עובדים עלינו

אלי צח בן ה־75 לא דמיין שיגיע למצב שבו מדינת ישראל תגדיר אותו כעבריין, רק משום שהוא נזקק לסיוע סיעודי צמוד של עובד זר. אלא שהוא לא יכול להשיג כיום עובד זר לפי החוק, שכן העובד הזר שהועסק על ידו החליט לברוח באמצע הלילה ולהותיר אותו חסר אונים. במשך 12 שנה עבד אצלו אדם מהפיליפינים. במהלך התקופה, כמו שקורה לא פעם, הכיר העובד עובדת זרה אחרת ונולד לו ממנה ילד. כיום הילד בן חמש, והוא לוקה באוטיזם וזקוק לטיפולים.

לפני כמה חודשים הודיעה רשות האוכלוסין לעובד הזר של צח כי אחד מהורי הילד צריך לעזוב עם הילד את המדינה, ונתנו להורים לבחור מי יעזוב עם הילד חזרה לפיליפינים. נדגיש, הילד אינו אזרח ישראלי, ושני הוריו הם עובדים זרים. הנתון הזה חשוב, שכן על פי ההסכם שעליו חותמים העובדים הזרים לפני בואם לישראל, והדבר מוסבר לכל אחד ואחד מהם, אסור להם להביא ילדים בישראל. אם אכן זוג עובדים זרים מביא לעולם ילד בישראל, ניצבות בפניו שתי אפשרויות: האחת היא שהאב או האם יעזבו עם הילד למדינת המוצא. השנייה, שהילד יחזור למדינת המוצא ויתגורר עם משפחתו של אחד ההורים.

בהסתכלות ישראלית נדמה כי מדובר בצעד אכזרי, אך חשוב להסתכל על האירוע בהקשר הנכון: תרבותית, באותן מדינות שמהן מגיעים העובדים הזרים מדובר בתופעה נפוצה במיוחד. בחלק ניכר מהמקרים, צעירים בשנות ה־20 וה־30 לחייהם עוזבים את בתיהם ועוברים למדינה זרה, כשבמקרים רבים הם משאירים מאחור את ילדיהם אצל משפחותיהם. העובדים הזרים מרוויחים בישראל בכל חודש משכורת שיכולה להגיע אפילו לגובה השכר השנתי במדינת המוצא, ועל כן רבים באותן מדינות בוחרים במסלול החיים הזה, שבסופו המשפחה משדרגת דרמטית את מעמדה הכלכלי.

ובחזרה לעובד הזר של אלי צח. זמן קצר לאחר שקיבל את המכתב, החליט העובד הזר של צח לברוח. זה היה באמצע הלילה. העובד החליף את מספר הטלפון שלו, ולמעשה נעלם מתחת לרדאר. צח התעורר למחרת בבוקר וגילה שהופקר על ידי מי שטיפל בו במשך 12 שנה, כשהוא לא מסוגל לקום ממיטתו. בצעד נואש הוא התקשר לידידתו, שמחה בניטה, יושבת ראש ארגון מזור – נכים לטובת נכים, ארגון שגם צח חבר בו. היא ביקשה מהעובד הזר שלה שייסע לביתו של צח ויעזור לו להתארגן. אלמלא הגיע העובד הזר של בניטה, צח לא היה יכול לקום מהמיטה.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת אסף משניות האיסור על הגעת אוהדי הפועל ב"ש לאלקמאר: נדבך נוסף במאבק המדיני נגד ישראל

עוד מאת אסף משניות הפר הבטחה: איגוד השחמט העולמי כפה הפסד טכני ביום כיפור

מסע התלאות של צח לא הסתיים באותו בוקר. למעשה, הוא רק החל. מכיוון שהעובד ברח, למעשה נמנעת מצח האפשרות להעסיק עובד חלופי בצורה חוקית. הסיבה לכך היא שכל עובד זר מגיע לארץ על בסיס אשרת עבודה ספציפית, כלומר הוא יכול לעבוד רק אצל אדם אחד, האדם שעל שמו ניתן הרישיון, או בשפה הרשמית – היתר העסקה. אלא שהמשוואה עובדת בשני הכיוונים: לא רק שהעובד הזר יכול לעבוד חוקית רק אצל מוציא ההיתר, מוציא ההיתר לא יכול להעסיק עובד זר אחר כל עוד רשום על ההיתר שלו עובד זר, גם אם אותו עובד ברח ממנו. לכן נאלץ צח לפנות לדרכים חלופיות בדמות העסקת עובד זר בלתי חוקי, כזה שאשרת עבודתו הסתיימה והוא נשאר כאן בכל זאת.

