לא ניצחון, לא ביטחון

הטור הזה נכתב בבוקר שאחרי מסיבת העיתונאים בה הציגו טראמפ ונתניהו את ההסכם המוצע על ידם לסיום המלחמה בעזה.

לרגל יום הכיפורים ובגלל אילוצי דפוס והפצה, הוא יגיע לידי קוראי 'בשבע' חמישה ימים מאוחר יותר. הרבה דברים עדיין נתונים בערפל ועלולים להתבהר עד אז באופן שיהפוך את מה שאכתוב כעת למיושן ולא רלוונטי. אבל לא להתייחס לאירוע כל כך מרכזי זו גם לא אופציה. להלן כמה הערות מרכזיות וכמה הערות שוליים על ההסכם שכונה '21 הנקודות'.

1.

צר לומר, אבל ההסכם הזה לא יביא לפירוז של עזה. אין מי שיכול לדאוג לפירוז אמיתי של הרצועה מלבד צה"ל והשב"כ, לאחר כיבוש מלא, ובעבודה סיזיפית של מספר שנים. רצועת עזה מרושתת במאות קילומטרים של מנהרות תת־קרקעיות, שניתן להסתיר בתוכן כמות עצומה של אמצעי לחימה. האם אפשר לבנות על כך שכוח בין־לאומי של מדינות ערב יבצע את העבודה העצומה הזאת, ירד אל סבך המנהרות, ירוקן אותן מאמצעי לחימה ויהרוס אותן? במקרים רבים הרס המנהרות כרוך בחורבן עצום של בתים שבנויים מעליהן. האם המצרים, האמירתים והסעודים יחליפו אותנו בתפקיד, יעלו על ה־9-D במקומנו וימשיכו במפעל ההרס החיוני הזה? צריך להיות נאיביים כדי להאמין שיש להם יכולת לכך או שיש להם רצון בכך.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת עמנואל שילה "עשינו המון, תנו לנו כוח להמשיך"

עוד מאת עמנואל שילה האנשים שהביאו הישגים חסרי תקדים ראויים להכרת הטוב

לא ברור גם כיצד אותו כוח בין־לאומי ימנע מחמאס, או מכל ארגון טרור עזתי שירצה להתאגד תחת שם אחר, לחזור ולהצטייד בנשק. הברחות מסיביות של נשק מתבצעות כבר כיום משטח מצרים לשטח הנגב. אין סיבה לחשוב שכוח בינלאומי ימנע הברחת נשק לעזה בעתיד, או את ייצורו במחתרת התת־קרקעית של המנהרות.

2.

כאילו לא למדנו כלום מאוסלו ומההתנתקות, ישראל שוב מוסרת את השמירה על ביטחונה לידי כוח חיצוני שהוא משענת קנה רצוץ. גם אם ייאמר באופן הכי ברור שלישראל שמורה הזכות לפעול ככל שתזהה התארגנות טרוריסטית מחודשת, למעשה יהיה קשה מאוד לעשות את זה כאשר בשטח נוכח כוח רב־לאומי. כוח ידידותי־לכאורה, שכל התנגשות איתו פוגעת ביחסינו עם האמירויות, עם מצרים וסעודיה ועם שאר ידידותינו הנפלאות, הישנות והחדשות.

כל עוד ישראל לא תישאר פרוסה בעזה כמו שהיא פרוסה באיו"ש, לא תהיה לנו דרך אפקטיבית למנוע את שיקום תשתיות הטרור והיערכותן למתקפה הבאה. אפשר כמובן לקוות שהעזתים המוכים למדו את הלקח ויפנו אל דרך השקט והשלום. סביר יותר ששנאתם כלפינו ושאיפות הרצח שלהם רק יתגברו. אפשר גם לקוות, כמו לפני ה־7 באוקטובר, שהפעם באמת העזתים מורתעים. לשגות באשליות זה נחמד, לסמוך עליהן זה חוסר אחריות.

אז אולי זה ייקח כמה שנים, אבל לצערנו גדולים הסיכויים שהחיילים שלנו שנלחמים עכשיו בעזה ייאלצו כנראה לחזור להילחם בה שוב. ממשלת ישראל וכל התומכים במהלך הזה צריכים להתבייש להסתכל להם בעיניים. אחרי כל המחיר הכבד ששילמנו, הסרת האיום מעזה לטווח הארוך לא הושגה. היכונו לסבב הבא.

3.

אחד המחירים ששילמנו לטובת גיוס תמיכת מדינות ערב בהסכם, זו אותה התחייבות שלנו שלא לספח אפילו סנטימטר משטח עזה. כמה חבל שאין לנו אומץ לומר באופן הכי פשוט שעזה היא ארץ ישראל השייכת לעם ישראל. וכמה חבל שוויתרנו על אחד מאמצעי ההרתעה הכי אפקטיביים, שהיה אולי מסייע למנוע את הטבח הבא. את הרס המבנים העצום שחוללנו בעזה, העולם יבנה עבורם חדש ומשודרג בהשקעה של מאות מיליארדים. לחיי אדם אין הרבה ערך בעיניהם. אז יכולנו לפחות לגבות מהם מחיר כואב ומרתיע של אובדן קרקע, והנה אנחנו מוותרים גם על זה.

4.

קטונתי מלהבין את ההסכמה חסרת האחריות לשחרור של 250 מחבלים רוצחים אסירי עולם. מדובר בריקון כמעט מוחלט של בתי הכלא בישראל מכל רבי־המחבלים האכזריים והקטלניים ביותר. כאילו לא למדנו כלום מעסקת שליט, משחרור סינוואר וחבר מרעיו ומטבח ה־7 באוקטובר, אנחנו שוב מאותתים לכל רודפינו ומרצחינו שגם אם ייתפסו וייאסרו, סופם לצאת לחופשי. אין צעד מעודד טרור גדול מזה.

