"כל מהלך במלחמה צריך לחתור ליעד של ניצחון"

חבר הכנסת עמית הלוי קיווה בכל מאודו שאזהרותיו מלפני ארבעה חודשים יתבדו. אלה היו הימים שבהם צה"ל הגיש לדרג המדיני את תוכניות מרכבות גדעון, תחת ההבטחה שהן אלה שיובילו להכרעת חמאס. תחושות התסכול בציבור הישראלי על תחושת הדשדוש במלחמה החלו כבר אז לתפוס יותר ויותר אחיזה. כך גם הקריאות לחתירה לעסקת חטופים שגם תכלול את סיום המלחמה ברצועה.

בדרג המדיני, בדגש על ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון ישראל כ"ץ, כמו גם בדרג הצבאי בהובלת הרמטכ"ל אייל זמיר, יצאו בהצהרות חגיגיות על כך שהפעם, שנה וחצי לאחר פרוץ המלחמה, ישראל יוצאת למבצע שישלים את המלאכה וימוטט את חמאס וגם יחזיר הביתה את החטופים שנותרו בעזה. בפועל, כפי שכולם יודעים כיום, שתי המטרות הללו לא הושגו, ובמובנים רבים ישראל אף הלכה לאחור בכל אחד מהיעדים הללו. הבליץ המדיני נגד ישראל, שכולל בין היתר הכנות להכרה במדינה פלשתינית, לצד הדרישה הבין־לאומית להכנסת סיוע לצפון הרצועה ללא שום פיקוח, רק חיזקו את אחיזת חמאס ברצועה. בד בבד עסקה לשחרור החטופים נראית רחוקה מתמיד. במסגרת המבצע הצבאי, צה"ל חילץ כמה חללים שהוחזקו בשבי.

בזמן אמת, במערכת המדינית והפוליטית לא רצו לשמוע ביקורות על התוכניות. מי שהעלה תהיות ואזהרות מפניהן על כך שהן לא ישיגו אף אחת מהמטרות אף תויג כ"תבוסתן" וכמי ש"פוגע ברוח העם". מיותר לציין שאותם מזהירים צדקו, ובמבט לאחור נדמה כאילו חזו במדויק כיצד ישראל תסתבך במרכבות גדעון. בראש המזהירים עמד חבר הכנסת עמית הלוי, שאף שילם מחיר פוליטי כבד על עמדתו הנחרצת נגד תוכניות המבצע, כשהודח מוועדת החוץ והביטחון על ידי מפלגתו, הליכוד. זאת משום שהתנגד לאשר את הארכת צווי 8 למילואימניקים בוועדה לאור התוכניות, שעליהן אמר מראש שהן רק מסכנות את החיילים ללא שום חתירה למיטוט חמאס.

השבוע, לאחר הסערה הציבורית שפרצה בעקבות הצבעת הקבינט על השלב הבא במלחמה, התיישבנו עם חבר הכנסת הלוי לריאיון על ההבטחות החדשות כי הפעם, בניגוד לכל ההבטחות ב־22 החודשים האחרונים, ישראל תכריע את חמאס. "אפשר להכריע את חמאס. צריך לרצות זאת, להגדיר את זה במטרות המלחמה, והכי חשוב לוודא שזה יקרה ושהתוכניות הפעם יעמדו ביעדים הללו, בניגוד למה שהיה עד היום", הוא אומר בפתח שיחתנו.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת אסף משניות הפר הבטחה: איגוד השחמט העולמי כפה הפסד טכני ביום כיפור

עוד מאת אסף משניות גל הירש: "להתעקש על ערך הניצחון מבלי לשגות בקונספציות"

האמירות שנכריע את חמאס נשמעות כאן על ידי הדרג המדיני והצבאי מפרוץ המלחמה, ועד היום זה לא נעשה. למה שהפעם זה יהיה שונה?

