דילוג לתוכן הראשי

העדכונים של בשבע, ישירות אליכם

בוחרים ערוץ אחד — ומקבלים רק את מה שחשוב.

ערוץ הוואטסאפ עדכונים נבחרים, בלי רעש קבוצת הוואטסאפ אותם עדכונים, בקבוצה ערוץ הטלגרם למי שחי בטלגרם
אקטואליה

אין אמון, יש תקווה

סירובו של נתניהו להצהיר שלא יפסיק את המלחמה לצורך עסקת חטופים חלקית הוא ביטוי לסדר עדיפויות לקוי, שעלול להביא להחמצת השעה. אך גם לאחר שאבד האמון ביכולתו להביא לניצחון, עוד לא אבדה התקווה שהוא יתעשת

לא נותר עוד זמן רב לחתור לניצחון. נתניהו במסיבת עיתונאים השבוע. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

1.

ההצהרה שפרסם יושב ראש מפלגת הציונות הדתית בצלאל סמוטריץ' במוצאי השבת האחרונה, שלפיה "איבדתי את האמון שראש הממשלה יכול ורוצה להוביל את צה"ל להכרעה ולניצחון", לא ממש נפלה עליי כרעם ביום בהיר.

כמי שמצד אחד אומנם אינו מצוי בפרטי דיוני קבינט המלחמה, אך מצד שני גם אינו כבול ביחסי גומלין והסכמים קואליציוניים, יכולתי לתת ביטוי לתחושה דומה כבר לפני שמונה חודשים. זה קרה כאשר נתניהו החמיץ את המומנטום של הניצחון המוחץ בלבנון ועליית טראמפ לשלטון, ולא המשיך לשעוט לעבר הניצחון בעזה, אלא הכריז שזה הזמן לבצע עסקת חטופים.

לאחר הניצחון המוחץ על חיזבאללה ועם חילופי הממשל בוושינגטון, נראה היה כי נסללה הדרך למתקפה מוחצת בעזה שתביא סוף סוף, אחרי יותר משנה של מלחמה, לניצחון המוחלט שנתניהו הבטיח לנו שוב ושוב. כל הנתונים הראו כי בשלו התנאים להכרעה סופית של כוחו הצבאי והשלטוני של חמאס ולשחרור חטופינו השבויים בידיו. עם כניסתו אל הבית הלבן הציב דונלד טראמפ לחמאס אולטימטום שלפיו עליו לשחרר את כל החטופים, ולא – ייפתחו שערי הגיהינום על עזה. הנשיא האמריקני אפילו נקב אז בתאריך של יום השבת הקרוב בשעה 12:00 כמועד שעד אליו חייב חמאס לשחרר את כל החטופים.

אולי יעניין אתכם

2.

אבל לנתניהו היו תוכניות אחרות. הוא נתן לנו להבין שמבחינתו זה הזמן לקדם עסקת שחרור של חלק מהחטופים. את האולטימטום שהציב טראמפ לחמאס לשחרר ללא תנאי את כל החטופים, נתניהו המיר לעסקה עם חמאס שבמסגרתה הוחזרו לישראל רק 30 חטופים חיים ושמונה חטופים חללים. ישראל אומנם שחררה אנחת רווחה זמנית לנוכח שחרור 30 חטופים חיים, בהם כל הנשים שעוד נותרו בשבי ובתוכן התצפיתניות ממוצב נחל עוז שלמדנו להכיר את סיפורן מקרוב. אבל מלבד העובדה שמדובר היה בשחרור חלקי בלבד, גם שילמנו מחיר כבד ביותר על העסקה החלקית הזאת. מילאנו את מחסני חמאס באספקה, שלחנו לחופשי מאות מחבלים ובהם עשרות רוצחים כבדים שידיהם מלאות בדם אחינו ואחיותינו, הענקנו לחמאס 60 יום של הפסקת אש להתאוששות והתארגנות, ואף הסכמנו לסגת מאזורים שכבשנו וטיהרנו ולוותר על נכסים אסטרטגיים שהושגו בדם חיילינו.

אחד ההישגים האסטרטגיים שהושטנו לחמאס על מגש של כסף היה ביטול ביתור הרצועה על ידי נסיגתנו מההחזקה בציר נצרים. בכך אפשרנו לחמאס להחזיר אל העיר עזה וצפון הרצועה מאות אלפי אזרחים שחזרו לשמש לו מגן אנושי ועילה לדרוש מאיתנו אספקה שוטפת בשבילם, שחמאס מקדים להשתלט עליה ולהשתמש בה לצרכיו. חלק מהנזקים האסטרטגיים שגרמנו לעצמנו בהסכם הרע הזה תוקנו במחיר חייהם של עשרות מחיילינו. נזקים אחרים, כמו למשל נוכחות מאות אלפי עזתים מצפון לציר נצרים, לא הצלחנו לתקן עד היום.

3.

לפני שמונה חודשים, בתאריך 13.1.2025, לאחר שהתפרסם דבר ההסכם שנתניהו מתכוון לגבש, פרסמתי בטוויטר את המשפטים הבאים: "הסיבה העיקרית שבגללה תמכתי בהמשך שלטון נתניהו למרות חלקו באסון ה־7 באוקטובר, היא המחשבה שהוא היחיד שמסוגל בסיטואציה המורכבת הנוכחית להוביל אותנו לניצחון. כעת עליי להודות שהכוונה של נתניהו להעביר את הסכם הכניעה הרה האסון הזה לא משאירה אצלי הרבה מהאמון הזה. אין לי כבר אמון בכך שנתניהו יוביל אותנו לניצחון. ואם גם הלחצים של סמוטריץ' ובן גביר לא מצליחים ליישר אותו, אז באמת לא ברור למה לתמוך בהמשך כהונתה של הממשלה הזאת".

