מה מחפשת טורקיה ברצועת עזה?

בשקט בשקט זה קורה. בנחישות ובתחכום פועלת טורקיה להשיג דריסת רגל של ממש ברצועת עזה. ישראל אומנם הביעה את התנגדותה לכניסת כוחות צבא טורקיים לתוך הרצועה במסגרת תוכנית טראמפ, וראשי הממשל בארצות הברית אף הצהירו שהדבר לא ייעשה בניגוד לרצונה של ישראל, אבל למרות זאת – ארדואן, כך נראה, נחוש לבסס את אחיזתו ברצועה.

השבוע כבר התנוססו דגלים טורקיים על כלים הנדסיים שעסקו בפינוי הריסות ברצועה. זאת, בנוסף ל־80 אנשי איתור והצלה טורקים שנכנסו לעזה במטרה לסייע בחיפוש גופות פלשתיניות הקבורות מתחת להריסות וכן בחיפוש גופותיהם של החטופים החללים. אבל בל נטעה, ההירתמות הטורקית השבוע לא נובעת מדאגה עמוקה לעזתים ומרצון וולונטרי בלבד, אלא היא חלק מתוכנית טורקית להפוך לשחקן רב־זירתי במרחב.

מבחינת טורקיה לא מדובר בעזה בלבד אלא באסטרטגיה רחבה בהרבה. נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, מעולם לא הסתיר את שאיפותיו המגלומניות והכריז שוב ושוב על היותו מי שעתיד להביא את האימפריה העות'מנית שוב לגדולה. והוא לגמרי נחוש להגיע ליעד, בכל דרך. לשם כך הוא מהדק את קשריו עם הבית הלבן, מבסס את תדמיתו כמתווך משמעותי וכמושיע מוסלמי, ושולח זרועות לנקודות שונות על פני הגלובוס. את צבאו הוא פורס במדינות שכנות לישראל – בסוריה, בעיראק ואף בלבנון (עם חיילים בכוח האו"ם). ובימים אלה, כאמור, הוא מכוון את מאמציו ואת כוונותיו לעבר רצועת עזה.

את ישראל תופס ארדואן כמכשול להשגת אותה הגמוניה אזורית נכספת. גם אחרי 7 באוקטובר, ארדואן – שמוביל גישה אסלאמית קיצונית – לא מהסס להמשיך בתמיכתו הפומבית בחמאס ולשדר מסרים לוחמניים נגד ישראל. השבוע, בהפגנה בטורקיה, נתלתה על מנוף בובה בדמות נתניהו ולצידה הכתובת "עונש מוות לנתניהו".

אולי יעניין אתכם

עוד מאת רבקי גולדפינגר נרצח בפיגוע ירי בבנימין: מרדף נרחב אחר מחבל

עוד מאת רבקי גולדפינגר סעודיה בין המצרים: איראן והח'ותים סגרו לה את נתיבי הנפט

למרות העוינות המופגנת כלפי ישראל, ואולי דווקא בגללה, שימש ארדואן שחקן מרכזי בקידום הפסקת האש ברצועה וצבר קרדיט בקרב האמריקנים. לפי שעה, ישראל הביעה את התנגדותה להכנסת חיילים טורקים לעזה כחלק מהכוח הבין־לאומי. אבל ארדואן, כמו ארדואן, מסרב להשלים עם הגזרה, ואם רק יוכל ידאג להעצים את נוכחותו וכוחו בעזה ולהעמיד את ישראל בפני עובדה מוגמרת. השרה אורית סטרוק קבלה השבוע על כניסה טורקית לעזה ותהתה: "איך זה שאנחנו מנסים להרחיק את טורקיה מסוריה ומכניסים אותם בדלת הראשית, פה על הגדר שלנו". אך עד כמה בדריסת הרגל הטורקית בעזה אומנם יש משום איום על ישראל? מהו בדיוק האינטרס הטורקי שעומד מאחורי מעורבותה? וכיצד ישראל צריכה לנהוג כלפיה?

