שיר אחרי מלחמה

לפני כחמש שנים, בעיצומה של הופעה, התבשר אהרן רזאל על זכייתו בפרס שר החינוך ליוצרים בתרבות יהודית על שם אורי אורבך ז"ל. בתוך דקות ספורות זכתה הבשורה לתהודה רבה, ומכשיר הטלפון של רזאל הוצף בעשרות הודעות המברכות אותו על הזכייה. אך ההודעה שתפסה את תשומת ליבו באותם רגעים מרגשים, ומבחינתו הייתה החשובה מכולן, הייתה דווקא של אשתו אפרת, שטרם התעדכנה אודות הפרס: 'אהרן, יום חמישי היום. צריך לעשות קניות לשבת. אל תשכח לעבור במכולת ולקנות חלב, רוטב סויה ושורש סלרי'.

"הסתכלתי על ההודעה הזאת בין עשרות ההודעות ואמרתי: זה הכי משמח אותי", הוא משחזר בשיחה עם 'בשבע'. "אני אוהב את העקביות הזאת: למרות שאני אומן ואני זמר, צריך להיות איש שחי את העולם הזה. נכון, זכיתי בפרס שר החינוך, אבל זה לא אומר שאני צריך עכשיו ויפאסנה של עשרה ימים כדי לקלוט את האגו שלי, אלא הפוך – אני הולך למכולת. שאלתי אותה: מה זה שורש סלרי? איפה קונים את זה? יש מדרש מפורסם שבו שלושה תנאים דנים מהו הפסוק החשוב בתורה. רבי שמעון בן פזי אומר: 'את הכבש האחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים'. זאת אומרת, גם אם אתה זמר שחי בעולם של זוהר, ראיונות, קיסריה והופעות – תזכור שהעיקר זה הקביעות והיכולת להמשיך".

"לצערי, ראיתי בעולם שלנו הרבה פעמים שאנשים מתבלבלים, וחושבים שבגלל שהם מצליחים בעולם המוזיקה מותר להם לעשות דברים לא שגרתיים", הוא מוסיף. "מוזיקאי צריך קודם כול להיות נורמלי, בן אדם. זה אולי המוטו שלי. לכן בגלל זה, לא חשוב מה שעברתי בחיים, הסגנון, צפת וירושלים – אני משתדל להמשיך את העשייה המוזיקלית הפשוטה".

זהו אולי סוד קסמו של רזאל, שמחליף בימים אלה קידומת בפעם החמישית בחייו, בואכה פתיחת חגיגות 30 שנה על הבמה. על אף שמדובר בזמר ויוצר שמתחזק קריירה מוזיקלית ענפה ושיתופי פעולה בין־לאומיים, תוכלו למצוא אותו מדי יום מול הסטנדר במדרשת זיו בירושלים, לומד עם בעלי תשובה טריים בגובה העיניים, זמן קצר לפני שהוא חורך במות גדולות ונחשבות.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת יוסף ארנפלד עניין אישי והפעם עם הרבנית ד"ר שולמית בן שעיה

עוד מאת יוסף ארנפלד רואים רחוק

מילות החייל שנפל הפכו לשיר

לאחרונה הוציא את השיר 'ניפגש מחר' בדואט עם בן ארצי, שיר על אהבה וחיבור, ועל האפשרות להישאר קרובים גם כשלא תמיד מסכימים על הכול. "זהו שיר על היכולת לראות את הטוב באחר, לגשר על פערים, ולהזכיר לנו שגם בימים לא פשוטים אפשר לפתוח את הלב ולחפש את מה שמאחד", הוא מציין. "תמיד חלמתי לשיר עם בן, והמפגש הזה יצר שילוב ישראלי מיוחד במינו".