"זאת שאלה מעולה. אכן שבענו מההבטחות, אבל בהחלטת הקבינט שהתקבלה בשבוע שעבר, שהיא רחוקה מאוד מלהיות מושלמת, היו כמה דברים חשובים מאוד. קודם כול, התקבלה ההחלטה שמטרת המלחמה היא הכרעת חמאס. עד היום אולי שמענו את זה בהצהרות לתקשורת, אבל זה לא עוגן במטרות המלחמה. במשך שנים התקבעה בצה"ל התפיסה שהכרעה היא מילת גנאי. כותבי הקוד האתי של צה"ל סירבו להכניס את המילה 'ניצחון' לסולם הערכים של צה"ל. הפכנו לצבא של שיטור ופעולות טקטיות, שכל המטרה שלו זה לייצר תנאים למשא ומתן מדיני. הדברים האלה מחלחלים פנימה. התפיסה הזאת הובילה לקו מחשבתי שטוען שאי אפשר לנצח במלחמות, למרות שההיסטוריה מלאה במלחמות שהוכרעו בניצחונות צבאיים. זה משהו שהשתנה עכשיו, בקבינט האחרון, וזה חשוב כשלעצמו. נוסף על כך, גם ההחלטה שהתקבלה בקבינט, שלפיה ישראל תשלוט ביטחונית בכל חלקי הרצועה, זאת התקדמות. עד היום דיברו במטרות המלחמה על מיטוט היכולות הצבאיות והשלטוניות של חמאס, מטרה אמורפית שצה"ל ידע למסמס כרצונו. השינוי לאמירה ברורה עם משמעויות ברורות זאת התקדמות. וכמובן, גם הקביעה שצה"ל מחויב לעמוד בדרישות הדרג המדיני היא דבר מבורך. חשוב לומר, כל הדברים הללו היו אמורים להיות מושכלות יסוד, וחבל שרק 22 חודשים אל תוך המלחמה הם התקבלו".

זה לא עניין פרוצדורלי בלבד? הרי כבר בתחילת 2024 אמר גלנט, בהיותו שר הביטחון, שהמטרה היא שליטה אזרחית פלשתינית, כשהוא דיבר על הרשות הפלשתינית ועל שליטה ביטחונית ישראלית. נתניהו כבר חודשים ארוכים מדבר על שליטה אזרחית של גורם ערבי חיצוני אחר על הרצועה, והוא כבר ניסה כמה מהלכים בנושא שכשלו. בסוף זה מרגיש עוד מאותו הדבר בעטיפה מעט שונה.

"יש הבדל מהותי בין הצהרות בראיונות או מסיבות עיתונאים כאלה ואחרות, לבין הגדרת הדברים כמטרת מלחמה. כשהדבר מוגדר כמטרת מלחמה, זה אומר שהתוכניות חייבות להיכתב במטרה לעמוד ביעד הזה. כשבאים לאשר את התוכניות, הדיון שנעשה הוא אם התוכניות שמוצגות יעמדו ביעד שנקבע. כשהיעד הוא לא להכריע, אלא לחתור לדברים אחרים, ישנן תוכניות מסוג אחר. עכשיו, כשהרמטכ"ל יגיע לקבינט עם התוכניות החדשות שנכתבו, הוא יישאל כיצד הן מובילות להכרעת חמאס ולשליטה ביטחונית מלאה של ישראל ברצועה. זה שינוי מהותי. אבל חשוב לומר שהוא לא מספק. צריך לדאוג שהתוכניות שיוצגו אכן יעמדו במטרות, ולדאוג ליישם אותן במלואן".

בעיניך זה מספיק כדי שהציבור ייתן אמון במהלך? כי עד כה לא עושה רושם שהציבור נותן אמון כלשהו בהחלטות הללו ובתוכניות המדוברות, אחרי מרכבות גדעון.

"נכון. והציבור צודק. הבטיחו לציבור משהו ולא רק שלא עמדו בו, לא היה שום תכנון לעמוד בו. הרי הבעיה במרכבות גדעון היא לא שהצבנו יעד שלא הצלחנו לעמוד בו, אלא שמראש לא ניסינו לעמוד בו. התוכניות שהוגשו למרכבות גדעון מראש לא חתרו להגיע להכרעת חמאס. כל מיני קשקושים של שליטה על 75 אחוזים מהשטח, שחצי מזה הם שטחים ריקים, לא עושים רושם על חמאס, וגם לא על הציבור הישראלי שלא מוכן שימכרו לו אשליות. אני מאוד מזדהה עם החשש ששוב זה יתמסמס, במיוחד כשאנחנו יודעים שהצמרת הצה"לית מתנגדת לשתי המטרות האלה, מדליפה שוב ושוב שמדובר במטרות מסוכנות, וחותרת למעשה לסיים את המלחמה ללא הכרעת חמאס. לצד זאת, אני גם יודע שניתנה לצה"ל הפקודה, ואני מצפה ממנו לעמוד בה".