סיפורו של צח הוא רק קצה הקרחון של תופעה רחבת היקף שאיש כמעט אינו מדבר עליה. על פי הערכות רשמיות של רשות האוכלוסין וההגירה, יש בישראל כ־30 אלף עובדים זרים בלתי חוקיים, כשבסך הכול ישנם בארץ יותר מ־200 אלף עובדים זרים. חלקם נשארו בישראל לאחר פקיעת אשרות העבודה שלהם. רבים אחרים הפכו לבלתי חוקיים כי החליטו לברוח מהמעסיק שלהם לטובת עבודה משתלמת יותר בשחור. תופעת העובדים הזרים הברחנים, כפי שהם מכונים בדיונים המתקיימים בוועדה לעובדים זרים בהובלת חברת הכנסת אתי עטיה, נוכחת בהיקפים נרחבים בכל תחום שבו מועסקים עובדים זרים, החל מסיעוד ועד לענף הבנייה.

תחקיר 'בשבע', שעליו עבדנו בשבועות האחרונים, חושף את אוזלת היד של רשויות האכיפה, המחסום שהציב בית המשפט לטיפול בבעיה, ההשלכות החברתיות והכלכליות הקשות של התופעה, ומעל לכול – הטענות שטוענים בדיונים ובסיורים נציגי רשות האוכלוסין וההגירה, שבמבחן האמת מתבררות כחסרות אחיזה במציאות.

אבל קודם לכן בחזרה לענף הסיעוד, הענף המוכר ביותר שבו מועסקים עובדים זרים בישראל, אם כי לא מדובר בענף שבו מועסקים מספר העובדים הזרים הגבוה ביותר. תופעת בריחת העובדים הזרים מתרחשת בכמה דרכים. היא מתאפשרת נוכח שילוב של גורמים אחדים שהפכו את העסקתם של עובדים זרים בתחום הסיעוד לסיוט של ממש בעבור הנזקקים לכך, מי שבלאו הכי נמצאים במצב בריאותי מורכב. הגורמים הם מחסור חמור במתן היתרים להעסקת עובדים זרים, לעומת ביקוש רחב היקף; חוסר אכיפה של חוק הכניסה לישראל, שלא נאכף כלל מאז שנת הקורונה; שורה של חוקים שמייצרים עלויות כבדות על מעסיקים, כולל הבראה ופנסיה; ופסק דין של בג"ץ משנת 2006 שלמעשה נתן הגנה חוקית לאותם עובדים זרים שברחו ממעסיקיהם, בטענה שהכבילה שלהם למעסיק אחד היא פגיעה בחופש העיסוק של אותם עובדים זרים, ואף הגדיר זאת כ"עבדות מודרנית".

התוצאה היא שהעובדים הזרים בתחום הסיעוד מוצאים את עצמם מחזיקים בכוח רב מול מעסיקיהם חסרי הישע. התוצאות של התופעה הזאת מזעזעות. סיפורו של אלי צח הוצג בוועדה לעובדים זרים בחודש יוני האחרון, אך במהלך החודשים האחרונים הסוגיה עולה שוב ושוב, ובמהלכה נחשפים עוד ועוד מקרים מזעזעים. כך למשל, באחת מישיבות הוועדה נחשף מקרה נוסף, הפעם מדובר בעובד זר שסחט את המעסיק שלו בשעת לילה מאוחרת כאשר מעסיקו הנכה נזקק לעזרתו כדי ללכת לשירותים. העובד הזר דרש אלף שקל כדי לקחת אותו לשירותים, אחרת ישאיר אותו במיטה. על פי אנשים שהיו בדיון, כל הנוכחים בחדר הזדעזעו מפרטי המקרה. והוא רחוק מלהיות היחיד.