"אני מאוד מעורב פוליטית וחי את העולם הזה, אבל המוזיקה והקהל שלי נמצאים בהרבה עולמות, בין החרדי, הדתי־לאומי לחילוני, והמוזיקה תמיד עוברת בשלום. יום אחד בן ארצי התקשר אליי", הוא משחזר, "ופשוט אמר לי שהוא מאוד אוהב את השירים שלי ושאל אם אני מוכן לשיר איתו. נפגשנו וגילינו הרבה משותף: גיל יחסית דומה, משפחות של מוזיקאים ועוד. הוא שיתף אותי שכל החיים הוא מדבר עם אלוקים. ישבתי אצלו בבית ובירכתי על הקולה. עצם הרעיון שעוצרים רגע ואומרים 'שהכול נהיה בדברו' מאוד ריגש אותו. הוא לא הכיר את זה לפני כן. העובדה שאנשים מתרגשים מהדת ומהמסורת נותנת איזושהי תקווה. אני לא מאמין שזה יפתור את הבעיות בין קפלן לימין, אבל זה מראה שיש לנו הרבה יותר מאחד משונה".

הדואט עם בן ארצי הוא אחת הטעימות שפורסמו מתוך האלבום ה־14 של רזאל, 'חוט של תקווה', שצפוי לראות אור בקרוב, ומאגד בתוכו אסופת שירים שהוציא מאז 7 באוקטובר. "אם בעבר חלק ניכר מהאלבומים שלי, כמו 'זמן הגאולה' או 'קבעתי את מושבי', היו סביב קונספט מסוים, הרי שבאלבום החדש כל השירים הם שירים שיצאו אחרי שפרצה המלחמה. כותרת המשנה של האלבום היא 'שבעה שירים מאז אותו בוקר'".

"בתחילת המלחמה כולם היו בשוק מהרוע", הוא משתף. "מרוב כעס ותדהמה אף אחד בכלל לא העז ליצור, זה היה קצת לעג לרש לשיר שירים. אבל אחר כך התאפסתי על עצמי וחשבתי שצריך לעשות משהו. המסר של השיר שלי על הגיבן הקדוש מחזק גם אותי: 'הדבר הכי חשוב בעולם זה לעשות טובה למישהו אחר'. כמה שקשה לך וכמה שאתה שבור, תמיד אתה יכול לעשות טובה. התוודעתי לעוד אומנים שבהתחלה שתקו מרוב הלם. אחר כך הגיעה ההבנה שבכל זאת יש לי תפקיד: להוסיף אור, להנציח מישהו, לעודד. באחד הימים ישבתי בבית של החברותא שלי וכתבתי את השיר 'אני חזק, כי אני נצחי', שהפך למעין המנון. זה שיר שבא להגיד: אומנם הפתיעו אותנו ועשו בנו מה שעשו, אבל הסוד של עם ישראל זה הנצחיות שלו. גם הנאצים הארורים עשו לנו כל כך הרבה רע, אבל איפה הם היום? אנחנו קמנו ונתעודד. כך אני מאמין שיקרה גם עם חמאס. הנצחיות של עם ישראל היא תפארתנו, וזה מה שכל העולם באמת לא מבין: איך אנחנו שורדים את זה וקמים".

שגיא דקל חן מקיבוץ ניר עוז, שחזר לפני כמה חודשים משבי חמאס ברצועת עזה, הוא קרוב משפחתו של רזאל – אחיו של גיסו איתי דקל חן. אך טבעי היה שהימצאותו בשבי תקבל ביטוי מוזיקלי אצל רזאל. השיר 'איש תחת גפנו' נכתב בחודשים הראשונים של המלחמה, כשיר תפילה לשובו. "לאיתי היה מזל שהוא לא שמע רדיו באותו יום. אחרת הוא היה רץ לשם", הוא מספר. "המשפחה שלו היא משפחה ישראלית קלאסית של קיבוצניקים. איתי עצמו חזר בתשובה. בשבילנו זה היה שוק מאוד גדול. אף אחד לא ידע מי חי ומי מת. הייתי בבית שלו בניר עוז, כל הסלון היה מחורר, רימון בתוך המיטה, הוא ניהל שם קרבות עם המחבלים. זה שהוא יצא בחיים, זה נס גדול מאוד".

