הסכם ביניים

כמו בתסריט קולנועי משובח, שנתיים בדיוק לאחר הטבח הנורא שהתרחש בשמחת תורה תשפ"ד, אחרון החטופים החיים שב ארצה שעות ספורות לפני כניסת החג. השמחה הטהורה שפרצה מכל ישראלי כשראה את החטופים החיים שבים ארצה הייתה מוצדקת מאין כמותה. החברה הישראלית כולה, ללא יוצא מן הכלל, לא שכחה לרגע את החטופים. על אף המחלוקות הקשות על הדרך הנכונה להשיבם ארצה, הרצון להחזירם הביתה והשמחה בחזרתם היו נחלתה של כל החברה הישראלית.

עם שובם תם חלק מרכזי באחד הפרקים הקשים שחוותה מדינת ישראל מאז הקמתה. אלא שגם חלק זה טרם הושלם לחלוטין. מלבד 20 החטופים החיים שחזרו לארץ, חמאס החזיק ברשותו עוד 28 חללים. בהסכם המקורי חמאס התחייב להחזיר את כל החללים, אך מהר מאוד התברר שזה לא הולך לקרות. שעות ספורות לאחר חתימת ההסכם, בחמאס כבר הודיעו למתווכות כי לגבי כעשרה חטופים אין לו מידע על מקום קבורתם, ופירושו של דבר שהוא אינו יכול להחזירם. ישראל, בעל כורחה, קיבלה את הטענות האלה. אך ביום השבת החטופים התברר שלחמאס אין רצון רב להשיב גם את שאר החללים, כאשר רק ארבעה חללים הושבו ארצה. הלחץ הישראלי והבין־לאומי מהפרת ההסכם הוביל לכך שחמאס השיב במוצאי שמחת תורה עוד ארבעה חללים, אך לפי הבדיקות של המכון לרפואה משפטית, רק שלושה מהם הם חטופים ישראלים. הגופה הרביעית שייכת לעזתי. נכון לכתיבת שורות אלה, כ־20 חללים עדיין מוחזקים בשבי חמאס.

את השמחה הגדולה על שחרור החטופים ליוו חגיגות בקרב הדרגים הפוליטיים, המדיניים והבין־לאומיים. הסכם טראמפ, שבמסגרתו הוחזרו החטופים, מתואר מאז הצגתו בראשית חול המועד כניצחון שישראל חתרה אליו לאורך כל הדרך. מובילי קמפיין הניצחון הם ראש הממשלה נתניהו וסביבתו, שקושרים להסכם טראמפ כתרים רבים. אלא שבפועל, ובניגוד מוחלט להצהרות נתניהו וסביבתו, ההסכם הזה לא מוביל לעמידה ביעדי המלחמה שישראל הציבה לעצמה, ובעיקר עושה את ההפך המוחלט.

הפערים בין מטרות המלחמה של ישראל – שנקבעו כבר בימים הראשונים לאחר פרוץ המלחמה – לבין הכתוב בהסכם, גדולים במיוחד. גם פירוט העקרונות שנתניהו הציג בהצהרה לתקשורת לפני שבועות ספורים אינם מתממשים בהסכם טראמפ. הפער הולך וגדל כשמרחיבים את עדשת הביקורת על ההסכם, ועוברים לבחון גם את ההצהרות של הנשיא טראמפ ואת הדיווחים על הסיכומים השונים.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת אסף משניות הפר הבטחה: איגוד השחמט העולמי כפה הפסד טכני ביום כיפור

עוד מאת אסף משניות גל הירש: "להתעקש על ערך הניצחון מבלי לשגות בקונספציות"

מטרות המלחמה המקוריות של ישראל היו ברורות למדי. החלטת הקבינט שקיבלה אותן הציבה יעדים ברורים: השמדת יכולותיו הצבאיות והשלטוניות של חמאס, יצירת תשתית להחזרת כל החטופים, ובניית מציאות שעל פיה לא יקום איום חדש על ישראל מרצועת עזה. בהמשך המלחמה עודכן סעיף החטופים ועבר מיצירת תשתית להחזרתם – להחזרתם ממש.

