קשה להכריע אם המפלגות החרדיות הן המפסידות הגדולות ביותר בקלפיות בבחירות שנערכו בשבוע שעבר, או דווקא המנצחות הגדולות. המצביעים של ש"ס ויהדות התורה השמיעו את קולם ושלחו מסר ברור של זעם על מפלגותיהם, אך כאן יש להבדיל בין הקריסה של ש"ס למצב ביהדות התורה. בש"ס התמונה ברורה מאוד. המפלגה איבדה מחצית ממושביה בכנסת, וירדה מ־11 מושבים בכנסת היוצאת לשישה בלבד בכנסת שתושבע ביום שלישי הקרוב. במספרים מוחלטים, ש"ס איבדה כ־100 אלף קולות בבחירות הנוכחיות, לאחר שמעט פחות מ־300 אלף ישראלים שמו את פתקה בקלפי. בבחירות הקודמות, כאמור, המפלגה קיבלה כ־400 אלף קולות. גם מבחינת נתח ההצבעה איבדה המפלגה שלושה אחוזים שלמים, וירדה מנתח הצבעה של 8.25 אחוזים ל־5.26 אחוזים.
עבור ש"ס מדובר בשפל כמעט היסטורי, ובנתונים שהמפלגה ראתה בפעם האחרונה בבחירות 1992, כשהמפלגה הייתה עדיין בשלבי התגבשות. מאז פרסום תוצאות הבחירות הכאוס במפלגה רב. דרעי עצמו מסתגר בימים אלה, וכמעט לא נראה פומבית. הוא אומנם עובד ממטה המפלגה, אך גם אלה שנפגשים איתו מתארים אדם אובד עצות, שמבין את היקפי ההפסד שנחל.
בש"ס ובבתי הרבנים החרדים־ספרדים, דרעי והמפלגה מאשימים בניהול קמפיין כושל ובניתוק מקהל הבוחרים. חלק לא מבוטל מהטענות במפלגה מופנות נגד הרב הראשי לשעבר הרב יצחק יוסף, שדמויות מרכזיות בגזרת ש"ס הגדירו בהלצה כי "הוא למעשה היה הפנים של ש"ס בבחירות. מסתבר שהוא לא שווה יותר מדי".
האמירות החריפות נגד הרב יצחק יוסף בש"ס נובעות מהעובדה שחלק הארי מהמצביעים שעזבו את המפלגה הם המצביעים המסורתיים, וגם חרדים שמשרתים בצה"ל. ההתבטאויות של הרב יצחק יוסף נגד צה"ל ונגד מדינת ישראל, כמו האמירה כי "גם היום אנחנו עדיין חיים בגלות", הרחיקו את מצביעיה המסורתיים של ש"ס אל עבר הליכוד ועוצמה יהודית. עם הנתונים האלה, שבמטה ש"ס מכירים היטב, נאלץ דרעי לנהל את המאבק על שרידותו הפוליטית.
אולי יעניין אתכם
עוד מאת אסף משניות
לקראת ההמלצות בבית הנשיא: ש"ס הודיעה כי לא תשב בממשלה בראשות איזנקוט
עוד מאת אסף משניות
ליברמן: "נמליץ על איזנקוט, לא נשב עם ביבי, נתמוך בלפיד ליו"ר הכנסת, חרדים? אולי"
בנושא 1219b
ההזדמנות של הנשיא: לבחור בטובת המדינה, לא בפוליטיקה
בנושא 1219b
כשהחיילים בחינם, לעולם לא נדע כמה מהם צריך
עוד בפוליטיקה
גל כחול בארה"ב: ניצחון מוחץ למפלגה הדמוקרטית בבחירות האמצע
עוד בפוליטיקה
רוטמן ל'בשבע': "גם 30 תעודות זהות מזויפות בבית שמש ביטלו בחירות"
דרעי הציע את התפטרותו מראשות ש"ס בימים הראשונים שלאחר הבחירות, אך בד בבד אנשיו החלו להחתים את רבני מועצת חכמי התורה ושאר הרבנים המזוהים עם המפלגה על מכתב ש"אוסר" עליו להתפטר. מדובר בתרגיל פוליטי שדרעי כבר השתמש בו בעבר, לאחר שנחשפו ההקלטות של הרב עובדיה שתקפו אותו, לפני בחירות 2015. גם אז דרעי הודיע על "התפטרותו", וגם אז הוא חזר בו לאחר "לחצים מטעם רבני התנועה".