"זה נס שחמאס האמין לנו"

הביקורת של הלוי בחודשים האחרונים על ניהול המלחמה, ועל התוכניות שצה"ל בנה ואושרו בקבינט, נאמרה שוב ושוב ומעל כל במה אפשרית. המטרה הייתה להוביל את מקבלי ההחלטות לדחות את התוכניות שצה"ל אישר ולקדם החלטות אחרות. שני המוקדים המרכזיים בביקורת שלו עסקו הן במטרת המבצע, קרי אחיזה ב־75 אחוזים משטחי הרצועה, והן באופי הלחימה. בפתח השלב החדש של המלחמה, שנכון לכתיבת שורות אלה טרם ניתן לו שם חדש בין שלל השמות שכבר פוזרו על מבצעים כאלה ואחרים במלחמה, טענות הבסיס הללו לא השתנו.

גורמים בכירים בצה"ל אמרו השבוע ל'בשבע' כי גם בתוכניות החדשות, שהרמטכ"ל אישר ביום רביעי השבוע, ישראל לא מתכננת בשלב זה לפעול במחנות המרכז, המוקד הגדול ביותר שבו צה"ל לא פעל באופן אינטנסיבי מתחילת המלחמה. בצה"ל אומרים כי מדובר בהחלטה של הדרג המדיני. כמו כן, אותם גורמים אומרים כי התוכניות שנכתבו כבר לפני שנה וחצי ואותן הרמטכ"ל זמיר אימץ, בתיקונים קלים, לפני כניסתו לתפקיד, נדרשו לעבור התאמות. הסיבה: כישלון שיטת הפעולה שצה"ל נקט עד היום.

בצה"ל מתנגדים לביקורת על שיטת הפשיטות, וטוענים כי היא הפכה למונח פוליטי שנועד לנגח את צה"ל. בצבא גם טוענים שבציבור שורר בלבול בנוגע למשמעות השיטה. לטענת בכירים במערכת, צריך לחלק בין שתי דרכי פעולה שישראל נקטה לאורך הדרך. הראשונה היא שיטת הפשיטות, כלומר כניסה לשטח, פעולה מהירה ויציאה החוצה. הרמטכ"ל לשעבר הרצי הלוי תמך בכל מאודו בשיטה זו, והרמטכ"ל זמיר אמר לפני שנכנס לתפקידו כי הוא מתנגד לה, רק כדי לחזור בו מאז ולתמוך בה. השנייה היא אחיזה בשטח לפרק זמן ממושך ועזיבתו במסגרת הסכמים מדיניים. בצה"ל טוענים כי יש יתרונות לשיטת הפשיטות לצורך השגת מטרות מסוימות, וזו טעות לקרוא לשתי דרכי הפעולה "שיטת הפשיטות".

בתוצאה הסופית אין באמת הבדל מהותי ביניהן, כפי שצה"ל מודה היום בשיחות סגורות. בשתי השיטות ישראל לא באמת מפרקת את חמאס מאחיזתו בשטח, וברגע שאנחנו יוצאים חמאס חוזר פנימה. הבכירים ששוחחנו איתם השבוע אמרו כי עדכון התוכניות – שכבר היו מוכנות – נדרש, כי אף שישראל פעלה במרבית חלקי הרצועה לאורך חודשי המלחמה, בכל מקום שהיא יצאה ממנו היא למעשה איבדה את ההישגים שלה.

דוגמה מהותית לכך ניתן למצוא בסוגיית פינוי האוכלוסייה מצפון הרצועה לדרומה. בתחילת המלחמה התגאו בצה"ל על שרוב מוחלט מתושבי צפון הרצועה ירדו לדרומה. אך ברגע שנחתמה העסקה בינואר השנה, חזרו רבים מתושבי צפון הרצועה לשטחים שפונו מהם, ובכך למעשה נעלם ההישג שאיפשר את הפעילות של צה"ל בשטח. בפועל, נוצר גם נזק כבד לישראל בדמות לחץ בין־לאומי חריף.

"צריך להיות ברור שמה שלא עבד עד היום לא יכול לעבוד. אי אפשר להמשיך לדבר על כיבוש 75 אחוזים מהשטח בלבד, ובוודאי אי אפשר להגיע להכרעה בלי לכבוש גם את מחנות המרכז. אלה בדיוק המקומות שבהם התוכניות הנוכחיות לא טובות, ואם זה לא ישתנה אנחנו נסתבך שוב", אומר חבר הכנסת הלוי.