"במיוחד בארץ ישראל, שבה כולנו קשורים למעגלים מסוימים, וכל אחד מכיר מישהו – או שזה בן או חייל, או משהו אחר – היה מאוד טבעי שהיצירה של האלבום הולכת לשם", הוא מאבחן. "אומנם השירים נולדו מהתקופה הזאת, אבל אני מקווה שאוכל לשיר אותם גם עוד עשר שנים". אחד מהם הוא השיר 'כזה היית' שנכתב לזכר צביקה לביא הי"ד. "יום אחד קיבלתי הודעה מבחור בשם אביב גטסוף, שבה סיפר על חברו הטוב שנפל בקרב בצפון רצועת עזה בתחילת המלחמה. 'כתבתי מילים לזכרו, אולי תלחין ותשיר אותן?'. קראתי את המילים ומאוד התרגשתי, וביצעתי אותו יחד עם אביאל סולטן". שיר נוסף הוא 'אנא ה", על מילים שכתב עמיחי ונינו הי"ד, חייל צה"ל שנפל בשמחת תורה בעת שפינה פצועים בכפר עזה. "אלו מילים שהוא כתב ומצאו במחברת שלו".

געגועים לתקליטים

יחד עם כתיבת שירי חיזוק, תפילה והנצחה, השנתיים האחרונות הניבו אצלו גם שירים נוספים, כמיטב המסורת הרזאלית. טקסטים ממקורות פחות שגרתיים, שהולחנו ברגע של השראה. כך במהלך לימוד קבוע בספר מסילת ישרים עם רעייתו, הוא נתקל במשפט שריגש וחיזק אותו: "שיאהב את הבורא כאהבת בן אל אביו, שהיא אהבה טבעית ממש! ומבחן האהבה הזאת הוא בשעת הדוחק והצרה".

"למזלי הגיטרה שלי הייתה לידי. מיד התחלתי להלחין את המילים האלה", הוא משחזר. "זה שיר שהרגשתי שמתאים לתקופה הזאת. זה היה השיר הראשון שיצא אחרי פרוץ המלחמה. חשבתי לעצמי: איזה מעודד לדעת שכל מה שאנחנו עוברים זה חלק ממבחן שבו הקדוש ברוך הוא בוחן אותנו אם אנחנו אוהבים אותו. המסילת ישרים אומר לנו: אתה יודע מה מבחן האהבה? לא מבחן היראה, אלא מבחן שאתה אוהב את ה'? בשעת דוחק וצרה, אפילו נוטל את ממונך, אפילו נוטל את נפשך, זה מבחן האהבה. כמובן יש לשיר ערך סגולי, גם לא בשעת דוחק וצרה", הוא מחייך.

מה המשמעות של הוצאת אלבום בתקופה דיגיטלית שכזאת?

"אין יותר הדפסות, אבל היצירה נמשכת", הוא מצהיר. "היצירה פורחת תמיד. עולם היצירה ועולם השירה והנגינה לא מתבטלים. היום יש פלטפורמות כמו יוטיוב או ספוטיפיי, ובהן זה נמצא כאלבום. אפשר לשמוע את השירים ברצף ולהבין את הקשר בין השירים. מי שישמע את 'מבחן האהבה' ואת השיר 'ניפגש מחר' עם בן ארצי, הם יותר דומים זה לזה בסגנון מאשר ל'צא מן התיבה' מהאלבום הראשון. באופן כללי, הקונספט של אלבום קצת בגסיסה. אנשים שומעים היום פלייליסטים, והכול השתנה מאוד. האם זה כואב לי? בהחלט. בתור אדם מהדור הישן, שגדל על תקליטים, ראיתי בזה ערך מאוד מיוחד לשמוע אלבום במלואו. מצד שני, אני לא מתוסכל. צריך ללכת עם מה שיש".

מה הופך את הוצאת השירים לעניין רווחי?