"הכול גלוי, ואיש לא אוכף"

תחום הסיעוד כאמור איננו היחיד שבו תופעת הברחנים נפוצה. בכל תחום האירוע מתרחש. במקרים רבים הברחנים הולכים לעבוד בבתים של עשירים או בעבודות קלות כמו בתחום המסעדנות, מרוויחים סכומים גדולים אף יותר מהסכומים שהם מרוויחים כחוק, ומשאירים את מעסיקיהם תקועים עם היתרי העסקה שתפוסים על ידי עובדים שברחו ממעסיקם.

בתחום הבנייה, התחום שמעסיק את מספר העובדים הזרים הגבוה בישראל, התופעה חמורה במיוחד. "על פי הערכות שלנו, בענף הבנייה בערך 25 אחוזים מהעובדים הזרים בורחים מהמעסיקים שלהם", אומר ליאור טל, חבר עמותת דף חדש וחבר איגוד עובדי הבניין.

איך בעצם מתנהל התהליך? הם מתחילים לעבוד אצלך ויום אחד מחליטים להיעלם?

"זה במקרה הטוב. בהרבה מאוד מקרים הם בכלל לא מתחילים לעבוד אצלנו. כבר כשהם נוחתים בנתב"ג הם יודעים לגשת למישהו שסגר איתם מראש שהם יגיעו על בסיס אשרה מסוימת ובארץ הם ילכו לעבוד אצל מישהו אחר. בכל הזמן הזה הוא ממשיך להיות רשום עליי. גם אם הגשתי תלונה שהוא ברח ממני, לוקח זמן לאשר את זה".

מה המשמעות של זה?

"כל עוד העובד הזר שברח רשום על האישור שלי, אני לא יכול להביא מישהו במקומו, וזה אומר שחסר לי כוח אדם. אילו היה מדובר בעובד יחיד, נניח שהיה אפשר לבלוע את זה. אבל אנחנו מדברים פה על עשרות עובדים. קבלנים לא מעסיקים עשרה עובדים זרים, אלא כמה מאות. אם פתאום 30 עובדים נעלמים לך, זה יוצר בעיות קשות. זה מעכב פרויקטים, קצב הבנייה איטי יותר כי יש פחות ידיים עובדות. אבל כנראה הדבר החמור ביותר הוא שהתופעה פשוט גורמת לעלייה דרמטית במחירי הדיור".

מה הקשר בין הנושאים?

"מדובר בעלויות של הבאת עובד זר לארץ. קודם כול יש אגרה, ובתחום הבנייה מדובר באגרה הגבוהה ביותר. בשנה האחרונה מדינת ישראל גרפה שני מיליארד שקל על אגרות עובדים זרים. שנה קודם לכן רק 900 מיליון. אלה מספרים אדירים, והם נובעים מאגרות גבוהות מאוד. על כל עובד זר שאני מביא לארץ אני צריך לשלם אגרה שנתית של כ־23 אלף שקל. אם אני צריך לשלם על 30 עובדים שבכלל לא עובדים אצלי, זה אומר שאני צריך לשלם מדי שנה קרוב ל־700 אלף שקל על עובדים שבכלל לא נמצאים אצלי, אלא עובדים בשחור אצל מישהו אחר. רשות האוכלוסין וההגירה לא פוטרת אותי מהתשלום, גם אם מעולם לא ראיתי את אותו עובד כי כבר בנתב"ג הוא ברח. בסוף מישהו צריך לשלם את זה. הקבלן לא יכול לספוג את ההפסד, אז הוא מגלגל אותו על הרוכשים, וזה מעלה את מחירי הדירות. ולא מדובר רק על האגרה, אלא גם על העובדה שצריך להביא עובדים חלופיים במקום. אם קצב העבודה נהיה איטי יותר, אז צריך לשלם יותר משכורות, כי עובדים יותר זמן. גם זה מעלה את המחיר. והאגרה היא רק חלק ממה שאני צריך לשלם לעובד הזר. אני צריך לתת לו מקום מגורים, כשאני לא יכול לנקות לו את העלות מהתלוש אלא רק עד גובה של 600 שקל. זה אומר שאת כל השאר הקבלן צריך לשלם מכיסו. והדירות שלוקחים להם הן בדרום תל אביב. אתה לא יכול לכסות את העלויות ב־600 שקל לעובד, מה גם שעל דירות שמושכרות לעובדים זרים בעלי הבתים לוקחים יותר כסף כי הם טוענים שהעובדים הזרים הורסים את הדירות. בסוף גם זה מתגלגל לצרכנים. אלה רק דוגמאות".

