ביקורת סמויה

מרגע פרוץ המלחמה היה ברור לכל אזרח ישראלי כי נדרשת חקירה עמוקה על הסיבות והגורמים שהובילו לאסון 7 באוקטובר, אלא שהמודל שיזכה לאמון הציבור לשם כך לא אותר עד כה. הקואליציה ומרבית מצביעי הימין מתנגדים להקמת ועדת חקירה ממלכתית לפי המנגנון הקבוע בחוק, שכן הוועדה ממונה על ידי נשיא בית המשפט העליון, יצחק עמית, שהתנהלותו לאורך השנים, ובמיוחד מאז הפך לנשיא העליון, הפחיתה אף יותר את האמון הציבורי של מחצית האוכלוסייה במערכת המשפט.

מנגד, הצעת ראש הממשלה נתניהו להקמת ועדה חקירה ממשלתית זוכה לביקורות זהות, אך מן הצד השני של המפה הפוליטית. ההצעה של נתניהו – שהשבוע התפרסם כי הוא חזר לקדם את המהלך – מתבססת על ועדות חקירה דומות ובראשן ועדת וינוגרד, שהייתה ועדת חקירה ממשלתית למלחמת לבנון השנייה. שני המודלים נדחים ציבורית שוב ושוב על ידי המחנות הפוליטיים השונים, בעקבות הטענה כי שניהם יובילו לוועדות חקירה מוטות פוליטית. ההצעה הנוספת של הממשלה, שלפיה תוקם ועדה בשיתוף פעולה מלא בין הקואליציה לאופוזיציה, נדחית שוב ושוב על ידי ראשי האופוזיציה.

אלא שכמעט שנתיים חלפו מפרוץ המלחמה, ולא נדמה כי עומדת לקום ועדה כלשהי שתענה על דרישת הציבור להגיע לחקר האמת בנוגע למחדלי 7 באוקטובר. גם תחקירי צה"ל שיוצאים מפעם לפעם אומנם מציגים תמונות מצב קשות על תפקוד הצבא בפרוץ המלחמה, אך זכו לביקורת חריפה על איכותם. חלק מאותם תחקירים אף נשלחו לביצוע מחדש, לאחר שבצה"ל הבינו כי הם לא עומדים ברמה הנדרשת. תחקירי הליבה של צה"ל עדיין בעבודה.

בכל הזמן הזה, הגוף היחיד שניסה לחקור את המחדלים הקשים היה משרד מבקר המדינה. כבר בימים הראשונים לאחר פרוץ המלחמה הגיעו אנשי המבקר לזירות הדרום, כדי להתחיל לאסוף את החומרים והמידע מהשטח לצורך חקירת האירועים. אלא שמהרגע הראשון ניסו שלל גורמים למנוע ממבקר המדינה לחקור את הנושא, ולמעשה פתחו במסע דה לגיטימציה לעצם בדיקתו.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת אסף משניות הפר הבטחה: איגוד השחמט העולמי כפה הפסד טכני ביום כיפור

עוד מאת אסף משניות גל הירש: "להתעקש על ערך הניצחון מבלי לשגות בקונספציות"

במשרד המבקר לא התרגשו מהקמפיין, והמשיכו בחקירותיהם. ביום רביעי השבוע פורסם הדוח הרביעי של המבקר על מלחמת חרבות ברזל, בנושא הניהול האזרחי של המלחמה, ובו מסקנות חריפות נגד הממשלה, בדגש על העומד בראשה. בין ממצאי הדוח – גרירת רגליים של 17 שנה בבניית גוף ניהול למצבי חירום, מה שאמור היה לקום במסגרת המועצה לביטחון לאומי תחת רשות החירום הלאומית (רח"ל). כבר לפני כחמש שנים סיקרנו ב'בשבע' את קריסתה של הרשות, ואת העובדה כי החלטות הממשלה בנושא לא מיושמות.

