דילוג לתוכן הראשי

העדכונים של בשבע, ישירות אליכם

בוחרים ערוץ אחד — ומקבלים רק את מה שחשוב.

ערוץ הוואטסאפ עדכונים נבחרים, בלי רעש קבוצת הוואטסאפ אותם עדכונים, בקבוצה ערוץ הטלגרם למי שחי בטלגרם
מגזין

עניין אישי והפעם עם אלעד ארנפלד

45, נשוי לשלומית ואב לארבעה, תושב ירושלים, מנכ"ל החברה הממשלתית לתיירות

אלעד ארנפלד. צילום: מאיר אליפור

התחלה// נולד וגדל בבית מסורתי־ציוני ברובע היהודי בירושלים. "אבא שלי היה צנחן, מכובשי הכותל המערבי במלחמת ששת הימים. בתום המלחמה אימי ואחותה החליטו להישאר בעיר העתיקה ולגור בה". הרביעי מחמישה אחים.

כאן ביתי// בהתחלה המשפחות גרו בפחונים, עם הזמן והתקדמות הבנייה עברו לבתים של ממש. משפחתו התגוררה שם במשך 50 שנה. "גדלנו ברובע יחד עם בני הדודים, כמו בקיבוץ. היו חרדים, דתיים, חילונים ומסורתיים שחיו ביחד. כולם הכירו את כולם. עד היום החברים הכי טובים שלי הם חברי הילדות מהרובע".

אבא// דוד ארנפלד ז"ל. עד מלחמת יום הכיפורים עבד בתור מורה, אך בעקבות המלחמה הפך להלום קרב. "הוא לחם בסיני, בתפקיד חובש פלוגתי בגדוד של אביגדור קהלני, וראה הרבה מקרים קשים. בגלל שנפגע גם פיזית, הוא פונה לבית חולים, שם נערכו בו ניסויים בתרופות פסיכיאטריות. שמו אותו באולם עם פרופלורים רועשים כדי לדמות חוויה של חזרה לשטח. רק אחרי שלושים שנה הוא הוכר כנכה צה"ל, עם 80 אחוזי נכות". נפטר לפני שלוש שנים.

אמא// אסתר ארנפלד (78), מנהלת חשבונות ופסיכולוגית. "צדיקה גדולה, החברה הכי טובה שלי. לאחרונה עברה לגור לידנו בשכונת קטמון".

אולי יעניין אתכם

ספסל הלימודים// באותם ימים לא היה מבחר מוסדות לימוד ברובע היהודי. מכיתה א' עד ח' למד בבית הספר אחינעם. בכיתה ט' החל ללמוד בישיבה התיכונית חורב, "הרפתקה שלא צלחה. זה לא היה בשבילי, ועוד יותר לא בשבילם". משם עבר לתיכון הרטמן, בו למד עד כיתה י"ב.

פיגוע כפול// כשהיה בן 16, בדרך חזרה מהישיבה, קיבל עדכון מבן דודו שאחיו נפצע קשה בפיגוע. "אחי היה איש שב"כ שנפצע קשה כאשר משת"פ כפול הטמין לו מארב וירה בו בפאתי רמאללה. הרכז, נעם כהן הי"ד, שישב לידו ברכב, נהרג. לקחו אותי לבית החולים וזאת הייתה טראומה חוזרת. שש שנים קודם לכן אחותי נפצעה גם היא בפיגוע דריסה. קיבלתי מזה פרופורציות לחיים".

על מדים// עם סיום כיתה י"ב התגייס לצה"ל ושירת בחיל האוויר כלוחם נ"מ, בהפעלת מערכות קרקעיות של הגנה אווירית. "אחרי שנה יצאתי לקורס פיקוד והדרכה, במטרה להכשיר את הטירונים בשלבים הראשונים. הייתי מפקד, סמל ורס"פ במגוון תפקידי הדרכה".