טל מתאר מציאות של חוסר אכיפה מוחלט, אף שעל פניו היא הייתה אמורה להיות פשוטה. "אין שום אכיפה. האירוע כולו לא מנוהל. רשות האוכלוסין התעקשה לקחת את התחום מהמשטרה, אבל מאז היא לא יודעת לטפל בבעיה. אנחנו נמצאים במצב אבסורדי שבו עובד שברח הולך לעבוד במסעדה, הוא יכול במשך שנים להעלות תמונות לפייסבוק מהעבודה שלו במסעדה ואף אחד לא עושה עם זה כלום. הכול גלוי, ואיש לא אוכף".

מה ההשלכות של חוסר האכיפה?

"שאין שום חשש לעובד הזר. אם הוא יודע שלא יקרה לו כלום, והוא הולך לעבוד בעבודה פחות קשה ולקבל עליה יותר כסף בשחור, למה שהוא לא יעשה את זה? החכמים שבהם מגישים בקשת מקלט, כי בישראל אפשר להגיש בקשת מקלט בלי שום סיבה, ומאותו רגע ועד שהבקשה מתבררת, וזה יכול לקחת שנים, הוא כבר לא כבול לתנאי הוויזה שאיתה הגיע והוא יכול לעבוד בכל תחום שהוא רוצה. בזמן הזה אני עדיין צריך לשלם עליו את האגרה. אפילו אם הוא בכלא אני צריך לשלם עליו אגרה".

טל גם מתייחס לקביעת בג"ץ משנת 2006, שמאז עולה שוב ושוב על ידי גופים כמו 'קו לעובד' שפועלים בעבור אותם עובדים זרים. כזכור, בג"ץ פסק כי החיוב של עובד זר לעבוד אצל מעסיק ספציפי בתחום ספציפי פוגע בחופש העיסוק של העובד הזר, ושקול ל"עבדות מודרנית". טל דוחה כמובן את הטענות הללו מכול וכול. "בסוף מדובר באנשים שהגיעו לארץ על בסיס חוזה, יש להם חוזה עם המעסיק. הם מחויבים לחוזה. מי שמפר חוזה צריך להיענש על כך. ובמקרה הזה העונש פשוט מאוד – לחזור למדינת המוצא. הרי בלאו הכי אישור העבודה של אותם עובדים בארץ מוגבל בזמן. ואם יטענו שעלויות הטיסה יקרות מאוד והמדינה לא יכולה לעמוד בזה, יש לי גם מקור תקציבי לאירוע. אפשר לקחת חלק מהאגרה השנתית האדירה שאנחנו משלמים ולשריין אותה לצורך רכישת כרטיס טיסה חזרה. הפתרונות קיימים, אבל צריך לרצות אותם".

"השופטים כובלים את ידינו"

הרצון לטפל בבעיה הינו עקב אכילס של סוגיית העובדים הזרים הבורחים. במשך שנים, הוועדה לעובדים זרים הייתה נחשבת לוועדה נידחת בכנסת. עד היום למרבית הדיונים אין אף חבר כנסת שטורח להופיע, מלבד יושבת ראש הוועדה חברת הכנסת עטיה. כבר מתחילת ימי הכנסת הנוכחית, עטיה בחרה לעסוק בסוגיה באופן אינטנסיבי. רק בחודשים האחרונים התקיימו כמה דיונים בנושא, כולל אחד תוך כדי פגרת הכנסת. במסגרת עבודת הוועדה עטיה גיבשה חוקים אחדים שנמצאים בימים אלה בתהליכי חקיקה שונים ואמורים לסייע בתחום, אך גם היא מודה שעיקר הבעיה טמון בסוגיית האכיפה.