יחד עם זאת, ובשל המבנה הפנימי והכוחות החזקים בש"ס, דרעי הציע שהוא יפרוש מהרשימה לכנסת, אבל יישאר יושב ראש הרשימה. בנוסף אליו, גם המועמד החדש שאמור היה למנוע את בריחת המצביעים המסורתיים, עמוס דרור, הודיע כי לא יושבע לכנסת ויתפטר מהרשימה כדי להכניס את חבר הכנסת אוריאל בוסו לכנסת. בוסו ממוקם שמיני ברשימה, ובתחילת הבחירות איש במפלגה לא האמין כי מדובר במקום לא ריאלי. אלא שבוסו הוא נציג משפחת אבוחצירא בש"ס, וכוחה הרב, שמתבטא בין השאר בעובדה כי אחיו מכהן כמנכ"ל משרד הדתות, מצריך את דרעי למצוא פתרונות יצירתיים בנושא.
לעומת ש"ס, שבה הקריסה האלקטורלית הייתה ברורה לעין כול, ביהדות התורה תמונת המצב שונה במקצת. ראשית, המפלגה הצליחה לשמור על כוחה במספר המנדטים, וגם בכנסת הבאה יהיו לחרדים האשכנזים שבעה נציגים. מבחינת מספר הקולות המוחלטים, המפלגה הגדילה את כוחה בכ־30 אלף קולות. כמו כן, שתי היריבות החדשות של המפלגה, מפלגת 'הציבור החרדי' של מוטי לייטנר מהצד המודרני, ומפלגת 'צבע שחור' מהצד של הפלג הירושלמי, לא הצליחו לתפוס נתח הצבעה משמעותי, ורשמו כל אחת כעשרת אלפים קולות.
אלא שהנתונים הללו מציגים תמונה טובה בהרבה מהמציאות עצמה. נתח ההצבעה למפלגה ירד בכחצי אחוז. אבל גם הנתון הזה לא מתאר את התמונה המלאה במכה שקיבלה המפלגה בבחירות.
בשביל להבין את סיפור הבחירות של יהדות התורה, צריך ראשית להפנות מבט אל עבר המצביעים החדשים – אלה שחצו את גיל 18 מאז הבחירות הקודמות – כ־680 אלף במספר. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, חמישית מהם משתייכים למגזר החרדי.
הנתונים הללו היו אמורים להקפיץ את יהדות התורה בהרבה יותר קולות מאשר 30 אלף הקולות החדשים שהמפלגה קיבלה. גם אחרי הוספתם של מצביעי לייטנר והפלג הירושלמי – שלפי הערכות אצל לייטנר, חלק ניכר מהקולות לא הגיע מהציבור החרדי עצמו ובשורות הפלג הירושלמי לא מדובר על מצביעים חדשים – הרי שכ־40 אלף מצביעים חרדים בחרו במודע שלא להצביע ליהדות התורה, אלא לאחת המפלגות האחרות, בדגש על הליכוד, הציונות הדתית ועוצמה יהודית.
גורמים המעורים בפרטים מתוך המגזר החרדי אף ציירו תמונה מדאיגה יותר עבור יהדות התורה. לפי אותם גורמים, ההערכות במפלגות החרדיות גורסות שאומנם רוב הקריסה של ש"ס הייתה בקהל המסורתי שעבר לליכוד ולעוצמה יהודית – במיוחד בערי הפריפריה, שם עוצמה יהודית הביאה תוצאות יחסית גבוהות – אך בנוסף לכך, כחצי מנדט לפחות עבר מש"ס לאחותה האשכנזית. אם אכן נכונות ההערכות הללו, שמגיעות מתוך המפלגות החרדיות, הרי שמספרית כמעט כל התוספת של הקולות שקיבלה יהדות התורה הגיעה מתוך ש"ס, ולא מהמצביעים החרדים החדשים.
ש"ס חזרה לכוחה המגזרי
"אין ספק בכלל שהמפלגות החרדיות ספגו מכה קשה. יכולנו לראות זאת במיוחד בשאלת ההתלבטות להצבעה", אומר דודי דרור, מנכ"ל מייסד 'אסקריא', חברת מחקר למגזר החרדי, "השווינו נתונים מהבחירות הקודמות והתמונה הייתה ברורה. הזמן שבו לקח למצביע החרדי לקבל את ההחלטה אם ללכת ולהצביע בכלל, ואם כן למי, היה ארוך משמעותית מהבחירות הקודמות".
מה אנחנו יכולים ללמוד מזה?