המטרות הללו פורטו לצעדים אופרטיביים בנאומו של נתניהו, כשהיה ברור שהמגעים להסכם טראמפ מתקדמים בקצב מהיר. נתניהו הציג בנאומו את העקרונות שישראל לא תיסוג מהם בכל הסכם מתגבש. חמשת העקרונות הם: פירוק חמאס מנשקו; השבת כלל החטופים; פירוז רצועת עזה כך שאף גורם אחר לא יחזיק בנשק המאיים על ישראל; שליטה ביטחונית ישראל על רצועת עזה, בדגש על פרימטר שממנו ישראל לא יוצאת, ואחזקת ציר פילדלפי שהיה ציר ההברחות המרכזי של הטרור ברצועה, והקמת ממשל חלופי בעזה שאינו חמאס ואינו הרשות הפלשתינית.

אף לא אחד מהיעדים הללו הושג בהסכם טראמפ. ברמה ההצהרתית, מספר סעיפים אכן מופיעים בו, ובראשם החזרת כל החטופים, פירוק חמאס מנשקו ופירוז הרצועה. בשטח, גם סעיפים אלה לא מתממשים, נכון לכתיבת שורות אלה. על החזרת החטופים כבר הרחבנו בשורות הקודמות, אך נדמה שישראל קיבלה את העובדה כי לא כל החטופים החללים יובאו לקבר ישראל. בשל טענות חמאס, הוחלט כי יוקם כוח בין־לאומי אשר יחפש את יתרת החללים שלא יושבו ארצה בשלב זה. את הכוח הבין־לאומי יובילו ארצות הברית, קטאר ומצרים.

גם הסעיף על פירוק חמאס מנשקו מסתמן כאות מתה בתוכנית 20 הנקודות של טראמפ. ראשית, הסעיף המדובר לא מופיע בהסכם שעליו חתמו ישראל וחמאס ושהוצג בחגיגת ניצחון של מנהיגים בין־לאומיים בשארם א־שייח', אלא רק בתוכנית המורחבת שעליה אמור להתנהל משא ומתן נפרד, שתואר בישראל כשלב ב' של התוכנית. בפועל, חמאס כבר השתלט בחזרה על כל השטחים שישראל נטשה במסגרת ההסכם שהוביל אותה להתייצב על הקו הצהוב בתוכנית טראמפ, וכעת הוא שולט על כמחצית משטח הרצועה. כמו כן, לפי הדיווחים בערוצי החדשות ברחבי העולם, חמאס הציב בכל השטחים הללו אלפי פעילים שלו במדים, גייס אלפים נוספים ומינה מושלים חדשים לכל שטחי הרצועה, במקום אלה שחוסלו במהלך המלחמה.

יתרה מזאת: בזמן שבישראל עוסקים בשחרור החטופים, ובמצרים מתנהלת הפסגה המדינית שמייצרת גלים של אירועי משנה, חמאס מנצל את חוסר הקשב העולמי ומוציא להורג שורה של עזתים שנחשדו על ידו כסייענים של ישראל, כולל חברים בחמולות שישראל טיפחה במטרה להחליף את שלטון הארגון. הנשיא טראמפ אמר על ההוצאות להורג כי "הם טיפלו בכמה אנשי כנופיות, וזה לא ממש מפריע לי", למרות העובדה שחיסול מתנגדי חמאס מנוגד לכל הרעיון של מיטוט שלטון חמאס ופירוקו מנשקו – שגם טראמפ המשיך להתחייב אליו כשאמר במהלך החג כי "הם יתפרקו מנשקם, דיברתי איתם והם אמרו לי שהם יעשו את זה. אם חמאס לא יעשה זאת אנחנו נפרק אותם מנשקם. הם יודעים שאני לא משחק משחקים. אמרנו להם להתפרק מנשקם, ואם הם לא יעשו זאת אנחנו נדאג לכך שהם יתפרקו מנשקם, וזה יהיה מהיר ואלים".

כאמור, ההסכם שנחתם מול חמאס איננו מכיל את כל 20 הסעיפים שבתוכנית טראמפ, ואחד הפערים הבולטים שנוצרו הוא החלפת השלטון ברצועה. ההסכם מול חמאס לא עסק כלל בנקודה הזאת, ואילו בתוכנית טראמפ מודגש כי חמאס לא ייקח כל חלק עתידי בניהול הרצועה. כאמור, חמאס כבר השתלט מחדש על כל השטחים שישראל נסוגה מהם, ומינה מושלים חלופיים לאלה שחוסלו על ידי ישראל. "אסור להשלות את עצמנו, לחמאס אין כל כוונה להתפרק מנשקו או לוותר על השלטון ברצועה. בשביל שזה יקרה יצטרכו להפעיל כוח צבאי, ולא ברור מי יכול לעשות את זה באקלים הנוכחי", אומרים גורמים מדיניים ל'בשבע'.