מה המשמעות של אי־כיבוש כל חלקי הרצועה?

"המשמעות היא שחמאס נשאר בשטח, ממשיך לשלוט באוכלוסייה, ממשיך להתחזק ולהיבנות מחדש, אין לו שום סיבה להיכנע, ואין לו שום סיבה להחזיר את החטופים. למעשה אנחנו אומרים לו במפורש שאין לנו שום כוונה לקחת ממנו את החוזקות שלו. ברגע שאנחנו אומרים לו שאנחנו משאירים שטחים שבהם לא נפעל, הוא מבין שאין לנו שום כוונה להכריע אותו. אצלנו יש כאלה שחושבים שאנחנו יכולים להגיע ליעד הזה בעזרת רצונו הטוב של חמאס. זה לא להבין מול מי אנחנו מתמודדים בכלל. זאת הקונספציה ששוב חוזרת ומנהלת אותנו".

האמירות של הצבא הן שלא פועלים במחנות המרכז מחשש לחיי החטופים.

"זה קשקוש. עד היום הוכח בצורה ברורה ביותר שאת העסקאות הבאנו כאשר לחצנו את חמאס אל הקיר והצלחנו לשכנע אותו שאנחנו רציניים בהחלטות שלנו למוטט אותו. והאמת, היה לנו נס שהוא האמין בזה, כי התוכניות מעולם לא כיוונו להכרעתו. העסקה הראשונה נולדה כי יחיא סינוואר האמין שאנחנו אכן הולכים לכבוש את הרצועה, לאחר שהזזנו את האוכלוסייה מצפון הרצועה והחלנו לפעול שם בכוח עצום. אז הוא הלך להודנה והחזיר עשרות חטופים. לעסקה השנייה אחיו מוחמד הלך מאותה סיבה בדיוק. לחצנו אותו אל הקיר מאז חיסול נסראללה והפעילות ברצועה מאוקטובר 24', ולכן הוא מיהר לחתום על עסקה כדי לקנות לעצמו זמן. העסקאות נולדו רק משום שישראל הראתה רצינות. זאת לא תיאוריה שלי, אלא דברים שמופיעים במפורש בכל החומרים המודיעיניים שיש בידי ישראל. כל מי שקרא את החומרים הללו יודע את זה".

לחמאס יש סיבה להתייחס ברצינות להכרזות הישראליות שהולכים להכרעתו, כשהוא יודע, כי זה נאמר במפורש, שישראל תהיה מוכנה לעצור הכול שוב בשביל עסקה נוספת?

"אין לו שום סיבה. אנחנו בעצם נותנים לו את היכולת לשלוט בקצב, כי ברצונו ינהל משא ומתן וברצונו יעצור. הדבר החיובי היחיד שאני מוצא בהצהרות האחרונות שיצאו מראש הממשלה בנושא הוא ההתחייבות שלו שתם עידן העסקאות החלקיות. זאת לפחות התפכחות בנושא הזה. אבל צריך לומר את האמת – כל עוד חמאס יודע שהוא יכול לקנות את חייו בכך שינהל משא ומתן או אפילו יגיע לעסקה כזאת או אחרת, לא תהיה לו שום סיבה לפחד שישראל אכן תכריע אותו, וישראל לא תוכל לנצח במלחמה".

אז לפי מה שאתה אומר, כל הדיונים שראינו בחודשים האחרונים בדוחא רק הרחיקו את האפשרות להחזיר חטופים.

"בוודאי. לא צריך שאני אומר את זה. לכולנו יש עיניים. השיחות בדוחא לא רק שלא החזירו את החטופים, אלא גם הרחיקו את ההשבה שלהם".

ואולי המשמעות היא שאי אפשר באמת לעמוד בשני היעדים, גם הכרעת חמאס וגם השבת החטופים?