המבקר מטיל אחריות אישית על ראש הממשלה נתניהו, ש"במשך 13 שנות כהונתו לא קידם את הנושא", וכן אחריות אישית על שר האוצר בצלאל סמוטריץ', על שלא מימש את הסמכויות שניתנו לו כדי לטפל בנושאים האזרחיים במלחמה. בדוח מושם דגש על הקבינט הכלכלי־חברתי שסמוטריץ' עמד בראשו, שלפי המבקר "נמנע ממילוי תפקידו לטפל בנושאים האזרחיים של המלחמה".  גם שר הביטחון לשעבר גלנט, יחד עם כל שרי הביטחון שקדמו לו בשנים האחרונות, חוטפים ביקורת קשה מצד המבקר על שלא הסדירו את עבודת החלוקה בין רשות החירום הלאומית (רח"ל) ופיקוד העורף. מנכ"ל משרד ראש הממשלה, יוסי שלי, סופג ביקורת קשה על ניהול פורום מנכ"לי משרדי הממשלה, שהוקם בתחילת המלחמה. "היו לכך השלכות שפגעו בטיפול הממשלתי הכולל בתחום האזרחי במהלך המלחמה", סיכם המבקר בדוח.

שר האוצר סמוטריץ' הגיב למסקנות הדוח והפנה אצבע מאשימה לגורמים המשפטיים והמקצועיים שעיכבו את תהליכי העבודה. "הררי המשפטיזציה והבירוקרטיה הישראלית הציבו חסם אדיר בפני היכולת לקבל החלטות ולממשן בזמן אמת, ולהגיב מהר לצרכים שנוצרו באופן דחוף ומיידי, אף בזמן מלחמה מהקשות שידעה המדינה. כך יצא כי השר קיבל לידיו אחריות אך ללא סמכות ויכולת לממשה. לשם המחשה, בשבוע הראשון של המלחמה הורה השר להעביר 5 מיליון ש"ח לארגון זק"א לטיפול בגופות הטבח, אך ההעברה בפועל נעשתה מספר חודשים לאחר מכן בשל הליכים משפטיים ובירוקטיים הרסניים", אמר שר האוצר בתגובתו.

חשיבותו של הדוח אינה רק במסקנותיו החמורות, אלא גם אל מול הטענה שנשמעת שוב ושוב כנגד בדיקות המבקר על מלחמת חרבות ברזל. בשורות האופוזיציה, בדגש על מפלגת יש עתיד, מנסים מהרגע הראשון לערער את אמינותו של המבקר. הטיעון שמוטח שוב ושוב במבקר הוא שמטרת חקירותיו היא לנקות את ראש הממשלה נתניהו מאחריותו על מחדלי 7 באוקטובר. אלא שטענות אלה אינן מתיישבות עם העובדות בשטח.

עד כה פרסם המבקר ארבעה דוחות על מלחמת חרבות ברזל. כולם עסקו בדרג המדיני, ובשניים מהם הוטלה על ראש הממשלה אחריות אישית על המחדל, כולל בדוח שהתפרסם השבוע. נוסף על כך, מי שהציע את מתניהו אנגלמן לתפקיד המבקר לא היה נתניהו, שכן לא הייתה ביניהם היכרות מוקדמת, אלא דווקא ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט. כמו כן בסביבתו של אנגלמן לא הועסקו עד היום גורמים המקורבים לנתניהו. בסביבתו טוענים בציניות שהקשר היחיד בין השניים הוא ששמם מתחרז.

קרב צעקות עם מיקי לוי

גורמים המעורים בפרטים טוענים כי הביקורות של יש עתיד לא נובעות כלל מסיבות ענייניות, אלא מסיבה פוליטית למדי. כבר בשלב מוקדם מאוד של חקירת המבקר הודיע אנגלמן כי אחד המבוקרים יהיה יושב ראש האופוזיציה יאיר לפיד, על תפקודו כראש ממשלה וכראש ממשלה חלופי במשך שנה וחצי. הגורמים יודעים לסמן את תאריך ההודעה הזאת כמועד שבו החל הקמפיין של מפלגת יש עתיד נגד המבקר.

