התחלה// נולד וגדל ברמת השרון, דור שני לניצולי שואה. "בית חם ואוהב. היינו עושים קידוש בליל שבת, ומיד אחר כך מדליקים טלוויזיה. יום השישי ויכולו השמיים – ומעבירים לערוץ שתיים. בתוך הבית הייתה צבעוניות כללית של החברה הישראלית. פחות דתיות, יותר מסורת". בן הזקונים מתוך שלושה אחים. "אחות גדולה ממני ב־16 שנים ואח שגדול ממני בשמונה שנים".
אבא// קורט (צבי־יוסף) וייגל ז"ל. ניצול שואה מאוסטריה, עבד בתור בנאי במחנה הריכוז טרזינשטט, וכך ניצל. היה רופא בכיר, מנהל המחלקה האורתופדית בבית חולים השרון בפתח תקווה. "אדם שהצליח להעמיד את עצמו מאפס ולכבוש פסגות רבות בחיים".
אמא// הנקה (חנה) וייגל ז"ל. אחות רנטגן במקצועה. שרדה את גטו קרקוב לאחר שהוחבאה בכפר אצל משפחה פולנית. "היא סיפרה לי שבתור ילדה הייתה מחזיקה את הצלב שאותו נאלצה לענוד ואומרת שמע ישראל".
קסם של ילד// מגיל שש הכיר היטב את הבמה. חוץ מעבודתו של אביו כרופא, התחביב שלו היה קוסמות. "הוא היה אוהב לעשות טריקים ואפילו העלה מופע טלפתיה עם אמא שלי, בתקופה שהיה יושב ראש אגודת הסטודנטים היהודים באוניברסיטה בווינה. הוא לימד אותי כל מיני קסמים, התחברתי לתחום והייתי מופיע במסיבות יום הולדת של ילדים גדולים ממני. במשך השנים פיתחתי את תחום הליצנות והקוסמות ועבדתי בזה הרבה".
אולי יעניין אתכם
מורל גבוה// כדי למקסם את כישוריו, הלך ללמוד בתיכון אלון לאומנויות ברמת השרון. "עשיתי בגרות מלאה במגמה ביולוגית, ויחד עם זאת למדתי במגמת תיאטרון". עם סיום הלימודים התגייס ושובץ בתיאטרון צה"ל, שם שימש מפקד התיאטרון. לצידו בתיאטרון שיחקו עודד מנשה, מיכל ינאי וניצן הס. "הייתי אחראי להגיע לשטח, לוודא שהכול דופק כמו שצריך. הופענו לא פעם בלבנון בתקופה מתוחה מאוד. היינו מופיעים בפני חיילים במוצבים נידחים, והם היו מאושרים לראות אותנו. זה היה פחות קרבי ממה שזה נשמע, נפלו עליי בעיקר פנסים ותפאורות, אבל חוץ מזה הכול היה בסדר".
כלבויניק בקדושה// אחרי השחרור מצה"ל עבד במשך שנה בהפקות מזדמנות, בין השאר לערוץ הילדים. בסוף השנה התקבל ללימודים בבית הספר היוקרתי למשחק ניסן נתיב. "האג'נדה של המנהל בזמנו הייתה שהסטודנטים צריכים לדעת לעשות הכול לבד. החל מרמת האיפור, התאורה, התפאורה, התלבושות, הבימוי, הכתיבה, היצירה וכל אומנויות הבמה. הוא אפילו לימד אותנו לקשור תפאורה על הגג של הרכב. לימים, כשחזרתי בתשובה והתחלתי לעבוד לבד, ניצלתי את הידע בשלל התחומים הללו כדי לעשות תיאטרון בקדושה, והוא משמש אותי עד היום".
הפוך על הפוך// עם סיום הלימודים בניסן נתיב, נקטף לקבוצת הצעירים בתיאטרון הבימה. במקביל התקבל לשחק בסדרה המצליחה 'הפוך'. בשלב מסוים חל מהפך גם אצלו. "זה קרה בגיל 29, הייתי מפורסם וחלק מעולם הזוהר. התחלנו לעבוד על הצגה בשם 'מלחמת אחים', שבמסגרתה עשינו חקר על ימי בית שני. זכיתי לגלם את דמותו של הרב יהודה עציון, מנהיג המחתרת היהודית בזמנו. תוך כדי ההפקה התחלתי לגלות עולם שדיבר אליי מאוד".