"הצעד ההכרחי והנדרש ביותר הוא הגברת האכיפה", אומרת עטיה בריאיון ל'בשבע', "רשות האוכלוסין וההגירה אומרים בדיונים שהם עושים כל מה שהם יכולים, אבל יש להם מגבלות קשות, בדגש על העובדה שאין מקומות כליאה לעובדים זרים. יש גם מחסור גדול בפקחים. ישנם תקנים, אך קיים קושי לגייס עובדים בשל השכר. לכן קיימתי דיונים בנושא הזה ספציפית ודרשתי מאגף התקציבים באוצר לתת תשובות בנושא עד לחודש ספטמבר. לא יכול להיות שענף שלם יסבול בגלל בירוקרטיה קטנה".

יש בעיה שורשית יותר, והיא ההגנה המשפטית שהעובדים הזרים קיבלו ממערכת המשפט. איך בדיוק אפשר לטפל בבעיה אם מערכת המשפט בסוף תגן על אותם עובדים זרים?

"חשוב להבין שמי שיצר את הבעיה העיקרית מלכתחילה הוא בית המשפט העליון, שבפסק דין תמוה והזוי קבע שאי אפשר להכריח עובד זר לעבוד עם המעסיק שסגר איתו, כל עוד הוא נשאר באותו ענף, ויצר מצב שבו מעסיק שחתם עם עובד זר והזמין אותו מראש מחו״ל, שילם עליו אגרות, ערבויות וביטוחים, דאג לו למגורים והוציא עליו הון רב, יכול למצוא את עצמו יום למחרת נחיתת העובד בארץ – ללא עובד וללא שום פיצוי כספי. בסיור שערכתי בנתב״ג התוודעתי לעובדה שישנם עובדים זרים שנוטשים ובורחים כבר שם ל'מאכרים' ממש לאחר הנחיתה, ולא מגיעים לנקודת המפגש שעליה סיכמו עם המעסיק שלמעשה לא ראה אותם מעולם. זהו פסק דין מנותק שיצר את הבעיה העיקרית ונרמל נטישת מעסיקים. השופטים כובלים את ידינו בטיעון הזוי ל'חופש העיסוק' של הזרים".

איך איבדנו שליטה על הנושא?

"מאז פרוץ המלחמה, עם קבלת ההחלטה על הפסקת העסקת האויב הפלשתיני בישראל, נוצר משבר ומחסור אדיר בעובדים בכל ענפי המשק. הוועדה שבראשותי לחצה ועמלה קשות על פתרון המשבר, הבאנו עשרות אלפי עובדים זרים חדשים לישראל במהירות ולא התפשרנו על המקצועיות, מהלך שהשפיע באופן חסר תקדים ועצר את עליית מחירי המזון, הבנייה, השיפוצים והדיור. עם זאת, ככל שיש יותר עובדים זרים כך מתגברת תופעת הברחנים, העובדים מכירים זה את זה ברשתות חברתיות ובקבוצות ווטסאפ שבהם חברים עובדים זרים ולומדים את השיטה אחד מהשני".

אם המטרה היא להחליף את העובדים הפלשתינים בעובדים זרים, והעובדים הזרים בורחים מהמעסיקים שלהם, איך אפשר לסמוך עליהם?

"חשוב לומר שלמרות תופעת הברחנים ובעיות נוספות שצצות ואנו מודעים להן היטב, רוב העובדים הזרים הם עובדים טובים ונאמנים ומייצרים תפוקה משמעותית שמוזילה לכולנו את הוצאות היומיום. גם בענף הבנייה, שבו בהתחלה הושמעו חששות בתקשורת, הוכחנו שלאחר חודשי ההכשרה העובדים הזרים אפקטיביים הרבה יותר מאשר הפלשתינים. המעסיקים בכל הענפים חייבים אותם. מדובר בחיסכון של מיליארדי שקלים לקופת המדינה, אם זה בענף הבנייה, הסיעוד הביתי, הסיעוד המוסדי, המסעדות, המלונאות, התעשייה. וכמובן, עוד לפני שנכנסנו לעניין העסקת האויב הפלשתיני שהופסקה כליל. חשוב לומר, הבאת עובדים זרים לא נועדה להחליף עובדים ישראלים, אלא להביא עובדים לתחומים שבהם אין עובדים ישראלים".