הרשות הפלשתינית כבר בפנים

חיזוק שליטת חמאס ברצועה מתרחש בעקבות סעיפים נוספים בהסכם שנחתם. מדובר בסעיפים המדברים על הכנסת הסיוע מחדש לרצועה בהיקפים שנחתמו בעסקה מינואר האחרון, כשעל חלוקת הסיוע מופקדים גופים בין־לאומיים כדוגמת "האו"ם וסוכנויותיו, הצלב האדום וגופים בין־לאומיים נוספים שאינם מזוהים עם מי מהצדדים". כמו כן, מעבר רפיח נפתח על בסיס אותו מנגנון. אלא שבישראל לאורך כל שנות המלחמה היו ביקורות רבות על הגופים הללו, בדגש על האו"ם וסוכנויותיו, קרי אונר"א, בטענות שהוא מסייע לחמאס במלחמה. כזכור, עובדים באונר"א אף השתתפו בטבח עצמו, ובמהלך חודשי המלחמה אותם גופים לא מנעו מהסיוע ליפול לידי חמאס.

נוסף על כך, שחרור 250 רבי המרצחים שישבו בכלא צפוי לשחק תפקיד מרכזי בבניית ההנהגה החדשה של חמאס. אומנם ישראל סירבה לשחרר אסירים מפורסמים כמו מרואן ברגותי, אך בקרב המחבלים המשוחררים ישנן דמויות בכירות בארגון. חשוב להזכיר, הנהגת חמאס שביצעה, תכננה והובילה את טבח 7 באוקטובר, שוחררה במסגרת עסקת שליט. גם אז בישראל אמרו כי נוכל להתמודד עם השחרור ההמוני, גם אז הובטח על ידי המחבלים המשוחררים כי הם לא יחזרו לעסוק בטרור. התוצאות של אותו שחרור המוני ידועות. בין המשוחררים נמצאים המנהיג לשעבר של הזרוע הצבאית של חמאס בחברון, ודמויות מרכזיות נוספות בחמאס ובארגוני הטרור האחרים ברצועה.

לא רק שחמאס מחזק את אחיזתו ברצועה לפי ההסכם שנחתם, גם השלטון החלופי שנתניהו דרש בעקרונות שהציג לציבור לא מתממשים. אלא שכאן לא מדובר רק במעשים שבשטח, אלא בסעיפים מפורשים בתוכנית. שני הסעיפים האחרונים בתוכנית 20 הנקודות של טראמפ אומרים כי בעתיד מי שתקבל את האחריות על הרצועה היא הרשות הפלשתינית עצמה. באופן רשמי, הרשות צריכה לעבור "רפורמה מקיפה" לפני שתקבל את המושכות. נתניהו אף אמר בהצהרותיו השונות שהדבר עולה בקנה אחד עם דרישתו שהרשות לא תשלוט ברצועת עזה, כשתירץ כי הכוונה לרשות במתכונתה הנוכחית. בפועל, לרשות כבר כעת יש תפקיד מרכזי ברצועה. מי שאמורים לנהל את מעבר רפיח הם אנשיו של אבו מאזן, כאשר אחד ממקורביו כבר מונה לתפקיד האחראי על המעבר. יתרה מזאת, שוטרים של הרשות עוברים "סדרת אימונים" במטרה להכשירם לתפקידי השיטור ברצועה. כל זה, כאמור, מבלי שהרשות אפילו הצהירה במעומעם על הרפורמות שישראל דרשה. בפסגה בשארם א־שייח' אבו מאזן אף לקח חלק.