אז למה בכל זאת המשכתי לתמוך בכהונתה של הממשלה? כי הבטתי ימינה ושמאלה ולא ראיתי מישהו שאפילו מתיימר להביא לניצחון בעזה. לא יאיר לפיד ויאיר גולן שלא מפסיקים לחתור לעסקת כניעה, לא בני גנץ וגדי איזנקוט, ואפילו לא אביגדור ליברמן או נפתלי בנט, הימניים לכאורה. נתניהו הביע אומנם נכונות עקבית לעסקאות חלקיות במחירים מטורפים, אבל לדבר אחד הוא סירב בתוקף להסכים – לסיום המלחמה בעזה ללא הכרעת חמאס.

לכן בהיעדר אלטרנטיבה המשכנו לתמוך בנתניהו, לא מתוך אמון שיביא ניצחון, אבל כן מתוך תקווה שאולי בכל זאת כך יקרה. בחזית עזה התמיכה הזאת עוד לא נשאה פירות משכנעים, אבל האשראי שניתן לנתניהו וממשלתו הניב הישג חשוב לא פחות בדמות מבצע 'עם כלביא' באיראן.

הניצחון המזהיר הזה חידש את האמון ביכולתה של הממשלה להביא לניצחון גם בעזה. הוא הצליח לזמן מה להסיח את דעתנו מהדשדוש הלא משכנע של מבצע 'מרכבות גדעון', שיצא לדרכו בתרועה גדולה, בגיוס מילואים נרחב וביומרה להביא סוף סוף להכרעה, אבל הסתיים בהישגים חלקיים שהושגו במחיר כבד של יותר מ־40 הרוגים. הכישלון הזה היה צפוי, מסיבה פשוטה: אין סיכוי רב שחמאס יישבר וייכנע כאשר הוא יודע שבכל רגע ישראל תהיה מוכנה לעצור את הלחימה כדי לקבל לידיה עשרה חטופים חיים. בפועל, המטרה האסטרטגית שלפיה נוהל המבצע לא הייתה להביא למיטוט חמאס, אלא ללחוץ עליו כדי שיסכים לעסקה. והתוצאה – חמאס אכן לא התמוטט, וגם לא הסכים לעסקה אלא רק מרח את הזמן במשא ומתן עקר.

4.

חמאס סבור, במידה רבה של צדק, שהזמן משחק לטובתו. קואליציית נתניהו עלולה להתפורר, אם בגלל המחלוקת עם החרדים על חוק הגיוס ואם מסיבות אחרות. לחץ האופוזיציה ומטה החטופים על הממשלה לסיים את המלחמה בעסקת כניעה הולך וגובר, ונעשה חסר אחריות ושלוח רסן יותר ויותר. גם הלחץ הבין־לאומי על ישראל, בגיבוי קמפיין הרעב הכוזב אך היעיל, הולך וגובר עד כדי אמברגו נשק בעייתי למדי שהוטל עלינו לאחרונה על ידי גרמניה. ביחידות המילואים של צה"ל יש שחיקה מצטברת, וגם ביחידות הסדירות המצב לא קל. לאחרונה נוצר מכשול חדש בדמות התנגדות הרמטכ"ל זמיר לתוכנית המערכה של הממשלה, שמצטרפת למאמץ של האופוזיציה לטרפד אותה. ולבסוף, אפילו מצידו של ממשל טראמפ הידידותי כל כך מתחילים להישמע גילויים של קוצר רוח ודרישה לסיום המלחמה בתוך זמן מוגבל ולא ארוך.

כל הגורמים האלה ביחד מצטרפים לאיום משמעותי על יכולתה של ישראל למשוך עוד זמן, לבצע עוד עסקה חלקית ולהשיג בכל זאת את הניצחון בסוף הדרך. שעון החול הולך ואוזל. לא נותר לנו עוד זמן למרוח במשא ומתן מייגע ובעסקאות חלקיות שמעניקות לחמאס אורך נשימה להתעצמות והתארגנות, שומטות מידינו הישגים אסטרטגיים שהושגו בדם, יזע ודמעות, ומעמידות בספק את עצם האפשרות להגיע אל הניצחון.

חייהם של עשרים חטופים הנתונים בצרה ובשביה בעינוי ובסכנה יקרים מאוד לכולנו. אבל הם לא יקרים יותר ממאות ואלפי חיילים מסורים ונאמנים, בסדיר ובמילואים, שגם חייהם נתונים בסכנה יום יום בגלל התמשכות המלחמה, ומשום שהיא מתנהלת בידיים קשורות כדי להבטיח מניעת כל סיכון מהחטופים. יתרה מזאת, סרטוני הזוועה ששוחררו לאחרונה מוכיחים שעצם התמשכות השבי היא סכנה לחטופים לא פחות מהסכנה הנשקפת להם ממבצעים צבאיים שיתנהלו בסביבתם, ואולי יסכנו אותם אבל גם יקרבו את שחרורם.

סירובו של נתניהו להתחייב שההסתערות הבאה לא תיעצר לצורך עסקה חלקית אלא בעסקת כניעה כוללת של חמאס, גרם לסמוטריץ' להצהיר על אובדן אמון בכוונתו וביכולתו של נתניהו להוביל לניצחון. אמון כבר אין, אבל תקווה עדיין יש. עוד לא אבדה התקווה שנתניהו יתעשת, יבין שאין מנוס מלהפסיק לחמוק מהחלטות קשות וכואבות, יאזור את שאריות האמון והכוחות שעוד נותרו, וברגע האחרון יוביל אותנו לניצחון.

לתגובות:

[email protected]

***

מה לקרוא עכשיו