"מי שרוצה להתפרנס ממוזיקה צריך להופיע, להקים להקת חתונות או ללמוד הייטק", הוא קובע. "השירים החדשים הם כרטיס הביקור של מי שאני עכשיו. אף אחד לא לוקח אותי להופעה היום בגלל שלפני עשר שנים הוצאתי שירים. השירים החדשים ממשיכים את החיות, החידוש והרעננות בהופעות".

אחד הדברים שמייחדים את הקריירה המוזיקלית של רזאל הוא היותו מהאומנים המובילים במספר שיתופי הפעולה המוזיקליים ובמנעד הרחב שלהם. בין השאר ביצע רזאל דואטים עם מרדכי בן דוד, יידל ורדיגר, יעקב שוואקי, אהרלה סמט, בן ארצי, שולי רנד, להקת בין השמשות ודוד ד'אור. האם יש כאן כוונת מכוון? אני תוהה באוזניו. "שאלה מעניינת. אף פעם לא חשבתי על זה", הוא מהרהר. "אולי זה כי המוזיקה שלי קצת מורכבת, והרבה פעמים כשאני כותב לזמרים הם רוצים שאני אשיר איתם. כיף לאוזן לשמוע את המתח שיש בין שתי נשמות – שמעשיר את המוזיקה. פעם הייתי רץ לכל דבר. היום אני לומד קצת יותר להגיד גם לא".

מה מאתגר יותר, המפגש עם בן ארצי או עם אהרלה סמט?

"לכל אחד יש את היופי שלו, לכל אחד יש את ההתרגשות שלו. לאהרלה סמט כתבתי שיר ביידיש עם מילים של רבי לוי יצחק מברדיצ'ב – 'לאָמיר דערציילן'. לפני כמה שנים הייתי בציון של רבי לוי יצחק מברדיצ'ב, ושם נולד הניגון, עם המילים שלו ביידיש. אהרלה סמט שמע את זה וביקש שנשיר אותו יחד", הוא מספר. "יכול להיות שזה קשור לרצון שלי לטשטש את הזהות שלי. אני אוהב להיות לא מזוהה. אני אוהב להסתובב בשכונת מאה שערים וכל החבר'ה שהם דוברי יידיש מפרגנים לי על הדואט החדש עם אהרלה סמט. באותה מידה אני יכול לבוא לשכונת הבוכרים, וכולם יתרגשו מהשיר על רחמים ניסן, שבו אני מתכתב עם פיוטים של עדות המזרח".

תלמיד חכם או מוזיקאי?

הפעם הראשונה שנתקלתי באהרן רזאל הייתה לפני 28 שנים, בפסטיבל הכליזמרים בצפת. בניגוד גמור לרוב ההרכבים המוזיקליים שהופיעו שם באותה תקופה, שבהם היו בעיקר נגנים מבוגרים יותר וכבדים יותר, רזאל היה תחנת ריענון מבורכת. הוא לא היסס לקפץ מבמה אל במה, ושבר שיאים במספר ההופעות שלו במהלך הפסטיבל. המוזיקה היהודית הייתה בחיתוליה, והקפיצה של רזאל אל המים העמוקים הייתה חלק מייסוד הז'אנר. כשאנחנו צוללים אחורנית בזמן, מתברר שלא הייתי היחיד בקהל באותה הופעה. "עד היום לא פגשתי מישהו מהמגזר שלנו שלא היה בהופעה הזאת", הוא צוחק. "אשתי הייתה שם לפני שהיא הייתה אשתי, וגם ההורים שלה היו שם".