אנטישמיות שמוכתבת מלמעלה

פרופ' אפרת אביב, חוקרת בכירה במרכז בס"א (מרכז בגין־סאדאת למחקרים אסטרטגיים) ופרופסור חבר בחוג להיסטוריה כללית באוניברסיטת בר־אילן, משוכנעת כי מדובר באיום לא מבוטל על ישראל ומתריעה מפני כוונותיהם של הטורקים בכל הקשור לישראל: "כל מעורבות בעזה, ובמיוחד זו של טורקיה, היא רעה לישראל. טורקיה למעשה קיבלה מימוש של חלום ארוך שנים לתווך במזרח התיכון, במיוחד בין ישראל לפלשתינים. אני מזכירה שגם בתקופה של גלעד שליט, טורקיה הציעה לתווך וההצעה התקבלה בשלילה על ידי ישראל. דריסת הרגל של הטורקים פה היא לא רק בעזה, אלא גם בחזית הצפונית שלנו, כלומר סוריה. מרכז החיכוך שלנו היום עם טורקיה הוא למעשה סוריה", היא מסבירה, "ואני באמת חושבת שבשלב הזה אנחנו צריכים לשים חיץ בינינו לבין הטורקים. אנחנו לא צריכים לעשות את זה בצורה מאוד הפגנתית, ואני גם מאמינה שתבוא תקופה אחרי ארדואן שהיחסים בה יהיו איכשהו טובים. אני לגמרי לא אומרת שהם יחזרו להיות מה שהם היו, אני אומרת שהם עשויים להיות יותר טובים משהם היום, אבל כרגע יש לנו את הנושא הסורי חוץ מהנושא העזתי, שהוא בעייתי ביותר. ההתבססות הטורקית בסוריה היא אתגר אסטרטגי בשל הפוטנציאל לעימותים צבאיים, ובשל האפשרות שטורקיה תסייע לחמאס להרחיב את פעילותו בצפון. והמגמות הטורקיות בסוריה משתלבות בתפיסת הנאו־עות'מניזם, המבקשת לשקם את השפעת טורקיה במרחב האסלאמי", היא מתריעה.

"הנאו־עות'מניזם (Neo-Ottomanism) הוא מושג המתאר מדיניות גאו־אסטרטגית ותרבותית שמוביל הממשל הטורקי, ששואפת להשיב את השפעתה האזורית של טורקיה במרחבים שהיו בעבר תחת שליטת האימפריה העות'מנית", מסבירה אביב, "הנושא של הנאו־עות'מניזם לא מסתכם רק בשליטה פיזית בשטח, אלא הרבה פעמים ביצירת תלות בטורקיה, כמו יצירת תלות של קפריסין הטורקית ושל סוריה בטורקיה. הטורקים השקיעו כ־400 מיליארד דולר בתשתיות בסוריה. אם כן, גם אם זה לא אימפריה עות'מנית, בכיבוש ממש, יש כאן יצירת תלות והשפעה, ומעבר לזה יש כאן גם תדמית של ארדואן כמושיע מוסלמי ושל טורקיה כמגינת המוסלמים. אותו הדבר מול העזתים", היא מחדדת, "טורקיה היא בהחלט המדינה שהביקורת בה כלפי ישראל הייתה מהקשות ביותר, אולי אף הקשה ביותר. ואלה לא ביקורות שהגיעו מהעם. בניגוד למדינות אחרות, האנטישמיות והאנטי־ציונות בטורקיה מוכתבות מלמעלה. חשוב מאוד להדגיש את זה. הן מוכתבות מלמעלה, מהדרג של הנשיא, דבר שהוא אבסורדי ומסוכן מאוד".

פרופ' אביב מצביעה על יחסה המסוכן של טורקיה כלפי ישראל: "טורקיה מעודדת אנטישמיות, יש טשטוש בין אנטי־ציונות לאנטישמיות בטורקיה. הרבה פעמים הם כותבים בעיתונים 'החייל היהודי' במקום 'החייל הישראלי'. 'ציוני' זה שם גנאי ואבי אבות הטומאה. זו המשמעות של ציונות היום בטורקיה. אבל אפילו בלי זה, גם כלפי יהודי טורקיה, גם כלפי יהודים בכלל, יש אנטישמיות הולכת וגדלה שלא מדוכאת בכלל בטורקיה ומחמירה במיוחד על רקע המלחמה בעזה".

מה חושב האזרח הקטן?