"אפשר להבין מזה את חוסר שביעות הרצון של חלקים גדולים מאלה שהצביעו בבחירות הקודמות למפלגות החרדיות. אבל לצד זה צריך לסייג ולומר שלדבר על משבר אמון מוחלט של המצביעים החרדים אל מול המפלגות שלהם זה כנראה לא מאוד נכון. בסוף, עיקר הנפילה הייתה אצל ש"ס ובקרב הקהלים הלא חרדים שלה. זאת הייתה נפילה שלאורך כל מערכת הבחירות זיהינו שהיא תגיע, והיא אכן הגיעה".
בסוף, מבחינת מספר המנדטים, המפלגות החרדיות צנחו דרמטית. וגם מבחינת מספר הקולות החדשים, שהיו אמורים להקפיץ את יהדות התורה, זה לא קרה.
"אני חושב שנכון לחלק את התוצאות לשני חלקים שונים. הסתכלות רק על עמודת המנדטים לא נכונה ולא שווה יותר מדי בבחירות האלה, כשמנסים להבין אם מגזר מסוים נתן אמון במפלגות המייצגות אותו או לא. מדובר על מאגר קולות מוגבל, שהיקף ההשפעה שלו נגזר ישירות משיעור ההצבעה הכללי, ופה היה שיעור הצבעה חריג וקיצוני בחברה הערבית, שלמעשה עיוות את התוצאות מבחינת המנדטים. אז את הניתוחים לפי המנדטים צריך לשמור לחלק של הריאל פוליטיק, של איך מרכיבים ממשלות ומה יחסי הכוחות בתוך התוצאות שהושגו. אבל בשביל להבין את התמיכה של הציבור החרדי במפלגות החרדיות, צריך להסתכל בעיקר על המספרים המוחלטים. כמה קולות המפלגות קיבלו, וכמובן, מה נתח המצביעים שהן יכולות היו להביא. במישור הזה ש"ס קרסה, בעיקר אצל המסורתיים, ויהדות התורה לא הצליחה להביא את כל היקף הגידול הטבעי של המגזר החרדי".
אם המפלגות החרדיות לא הצליחו לממש את פוטנציאל הכוח שלהן בקלפי, איך לא ראינו את לייטנר או הפלג הירושלמי מצליחים להביא את הקולות האלה?
"נשים בצד את הפלג הירושלמי, שגם בבחירות הקודמות לא ממש הלך להצביע. לגבי לייטנר, צריך לומר בכנות שיש גבול לכמות האנשים שמוכנים לשים את הקול שלהם בידיעה מוחלטת שהוא הולך לפח. אצל לייטנר היה ברור שהוא לא מתקרב לאחוז החסימה, ולכן זה הבריח אנשים".
האם הקריסה בש"ס נבעה מהעובדה שלמצביעים שלהם קל יותר לעבור למפלגות אחרות בגוש?
"בוודאי. אבל חשוב לזכור שגם מיהדות התורה הלכו מצביעים למפלגות האחרות בגוש, במיוחד לציונות הדתית ולעוצמה יהודית, אם כי גם לליכוד. אבל אין ספק שבש"ס זה הרבה יותר קל לביצוע. הרי בסוף ש"ס במשך עשרות שנים משיגה הרבה מעבר לכוחה האמיתי, אם מתייחסים אליה כאל מפלגה מגזרית. למצביע המסורתי, או אפילו לקהל הדתי שהיה במפלגה, קל מאוד לעבור להצביע למפלגות אחרות בגוש. ואין ספק שהאמירות של רבני המפלגה נגד חיילים הרחיקו אותם. אבל גם היה כנראה ניתוק מהשטח".
כשמסתכלים על הכנסת הקרובה, מה הסיכוי שנראה את המפלגות החרדיות חוצות קו פוליטי ומצטרפות לממשלה בראשות איזנקוט?
"לחזות את העתיד זה דבר מסוכן מאוד. כל מה שאנחנו יכולים לדבר עליו זה מה העמדות שרווחו בציבור לפני הבחירות, ועל בסיס זה אפשר אולי לנתח היתכנות לצעד כזה או אחר. העמדות של הציבור החרדי הן שהוא לא הרוויח דבר מהממשלה היוצאת. היא הייתה ממשלת ימין מלא מלא, שבמסגרתה החלו להיעצר צעירים חרדים. במסגרתה הם הוגדרו כעריקים. במסגרתה פגעו בו כלכלית. עם העמדות האלה הציבור החרדי הלך לקלפיות".
זה מספיק כדי לעבור צד פוליטי?