גורמים נוספים מצביעים על העובדה כי חבר הכנסת מיקי לוי, יושב ראש הוועדה לביקורת המדינה, לא השתמש בדוחות שהוגשו עד כה כדי לכפות את הקמתה של ועדת חקירה ממלכתית, למרות התחייבותו שיעשה זאת ברגע שמבקר המדינה יניח דוח על השולחן. כאמור המבקר הניח כבר ארבעה. חברי כנסת שהשתתפו בחודשים האחרונים בדיוני הוועדה לביקורת המדינה, שבסמכותה להקים ועדת חקירה ממלכתית על בסיס דוחות מבקר המדינה, אומרים ל'בשבע' כי הוועדה הפכה לקרקס תחת הובלתו של חבר הכנסת לוי, ובכל דיון שבו משתתפים נציגי מבקר המדינה, לוי וחברי כנסת מיש עתיד מנהלים מולם קרב צעקות.

"האמת היא שמה שמפריע להם זאת לא חקירת המבקר, אלא כל חקירה באשר היא. את אותן בעיות שהם עושים למבקר היום, אלה שמתנגדים לבדיקת המבקר יעשו גם לוועדת החקירה הממלכתית. זה נכון לגורמים הפוליטיים, וחמור מכך לגורמים הביטחוניים ובראשם צה"ל", אומרים גורמים המעורים בפרטים.

ממה זה נובע?

"מהרצון להסתיר את המחדלים. אנחנו רואים את ההתנהלות ואת גרירת הרגליים כבר קרוב לשנתיים. זה לא נועד לחקור ולחשוף את המחדלים והכשלים, אלא להעלים אותם. כל פעם משתמשים בתירוץ אחר, אבל הנתון הוא שיש גורמים שמתנגדים לבדיקות המבקר במטרה שהמחדלים לא ייחקרו".

אחד הטיעונים הוא שעבודת המבקר נועדה למנוע את הקמת ועדת החקירה ממלכתית.

"מבין כל הספינים זה הקשקוש הגדול ביותר. המבקר בעצמו אמר שוב ושוב שברגע שתקום ועדת חקירה הוא יעבוד איתה צמוד. אבל מעבר לזה, הטענה שבדיקות המבקר פוגעות ביכולת להקים ועדת חקירה ממלכתית לא מחזיקה מים. בממשלה הקודמת הוקמו שתי ועדות חקירה ממלכתיות, לגבי אסון מירון ולגבי פרשת הצוללות. עד כה רק אחת הגישה את המסקנות שלה, בנוגע לאסון מירון, וזה לקח לה שלוש שנים. אבל מה שלא טרחו לספר לציבור זה שיותר ממחצית מדוח הוועדה מתבסס לחלוטין על דוחות מבקר המדינה בנושא לאורך שנים".

"לא רק שמבקר המדינה לא מונע את הקמת ועדת החקירה ממלכתית, הוא מקצר את עבודתה", טוען חבר הכנסת משה סעדה מהליכוד, "כסגן ראש המחלקה לחקירות שוטרים עבדתי הרבה פעמים עם מוסד המבקר, ואני יודע טוב מאוד איך המוסד הזה עובד. אחד הדברים המרכזיים שהמבקר עושה זה לאסוף את החומר הרב הקיים. זה בדיוק מה שוועדת החקירה הממלכתית תצטרך לעשות. המבקר פשוט חוסך להם חלק ניכר מהעבודה".

אז מאיפה נובעות הטענות?

"מי שמתנגד לבדיקת המבקר, יש לו מה להסתיר. למבקר יש סמכות לחקור את הנושאים האלה, ויש לו את היכולות לעשות זאת. למבקר גם יש חלק מהסמכויות שקיימות לוועדת חקירה ממלכתית, והוא יכול לכפות על אנשים להתייצב לבדיקה שלו, ומי שמסרב – המבקר יכול להפעיל נגדו סנקציות. למבקר יש סמכות לבדוק, והמבוקרים, וצה"ל בתוכם, מחויבים להתייצב לבדיקה ולשתף איתה פעולה. מה שאנחנו רואים בכל החודשים האחרונים זה שצה"ל – והשבוע גילינו שגם השב"כ – מערימים קשיים רבים על שיתוף הפעולה עם המבקר".

לא סתם מצביע חבר הכנסת סעדה על צה"ל כגורם ששם מקלות בגלגלים של בדיקת המבקר. למעשה, מדובר באירוע שמתנהל עוד מהרגע שבו המבקר הודיע על תחילת עבודתו בנושא המלחמה. במשך חודשים ארוכים צה"ל נמנע מלשתף פעולה עם בדיקת המבקר. הטיעון הרשמי היה מחסור ב"קשב פיקודי", או במילים פשוטות יותר: צה"ל עסוק בתמרון מסיבי, והאנשים שאמורים להיחקר על ידי המבקר עסוקים בניהול המלחמה ואין להם זמן, טכנית, לעסוק בנושאים שהמבקר רוצה לבדוק.