"אם את מסתכלת ברשתות החברתיות, את רואה אמירות קיצוניות מאוד. אלה לא אמירות של 'בואו נילחם בישראל', אלא קריאות לבוא לכאן, להסתער ולהרוג. כשדיברו על הנוכחות של הצבא הטורקי בעזה, מישהו כתב: טוב מאוד, כולנו צריכים ללכת אחריהם ולהרוג את היהודים. זאת אומרת שהצבא הטורקי אפילו לא נתפס בתור צבא עם אינטרסים של מדינה, אלא צבא שהמטרה שלו היא להרוג ישראלים ויהודים. אז לקחת מדינה כזאת ולתת לה דריסת רגל סמוך לישראל זה דבר מסוכן מאוד".

שלא נדבר על התמיכה המובהקת בחמאס.

"בדיוק. הרי מי שסייע לחמאס, מי שהלבין את חמאס, עוד לפני 7 באוקטובר, הייתה טורקיה. מי נתן להם כספים? מי הלבין את הכספים שלהם? מי נתן להם דרכונים לטוס בעולם? יש להם שתי מפקדות, אחת באיסטנבול, אחת באנקרה. לאורך השנים, כשהיו יחסים עם ישראל, תמיד זה היה גורם שביקשו להתייחס אליו בהסכמים בין ישראל וטורקיה, אבל הם מעולם לא סילקו אף גורם של חמאס. אולי הם הגבילו פה ושם, אבל לא סילקו אותם. ראשי חמאס מסתובבים שם בחופשיות, הם אפילו תכננו פיגועים בישראל מאדמת טורקיה".

איך ישראל יכולה להשלים עם כניסה שלהם לרצועה? זה נשמע כמו פצצה מתקתקת.

"לגמרי. גם בלי דריסת הרגל שלה פה, טורקיה היא פצצה מתקתקת כי היא כבר ממש נושפת בעורפנו בחזית הצפונית, וזה מסוכן. לכן אני חושבת שברגע שהטורקים נכנסים לעזה, הם גם בעין אחת מסתכלים על הצפון. הם בעין אחת מנסים ללמוד אותנו, מנסים גם להבין מה יהיה בצפון. זה בפירוש לא רק עזה", היא מזהירה.

"הנושא של עזה הוא באמת לבסס את תדמיתו של ארדואן כסוג של מושיע, מה שאף מדינאי או מנהיג אחר לא עשה בעולם האסלאמי. ארדואן הוא כמעט היחיד בעיניהם שאכפת לו. הקריאות בטורקיה הן אנטישמיות וקוראות להרג יהודים. בסופו של דבר אנחנו גמרנו את 7 באוקטובר עם זה שטורקיה לא גינתה את הטבח, היא נותנת מקום לחמאס, מדברת על ארגון הטרור הזה כעל לוחמי חופש ומלבינה כספים. חשבונות הבנק של חמאס הם בטורקיה. לכן ברור לגמרי איפה טורקיה עומדת"

להערכתך, אנחנו על מסלול התנגשות?

"אני מתקשה לתת תשובה חד־משמעית לשאלה הזאת. אני חושבת שזה מאוד תלוי בדרך שבה ישראל תנווט את העניינים. ישראל צריכה לפקוח שבע עיניים על האיום הטורקי, כי יש איום ממשי מצד טורקיה. אני חושבת שזה היה גרוע מאוד לתת לטורקיה לתווך. אין לה שום יחס שאיכשהו אפשר לעבוד מולו בהוגנות, בטח עם האנטישמיות והאנטי־ישראליות שקיימת. יש שם דימוי מאוד רחב של נתניהו כהיטלר במיצגים, תמונות וקריקטורות. ארדואן הפך אובססיבי לנתניהו, שמוצג בטורקיה כהיטלר החדש. זה מקום שאנחנו לא יכולים לתת לו דריסת רגל לצידנו", היא אומרת נחרצות, "והשנאה הזאת קיימת גם בעם הטורקי. אני קוראת את החברה הטורקית וחד־משמעית, כמעט אין שם כרגע קולות שיוכלו לתת איזון לכל הדבר הזה. להפך, השנאה לישראל הפכה להיות פופולרית מאוד. אז ישראל צריכה להיזהר מאוד, לפקוח עיניים על טורקיה ולבחון את צעדיה. כמה שניתן, לצמצם את דריסת הרגל הטורקית באזורנו וכמה שפחות ליצור קשרים עם הטורקים. אנחנו צריכים לראות את המציאות נכוחה, לחשוב בהיגיון ולא להציג תמונה ידידותית מולם, ממש לא. ישראל נדרשת לדאוג לאינטרסים שלה".