"זה תלוי. בסופו של דבר, המצביע החרדי לא שם בהמוניו את הפתק של יהדות התורה. בהתחלה הוא בכלל התלבט אם ללכת להצביע לה. הצבעה למפלגות מרכז-שמאל היא קשה מאוד למצביע החרדי, שמטבעו הוא ימני. לכן מצביע חרדי, בטח מודרני, שכבר החליט לא לשים ג' בקלפי, קל לו יחסית לעבור למישהו כמו בן גביר. במיוחד כשבן גביר נתפס כמי שמצד אחד מצא בתוך המשטרה את הפתרון לגיוס, וגם לא הלך בצורה לעומתית כלפי המגזר החרדי. אז זה בהחלט שיחק תפקיד. לעומת זאת, בדרג הפוליטי האירוע קצת אחר. לשבת תחת איזנקוט זה משהו שהמצביע החרדי יכול לקבל. איזנקוט לא מעורר שם אנטגוניזם כמעט בכלל. דווקא אם יש דמויות שיכולות למנוע מהמפלגות החרדיות ללכת עם ממשלה של איזנקוט זה יאיר גולן וליברמן. הם כן סוג של סדין אדום בציבור החרדי".
צניחה בשיח השנאה לחרדים
השיח על מעבר של החרדים לממשלה בראשות איזנקוט אינו דבר מובן מאליו. למעשה, הוא גם הצד השני של מטבע הבחירות מבחינת המפלגות החרדיות. אם צד אחד של המטבע הוא הכישלון בקלפי, הצד השני הוא ההצלחה בחזרה להיות לשון המאזניים של הפוליטיקה הישראלית.
אחרי שליברמן הבהיר כי אין שום סיכוי שיתמוך בממשלה שנשענת בצורה כזאת או אחרת על המפלגות הערביות, נותרו החרדים האפשרות היחידה של איזנקוט להרכבת ממשלה. ליברמן הציב תנאים רבים גם על האפשרות הזאת, ובראשם ששתי המפלגות החרדיות יהיו חלק מהממשלה והיא לא תהיה ממשלת מיעוט. כמו כן, דרישת החרדים היא שחוק הגיוס לטובתם יעבור עוד לפני השבעת הממשלה, או לכל המאוחר בשלב מוקדם מאוד של הכהונה החדשה.
ליברמן הבהיר ביום שני השבוע כי הדבר לא באמת ריאלי. במילים אחרות: ליברמן מנסה למשוך את החרדים אליו בהבטחה כי יקדם את החוק לרצונם, אך בפועל אין לו כוונה לעשות זאת. במקום זאת הוא מקווה למשוך אותם לקואליציה בהובלת מחנה האופוזיציה, ואחרי שהם ישלמו את המחיר הפוליטי הם לא יוכלו לחזור לקהל הבוחרים שלהם, ולא תהיה להם ברירה אלא להישאר בפנים על מנת לדחות ככל הניתן את ההתמודדות שוב בקלפי.
חשוב להדגיש: ליברמן, במרומז, ממש לא מתכוון לתת לאיזנקוט להרכיב ממשלה. במסיבת העיתונאים שהעניק השבוע הזכיר יושב ראש ישראל ביתנו את כל שלושת סבבי המנדט להרכבת ממשלה. בשלב הראשון הנשיא יטיל על אחד מחברי הכנסת להרכיב ממשלה (כנראה על איזנקוט), ואם הוא לא יעמוד במשימה המנדט יעבור לנתניהו. בהנחה שגם נתניהו לא יצליח המנדט יחזור לכנסת, כאשר כל חבר כנסת יוכל להודיע לנשיא כי הצליח להרכיב קואליציה. ליברמן מאמין כי בפרק הזה הוא יוכל להשיג את תמיכתם של 61 חברי כנסת.
החרדים, מבחינתם, כבר הרוויחו מהמצב החדש שנוצר. לפי הנתונים ברשת, השיח נגד חרדים צנח בכ־15 אחוז מאז פרסום התוצאות. כמו כן, במחנה האופוזיציה – שהוביל את ההתנגדות לחוק הגיוס שקידמה הקואליציה היוצאת, בטענה שהוא לא גייס חרדים, מה שאכן היה נכון – מדברים כעת על חוק גיוס 'רך'. מבחינת החרדים, עצם הדיבור על חוק גיוס רך הוא הישג, שכן הוא מגביל את היכולת של האופוזיציה לתקוף מחדש את החרדים בסוגיה הזאת.