"להטיל קנסות על מעסיקים לא חוקיים"

חברת הכנסת עטיה הזכירה בדבריה את הטיעונים של רשות האוכלוסין וההגירה, שעל פיהם אין מקומות כליאה לעובדים זרים בלתי חוקיים שצריך לגרש מהארץ. את הטיעון הזה העלו ברשות שוב ושוב, ומעל לכל במה אפשרית. כך למשל במסגרת סיור של הוועדה אמרו נציגי הרשות כי במתקן הכליאה היחיד בישראל, כלא גבעון, לא נותרו מקומות כליאה לעובדים זרים, ולכן הרשות הפסיקה לחפש באופן אקטיבי את אותם עובדים. ברשות, לאחר שהבינו כי הנושא מתחיל לבעבע מתחת לפני השטח, אף יזמו כתבות ותדרוכים שלפיהם אחת הסיבות העיקריות למחסור במקומות מעצר לאותם עובדים זרים היא שאותן מיטות נלקחו לטובת מעצרם של עזתים מהמלחמה.

אלא שכפי שאנו חושפים כעת, אף לא אחת מהטענות שטוענים ברשות כבר שבועות ארוכים אכן עומדת במבחן המציאות. לפי מידע שהגיע ל'בשבע', מתוך כ־130 מיטות בתאי מעצר לעובדים זרים בלתי חוקיים, השבוע היו יותר מ־20 מיטות פנויות. גורמים המעורים בפרטים אמרו ל'בשבע' כי בכל תא מעצר ישנן מיטות שאינן תפוסות. כמו כן, ל'בשבע' נודע כי שירות בתי הסוהר לא עצר ולו לרגע אחד את הכליאה של אותם עובדים בלתי חוקיים בטענה של חוסר מקום, ולמעשה מאז ראשית השנה יותר מאלף עצורים עברו בכלא גבעון. עוד נתון שהגיע לידי 'בשבע' מלמד על פערים גדולים בין תנאי המעצר בכלא גבעון, שמיועד כאמור לעובדים זרים בלתי חוקיים, לבין התנאים בכלא הנשים נווה תרצה הסמוך. מיותר לציין שתנאי המעצר בגבעון טובים במידה ניכרת מאשר בנווה תרצה.

אך בין כל הטענות שרשות האוכלוסין העלתה, המקוממת ביותר היא הטענה כי הרשות נאלצת לוותר על האכיפה כדי שיהיה ניתן לשכן את העצורים העזתים. אין שום קשר בין מעצר עובדים זרים למעצרם של עזתים. בניגוד לטענות הרשות, לא הוסבו תאי כליאה של עובדים זרים לטובת מעצר עזתים, פשוט כי הדבר אינו אפשרי. במערכת בתי הסוהר בישראל ישנם מקומות מוגדרים לכל סוג של פשיעה: לעובדים זרים ישנו כלא גבעון, והעזתים לעומת זאת נלקחים למתקנים לאסירים ביטחוניים. גורמים בשירות בתי הסוהר הדגישו בשיחה עם 'בשבע' כי גם אם שב"ס היו רוצים להעביר תאי כליאה שמיועדים לעובדים זרים לטובת מעצר עזתים, הם לא היו יכולים לעשות זאת.

גם באשר למחסור במקומות כליאה, כפי שטוענים ברשות, עולים נתונים מקוממים למדי. בניגוד לטענה נוספת שהושמעה בשבועות האחרונים, הרשות איננה תלויה לחלוטין בכלא גבעון ובשב"ס לצורך מעצר עובדים זרים. היא בעצמה מחזיקה במתקן מעצר בנתב"ג, ובו 50 מיטות. אלא שהמתקן נמצא בשיפוצים כבר שנה וחצי, במטרה להוסיף לו 70 מיטות. הניסיונות של גורמים שונים העוסקים בסוגיה להבין מה לוקח לרשות כל כך הרבה זמן להוסיף 70 מיטות, העלו חרס.