אימפריה כלכלית של חמאס

גם נועה לזימי, חוקרת במכון משגב לביטחון לאומי ולאסטרטגיה ציונית, מוטרדת מאוד מנוכחות טורקית ברצועה: "היחסים בין ישראל לטורקיה לא היו יציבים מאוד לאורך השנים. אומנם היו תקופות שבהן שיתוף הפעולה היה טוב, אבל החל מ־7 באוקטובר אנחנו רואים החרפה של ממש ביחסים בין המדינות. ארדואן הקשיח את הטון כלפי ישראל, וזה בא לידי ביטוי בשורה של צעדים חריפים שנקט נגד ישראל כמו ההכרזה על הפסקת הייצוא של שורת מוצרים לישראל. בהמשך הוא הכריז על חרם כלכלי מוחלט. זה לא עמד במבחן המציאות כי הוא הבין שזה בעייתי לאינטרסים של טורקיה, אז בפועל נעשו דרכים עוקפות חרם כדי לצמצם את היקף הנזק. הנתונים של הסחר בהחלט קטנו, אבל לא התממש התרחיש שארדואן הכריז עליו בקול רם, של ניתוק טוטלי של היחסים הכלכליים עם ישראל. בכל אופן, מבחינתו זה היה שדר טוב לציבור היותר קיצוני בטורקיה, והוכחה שהוא לא מוותר לישראל על חשבון המאבק הפלשתיני. על המאבק הזה ארדואן מנסה לקחת חסות כחלק ממיצוב טורקיה כמובילת העולם המוסלמי הסוני וכמי שנושאת את דגל הפלשתינים".

לזימי מביאה דוגמאות נוספות ללעומתיות של ארדואן כלפי ישראל: "ארדואן ניסה לחסום את השתתפות ישראל בתרגילים של נאט"ו, וכמובן גם היה שותף ללוחמה המשפטית והצטרף לתביעה של דרום אפריקה בבית הדין הבין־לאומי לצדק בהאג. ואלה רק דוגמאות ספורות, כאשר ברקע יש את הרטוריקה המאוד לוחמנית שלו, על גבול האנטישמית, וכינויים בוטים ביותר כלפי נתניהו וכלפי מדינת ישראל".

וההסתה הזאת נופלת על אוזניים קשובות. רק לפני כמה ימים ראינו את המיצג המזעזע של נתניהו תלוי בחבל.

"זה לא מפתיע אותי. התקשורת הממסדית בטורקיה משתפת פעולה עם הנרטיב האנטישמי הזה. יש שם לפעמים כתבות מסמרות שיער, עם כל הדימויים הישנים של אנטישמיות. אלה כמובן תופעות שמתגברות כשהמתיחות המדינית מתחזקת. וצריך גם להגיד שבתקופה שלפני 7 באוקטובר הייתה דווקא מגמה של נורמליזציה מסוימת בין המדינות, אפילו דיבור על שיתוף פעולה אנרגטי. 7 באוקטובר קטע את הדברים וטלטל את הספינה במובן הזה".

במיוחד נוכח תמיכתה של טורקיה בחמאס.

"בהחלט. טורקיה היא בין הפטרוניות העיקריות של חמאס, יחד עם קטאר. לאורך שנים טורקיה מעניקה לחמאס תמיכה לוגיסטית, כלכלית ומדינית. ארדואן מתייחס להנהגה שהוא מארח באיסטנבול כחברי הלשכה המדינית, למרות שהם באמת מחבלים בחליפות, וכך הוא מכשיר אותם ומעניק להם לגיטימציה. זאת אומרת שטורקיה ממש לקחה חלק פעיל ונתנה את הפלטפורמה לבניית האימפריה הכלכלית של חמאס בשטחה, כאשר איש המפתח הוא בכיר חמאס, זאהר א־ג'בארין, שניהל את מערך גיוס הכספים. חלק מהפעילים שישבו בטורקיה אפילו ניסו להכווין פיגועים בשטחי יהודה ושומרון ובכלל בישראל".