הקריירה המוזיקלית של רזאל עברה כברת דרך מאז ימי צפת העליזים, עד שהפך לאברך חצי יום במדרשת זיו הירושלמית. אך מבחינתו מדובר בפרק נוסף של אותו מסע מוזיקלי מתמשך. "האהבה שלי לתורה התחילה כבר כשהגעתי לצפת", הוא מבהיר. "היה לי חברותא בשם ג'וש, שהדליק אותי על לימוד התורה. כבר בשירים הראשונים שלי, כמו 'חגיגה', הרגשתי שלימוד התורה הוא מקור השראה בשבילי. במשך השנים כל המשפחה התחזקה בעניין של לימוד תורה. אח שלי, יהודה, פתח כולל, ואבא שלי לומד שם. יונתן גם כן פתח כולל ליד הבית שלו. זה סחף גם אותי לשבת ללמוד חצי יום. התפנית הייתה כשהתחלתי ללמוד דף יומי לפני 20 שנה עם החברותא שלי משה. עד היום, כבר 20 שנה, לא הפסדנו יום של לימוד משותף. כשהוא היה בחו"ל או כשאני הייתי בחו"ל למדנו בסקייפ, ואחר כך עברנו לזום. כבר פעם שלישית שאנחנו עוברים על הש"ס. אני מאוד אוהב את הקביעות הזאת. גם אם אני בטיול בבין הזמנים, כולם יודעים: כשהוא מתקשר אליי אני מבקש מאפרת לנהוג, כדי שאוכל ללמוד עם החברותא. זה עוגן חשוב בשבילי".

איך זה משפיע על היצירה?

"קודם כול זה משפיע על הנפש שלי. בנוסף לכך, זה משפיע על הבית והילדים. לפעמים כשאני לומד תורה, אני מרגיש שאני יותר שואף להיות תלמיד חכם מאשר מוזיקאי. וכשאני מנגן, אני מרגיש שהנשמה שלי במוזיקה. אדם יכול להכיל את המורכבות הזאת. כשאני לומד בבוקר, אני לא מרגיש שאני מוזיקאי שלומד תורה. אני ממש משתדל להיכנס ללימוד ולקבל ממנו חיות".

"למרות שעברתי מסלול חבקו"ק קלאסי – חב"ד, ברסלב, קרליבך, קוק – הג'וק הליטאי תפס אותי חזק במובן הזה של ללמוד לשמה. כשהייתי צעיר קראתי ספר על החלוצים, שהיו נוהגים לומר: העבודה לא לשם המחיה אלא לשם החיים. זה המהות שלך. אצל יהודי המהות זה ללמוד תורה, זה הלשמה. הקדוש ברוך הוא נתן לנו את התורה לעסוק בה, ואני מרגיש זכות גדולה שנפלתי לאהבה הזאת. יש לי חברים שלא מזדהים עם זה. הם אומרים לי: 'איך אתה יכול? אני סוחב טראומה מהישיבה התיכונית, אני לא מסוגל'. אולי זה בהשראת אחים שלי, אולי זה בהשראת אותו חברותא שהיה לי בצפת. אבל עד היום משמח אותי לבוא לבית המדרש כל בוקר מחדש".

אם לא היית זמר, מה היית עושה ביום־יום?

"צייד נאצים", הוא מפתיע בחצי בחיוך. "נשמע מצחיק, אבל באמת אני חי את השואה יום יום, לא רק ביום השואה. עד היום יש ניצולים שאני מבקר אצלם באופן קבוע. ובכלל, כואב לי שמצד אחד העולם באמת מצטער על אושוויץ, ויוצא נגד האנטישמיות שהייתה באותם ימים, אבל כל פעם מחדש שוכח את האנטישמיות הקיימת, כמו שיש היום בצרפת ובכל העולם, זה כאילו משהו אחר. הם מתרצים שזה בגלל הפלשתינים, אבל זה בלוף אחד גדול. זו אותה שנאה. אני חושב שבכלל לא קלטנו עדיין את השואה, אפילו לא עשירית אלפית ממה שהיה שם. מצד שני, אני משתדל להתחזק מזה באמונה, להבין שהקדוש ברוך הוא מנהל את העולם וחייב להיות שתבוא מזה גאולה. אין אפשרות אחרת".

התחלת בתור אחד מחלוצי הז'אנר, ועם השנים הוא התפתח לכיוונים מגוונים. מבחינתך כולם הגיעו בעקבותיך, או שזה חלק מתופעה של התעוררות מלמטה?