בחודשים שבהם נטענה הטענה הזאת לראשונה הדבר היה מובן, ובמשרד המבקר קיבלו את הטענות. אלא שלאחר מכן החלו עתירות כנגד סמכותו של המבקר בכלל לבדוק את הנושאים הללו, בדגש על נושאי הליבה. באופן רשמי לא החזיקו בצה"ל בטענה הזאת, וגורמים בכירים בצבא שעוסקים בנושא חקירות המבקר אומרים שצה"ל מעולם לא טען זאת וגם לא יכול לטעון זאת, כי הדבר לא נמצא בסמכותו. הייעוץ המשפטי לממשלה לעומת זאת כן טען כי למבקר אין סמכות, בין היתר בשם צה"ל.

אלא שבג"ץ ביטל את הטענות הללו כבר במהלך הדיונים, כאשר השופטים סולברג ווילנר טענו לאורך הדרך כי אין כל שאלה באשר לסמכותו של המבקר לדון בנושאים הללו. לצד המבקר עומד חוק היסוד שמעניק למבקר סמכות לבדוק כל "נושא שהוא מוצא לנכון". בעקבות דרישת בג"ץ הגיעו צה"ל ומשרד המבקר לשני מתווים שנועדו להסדיר את העבודה בין הצדדים, על מנת שבדיקת המבקר תתקדם בקצב הגיוני. כבר לפני שנה, במשבר הקודם בין הצדדים, בכירים בייעוץ המשפטי לממשלה אמרו ל'בשבע' כי אחרי שנה של מלחמה הטיעון על פיו אין "קשב פיקודי" לא יכול להמשיך להיטען. אותם בכירים אף אמרו שהייעוץ המשפטי יציב דד־ליין לצה"ל להתחלת שיתוף פעולה תקין. הדד־ליין היה ציון שנה למלחמה.

המתווה שאושר הוביל להתקדמות מסוימת בבדיקת המבקר, אך עדיין שיתוף הפעולה חרק. לפני שסיים את תפקידו הקים הרמטכ"ל לשעבר, הרצי הלוי, מינהלת מיוחדת שמטרתה הייתה לייעל את העבודה מול משרד המבקר. בראש המנהלת הוצבה אלוף משנה עדי סבג. בפועל, העבודה בין הגופים לא רק שלא התייעלה, אלא במובנים רבים אף הסתבכה. ואולם להסתבכות יש שני צדדים. לאנשי מבקר המדינה ישנן ביקורות קשות כנגד התנהלותו של צה"ל בהליך הבדיקות, כאשר גורמים בכירים המעורבים בתהליך אמרו שהם לא זוכרים התנהלות דומה לצורה שבה צה"ל מתנהל בנוגע לתחקירי 7 באוקטובר בעשרות השנים האחרונות.

מפלרטטים עם מרד

בצה"ל נשמעות טענות הפוכות שמאשימות את המבקר בהפרת הסיכומים; ניהול התחקירים בחוסר הגינות; אי מתן זמן מספק למענה על הטענות והשאלות שהציג המבקר בפני צה"ל; הטלת אחריות אישית על מבוקרים, בדגש על קצונה בכירה, ללא שמיעת גרסתם לאירועים בטרם שליחת הטיוטות ועוד. שני הצדדים מאשימים זה את זה בגרירת הרגליים ובכך שקיים חוסר שיתוף פעולה וכן בעיכוב עבודת התחקירים.

ובהרחבה: בצה"ל טוענים שהמבקר סיכם עימם כי בגלל עומס הלחימה, הנושאים הראשונים שייבדקו יהיו נושאי השוליים. מדובר בנושאים חשובים, אך רחוקים מאוד מלהיות ליבת אירועי 7 באוקטובר. דוגמה לכך היא הטיפול בסטודנטים חיילי מילואים. המבקר, כך טוענים בצה"ל, סירב לעסוק בנושאים הללו כל עוד הוא לא מקבל שיתוף פעולה בנושאי ליבה.