העיקרון החמישי שישראל הציבה, חופש פעולה ביטחוני ישראלי ברצועה, כלל לא נמצא באף אחד מהסעיפים של תוכנית טראמפ ובהסכם שנחתם עם חמאס. ההסכם אף חותר לנסיגה מלאה של ישראל מהרצועה "כשיבשילו התנאים לכך". אלא שבכך לא מסתיימת המגבלה שישראל לקחה על עצמה. חמש מדינות מרכזיות ערבות להסכם זה, מהצד הערבי: מצרים, סעודיה, איחוד האמירויות, קטאר וטורקיה. בפועל, השחקניות המרכזיות הן השתיים האחרונות. המכנה המשותף שלהן: שתיהן מדינות שנאבקות כבר שנים על השליטה בהגמוניה של האחים המוסלמים. שתיהן משמשות כפטרונות של חמאס, ולשתיהן יש קשר הדוק מאוד עם ממשל טראמפ. טורקיה כבר החלה בשליחת חייליה לרצועה, כרגע במסגרת כוח החיפוש אחר החללים שנותרו בידי חמאס. במסגרת ההסכם נתניהו אף התנצל בפני ראש ממשלת קטאר, והתחייב שלא לתקוף עוד צבאית את המדינה. טורקיה קיבלה בשבועות האחרונים עסקת רכישת מטוסי F-35 מהאמריקנים. הנוכחות של גורמים זרים ברצועה – כשאת הממשל הטכנוקרטי אמור להוביל ראש ממשלת בריטניה לשעבר טוני בלייר, שלו קשרים ענפים עם קטאר, ובמיוחד נוכחותן של קטאר וטורקיה – צפויה להקשות משמעותית על כל אפשרות לפעולה ישראלית ברצועה בעתיד.

עמדתו של נתניהו, ושל מרבית הממשלה והדרג המדיני, היא כי מדובר בהסכם טוב, למרות הפירוט למעלה. גורמים מדיניים ששוחחנו איתם חזרו והדגישו כי מדובר בשלב א' בלבד של העסקה, והתוכנית הכוללת מעניקה לישראל את כל דרישותיה. "חשוב להבין שההצעה הזאת לא הייתה על השולחן עד לאחרונה. בשום שלב לא הייתה הצעה שישראל מקבלת את כל החטופים מצד אחד, ונשארת במרבית שטחי הרצועה מהצד השני. זה התאפשר רק בגלל הלחץ הצבאי שישראל הפעילה", אומרים הגורמים.

כבר ידוע שלא כל החטופים חוזרים, וחלק מההסכם כולל נסיגה עתידית מהרצועה. זאת לא קצת עבודה בעיניים מבחינתנו?

"לא. עד היום הסיכומים מול טראמפ הוכיחו את עצמם. המשך המשא ומתן תלוי בכל כך הרבה גורמים, וכל בר־דעת מבין שהרבה מאוד מהדרישות של טראמפ – חמאס והרשות לא יעמדו בהן. מבחינת ישראל זה הסכם טוב", אומרים אותם גורמים.

לצד האמירות הללו, מודים אותם גורמים שלא ידוע כרגע לישראל על ערבויות לעמידה ביעדי ההמשך של העסקה. הגורמים אף אומרים דברים דומים לאמירותיו של הנשיא טראמפ, כי אם חמאס לא יתפרק מנשקו בדרכים דיפלומטיות, הדבר ייעשה באמצעות כוחות צבאיים. אלא שהנשיא טראמפ עצמו, בנאומו בכנסת, אמר למעשה כי המלחמה נגמרה, גם בלי עמידה ביעד הפירוק של חמאס ופירוז הרצועה. הסיבה לכך, לפי טראמפ, היא הלחץ הבין־לאומי שהוביל לכך שישראל לא יכולה להמשיך ולנהל את המלחמה. "אי אפשר לנצח את העולם, והעולם אמר להפסיק", אמר טראמפ בנאומו.

טראמפ מנותק מההיסטוריה של המרחב

הדברים הללו הולידו חששות רבים אצל בכירים בקבינט, אף שרובם תמכו בהסכם. "יש בהסכם הזה הישגים שאי אפשר להתעלם מהם, אבל התמונה הכוללת לא טובה. אי אפשר להגדיר את זה כניצחון, ואסור לנו למכור לעצמנו שקרים בנושא. העובדה שישנה הסכמה בין־לאומית מערבית וערבית לעקרונות שישראל דרשה, ובראשם פירוז הרצועה ופירוק חמאס, היא הישג חשוב מאוד. הבעיה היא כמובן במבחן הביצוע, לצד חלקים אחרים שישראל לא מוכנה לשמוע עליהם", אומרים בכירים בקבינט.

יש כיסוי לכל ההצהרות הללו, או שבעיקר מדובר במילים יפות שכבר שמענו בעבר?