"אני לא חושב שזה בזכותי", הוא מצטנע. "גם אני לא הייתי בזכות עצמי. אני הושפעתי מר' שלמה קרליבך, ומיוסף קרדונר שהוציא אז את 'שיר למעלות'. זה סוג של מהלך בעם ישראל. בהתחלה התרבות הישראלית הייתה חילונית מאוד, סביב השיבה לארץ, החלוצים דגלו בעזיבת היהדות. עכשיו הדור כבר מחפש את הזהות שלו, ולכן כל החברה הישראלית מחבקת את התכנים היהודיים. השיר 'ה' יתברך תמיד אוהב אותי' זה אחד השיאים. רבים בעם ישראל מרגישים שזה התוכן שלנו, וזה מאוד משמח. הלוואי שזה גם יקרה במעשים וייכנס לחיים של אנשים".

הבדיחה על "הצילני נא"

כשאני מבקש מאהרן לשים את האצבע על רגע שיא של הקריירה, הוא מתקשה לבחור. "קשה להגדיר רגע אחד, אבל הופעות עם יונתן מאוד מרגשות אותי", הוא משתף. "לצערי זה לא קורה כל כך הרבה, אפילו שאנחנו מאוד קרובים. כל אחד חי את הקריירה האישית שלו. מדי פעם אנחנו נפגשים בהופעות משותפות וזה מאוד מרגש אותנו, כי אנחנו דומים ושונים. יש תיקון גדול בעולם הזה של אחים שמופיעים ביחד, פתאום נזכרים בכל הילדות ובחוויות המשותפת.

"יש לנו סיפור מצחיק, שהקהל מתפוצץ ממנו מצחוק: לא ידענו איך לקרוא למופע, אז אמרנו, בואו נקרא לזה 'את אחי אנוכי מבקש'. יונתן הוא יותר רציני ומשקיע ממני, הוא אוהב חזרות. אני זרמן. הוא מתעקש שחייבים לעשות שתי חזרות לפני המופע. אין ברירה ואנחנו נכנסים לאולפן. אחרי כמה שעות טובות, אני מציע לו שם חלופי למופע: 'הצילני נא מיד אחי'".

יש כבר חומרים חדשים בקנה?

"אני עובד על כמה וכמה שירים חדשים ומקוריים", הוא מעדכן. "אחד מהם הוא שו"ת על הסמארטפון, אבל עדיין לא סגור הרמטית אם השיר אכן יראה אור. מקווה שיהיה לי אומץ. בינתיים האמרגן והמשפחה שלי מוחים. ב'שיר הקרמבו' למשל, אבא שלי פחות התלהב מכך שאוציא אותו לאור. הוא חשש שיחשבו שאני צוחק על ההלכה, אבל לשמחתי אנשים לא ראו את זה ככה, אלא כחלק מהנוכחות של ההלכה בתוך חיי היומיום שלהם. עד היום, לפעמים כשאני מופיע בפני בנות אולפנה ואני שואל: איזה שיר לא שרתי? צועקים לי: קרמבו, למרות שמדובר בנערות שנולדו חמש שנים אחרי שהשיר יצא. אולי מה שאוהבים אצלי זה כל מיני טקסטים מיוחדים שאני בוחר, וזה משמח אותי".

"למעשה, תמיד יש עשרה שירים שאני עובד עליהם", הוא חושף. "דואטים עם זמרים שלא יצאו, שירים שלא נכנסו באלבום הזה אבל ייכנסו באלבומים הבאים וכדומה. בנוסף לכך אני עובד על הספר השני שלי, ספר המשך לספר הראשון 'חיים כניגון', שבימים אלה עובר תרגום לאנגלית. במקביל אני לומד במדרשת זיו, זוכה ללמד בבית הספר 'שירת הלווים' של יונתן אחי, וכמובן מרכיב על אופניים את ארבע בנותיי הקטנות בכל בוקר לבית הספר, ובחזור קונה, איך לא, שורש סלרי".

***