אלא שבסביבת המבקר טוענים שהייתה לכך סיבה טובה מאוד: בגלל חוסר שיתוף הפעולה בנושאי הליבה מהיום הראשון – שלווה בטענות שלמבקר אין סמכות לבדוק את אותם נושאים – במשרד המבקר חוששים שאם המבקר יאפשר לחקירות הראשונות לעסוק רק בנושאי שוליים, בצה"ל ימצאו את הדרך להשתמש בכך כדי למסמס את חקירות נושאי הליבה.

בתגובה טוענים בצה"ל כי במשך שנים הצבא עובד עם מבקר המדינה בצורה טובה ואין להם שום כוונה למסמס את בדיקותיו, אבל צריך להתחיל להניע את התהליך, ולכן היה נכון לפתוח בנושאי השוליים שעליהם הוסכם כבר בתחילת הדרך. בסביבת המבקר לא נותרו חסרי מענה לטענה זו, ואמרו שלאור הצורה שבה צה"ל מתנהל, ומריחת הזמן שלו לפגישות הבדיקה מול צוותי המבקר, לו היו הולכים על המודל הזה היו עוברים עוד חודשים ארוכים לפני שבכלל היו נפתחות הבדיקות בנושאי הליבה.

קרב הפינג פונג הזה הוא רק דוגמה לשלל טענות שכל צד טוען נגד הצד השני. כך למשל, בצה"ל טוענים כי המבקר לא העביר להם את כל החומרים שעליהם הוא רוצה התייחסות, ובמשרד המבקר אומרים שכל החומרים שניתן היה להעביר עד כה הועברו, ומה שלא הועבר אלו חומרים שהגיעו לידי המבקר על ידי גופים מבוקרים אחרים, כדוגמת המשטרה, ובשביל להעבירם לצבא צריך את אישור המשטרה. במבקר שלחו לצה"ל טיוטות לארבעה דוחות מרכזיים בנושאי פינוי החללים ב־7 באוקטובר, פינוי האוכלוסייה מהצפון והדרום, מסיבת הנובה וחזית ההסברה, ודרשו את תגובת צה"ל לטיוטה. בצה"ל טענו שהם לא קיבלו את כל החומרים כדי שניתן יהיה להגיב, ומסגרת הזמנים שניתנה קצרה מדי; בצה"ל טענו שהטיוטות נשלחו מבלי שדיברו עם כל הגורמים המבוקרים, אבל אצל המבקר מפנים להסכם שנחתם עם צה"ל ובו התווסף בסעיף 4 הטקסט הבא, לבקשת הצבא: "ככל שצה"ל ידרוש פגישות כתגובה על טיוטת דו"ח, הפגישות ייקבעו ללא דיחוי ומוקדם ככל הניתן וייתכן שישפיעו על זמן המענה, ופגישות שכאלה, לרבות אם תידרשנה השלמות בעקבותיהן, לא תיחשבנה שלב שטח". או במילים אחרות: צה"ל מראש הסכים שהטיוטות יישלחו לפני הפגישות עם אנשיו, כדי לא לפגוע בניהול המלחמה, ומתוך הבנה שהטיוטות ישתנו לפי אותן ישיבות לפני הדוח הסופי.

אל חילופי הטענות בין הצדדים הצטרף צד נוסף – הסנגוריה הצבאית עתרה בעצמה לבג"ץ כדי למנוע מהמבקר להמשיך בבדיקתו. הטיעון: למבקר אין סמכות חוקית לבדוק את הנושאים הללו. תגובתם של השופטים בדיון הייתה בת ארבע מילים: "לא דנו כבר בזה?". אך במקום לדחות את העתירה, הדיון בנושא נמשך.

"מה שאנחנו רואים כאן זה גופים שעושים ככל יכולתם למנוע את החקירות נגדם. וזה דבר טבעי. אין אף גוף שחוקרים אותו שרוצה להיחקר. זה הטבע האנושי. הבעיה היא שכל מי שזועק על הפגיעה בדמוקרטיה ופגיעה בשומרי הסף נמצא בחוד המאבק לפגיעה בשומר הסף המובהק בחוק, שמעמדו וסמכויותיו מעוגנים בחוק יסוד, וזה מבקר המדינה. עצם העובדה שבג"ץ בכלל ניגש לנושא זאת שערורייה. יש חוק יסוד, הוא מאוד ברור, וכל מה שאנחנו רואים מאז הוא פגיעה קשה במוסדות הדמוקרטיים שלנו", אומר עורך הדין דוד פטר, מומחה למשפט ציבורי ופרשן משפטי.