"כמו שזה נראה כרגע, אין כיסוי למילים בהסכם. מדובר בהצהרות די חלולות. ההסכמה חשובה, ועד לפני שנים ספורות גם היא לא הייתה קיימת, אפילו בתוך ישראל עצמה, אבל בפועל אין מנגנונים כמו שישראל יצרה בהסכם מול לבנון או מנגנונים אחרים שיבטיחו את ביטחונה".

אותם בכירים בקבינט מדגישים כי סעיפי ההכרה במדינה פלשתינית חמורים ביותר. "הקו של ישראל לאורך כל המלחמה היה שלא יכול להיות שאחרי הטבח הנוראי הזה הפלשתינים יקבלו מדינה. זה יהיה הניצחון המוחלט לטרור. והנה, בהסכם זה בדיוק מה שישראל התחייבה עליו: לבנות ולקדם תהליכים שבסופם יובילו להקמת מדינה פלשתינית", הם אומרים.

ישראל בכלל הייתה יכולה לומר לא לסעיפים האלה?

"צריך להבין שהגורם המוביל של כל האירוע זה האמריקנים, ואותם מעניין רק דבר אחד: להתקדם עם התוכנית הגדולה שלהם ל'עזה החדשה' ולמזרח התיכון כמו שטראמפ תיאר בנאום שלו בכנסת. תיאור די מנותק מההיסטוריה של המרחב, אם נהיה הוגנים. אותם לא מעניין אם יהיה שלב ב' של ההסכם או לא. הם מבחינתם ממשיכים קדימה, גם אם שאר החלקים לא יתממשו. האינטרס שלהם זה שהמלחמה לא תתחדש, וגם אם ישראל לא תהיה מרוצה ממה שקורה בשטח, יהיה מאוד מאוד קשה לתקן את זה".

הנוכחות של ישראל בשטח הפיכה. האם ישראל תתקפל מהשליטה שיש לה כרגע?

"הכול יכול להיות. עד היום התקפלנו בהרבה מקומות. באופן רשמי, העמדה שלנו בקבינט ושל מי שיצרו את ההסכם מהצד שלנו (ראש הממשלה נתניהו והשר רון דרמר, א"מ) היא שההסכם מחייב את ישראל רק מרגע שהוא נחתם, ועד כה סעיפי המשך הנסיגה מהרצועה ושאר הנקודות של תוכנית טראמפ לא נחתמו. בנוסף, התפיסה היא שאם הצד השני מפר אותו אחרי החתימה, גם אנחנו לא נהיה מחויבים לו. נניח אם חמאס ימשיך לשחק בתפקיד שלטוני ברצועה לאחר חתימת שלב ב', ישראל לא תהיה מחויבת להסכם ותוכל לחזור לפעול".

אלה אולי העקרונות הרשמיים, אבל יש דינמיקה לאירועים מהסוג הזה, וכבר שמענו את טראמפ אומר במפורש שהמלחמה הסתיימה. זה לא קצת לנסות להסביר לעצמנו שההסכם לא רע כמו שהוא נראה?

"זה יהיה המבחן החשוב ביותר של ישראל, והוא תלוי במי ינהל את האירוע. זה תלוי בהרבה מאוד גורמים שאנחנו לא יודעים כרגע, ואחד הדברים המרכזיים הוא אופי יישום ההסכם על ידינו. אם אנחנו לא קובעים עובדות בשטח, שיש דברים שהם לא מקובלים עלינו, הם יתבססו ולא נוכל לטפל בהם".

אחרי כל מה שראינו, יש באמת תרחיש ריאלי שעל פיו ישראל חוזרת להשלים את המטרות שהיא הציבה לעצמה?

"אסור להרים ידיים. ההסכם הזה הוא כמו פלסטלינה. יש בו הרבה יותר חורים מגבינה, אם להשתמש במונחים מהסכמים עברו, ואופי המימוש שלו תלוי מאוד בשאלה איך אנחנו נפעל. אי אפשר לומר בוודאות שישראל תחזור לתקוף ברצועה אם חמאס לא יתפרק מנשקו וימשיך לשמש גורם שלטוני ברצועה, אבל גם אי אפשר לומר שזה לא יקרה. אנחנו פשוט עוד לא יודעים. שוב, זה המבחן הגדול ביותר שיש לממשלת ישראל".