ספרא וסייפא// אחרי שלוש שנים השתחרר מצה"ל והחל לעבוד כמאבטח ברובע המוסלמי. "זאת הייתה תקופה של טירוף. במשמרת הראשונה שלי התקיימה הלוויה בתוך מסגד אל־אקצה וחטפתי בקבוקי תבערה לתוך העמדה. עבדתי שם במשך שש שנים, תחילת כמאבטח ובהמשך כאחראי משמרת". במקביל השלים בגרויות, במטרה להיות רואה חשבון. "בתוך שנתיים סיימתי תעודת בגרות ומבחן פסיכומטרי". בגיל 25 התחיל ללמוד לתואר ראשון בחשבונאות וכלכלה באוניברסיטה העברית בירושלים. עבר שנת הסמכה כרואה חשבון, ובהמשך עבר את מבחני המועצה.

החצי השני// שלומית, ד"ר למדעי הרפואה ומנהלת מעבדה שמטפלת בסרטן מסוג מיאלומה בבית החולים הדסה עין כרם. "גדלה במשפחה עם עשרה ילדים. הכרתי אותה כשהייתי בהתמחות, וכיום היא יותר עסוקה ממני. גם כשהיא בבית, היא עובדת קשה. בכל מוצאי שבת אנחנו פותחים יומנים כדי לבדוק איך אנחנו צולחים ביחד את השבוע הקרוב".

הנחת// ארבעה ילדים: נלי (16), נעמי (14), מיכאל (13) ועילאי (10).

מיכאל// "נשמה טובה, ילד עם צרכים מיוחדים בעקבות שיתוק מוחין. הקריירה שלי דומה לסיפור שלו. בהתחלה לא היה לו סיכוי לחיות, ועכשיו הוא כבר משתלב בבית ספר רגיל. הוא לוחם, וזה מה שגרם לי להיות לוחם גם בשבילו. הרבה דברים באישיות ובעבודה שלי קשורים אליו במישרין או בעקיפין. כך למשל לקחתי את כל עובדי החברה ליום התנדבות בקהילה".

מתקדם// את הסטאז' התחיל בפירמה של קסלמן וקסלמן. בהמשך, לאחר שסיים תואר שני והתקדם בתפקיד, ביקש לעבור לצד השני, לחברות עצמן. התחנה הבאה הייתה בבורסת היהלומים, שם שימש סמנכ"ל כספים בחברה גדולה. "פרט לקנייה ומכירה לא היה בזה שום דבר מרתק, ולכן שהחלטתי לעבור הלאה לעולם התעשייה ומשם לעולם הביוטק".

מעבר חד// מעולם הביוטק עבר לעולם המוזיקה, לתפקיד משנה למנכ"ל וסמנכ"ל כספים של הלייבל 'התו השמיני', שהיה אחראי על 600 אומנים נחשבים במוזיקה הישראלית, כמו מוש בן ארי, אריאל זילבר, הדג נחש, התקווה 6 וכדומה. "הייתה תקופה נפלאה. עבדתי שם במשך שלוש שנים, עד שהענף עבר משבר. היום כבר לא מוכרים רכבים עם מערכת להשמעת דיסקים, נאלצנו לסגור את החנויות ונשאר רק הלייבל".

לעשות טוב// לפני כחמש שנים החל לעבוד כסמנכ"ל כספים בחברה הממשלתית לתיירות, וכעבור שלוש שנים קודם לתפקיד המנכ"ל. "זה תחום שונה לחלוטין ממה שעשיתי קודם לכן, אבל גיליתי שזה משהו שחיפשתי כל החיים שלי. בתפקידים הקודמים מה שעניין היה שורת הרווח, לא המהות. כאן אני עושה דברים משמעותיים. יש לי את היכולת לעשות טוב לאנשים. כך למשל, כשיצאתי לשטח נוכחתי לראות כי בפרויקטים רבים אין הנגשה מותאמת. בגלל שיש לי ילד עם שיתוק מוחין, לפני שאני מתכנן יציאה אני בודק אם המקום מתאים לו, כך שהנושא נמצא אצלי חזק במודעות. מכאן נולדה היוזמה שקיבלה את ברכת שר התיירות ומלווה בתקציב להנגשת אתר התיירות הראשון".