סייעתא דשמיא// בהשגחה פרטית הוא נפגש עם הרב יוסף שמואל גערליצקי, שליח חב"ד בתל אביב, וכך התגלגל להיות חסיד חב"ד ברמ"ח ושס"ה. "באותם ימים הוזמנתי להשתתף בכנס של נשות חב"ד, שבסיומו שיתפתי שאני רוצה לפגוש רב. הרבנית גערליצקי שנכחה במקום לקחה את מספר הטלפון שלי, וביום שישי בבוקר בעלה התקשר להזמין אותי לסעודת שבת. התרגשתי מאוד, וכמובן הגעתי. חזרתי הביתה מתוך רצון עז ללכת בדרך התורה והמצוות. בהמשך, בעקבות הפטירה של אבא שלי, התחזקתי עוד יותר והתחלתי ללכת לבית הכנסת".
מחילה// "כשהתחלתי לחזור בתשובה, אמא שלי נכנסה לחרדה וחששה שהיא תאבד אותי. ברוך ה' חזרתי בצורה מתונה דרך חב"ד. לרב שלי, הרב גערליצקי, היה חשוב מאוד שאשאר כל הזמן בקשר טוב עם המשפחה. היא הייתה אומרת שלא הצליחה לסלוח לקדוש ברוך הוא על מיליון תינוקות יהודים שהוטחו אל הקירות, והיא מסוגלת לסלוח רק בזכות הילדים המתוקים שהוא נתן לה".
לך לך// עם החזרה בתשובה, הרצון הראשוני היה לעזוב הכול וללכת ללמוד בישיבה. "הרב גערילצקי יעץ לי שלא לעזוב כלום. הוא אמר שהקדוש ברוך הוא נותן לכל אחד כישרון כדי שישתמש בו ולא יזרוק אותו לפח. 'תמשיך עד שזה ממילא יסתיים בדרך הטבע', הוא המליץ. ואכן, בתוך זמן לא רב, לפני 28 שנים, בפרשת לך לך, אמרו לי – לך לך. מאז והלאה התחלתי לנתב את הכישרון בתוך העולם הדתי־חרדי".
החצי השני// שלומית, אחות במקצועה. עובדת במשרה מלאה במחלקת נשים בבית חולים.
הנקמה היהודית// במשך השנים השתתף בלא מעט הפקות של סרטים והצגות במגזר החרדי, בין השאר בסרט 'נקמה יהודית' של יהודה גרובייס, שמבחינתו היה "סגירת מעגל משפחתית". שיחק בעשרות סרטים וסדרות מבית 'ניצוצות של קדושה' שהפיק יגאל הושיאר, וכן בלא מעט הצגות – בהן מופע של סיפור חייו עם קטעי הומור שהעלה כבר מאות פעמים בבתי חב"ד. מזה 18 שנה משמש שחקן הבית של מרכז המבקרים במכוורת 'מאחורי הדבש' בכפר חב"ד, ומעלה מדי יום שתי הצגות קבועות. "כמעט לכל מקום שאני מגיע אנשים מזהים אותי ואומרים לי 'גדלנו עליך'".
יורים וגאים// בעקבות המלחמה נקרא לשמש במאי להצגה החדשה 'יומן משא' מבית תיאטרון אספקלריא, שעוסקת בפוסט־טראומה. ההצגה מביאה את סיפורם של ארבעה לוחמים, חברים לאותו צוות טנק, שחוזרים משדה הקרב בעזה. "תמיד היה לי חלום להיות במאי. להיות שחקן זה בדם שלי, אבל בימוי מעניק לדמויות עוצמה מיוחדת. לפני כשנה פנה אליי חגי לובר, מנהל התיאטרון, והציע לביים הצגה על חיילים שחזרו מהקרב והם נוסעים לטיפול רגשי כדי לעבד את החוויות הקשות. הרעיון היה לייצר גאווה יהודית, לא 'יורים ובוכים' אלא 'יורים וגאים', עם הבנה עמוקה לפוסט־טראומה. נעניתי להצעה בחיוב. כמובן התוודעתי לכך שלובר שכל את בנו יהונתן הי"ד במלחמה".