"בהסכם שנחתם עד כה, ישראל לא ויתרה על אף מטרה שהיא הציבה לעצמה", טוען סגן־אלוף (מיל') ירון בוסקילה, מנכ"ל תנועת הביטחוניסטים, "בתשתית שהוא יוצר יש הרבה מאוד הזדמנויות, אבל החשש הוא שלא באמת יהיה ניתן להגשים אותו".

איך אפשר להגיד שישראל לא ויתרה על המטרות שלה, כשבפועל טראמפ עצמו אומר שהמלחמה הסתיימה, ושכל הדיווחים שאנחנו מקבלים מכוונים לכך?

"במצב הסופי של ההסכם, אם התוכנית כולה תמומש, חמאס לא יישאר ברצועה, לא יהיה חמוש ולא יהווה איום על ישראל. בשלב שבו אנחנו נמצאים קיבלנו את כל החטופים החיים, ולגבי החללים עדיין יש מורכבות, אבל לפי ההסכם אי אפשר להמשיך לשלב ב' בלי שכל החטופים החללים חוזרים לישראל. בד בבד ישראל ממשיכה לאחוז ב־50 אחוזים מהשטח. מדובר באזורים שלמעשה מהווים שליטה מבצעית על השטח. שלב א' היה טוב מבחינתנו. זה מקום שרצינו להגיע אליו. הבעיה היא ההמשך, שם אנחנו עלולים להסתבך".

נשמע שבישראל תולים המון תקוות במסמך הכתוב, אף שלכולנו יש ניסיון מר עם הסכמים קודמים. למה שהפעם זה יהיה אחרת?

"המדינות החתומות שערבות להסכם הזה חשובות מאוד להצלחתו. יש להן אינטרס פנימי שכל השלבים ימומשו, בגלל ההסכמים שלהן מול האמריקנים. לכן יש כאן כתובת ממשית שאפשר לעבוד מולה, כדי לוודא שגם שאר השלבים ימולאו לפי מה שישראל הסכימה לו במסגרת תוכנית טראמפ הכוללת".

המדינות האלה הן קטאר וטורקיה. אנחנו יודעים בדיוק מה איכות שיתוף הפעולה של ישראל איתן ובמי הן מצדדות.

"גם לנו יש פטיש מאוד גדול, העובדה שאנחנו בשטח. זה לא שוויתרנו על כל המנופים שלנו והפקדנו את התקוות שההסכם ימומש רק אצל אותן מדינות. אנחנו נדע אם ההסכם הזה טוב או לא רק בהמשך, כשנראה את תפקודן של המדינות".

"לא יהיה לנו חופש פעולה"

למרות האופטימיות הזהירה שמציג בוסקילה, רבים אחרים רואים בהסכם סכנה לישראל, רחוק מאוד מהבטחות הניצחון שהדרג המדיני והדרג הצבאי הבטיחו שוב ושוב לאורך השנתיים האחרונות. "זה הסכם רע מאוד", אומר תת־אלוף במילואים צביקה חיימוביץ, לשעבר מפקד מערך ההגנה האווירית וכיום יועץ אסטרטגי, "אין פה שום דבר שמרמז על עמידה ביעדים שישראל הציבה לעצמה. אסור לשקר לעצמנו ולקרוא לזה ניצחון ישראלי. אומנם מעולם לא הגדרנו לעצמנו מה זה ניצחון על ארגון טרור, אבל היו לנו מטרות שהצבנו למלחמה ואנחנו לא עומדים בהן. הפערים בין ההסכם והמטרות של ישראל הם לא דברים סמנטיים. אלה פערים משמעותיים".

איפה אתה מוצא את הפערים הגדולים ביותר?