"אחת הטעויות הכי קשות שיש לנו מתחילת המלחמה זאת המחשבה שמדובר בשתי מטרות שונות. אלו לא מטרות שונות אלא אותה מטרה. החזרת החטופים זה נדבך בתוך הכרעת חמאס. חמאס הוא לא משפחת פשע שחטפה את הילדים שלנו בתמורה לכופר. מדינת עזה, שהייתה בשליטה מוחלטת של חמאס, פתחה נגדנו במלחמה שחלק ממנה היה חטיפת אזרחינו. יש לנו מחויבות עליונה להשיב אותם הביתה, אבל הם חלק מהמלחמה, הם לא נפרדים ממנה. כל מהלך שאנחנו עושים במלחמה צריך לחתור ליעד של ניצחון, כשסוגיית החטופים היא עוד שיקול ממכלול השיקולים, כמו איך שומרים על חיי חיילינו, איך מכריעים במהירות את חמאס ועוד כהנה וכהנה. ההפרדה המלאכותית בין הדברים היא שגיאה עמוקה שלנו שמאפשרת לאויב לשלוט בדינמיקה של המלחמה. בסוף, היא פוגעת בחטופים יותר מכל דבר אחר".

"החלפת אדלשטיין הייתה טעות"

הלוי מדגיש כי המידע שחמאס חתר לעסקאות בגלל הלחץ הצבאי מופיע שוב ושוב בחומרים המודיעיניים שנמצאים בידי ישראל. אלא שהחומרים הללו לא הוצגו רק לחברי ועדת החוץ והביטחון, צמרת צה"ל היא זאת שהציגה אותם למקבלי ההחלטות. ועם כל זאת, בדרג הצבאי פעם אחר פעם טוענים כי הלחץ הצבאי לא תורם להשבת החטופים, אלא רק מסכן את חייהם. הלוי סבור שמדובר בסימפטום של בעיה עמוקה יותר, כזאת שפוגעת בנו בשלל זירות כמו החזית ההסברתית ואפילו ביכולת להכריע את חמאס.

"זאת בעיית השורש שיש לנו. זה כמו שאנשי הביטחון, אותו דרג מקצועי שאוהבים להלל, ראו במשך שנים את כל האזהרות על עזה ועדיין לא הבינו ש'חמאס מורתע' זה בלוף. הרי בסוף הייתה רק נגדת ע' אחת, בעוד כל צמרת המערכת השתיקה אותה ואת כל מי שניסה להביא עמדה אחרת. בסוף יש תפיסות שחלחלו במשך עשרות שנים בצה"ל, עיצבו אותו ואת עמדות בכיריו, ועדיין לא השתחררנו מהן. אנחנו רואים את זה עכשיו בסוריה. הרי אל ג'ולאני הוא רב־מרצחים, מחבל ידוע שעמד בראש ארגון טרור רצחני במיוחד שנוצר מתוך דאע"ש ואל קאעידה. ולמרות שהכול ידוע, וכולם יודעים בדיוק מי זה אל ג'ולאני, גם בישראל ובוודאי במערב מקבלים אותו בזרועות פתוחות, נותנים לו לגיטימציה, ורצים לחתום איתו על הסכמים. כל זה בזמן שהוא לא נטש לרגע את שאיפותיו, מבצע טבח יומיומי בנוצרים, בעלאווים וכמובן בדרוזים, ואחת המטרות המתקדמות שלו היא לבצע טבח ביהודים. שר המשפטים שלו היה אחד מבכירי האידאולוגים של אל קאעידה".

לא היינו אמורים לצפות שאחרי 7 באוקטובר זה ישתנה?

"בוודאי. אבל אנחנו עדיין שקועים בלא מעט קונספציות שהביאו אותנו לאסון הנורא. אלה לא רק תפיסות על עזה. מדובר בתפיסות עולם בסיסיות על מהות האדם. האם המרכיב הזהותי, הלאומי והדתי, משחק תפקיד חשוב בהגדרתו של האדם או לא. התפיסה הרווחת היא שבמקרה הטוב מדובר בתפקיד שולי. התפיסה היא שמה שמניע את האדם זה כסף ולא שאלות של זהות. מכאן נובעת התפיסה שאם רק תהיה להם רווחה כלכלית, המצב ישתנה. זה כמובן מעולם לא הוכיח את עצמו. אבל מזה נגזרות עוד הרבה נקודות. קח את חזית ההסברה. אנחנו עוסקים בשאלה אם תמונה כזאת או אחרת מבוימת או לא. אנחנו בכלל לא מדברים על המהות, ולכן אין לנו סיכוי לנצח בזירה הזאת".

כלומר אין אמונה בצדקת הדרך?

"לצערי זה נכון. אנחנו מדברים כל הזמן על כך שלישראל יש זכות להגן על עצמה. מה זאת החרפה הזאת? הזכות לחיים היא משהו בסיסי. ברור שלישראל יש זכות להגן על עצמה בדיוק כמו לצרפת. זה ממש לא עניין שעליו אנחנו צריכים לדון. זאת תפיסה של אלפיים שנות גלות שעל פיה אנחנו צריכים להגיד תודה שהעולם מאפשר לנו לא למות. כל דיפלומט שמגיע לכנסת ואומר לי את זה, אני מקפיד לנזוף בו".