מתרחבים// עד לפני שנתיים, החברה הממשלתית לתיירות הייתה זרוע ביצועית של משרד התיירות בלבד. "כל פרויקט תיירות בארץ – טיילות, מוזיאונים, מרכזי מבקרים, מצפורים וכדומה – היה תחת אחריות ביצוע שלנו. פחות מחודש אחרי שנכנסתי לתפקיד הוא התרחב לזרוע ביצוע ממשלתית של משרדי ממשלה נוספים, כמו משרד המורשת, מנהלת תקומה ועוד. בשנה האחרונה יצרנו לא מעט שיתופי פעולה שהגדילו את היקף הפעילות שלנו ב־50 אחוזים, עם צפי להרבה יותר. כך למשל הופקדנו על הקמת מרכז המבקרים של בית הנשיא, על הוספת חדרים לוועדות במשכן הכנסת ועוד".

מנציחים// מלחמת חרבות ברזל העניקה לחברה לא מעט עבודה והגדילה את נפח הפעילות. "אנחנו חיים את ה־7 באוקטובר, את שיקום התשתיות ואת ההנצחה בצורה שוטפת. אנחנו מקדמים פרויקט הנצחה בהשקעה של 10 מיליון שקלים, שמיועד ל־20 יישובים בעוטף עזה ובחמישה מוקדים, כמו מגרש הרכבים במושב תקומה ומתחם הנובה. כל יישוב קיבל תקציב של עד 400,000 שקלים לבניית פרוגרמה באופן שבו ירצה להנציח את המאורעות ברמה המקומית. אין קו אחיד, אנחנו באים לשמוע ופועלים בשיתוף פעולה מלא עם התושבים. אנחנו בסיום שלב הפרוגרמה, לקראת תכנון מפורט".

טבח בעיניים// פרויקט נוסף הוא משקפי VR שמשחזרים את חוויית 8 באוקטובר ביישובי עוטף עזה. "יחידה צבאית מיוחדת אספה את כל החומרים המצולמים ממצלמות האבטחה של הבתים ומצלמות גוף מ־7 באוקטובר, ומתוכם הפקנו עשרה סרטונים של מציאות מדומה של ה־8 באוקטובר, שבו הצופה חווה הגעה למקום בעצמו, רגע אחרי המאורעות המחרידים. בשלב הבא המטרה היא להפיק עוד 100 סרטים שיופצו להסברה ישראלית ברחבי העולם. זאת חוויה מאוד מטלטלת". בנוסף לכך בימים אלה מקדמים בחברה בניהולו תוכנית לבניית סינגל אופניים באזור העוטף וקיום מרתון על כביש 232 באורך של 48 קילומטרים.

אם זה לא היה המסלול// "כנראה שהייתי עוסק בתחום החינוך".

במגרש הביתי:

מה הלו"ז// סדר היום מתחיל בשש וחצי בבוקר. "אשתי יוצאת לעבודה כבר בחמש, אז בבוקר אני לבד עם הילדים. בשש וחצי אני קם ומארגן אותם, מכין ארוחת בוקר, מפזר למוסדות, ובשמונה בבוקר כבר בעבודה. מכאן אין יום דומה לחברו. לפעמים נוסע לאילת, טבריה, נצרת, צפת או אפילו לחו"ל. הלו"ז כולל פגישות, סיורים ודיונים ומשתנה מיום ליום".

פלייליסט// "חנן בן ארי, רביד פלוטניק, טונה ושלמה ארצי".

השבת שלי// "מבחינתי שבת זה לקחת טלפון עם 10 האחוזים האחרונים של הסוללה, להכניס אותו לשקע ולהוציא אותו במוצאי שבת עם 100 אחוזי סוללה. בשבת אני לא יוצא מהבית, נמצא עם אשתי והילדים וצובר כוח לשבוע הבא".

דמויות מופת// יוסי הרשקוביץ הי"ד, מנהל תיכון פלך, "בן דוד שלי, גדלנו יחד ברובע היהודי כמו תאומים כל הילדות שלנו. גידל נוער למופת ונהרג על קידוש השם".

מפחיד אותי// "מחלות".

משאלה// "שהחטופים יחזרו".

כשאהיה גדול// "אהיה בתפקיד מרכזי בצומת קבלת החלטות, שיעסוק בנושא שילוב בעלי מוגבלויות בשוק העבודה באופן שווה ויעניק לתחום טיפול שורש מעמיק. זאת המומחיות שלי".

לתגובות:

[email protected]

מה לקרוא עכשיו