפיין הזה, ומדוע הוא זכה להצלחה כה רבה?
"בתחילה התמקדו שונאי ישראל בטענה השקרית והמרושעת שלפיה ישראל ביצעה רצח עם -ג'נוסייד- בעזה. זו הייתה טענה בעלת עוצמה רבה, משום שהציגה את מי שהיו בעבר קורבנות של רצח עם כמי שעברו כעת אל הצד האפל. הבעיה היחידה הייתה שהטענה הייתה שקרית באופן שניתן להוכיח.
טענת רצח העם פשוט קרסה. מבחינה כמותית, המספרים לא תמכו בטענה. אפילו האו״ם הודה שאספקת המזון הייתה בשפע, ומומחים צבאיים אישרו שחיילים ישראלים סיכנו את חייהם כדי לצמצם את מספר הנפגעים האזרחים.
אולי יעניין אתכם
בנושא 1217c
לשם בדיוק מתקדמת ההתיישבות ביהודה ושומרון
בנושא 1217c
כך נראית מהפכה ציונית שקטה
עוד בהתיישבות
מחאת הרבש"צים הגיעה לקריה: דורשים לשחרר את איש הביטחון
עוד בהתיישבות
העיניים של יהודה ושומרון: חמ"ל JSR יוצא למלחמה בפייק ניוז
עוד בהתיישבות
חוואים יצוידו במצלמות גוף: "לראות בעיניים מה באמת קורה"
עוד בהתיישבות
זיני, שכחת מה קרה בחוות גלעד?
לכן, נרטיב רצח העם לא היה ניתן להגנה מצד מי שיש בו אפילו מידה מינימלית של יושרה אינטלקטואלית. אולם שונאי ישראל עדיין נזקקו לנרטיב אנטי־ישראלי. וכך נכנסה לתמונה ״אלימות המתנחלים״.
עבור מי שמבקשים להשחיר את פניה של ישראל, לטענה הזאת יש כמה יתרונות: היא אינה קשורה ישירות לזוועות של 7 באוקטובר, עיתונאים יכולים לביים בקלות אירוע תקשורתי, אם הם ממתינים עד שמתנחלים יגיבו לפרובוקציה, לא חסרים ישראלים המוכנים להתבטא בפומבי ולגנות את המתנחלים.
מה שהעולם מחמיץ בנרטיב הזה הוא שלעתים אכן מתרחשת אלימות מצד מתנחלים, אך היקפה מתגמד לעומת הטרור הפלסטיני.
השורה התחתונה היא שאלימות המתנחלים אינה גורם לאי־השקט ביהודה ושומרון, אלא תוצאה שלו, תוצאה של הטרור הפלסטיני ושל החלל שנוצר בהיעדר ריבונות ישראלית".
בריאיון שלך לתוכנית 60 Minutes טענת שהפתרון היחיד האפשרי הוא להעמיד ריבון אמיתי, כאשר ישראל היא המועמדת היחידה. מדוע לדעתך ריבונות ישראלית על יהודה ושומרון תוביל ליציבות ולרגיעה רבות יותר?
"ישראל היא הריבון היחיד שיכול למלא כראוי את החלל הקיים כיום. היא מדינה מפותחת , בעלת רקורד של העצמת המיעוט הערבי שלה. לערביי ישראל יש רמת החיים הגבוהה ביותר במזרח התיכון. כאשר ישראל תחיל ריבונות על יהודה ושומרון היא תוכל לשפר את חייהם של אותם ערבים שיהיו מוכנים לחיות בשלום עם ישראל.
בנוסף לכך, כיום קיימת הכרה כמעט אוניברסלית בכך שלישראל אין גבולות בני־הגנה ללא שליטה ביטחונית מלאה ביהודה ושומרון. רק ריבונות מבטיחה את התוצאה הזאת בטווח הארוך".
כיצד אתה מסביר את ההשפעה הגוברת של הנרטיב הפלסטיני על הסיקור בתקשורת הבינלאומית, ואילו גורמים אפשרו לו לעצב את התפיסות העולמיות ביחס לישראל?