זה מגביר את השאלה איך ישראל הסכימה למעורבות של טורקיה בתוכנית של טראמפ בעזה.

"נכון, אבל צריך להבין איך טורקיה וקטאר בכלל הגיעו לקדמת הבמה דרך התוכנית של טראמפ", מבקשת לזימי לחדד, "הנשיא טראמפ הבין את חשיבותן של קטאר וטורקיה בכך שיש להן את מנופי הלחץ הכבדים ביותר על חמאס, ובאמצעותן הוא יצר קונצנזוס ערבי. הן היו קריטיות בניסיון לכופף את חמאס להסכים לתוכנית הנקודות. השלב הראשון בתוכנית, שבו משתחררים החטופים החיים שלנו וגם היו אמורים להשתחרר כל החטופים החללים, בעוד ישראל שומרת על נוכחות צבאית בחלקים ניכרים ברצועה, הוא ללא ספק הישג חסר תקדים. אלא שכדי להגיע למצב הזה, טראמפ הבין שהוא צריך את קטאר ואת טורקיה. הבעיה היא שלמהלך הזה, כפי שאנחנו רואים, יש גם מחירים כבדים וסכנות, וזה תלוי מאוד בדרך שבה ישראל תמשיך ותנהג מכאן – גם בתגובות שלה כעת, בזמן הפסקת האש, וגם בשלב הבא, כשמדברים על הקמת הממשלה הטכנוקרטית ועל כוח ייצוב בין־לאומי ברצועה".

טורקיה נכנסת כדי להישאר

לזימי מצביעה על הבעייתיות הרבה בכניסת טורקיה למרחב: "לארדואן יש שאיפות הגמוניות, הוא רואה את עצמו כמוביל העולם המוסלמי הסוני. אנחנו רואים את ההתפשטות שלו לתוך סוריה ואת החדירה שלו לרצועה. הוא יכול לייצר תנועת מלקחיים על ישראל, גם בצפון, מסוריה, וגם יותר דרומה, מעזה. בצירוף מהלכים נוספים שאנקרה מובילה כמו העמקת המעורבות בלוב ובמזרח אפריקה, החזון הנאו־עות'מני של ארדואן עלול חלילה להפוך למציאות. לזה ניתן להוסיף את האידאולוגיה האסלאמית הקיצונית. ארדואן הוא לחלוטין פרו־חמאסי, תומך באחים המוסלמים, זה משהו שטבוע עמוק בתפיסה. לכך יש להוסיף גם שיקולים כלכליים, כי שיקום עזה מבחינת ארדואן הוא הזדמנות כלכלית של פרויקטים רבים לחברות הבנייה ולקבלנים הטורקים, זו תעשייה שהיא ענפה מאוד בטורקיה. אם כן יש פה שלל שיקולים ואינטרסים טורקיים, כולל התוכנית להקמת נמל בעזה, שיכולה לאיים על שיתופי פעולה של ישראל עם יוון וקפריסין".

אז אחרי שנתיים של מלחמה, נקבל גם את ארדואן על הראש שלנו?

"במצב העניינים הנוכחי אנחנו רחוקים ממימוש שלב ב' של התוכנית. אבל אם נגיע אליו, יש לצאת מנקודת הנחה שהטורקים והקטארים ירצו לשמר את כוחו ומעמדו של חמאס ברצועה, כי זו בשבילן גישה לזירה הפלשתינית וגם אפיק השפעה להחלשת ישראל. שלא נשלה את עצמנו, המניע העיקרי להכנסת הציוד והמומחים הטורקים לעזה הוא קודם כול להכשיר את הקרקע לכניסה טורקית נרחבת, להיכנס כדי להישאר שם".

האמריקנים הבהירו שישראל רשאית להטיל וטו על כניסת גורמים כאלה ואחרים לרצועה.