אותנטיות// "מבחינתי זה הפרויקט הכי משמעותי שעשיתי עד היום. זה לקחת את כל ההשקפה ואת כל הכישרונות שלי אל תוך יצירה אחת. נדב סדקה, שכתב את המחזה, עשה זאת על סמך ראיונות שערך עם חיילים. לאודישנים חגי הציע שנזמין רק שחקנים שבעצמם השתתפו בלחימה, ואכן כל חמשת השחקנים – אביאל שמעון, אורי זעירא, בני קלצהנדלר, גיא גרופר וליאור מורדוך – עברו תקופה ארוכה של מילואים במהלך המלחמה. כל אחד מהם מייצג פלח מסוים באוכלוסייה, כשהחרדי הוא הבמאי. נוצר כאן תמהיל של האמת הפנימית שלנו כאן בארץ ישראל". הכניסה להצגה ללוחמים עם פוסט־טראומה היא ללא תשלום.
הדור הבא// בנוסף לתחזוק הקריירה האישית, מלמד כבר תריסר שנים בבית הספר לקולנוע מבית 'תורת החיים' ביד בנימין.
הנחת// שמונה ילדים. יוסי (23), חנה (22), מנחם (20), חיה (18), שניאור (16), ישראל (14), שטערנא (11) ויעקב מרדכי (9).
אם זה לא היה המסלול// "כנראה הייתי גרוש עם כלב שמתגורר בדירת רווקים ועדיין מחפש את עצמו".
במגרש הביתי:
מה הלו"ז// סדר היום מתחיל בשש בבוקר. "אשתי יוצאת מוקדם לעבודה, כך שתעשיית הסנדוויצ'ים עליי. אני מוציא את הילדים למוסדות החינוך, ואז מקווה, בית כנסת, תפילת שחרית. לאחר מכן נוסע ל'מאחורי הדבש', שם אני נמצא עד 12 וחצי בצהריים, אז מתפנה לשעת לימוד. החצי השני של היום משלב עבודות, הופעות והרבה בית. אני אוהב לבשל ולהיות נוכח עם הילדים. יש תקופות ארוכות שאני נעדר מהבית לצורך הופעות וחזרות".
פלייליסט// "אני אוהב הרבה שירים מפעם, שירי חב"ד וניגונים של הרבי, ושירים של ישי ריבו ואברהם פריד. אני גם אוהב מאוד ג'אז, זאת מוזיקה שמרגיעה אותי, שומע בעיקר בנסיעות ארוכות ברכב".
השבת שלי// "ניחוחות של שבת בגשמיות. בשולחן שבת כל אחד מהנוכחים משתף בדברים הטובים שעשה והצליח בהם במהלך השבוע ומודה לה' על כך, וכמובן דברי תורה מהרבי מלובביץ' וניגונים טובים. עוגן שנותן ברכה לכל השבוע".
דמויות מופת// הרבי מלובביץ'. "האהבה, הנתינה וההכלה האין־סופית שלו, יחד עם גבולות מאוד ברורים. הרבי דחף אותנו כל הזמן לדרוש ולתבוע מעצמנו, לא להסתפק במועט, ללכת ולכבוש עוד יעד ועוד יעד".
מפחיד אותי// "אלימות שבאה כתוצאה מריקנות".
משאלה// "ברמה הכללית – משיח. ברמה האישית – שיהיה לי את הכוח להוציא אל הפועל מה שאני מסוגל לעשות. כמו הביטוי שהיה שגור על לשונו של הרבי: 'קער א וועלט היינט! – תהפוך את העולם היום'".
כשאהיה גדול// "חסיד".
לתגובות:
