תחקיר 'בשבע': רבים מהעובדים הזרים בישראל עוזבים את מעסיקיהם ועוברים לתחומי עבודה קלים ורווחיים יותר, בניגוד לאשרה שאיתה נכנסו לארץ, והמעסיקים נותרים חסרי אונים * רשויות המדינה מתקשות להתמודד עם התופעה, בין השאר בשל פסיקת בג"ץ האוסרת לאכוף את החוק בשם "חופש העיסוק" * מי שמשלמים את המחיר הם חולים סיעודיים, קבלנים, מלונאים – וכל אזרחי ישראל שמקבלים פחות ומשלמים הרבה יותר
אחרי שהקריאה להחלת ריבונות ישראלית ביהודה ושומרון זכתה לרוב עצום בכנסת, הצעד הבא הוא להחיל אותה בפועל ולא לחשוש מתגובת העולם * מצדדי המהלך אומרים שזה הזמן הנכון: ארצות הברית תומכת, אזרחי ישראל מבינים את הסכנה במדינה פלשתינית, והחלת ריבונות תקדים רפואה למכה שמתכננות מדינות כמו צרפת ובריטניה * הבעיה: ראש הממשלה נתניהו לא מתלהב, בלשון המעטה
חבר הכנסת עמית הלוי היה בין היחידים שהזהירו שמבצע מרכבות גדעון לא יקרב אותנו להכרעת חמאס, סירב להצביע בעד הארכת צווי החירום של המילואימניקים – והודח מחברותו בוועדת החוץ והביטחון * כעת הוא אומר שההחלטה שהתקבלה בקבינט היא התקדמות חשובה, אבל צה"ל עדיין נטוע עמוק בקונספציה * ריאיון עם האיש שמוכיח בשער ולא מפסיק לומר את דעתו, גם כשסביבו כולם חושבים אחרת
אמרו שהם לא רוצים להתגייס, שצה"ל לא באמת רוצה אותם ושאין סיכוי גם לשרת בצבא וגם להישאר חרדי. אבל מתגייסי המחזור הראשון של חטיבת החשמונאים, שסיימו השבוע מסע כומתה בכותל המערבי, מוכיחים שכשיש רצון – יש גם יכולת. הרבה התרגשות הייתה שם, ושמחה, ודמעות, וגם תקווה גדולה שהחשמונאים שוב סוללים את הדרך – בימים ההם, בזמן הזה
הקואליציה הגיעה לסיום כנס הקיץ של הכנסת פצועה, אבל לא התפרקה והבחירות לא הוקדמו למרות פרישת המפלגות החרדיות. כנס החורף יפתח את שנתה האחרונה של הכנסת ה־25, ולקראת הבחירות ההולכות וקרבות נתניהו יצטרך ללהטט בין המלחמה בעזה לבין חוק הגיוס
הנתונים היבשים מראים שלא רק שישראל לא מרעיבה – היא רק מגבירה עוד ועוד את הסיוע ההומניטרי לאויב. אבל בעולם שמחבק אנטישמיות ומתעלם מטבח הדרוזים בסוריה, למי בכלל אכפת מהעובדות
אנשי הממסד הביטחוניסטי הבטיחו שההתנתקות תשפר את הביטחון ואת מעמדנו הבין־לאומי, ושאם עזה תייצר טרור אנחנו נדע איך להגיב * בפועל, הנסיגה החד־צדדית נטלה מישראל את יכולת האחיזה המודיעינית והצבאית בשטח העוין * גם אחרי שהטילים כיסו את כל שטח ישראל והטרור התנפל על הגדר, עדיין לא נשברה הקונספציה * 20 שנה לאיוולת וליהירות שהובילו אותנו עד הלום. האם למדנו את הלקח?
הפצ"רית סירבה לאשר הטלת מצור ברצועת עזה, הממשלה קיבלה חוות דעת הפוכה – אבל יישרה קו והגבירה את הסיוע ההומניטרי * הרמטכ"ל חזר בו מהתוכניות שהציג לפני שנבחר, ניצן אלון ורסאן עליאן טרפדו השתלטות צבאית על צפון הרצועה * כך כשלה תוכנית 'מרכבות גדעון', למעשה עוד לפני שהחלה
ההכנות הסודיות למלחמה עם איראן, האיתנות המרשימה שהפגין משק האנרגיה הישראלי, היחסים עם ארצות הברית, ומה יעשה אם נתניהו יביא תוכנית שכוללת הקמת מדינה פלשתינית * ריאיון מיוחד עם אלי כהן, שר האנרגיה וחבר הקבינט המדיני־ביטחוני
שלוש אפשרויות עומדות כעת בפני נתניהו: להקדים את הבחירות כדי לקצור את הפירות, לנסות קודם להגיע להישגים גם בזירה העזתית, או לפרוש כמנצח לפני שיסיים כמו בגין, אולמרט וצ'רצ'יל
המבצע הפנומנלי באיראן החל להתגבש בשנת 2009, כשנתניהו חזר ללשכת ראש הממשלה * עד אז, ראשי המדינה התמקדו בזירה הפלשתינית והשאירו את הנושא האיראני לטיפול בין־לאומי * מה הוביל להחלטה הדרמטית, וכיצד הצלחנו לתעתע באויבינו?
"זה המשך אותה קונספציה שהובילה אותנו למקום שבו אנחנו נמצאים כיום", תוקף שר הביטחון לשעבר אביגדור ליברמן את ההחלטה לחמש את מיליציית אבו־שבאב, המקורבת לרשות הפלשתינית * המשמעות הראשית של המהלך: ישראל לא רוצה לשלוט, היא רוצה קבלני משנה שיעשו את העבודה במקומה
בשבע, במרחק נגיעה הניתוחים, הפרשנויות והסיפורים הבלעדיים של נבחרת הכתבים — ישר ממסך הבית שלכם.
רוצים לדעת ראשונים? התראה רק כשיש סיפור שחשוב שתכירו — בלי רעש ובלי הצפה.