"לפי סגן נשיא ארצות הברית ואנס, ומה שאני מבינה מהצהרות טראמפ, לישראל יש את זכות הווטו בכל מה שקשור לכל הפחות להרכב הכוח הבין־לאומי. ואנחנו חייבים לשמור על הזכות הזאת, ולא לאפשר נוכחות של חיילים טורקים בעזה בשום מצב, חד־משמעית. אני מקווה שישראל עם האצבע על הדופק ותמשיך לוודא שזה לא יקרה בשום צורה", פוסקת לזימי, "אבל יש פה עוד עניין. הטורקים והקטארים מתוחכמים מאוד, הם יציעו עוד מגוון פרויקטים לשיקום הרצועה וכל מיני מיזמים הומניטריים, של רווחה, חינוך ובריאות, וייכנסו באמצעותם לעזה. כשאתה מקים בית חולים יש לך דריסת רגל בעזה לשנים קדימה. וזה לא טוב לישראל, משום שכל זה מאפשר את שיתוף הפעולה שלהם עם מנגנונים של חמאס שעוד קיימים ברצועה. ישראל חייבת לוודא שיהיה לה וטו גם על ההרכב של הממשלה הטכנוקרטית, הגוף הניהולי, וגם כמובן על הכוחות שנכנסים ונמצאים בשטח".

במצב הקיים, מה ישראל יכולה לעשות?

"ישראל צריכה קודם כול להילחם על כל סעיף וסעיף בתוכנית הנקודות של טראמפ. גם טראמפ לא נאיבי, וגם הוא מבין שחמאס הוא מכשול בדרך ליצירת הארכיטקטורה האזורית החדשה שהוא מנסה להביא לאזור, של יציבות ושגשוג".

טראמפ כבר מדבר במונחים של שלום ודו־קיום, שמזכיר את ימי אוסלו.

"טראמפ הוא אדם שיכול להושיט את ידו לדיפלומטיה כדי להשיג את מטרותיו הברורות. אבל אם אתה לא מספק לו את הסחורה ומיצית את ההזדמנויות שלך בדיפלומטיה, הוא ידע טוב מאוד להוריד פטיש על ראשך כמו שראינו עם איראן למשל. יש לו תיאום הדוק מאוד עם ישראל. אנחנו רואים את זה לאורך כל הדרך, בכל החזיתות".

בשלב הזה נראה שזה קצת התרופף, לא?

"אני משערת שבגלל לחץ אמריקני לא הגבנו כפי שהיינו רוצים להגיב אחרי הרג החיילים שלנו. קשה מאוד לראות את זה, ולא נייפה את המציאות. אבל האמריקנים בטח אמרו: תנו צ'אנס לדבר הזה, תהיו איתנו, כי בסוף המטרה שלנו היא דומה, שחמאס יפורק מנשקו ורצועת הזאת תפורז. לכן בשלב הזה הרבה תלוי בנו, ובהחלט יכול להיות שיתגלעו גם מחלוקות עם וושינגטון בהמשך. דבר אחד ברור, באירוע של טורקיה ישראל חייבת להיות נחושה והחלטית", היא שבה ומדגישה, "הטקטיקה היא להראות לאמריקנים, אנחנו איתכם, אבל אנחנו איתכם בדיוק על בסיס התוכנית שאתם הצעתם. זאת אומרת, אנחנו ניאבק על כל קוצו של יוד בתוכנית הזאת, כדי שהיא תמומש בצורה הנכונה. לא ניתן לגורמים 'מקצועיים' של כל מיני מתווכות לנצל את המצב ולנסות להנדס נוסחאות שלמעשה לא יפרקו את חמאס מנשקו ויתבססו ברצועה. זה קו אדום מבחינת ישראל", היא מבהירה. "ישראל לא תוכל להשאיר את חמאס על הרגליים. אז נכון שהיא הולכת יד ביד עם וושינגטון, אבל בסופו של דבר ישנם קווים אדומים שלישראל אסור להתפשר עליהם. אנחנו נותנים את הצ'אנס לדרך האמריקנית, אבל אנחנו חייבים להיות עם האצבע על הדופק כדי לשמור על האינטרסים הביטחוניים של ישראל ועל חופש הפעולה. ועכשיו, אחרי שנטרלנו את הקלף הכי חזק שהיה חמאס, החטופים שלנו, ובתקווה להשבתם של החללים – יש לנו יכולת גדולה יותר לפעול ברצועת עזה, ככל שנצטרך".