"כסף. הרבה מאוד כסף מוזרם לתקשורת המסורתית, לרשתות החברתיות ולאוניברסיטאות ברחבי העולם. העולם הפרו־ישראלי אינו מסוגל להתחרות במשאבים העצומים האלה".
מיד לאחר 7 באוקטובר זכתה ישראל להבעות תמיכה נרחבות. אולם לאחר מכן חלה עלייה דרמטית באנטישמיות ובהתנגדות לישראל ברחבי העולם. כיצד אתה מסביר את השינוי הזה?
"אני חושב ששנאת ישראל תמיד הייתה קיימת. ראש העיר הנוכחי של ניו יורק גינה את ישראל כבר ב־8 באוקטובר, שבועות לפני שישראל נכנסה לעזה. זה היה קמפיין מתוזמר בקפידה וממומן היטב של שונאי ישראל, שרק חיכו להזדמנות להסתער".
מה לדעתך צריך לקרות כדי שממשלת ישראל תקבל את ההחלטה ההיסטורית להחיל ריבונות ישראלית על יהודה ושומרון? מהם המכשולים העיקריים, ומה עשוי סוף־סוף להתגבר עליהם?
"ריבונות נובעת בראש ובראשונה מהחלטה של העם בישראל, שלפיה 59 שנים של שיטוט במדבר העמימות וחוסר ההחלטיות בכל הנוגע ליהודה ושומרון לא הביאו לישראל דבר מלבד סבל. הגיע הזמן שישראל תחליט בעצמה היכן טמון עתידה בצורה הטובה ביותר.
גם לתמיכה האמריקאית יש חשיבות. לא תמיכה כספית או צבאית, אלא פשוט ההכרה בכך שכפי שאמריקה צריכה להחליט מה טוב ביותר לאמריקה, כך ישראל חייבת להחליט מה טוב ביותר לישראל. הכבוד ההדדי הזה הוא המדד הטוב ביותר לידידות אמיתית".
לאחרונה אנו שומעים יותר ויותר בתקשורת על התרחקותה של יהדות ארצות הברית מישראל, במיוחד בקרב הדור הצעיר. לדעתך, האם תמונה זו משקפת נאמנה את המציאות? והאם מגמה דומה ניכרת בקרב רפובליקנים צעירים, או בקרב הציבור הרפובליקני בכללותו?
אפשר היה לצפות שלאחר טבח ה־7 באוקטובר והמלחמה שבאה בעקבותיו, התמיכה בישראל דווקא תתחזק. האם אנו עדים לשינוי אמיתי בדעת הקהל האמריקאית, או שהתקשורת מציגה תמונה חלקית שאינה בהכרח משקפת את המציאות? אם אכן מתרחשת התרחקות גוברת מישראל, במיוחד בקרב הדור הצעיר, מה לדעתך על ישראל ועל תומכיה בארצות הברית לעשות כדי להתמודד עם מגמה זו ולחזק את הקשר עם הדור הבא?
"אמריקה ללא ספק מתרחקת מישראל. רוב הדמוקרטים כבר אינם תומכים בישראל, ואפילו במפלגה הרפובליקנית ניכרת היחלשות מסוימת בתמיכה. אין כל ערובה לכך שלישראל יהיה אי פעם שוב ידיד בבית הלבן כמו הנשיא טראמפ. יהודים רבים, בפרט, כבר אינם רואים בעצמם ציונים.
יש כמה דרכים להתמודד עם הבעיות הללו. החשובה ביותר היא שיותר יהודים יקבלו חינוך הולם בנוגע להיסטוריה היהודית ולכתבי הקודש היהודיים. שנית, ישראל חייבת להפסיק להניח שתמיכת ארצות הברית מובטחת לה על בסיס תפיסות של אמונה או ידידות. ישראל חייבת להיות מסוגלת להוכיח שהתמיכה בה משרתת את האינטרסים הלאומיים של אמריקה. אני מאמין שניתן להציג טיעון זה בקלות. לבסוף, על ישראל לפעול בגאווה ובנחישות כדי להשיג את יעדיה הלאומיים, ולהציג את עמדתה בפני העולם באופן משכנע".