יחד עם זאת, בש"ס דאגו להוריד מהשולחן את האפשרות של הליכה עם איזנקוט. ביום שלישי השבוע הודיעה המפלגה כי תתמוך בנתניהו לראשות הממשלה, ואף תקפה את מחנה האופוזיציה והאשימה אותו בצביעות כלפי הציבור החרדי. ההמלצה על נתניהו הגיעה לאחר שראש הממשלה הודיע כי יקדם את הסדרת מעמדם של החרדים בכנסת הבאה. במקביל לכך, נתניהו מנסה להשיג גם את המלצת יהדות התורה אצל הנשיא – נכון לכתיבת שורות אלה, ללא הצלחה.
חרדים כן, נתניהו ממש לא
"ציבורית, המרוויחים הגדולים של הבחירות הם החרדים", אומר היועץ האסטרטגי רוני רימון, שותף במשרד 'רימון־כהן' ומי שניהל את קמפיין הבחירות של נתניהו בבחירות 2009, "הם כבר לא השנואים ביותר, אבל העיקר – גם בקואליציה ובמיוחד באופוזיציה מוכנים ללכת לקראתם".
עד כמה באופוזיציה באמת מוכנים ללכת לקראתם? הרי אחת מהבטחות הבחירות המרכזיות של המחנה הייתה התעקשות על חוק הגיוס וחוסר שותפות עם החרדים?
"יש לאופוזיציה בעיה. היא הבטיחה הרבה מאוד דברים שלא מתכנסים יחד לכדי ממשלה. אז הם יכולים לומר שהם קיוו להשיג יותר בקלפי, אבל זה לא הסתייע ולכן הם הולכים לאופוזיציה, ונראה לי שזה המקום שבו ליברמן נמצא, לפחות כרגע. אבל יש להם עוד אפשרות, והיא לעשות סדרי עדיפויות בהבטחות שלהם. ובפירמידה הזאת החרדים נמצאים במקום הכי טוב. הרבה יותר מאשר הערבים ונתניהו".
העמדה נגד החרדים נתפסה כעניין אידאולוגי באופוזיציה. הם באמת מעדיפים לוותר על זה מאשר על השנאה האישית לנתניהו?
"אני חושב שפה נמצאת הטעות של חלקים רבים בימין. מבחינתם של המצביעים בגוש האופוזיציה, שנאת נתניהו היא משהו אישי או לא רציונלית. היא עמדה ערכית בדיוק כמו העמדות נגד החרדים. מבחינתם נתניהו הוא באמת איום על מדינת ישראל, ולכן הדבר הכי חשוב הוא להזיז אותו. אם המחיר לשם כך הוא להזיז הצידה את הטענות נגד החרדים, זה מחיר שרובם כנראה מוכנים לשלם".
זאת שנאה ציבורית לנתניהו, או שהיא בעיקר נפוצה אצל הפוליטיקאים?
"האמת שדווקא הפוך. במערכת הפוליטית, למעט ליברמן שבאמת שונא אותו, אני לא חושב שהשחקנים האחרים מחזיקים בשנאה הדוקה לנתניהו. זה דווקא יישור קו שהם עושים עם המצביעים שלהם, שלא מסוגלים לחשוב על אפשרות של עוד כהונה לנתניהו".
מבחינת החרדים, הם יכולים לעשות את המעבר הזה?
"מבחינת ש"ס לא. הם לא יכולים להרשות לעצמם לעשות זאת, כי המצביעים שלהם מצביעי ימין, והם עזבו את ש"ס בין היתר בגלל החשש שהמפלגה תעבור לממשלה של איזנקוט. אנחנו מדברים על כמעט מאה אחוז מתומכי המפלגה, שהם אנשי ימין מובהק שרוצים את נתניהו כראש הממשלה. יש גבול כמה אפשר ללכת נגד המצביעים שלך. המפלגה הלכה נגד המצביעים המשרתים שלה, וחמישה מנדטים עזבו אותה. ללכת גם נגד מי שנותר זה בכלל יגמור את המפלגה".
ויהדות התורה?
"שם זה משחק אחר. כבר שנים, בשיחות שאני מקיים עם ראשי המפלגה, הם סבורים שהשנאה לחרדים נולדה בגלל החיבור לנתניהו. אז הם רואים אינטרס מסוים בלעזוב אותו, וזה אכן מתבטא בשיח עד כה. מצד שני, ביהדות התורה יש בעיה אחרת, במיוחד בנושא הגיוס: הם מוצאים בעיה בכל פתרון שמוצג בנושא. הם מתעקשים להגיע למצב שבו לא יהיה ניתן למצוא שום פתרון בסוגיית הגיוס, ולכן הם מגבילים מאוד את האפשרות לעבוד איתם".