אלה ממש לא רק דיפלומטים זרים. גם בישראל זאת אמירה נפוצה, כולל בקרב נבחרי ציבור ימניים.

"נכון. וזאת בעיה קשה. אני לא נלחם כדי לחיות, זה אמור להיות ברור מאליו. מדינת ישראל נלחמת כי היא נאבקת על זהות המערב כולו מול עולם שרוצה להשליט טרור ורודנות. זאת מלחמה על השאלה אם א־לוהים הוא דיקטטור רצחני או א־ל אחד שדוגל באחדות, חירות וחופש. ישראל גם נלחמת על הבית שלה. לא רק במובן של 'אל תטבחו בנו', אלא במובן שזו הארץ שלנו אלפי שנים. הזכות שלי על עזה או על יהודה ושומרון לא נחותה מהזכות שלי על תל אביב. וכשאתה לא יודע על מה אתה נלחם, איך אתה יכול לנצח בחזית ההסברה? הצד השני לא ממצמץ, הוא איתן בעמדותיו, והאדם הממוצע בעולם, ששומע צד אחד נחרץ וצד שני שמתנצל על קיומו, ברור שהוא יצדד בנחרץ. הוא אומר – אם אתה עצמך לא מאמין בצדקת דרכך, למה שאני אאמין".

אמרת שהתפיסות הללו מושרשות עמוק בדרגים הצבאיים, אבל בסוף נתניהו מינה את זמיר. לא מדובר בירושה מממשלה אחרת. זאת הייתה בחירה שלו, והוא היה יכול לבחור אנשים אחרים שלא מחזיקים בתפיסות העולם האלה.

"זה לא סוד שאני חשבתי שאחת המסקנות העיקריות מ־7 באוקטובר צריכה להיות שמינוי לתפקידים הבכירים והקריטיים הללו צריך להיות שונה לחלוטין ממה שהיה עד היום. אי אפשר עוד ששניים או שלושה אנשים יחליטו מי יעמוד בראשות מערכת הביטחון. לפני המינוי של זמיר דרשתי יחד עם עוד שמונה חברי ועדת החוץ והביטחון שהמועמדים ייבחרו לא בריאיון של חצי שעה עם שר הביטחון, אלא שיבואו לפורום מיוחד שיבצע סוג של שימוע, כמו שנהוג בארצות הברית, עם התאמות אלינו. שאנחנו, כנבחרי ציבור, נוכל לעמוד על הנושאים הקריטיים לביטחון ישראל, שנוכל לראות מהן תפיסות העולם הבסיסיות של מי שאמור להוביל את מערכות הביטחון, וכך נוכל לבחור את האנשים הנכונים. אבל זרקו אותנו מכל המדרגות ולא היו מוכנים לשמוע על זה".

זה מוטיב חוזר, כמו שהדיחו אותך מוועדת החוץ והביטחון או כמו שהדיחו את יולי אדלשטיין מראשות הוועדה על חוק הגיוס. נדמה שהליכוד לא מוכן לשמוע דעות אחרות.

"אין ספק שיש פה בעיה שצריך לטפל בה. אסור לאפשר מצב שבו אי אפשר להשמיע דעות אחרות. אני מקווה שהטעות שנעשתה אז הובנה, ואני מרגיש שיפור בנושא. גם החלפת אדלשטיין הייתה טעות, כי אני חושב שהפערים היו ניתנים לגישור. ואם כבר הזכרנו את חוק הגיוס, חשוב לומר: ברור שחרדים צריכים להתגייס. אני מגיע מתוך עולם תורני ודתי שלא רק שלא רואה בכך סתירה, אלא הוא אומר שאין מצווה חשובה מזו. ולצד זאת אני גם אדם ריאלי. שום חוק גיוס לא יוביל לגיוס חרדים. זה יהיה תהליך הדרגתי שאנחנו מתחילים לראות אותו מתרחש. החוק צריך ליצור את התשתית לכך. הוא צריך לכלול תמריצים ותקציבים למוסדות ומסלולים שיובילו לגיוס, וגם סנקציות לאלה שלא. אבל חשוב להבין, לא מדובר בקסם".

***