"כמעט בכל סעיף. ניקח למשל את שאלת הפירוז – בשטח עד כה זה לא קורה. אבל מעבר לזה, השליח האמריקני לעולם הערבי, בחבח, אמר שהפירוז יהיה מנשק שיכול להרוג חמישה אנשים ומעלה. מה זה אומר על סוגיית המנהרות? אף אחד לא יודע. מה שכבר ברור לנו כרגע זה שלא יהיה מדובר בפירוז כמו שישראל חשבה מלכתחילה. דוגמה נוספת היא השלטון שאחרי חמאס. במטרות המלחמה מופיע פירוק יכולותיו שלטוניות של חמאס ברצועה, וזה לא קורה בשטח. ולא רק שכרגע זה לא קורה, יש גם פער משמעותי הן מבחינת זמן והן מבחינת מהות בין שלב א' לשלב ב'. שלב א' הסתיים עם קבלת החטופים והנסיגה הצה"לית לקווים הראשוניים במתווה, אבל שלב ב' אמור להיות זה שבמהלכו ייפרס הכוח הבין־לאומי המדובר. אלא שלוקח זמן רב להקים כוח שכזה, ובינתיים נוצר ואקום שבמהלכו חמאס משתקם. בשבוע האחרון ראינו את המנגנון של חמאס חוזר לרחובות בעזה. לא ככה נראה ארגון מפורק ומובס. פער נוסף הוא בסוגיית השיקום. כדי ליצור אופק אחר לרצועה, שיקום הרצועה חייב להגיע רק לאחר פירוז הרצועה והשלטת הכוח הבין־לאומי החדש, או לכל הפחות במהלך הצעדים הללו. אבל בפועל השיקום כבר החל. ההסכם הזה, כמו שהוא נכתב וכמו שהוא מנוהל, למעשה משאיר את המצב כמו שהוא היה לפני כן, וזה מקום מסוכן מאוד לישראל".

ישראל יכולה להרשות לעצמה את הישארותו של חמאס בתפקיד שלטוני ברצועה?

"לא. כל עוד חמאס הוא הגורם המושל ברצועה, רשמית או מעשית, לא באמת יהיה ניתן לבצע דה־רדיקליזציה בה, והמשמעות היא שלא באמת נוכל להסיר את האיום ממנה כלפי ישראל. ממשלת הטכנוקרטים, או כל שם אחר למנגנון החדש שיוקם, לא יכולה להיות משקל נגד לחמאס, שמושתת כתנועה רעיונית עמוק מאוד בתוך הרצועה. חמאס לא יוותר מרצונו על מעורבות כלשהי ביום שאחרי, ואני חושש מאוד שאנחנו נמצא אותו משתלב במנגנונים שייכפו עלינו במסגרת ההסכם".

כשאנחנו רואים את הצעדים הבין־לאומיים, הנאום של טראמפ בארץ, הפסגה בשארם והעובדה שישראל לא לקחה בה חלק – יש בכלל אפשרות שנראה תוצאה אחרת מלבד שיקום של חמאס?

"אני מוכרח לומר בכנות, עברתי על ההסכם שנחתם בשארם, וחוץ ממילים יפות אין פה שום דבר מעשי שמוביל לשלום אמיתי כמו שהנשיא טראמפ הצהיר עליו. לעומת זאת, כן ראינו שם חיבוק וחיבור שטראמפ יצר לעולם הערבי, וכן איחוד שלו. בדגש על טורקיה וקטאר. בימים רגילים הם לא היו מגיעים לשם. כמו כן, טראמפ חיזק מאוד את הדיקטטורים הערבים, בדגש על קטאר וארדואן. כמו שזה נראה כרגע, אנחנו הולכים לספוג את ארדואן על הגבול הדרומי שלנו, אחרי שאנחנו עובדים כל כך קשה כדי שהוא לא יהיה בגבול הצפוני שלנו. ואל כל זה מתווספת העובדה שנתניהו לא היה בפסגה שם, וזו החמצה גדולה מאוד. אם הדיווחים שעל פיהם ארדואן איים באי־הגעה אם נתניהו מגיע נכונים, זה כבר מדאיג ביותר".

במצב העניינים הזה, בכלל ריאלי לקוות שחופש הפעולה שישראל דיברה עליו אכן יתקיים?

"קודם כול, בתוכנית טראמפ אין שום סעיף שאפילו רומז לחופש פעולה ישראלי ברצועה, בניגוד להסכם מול לבנון. לכן אנחנו אפילו לא נמצאים בנקודת הפתיחה ההיא. בנוסף לכך, הדיבורים על חופש פעולה כמו ביהודה ושומרון מנותקים מהמציאות. ביהודה ושומרון חופש הפעולה הזה מתאפשר בגלל ההתיישבות הישראלית־יהודית בשטח. זה לא קורה בעזה. ביהודה ושומרון אין כוח בין־לאומי זר, ובעזה הקטנה והצפופה הולך להיות כוח זר. אי אפשר באמת לפעול בשטח כשנמצא בו כוח זר. כבר היינו במקום הזה בעבר".