בנוסף, אנו שוב הופכים את חטיפתם של יהודים וישראלים למהלך מנצח ומתגמל מאין כמותו. כאשר שיחררנו תמורת גלעד שליט את יחיא סינוואר ועוד אלף מחבלים, סללנו את הדרך לחטיפת 250 איש בשביעי באוקטובר. למישהו יש ספק שאנחנו ממשיכים לסלול את הדרך לחטיפות הבאות? ולא, אין שום דרך להגן על כל ישראלי ויהודי בארץ ובעולם מפני חטיפה, 24 שעות ביממה, 365 יום בשנה. מי שמוכן לשלם כל מחיר על שחרור חטופים ימשיך לשלם עוד הרבה מחירים.

האמנם במצבו הקשה של חמאס כעת, כשצה"ל עומד להשלים את כיבוש בירתו עזה, אי אפשר היה להסתפק במחיר יותר שפוי? בנימין נתניהו, שאחיו יוני מסר את נפשו באנטבה כדי לא לשחרר 50 מחבלים מהכלא, ייזכר כגדול הנכנעים לטרור ומשחררי המחבלים.

5.

הלב נחמץ מהחמצת ההזדמנות העצומה של יוזמת טראמפ להגירה המונית של ערביי עזה. קשה להבין מדוע לא נעשה כלום בעניין הזה בשמונת החודשים שחלפו מאז כניסתו לבית הלבן. האם למרות כל הדיבורים לא נמצאו מדינות שהסכימו לקלוט אותם? האם מדובר בסתם בטלנות ואוזלת יד? ברור למדיי שעזה הפכה לחממת טרור קטלנית במיוחד גם משום שמדובר בשטח קטן שמאוכלס בצפיפות רבה. לכאורה הייתה לנו הזדמנות להביא לדילול האוכלוסייה באמצעות הגירה. כעת, עם השלטון הרב־לאומי החדש שמיועד לעזה ועם מאות המיליארדים שיזרמו אליה, התקווה לשיקום בתנאים משודרגים תהפוך את ההגירה להרבה פחות אטרקטיבית.

6.

תיאורו החוזר של הנשיא דונאלד טראמפ כידיד הכי גדול שהיה לישראל בבית הלבן הוא מוצדק, אבל יש בו גם משהו מסוכן. בסוף לטראמפ ולארצות הברית יש אינטרסים משלהם, שלא תמיד חופפים את אלו של ישראל. הרצון לטפח את הידידות המופלאה עמו גורם לנו לפעמים ליישר קו עם מהלכים שאינם לטובתנו, ולהשלים עם מעשים והתבטאויות הרחוקים מדרך האמת והצדק.

כך למשל, כאשר טראמפ דיבר על רצועת עזה כעל נכס נדל"ני מופלא שהוא חושק בו לעצמו, היה עלינו למחות ולומר שעזה היא חלק מארצו המובטחת של עם ישראל. שאיפתו הנרקיסיסטית הגלויה של טראמפ לזכות בפרס נובל, כאילו שההוקרה הצבועה הזאת היא שתבטיח את מקומו בגן־עדן, גורמת לו לסדר עדיפויות מעוות שנותן עדיפות לשלום טקסי על פני שלום מציאותי. בעוד שעזה עבור ישראל היא בעיה קיומית קשה, בעיני טראמפ מדובר רק בכאב ראש שצריך לדאוג שלא יפריע למהלכים הגדולים של הסכמי אברהם. טראמפ הוא אכן ידיד גדול מאוד, אבל גם מולו צריך לדעת לעמוד על האינטרסים החיוניים שלנו. בשבילנו הסרת האיום העזתי חשובה הרבה יותר מחוזה שלום עם סעודיה. כך גם הסרת האיום של הקמת מדינה פלשתינית, בין השאר באמצעות החלת ריבונות.

אז בואו ניזכר: ידידנו הגדול טראמפ השפיל אותנו בהחזרת מטוסינו באמצע מעופם למתקפת תגמול, לאחר שאיראן הפרה את הפסקת האש. לאחרונה הוא גם הטיל וטו על כל צעד של החלת ריבונות ביו"ש. וכשהוא מדבר על גדולי הרשעים בעולם כמו ארדואן ופוטין כעל ידידיו הטובים או מחמיא לאיראנים על גבורתם, מדובר בעיוות שהחוש המוסרי מתקומם נגדו.

צריך לסייג ולומר שלפעמים כאשר טראמפ פועל נגד האינטרס הישראלי, למשל בהטלת הווטו על הריבונות, ייתכן שהוא עושה זאת לבקשתו של נתניהו. די ברור, למשל, שאת סוגיית החטופים טראמפ לא רואה איתנו עין בעין, ואילו זה היה תלוי בו הוא לא היה נותן לה לעכב זמן רב כל כך את כיבוש עזה, או משלם מחיר כה מטורף של שחרור מחבלים.

אז מזל שיש את טראמפ, חבל שאנחנו לא יודעים לממש טוב יותר את הרעיונות הטובים שלו, ובמקביל צריך להיזהר לא להיסחף אחר רעיונותיו הפחות טובים, בין אם הם באמת שלו ובין אם נתניהו ואנשיו הם ששתלו אותם אצלו.

לתגובות:

[email protected]