מה המשמעות של גופים שמסרבים להיבדק על ידי מי שמופקד בחוק על בדיקתם?

"למעשה, אותם גופים ואנשים מנסים ליצור לעצמם מעמד שהם מעל לחוק, או שיש חוק לפשוטי העם ויש חוק אחר לאליטה. כל המדינה געשה, ובצדק, כשרונן בר לקח את כל השב"כ לפלירטוט עם מרד בממשלה. הסירוב שלו לקבל את פיטוריו ולהכיר בכך שהממשלה היא בעלת הסמכות לפטר אותו היה רק צעד אחד לפני מרד מוצהר. עכשיו אנחנו רואים את צה"ל, השב"כ וגופים אחרים, מפלרטטים עם מרד במוסד חוקתי אחר, מבקר המדינה".

אתה חושב שהגופים והדמויות הללו חושבים שהם מורדים, כהגדרתך, ברשויות ובמוסדות חוקתיים במדינה?

"אני בטוח שהם לא חושבים כך, אבל זאת המשמעות של המעשים שלהם".

מי שנפגעות יותר מכל מגרירת הרגליים והמחלוקות הן המשפחות השכולות. רבות מהן עומדות חסרות אונים לאור העובדה שאין חקירה מקיפה של המחדלים שהובילו לרציחת יקיריהם. אחת מהן היא ד"ר ולנטינה גוסק, שבתה מרגריטה נרצחה במסיבת הנובה, והיום היא חלק מארגון 'דין וצדק' שמאגד משפחות שכולות שדורשות חקירה מעמיקה של מחדלי 7 באוקטובר.

"התחושה שלנו היא שאף אחד בישראל לא רוצה לחקור את המחדל הנוראי הזה, כי הם יודעים שהם אשמים והם לא רוצים לשאת באמת באחריות למעשים שלהם", היא אומרת בשיחה עם 'בשבע'.

למה לדעתך זה מה שקורה?

"הטבח לא היה אירוע בלתי נמנע. היה אפשר למנוע אותו אילו היו מתנהלים נכון. אנחנו אלה שקיבלנו מהילדים שלנו את ההודעות והטלפונים בזמן שהגיהינום סוגר עליהם, והם אומרים לנו שאין צבא שמגיע לעזור להם. אנחנו אלה ששמענו את הקולות וההקלטות שלהם ברגעים האחרונים שלהם. המחדלים האלה לא היו גזרות גורל. יש אשמים בנושא, והם צריכים לתת את הדין על כך. ראש השב"כ שלח צוותי טקילה כדי לחלץ סוכני שב"כ מהעוטף, אבל אף אחד לא יכול היה לפזר את המסיבה בזמן? איך בכלל אישרו את המסיבה במקום הזה? יש כל כך הרבה שאלות קשות, שאף אחד לא רוצה לתת להן מענה כי לא רוצים לחקור".

מה המצב שבו נמצאות המשפחות היום?

"חוסר אונים מוחלט. רבות מהמשפחות איבדו אמון ברשויות. המשפחות קרסו. אנחנו מדברים על עשרות אלפי אנשים שהחיים שלהם נחרבו, בזמן שהחיים של האשמים ממשיכים כרגיל. אני הייתי רופאת ילדים, אבל אחרי הטבח לא הייתי מסוגלת להמשיך. לא יכולתי יותר להעניק לילדים שהגיעו אליי את הטיפול שהם ראויים לו, כי משהו בי נשבר כשהבת שלי נרצחה, וזה הלך והחמיר ככל שראיתי שאף אחד לא מנסה להגיע לחקר האמת. היחיד שהרים את הכפפה זה מבקר המדינה, וגם אותו מנסים לבלום. אבל אנחנו לא נשתוק ואסור לנו לשתוק. כל מי שאחראי למחדל הנוראי הזה צריך לתת את הדין על כך".

***