מרבית טענות האכיפה בסוגיה עוסקות בחוסר האכיפה מול העובדים הזרים עצמם. אלא שכמו שפורט בשורות הקודמות, שלל בעיות שנוצרו לאורך השנים פוגעות באפשרות לאכוף את החוק אל מול אותם עובדים. לכן יש המציעים פתרון אחר, והוא לפעול נגד המעסיקים הבלתי חוקיים.

"בשביל לעבוד בצורה לא חוקית צריך שניים, גם עובד לא חוקי וגם מעסיק לא חוקי. לאורך השנים נוצרו כל מיני הגנות על העובד הלא חוקי, ויש בעיה לאכוף את החוק מולו. אבל אין שום בעיה לאכוף את החוק כנגד המעסיק הבלתי חוקי, ואם יעשו זאת האפקטיביות תהיה זהה, אם לא גדולה יותר", טוען ד"ר יונה שרקי, היועץ המשפטי של המרכז למדיניות הגירה.

מה החוק קובע לגבי מעסיק בלתי חוקי?

"קנסות עצומים. כאלה שאם יאכפו אותם יובילו לכך שלא יהיה משתלם לאף אחד להעסיק עובד זר בצורה לא חוקית. היום החוק קובע שעל כל מקרה שבו נתפס עובד בלתי חוקי ניתן להטיל קנס של 100 אלף שקל. זה קבוע בחוק ובנהלים, ואין שום סיבה לא לאכוף את החוק בנושא. וצריך להבין, מדובר על כל מקרה. נניח שביום אחד תפסו מישהו שמעסיק עובד זר בלתי חוקי, על אותו היום הוא מקבל קנס של 100 אלף שקל. למחרת הוא יכול לקבל קנס נוסף על אותו עובד בדיוק. ואם תפסו אותו מעסיק עשרה עובדים בלתי חוקיים, על כל אחד ואחד מהם יש קנס בנפרד. כלומר פוטנציאלית מדובר על קנסות של מיליון שקל ביום. מיותר להסביר את היקפי ההרתעה של הקנס הזה, אם רק יאכפו אותו".

יש בעיה בחוק, כי הוא כולל גם מעסיקים סיעודיים שאין להם ברירה אלא להעסיק עובד זר בצורה לא חוקית, לא פעם מפני שהעובד החוקי שלהם ברח.

"ניתן לפתור זאת בקלות באמצעות החרגה של תחום הסיעוד. זה קיים בעוד תחומים רבים כמו הוצאה לפועל, שיש שיקול דעת להפעלה בנושאים האלה וחובת נימוק. אבל הכלל צריך להיות שהקנס מוטל. גם קל מאוד לאכוף זאת. לא צריך סדרי כוח אדם גדולים. מספיק פקחים ספורים בשביל לכסות את כל הארץ".

אתה סבור שההצעה הזאת לא תיתקל בבעיות בבתי המשפט?

"בהחלט. יש הסכמה כוללת שאין שום סיבה להגן על אותם מעסיקים. ולכן אני לא רואה שום שופט בעולם, אפילו לא מיכל אגמון גונן שהפכה לסמל של הגנה על מסתננים ועובדים זרים, שיפסוק נגד הקנסות הללו. היא אולי תגן על העובדים הזרים הלא חוקיים, אבל לא על הטייקונים שמעסיקים אותם. למעשה, בג"ץ כבר דרש מהרשות לספק תשובות מדוע לא מטילים את הוצאות ההרחקה על המעסיקים, בתגובה לעתירה שלנו בעניין. הוא נתן להם חמישה חודשים להגיש פירוט בנושא. בסוף חשוב להבין, כולנו נפגעים מהתופעה הזאת. כל מי שמעסיק עובד זר וגם הציבור. מעסיק זה החקלאי שעכשיו אין לו עובדים כדי לקטוף את הסחורה שבסוף כולנו אוכלים, זה הקבלן שאין לו עובדים שיבנו את הבתים, וזה גם האדם הסיעודי שנתקע חסר אונים במצב קשה ביותר. והעלות של מעבר לאכיפה אצל המעסיקים הבלתי חוקיים, במקום אצל העובדים הבלתי חוקיים, היא אפסית. אין שום הצדקה לא לעשות את זה".

***