בלב הר חברון, בין מבואות בית לחם לאפרת, שוכנות שלוש בריכות שלמה. הבריכות הן ממש פלא תבל! בימי בית שני היו בריכות אלה לב מערכת המים מהר חברון לירושלים, וכיום הן פנינת נוף מורשתית ואדריכלית. בחגים ובימים של חסד מאשר הצבא כניסות רגליות של מטיילים מכיוון גבעת הדגן אל הבריכות. בחג הסוכות הקרוב תתקיים כניסה רגלית לבריכות ביום חמישי, י"ז בתשרי, 9.10.
הבנייה
שתי הבריכות העליונות נבנו ככל הנראה בימי המלך הורדוס, ומטרתן הייתה לאגור את מי ארבעת המעיינות שנבעו בסביבתן ואת המים שהגיעו אליהן בשתי אמות מים מלב הר חברון: אמת הערוב הארוכה (כמעט 40 קילומטרים!) ואמת הביאר הקצרה אך המתוחכמת מבחינה טכנולוגית (כ־5 קילומטרים). מהבריכות זרמו המים בשתי אמות אל ירושלים – באמה התחתונה אל הר הבית לטובת עבודת המקדש והעולים לרגל, ובאמה העליונה לאזור הרובע היהודי ולארמונו של המלך הורדוס. הבריכה התחתונה, הגדולה ביותר (176 מטרים אורכה), נבנתה ככל הנראה בתקופה הממלוכית, בעת שיפוץ מערכת המים.
שלמה או הורדוס?
אולי יעניין אתכם
האמות נקראות על שמו של המלך הבנאי, שלמה. נוסעים יהודים ונוכרים שביקרו כאן באלפיים השנים האחרונות התרשמו מהאזור המושקה והפורח של בריכות שלמה ומעינות העיטם הסמוכים, וייחסו את פיתוחו לשלמה, בעקבות פסוקי שיר השירים וקהלת. כך לדוגמה כתב יוסף בן מתתיהו: "ומנהגו של המלך היה לצאת לטיול־טיסה כשהוא נשא במרכבתו, והוא לבוש בגד לבן, והאנשים האלה מסביב לו מזוינים בכלי־זינם וקשתותיהם תלויות עליהם. והיה מקום אחד במרחק שני סכינים מירושלים ושמו עיטם, נחמד ועשיר בפרדסים ונחלי מים כאחד, אליו היה המלך עורך את טיולי הטיסה שלו" (קדמוניות היהודים, ספר שמיני).
אולם כמעט כל הארכאולוגים שעסקו במחקר האתר במאה השנים האחרונות סוברים כי בימי הבית הראשון לא הייתה הטכנולוגיה מפותחת כל כך, והטכנולוגיה של אמות המים הובאה לארץ מרומא בימי הבית השני.
תלמידי האדמו"ר והבריכות
לא תאמינו, אבל מערכת אספקת המים שמקורה בבריכות החזיקה מעמד כמעט אלפיים שנה – עד מלחמת העולם הראשונה, אז חדלה המערכת לפעול, והבריטים הקימו קו משאבות ברכס הנמצא ממערב לבריכות, על קו פרשת המים הארצית. אבל אל דאגה, הבריכות לא הוזנחו. לפני כמאה שנים הגיעו לכאן תלמידי האדמו"ר החלוץ, ר' ישעיהו שפירא, ובמימון הבריטים עסקו בניקוי הבריכות. לאחר שעות העבודה היו התלמידים־פועלים מתפללים יחד, שרים ורוקדים. בערבים קבעו גם עיתים לתורה.
שיירות ובריכות
הכביש העובר בסמוך לבריכות הוא כביש 60 הישן, שעד לחתימת הסכמי אוסלו, באמצע שנות ה־90 של המאה הקודמת, שימש את תושבי גוש עציון והר חברון בדרכם מירושלים לביתם. בכביש עברו השיירות לגוש עציון במלחמת העצמאות. "השיירה הגדולה", שיירת נבי דניאל, חלפה על פני הבריכות בדרכה חזרה מגוש עציון בשבת, ט"ז באדר ב' תש"ח (27 במרץ 1948). באזור הבריכות התחיל המשוריין שבראש השיירה, פורץ המחסומים בפיקודו של זרובבל הורוביץ ז"ל מתל יוסף, לפרוץ את הדרך ממחסומים שבנו אנשי הכנופיות הערבים. מעט מצפון אלינו, במקום שבו נמצא היום מחנה הפליטים דהיישה (ובשטח שנרכש בעבר על ידי קק"ל) נעצר המשוריין במחסום השביעי, בקילומטר ה־11 לירושלים. לאחר שאפסה התחמושת בחר זרובבל בברירת שמשון ופוצץ את המשוריין רגע לפני נפילתו מול הפורעים, עליו ועל עוד עשרה לוחמים נוספים. שאר השיירה התבצרה בצד הכביש, וחולצה יממה וחצי מאוחר יותר על ידי הבריטים.
הבריכות כיום
כיום אמות המים העתיקות חרבות, ואף המישור שהתנקז לבריכות, מישור אל־ח'דר, בנוי כמעט כולו. לכן הבריכות מלאות כמעט אך ורק מגשם ישיר שיורד אליהן. מצד שני, במים כמעט לא נעשה שימוש, ולכן ברוב ימות השנה שתי הבריכות העליונות מלאות.
פרטים והרשמה על הטיולים לבריכות בחול המועד ניתן למצוא באתר בית ספר שדה כפר עציון ותיירות עציון.
***