נושאי האלונקה, היזהרו מטעות בניווט

1

באחת השבתות הראשונות של השנה, כמה ימים לפני שהוכרזה הפסקת האש בעזה, התארחו אצלנו יחד שלוש הבנות שלנו עם ילדיהן.

הגדולה עם שלושת ילדיה – בעלה האברך הוותיק היה בשירות מילואים קרבי בעזה. השנייה עם בתה הפעוטה, בעלה בן הישיבה הלוחם התגייס שנה קודם לכן להנדסה קרבית – גם הוא היה בעזה. הצעירה, שנישאה לפני חצי שנה, בעלה בן הישיבה הלוחם התגייס לגבעתי לפני שנה, וגם הוא היה בעזה. הבן הצעיר שלנו, בן ישיבה שהתגייס לשריון, לחם מיום כיפורים שעבר ועד יום כיפורים זה בגזרות השונות של עזה – רפיח, ח'אן יונס, שג'אעיה ושאטי, עם גיחה קצרה באמצע לתוך לבנון. באותה שבת הוא היה בשאטי. ולמחרת אותה שבת בננו הסמג"ד במילואים נכנס גם הוא לשכונת שאטי בעזה.

האנקדוטה המזדמנת הזאת היא ביטוי למה שעבר על עוד הרבה מאוד הורים לחיילים, שלאורך שנתיים של מלחמה נדרשו לשמש עורף תומך לבנים ולבנות, לחתנים ולכלות, בעת השירות הצבאי הארוך מאוד בסדיר ובמילואים, מי מהם בקו האש ומי בתפקידים תומכי לחימה. הוטל עלינו לתמוך, לנחם, להרגיע, לארח, לעזור עם הילדים הקטנים, גם בימי ריצה למקלטים כשהעורף מותקף בטילים, ובעוד אתה עצמך מלא בדאגות ליקיריך המחרפים נפשם בשדה הקרב.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת עמנואל שילה האנשים שהביאו הישגים חסרי תקדים ראויים להכרת הטוב

עוד מאת עמנואל שילה הרשימות לקראת הבחירות: שילוב של דמוקרטיה ושכל ישר

ומה שעבר על הדור שלנו, דור העורף המבוגר והתומך, הוא כלום לעומת מה שעבר על אלה שנשאו בעצמם ובגופם את עול המלחמה. הגברים הצעירים שלחמו בקו האש, ונשותיהם האמיצות שנשאו לבדן את עול הבית והמשפחה בעוד הן נתונות במתח ובמצוקה רגשית. וכל זה לא מתקרב לעול שבו נושאים אלו שנפגעו בגוף ובנפש – מאות הגיבורים שנפלו בקרבות, אלפי הפצועים בדרגות חומרה שונות, ובני משפחותיהם שחייהם נקלעו למסע מייסר של התמודדות עם מחירה הכבד של המלחמה.

2

זה לא סוד שהציבור הדתי־לאומי בלט במיוחד בהתגייסותו לנשיאת האלונקה הכבדה של עול המלחמה הזאת. בניו בחזית ובנותיו בעורף נתנו מחלבם ודמם ושילמו מחיר כבד, ככל הנראה יותר מכל סקטור אחר במדינה. הנשיאה הזאת בעול התמידה לאורך כל המלחמה, גם כשאצל מגזרים אחרים הייתה ניכרת התרופפות בנכונות להגיע למילואים או לתמוך ציבורית בהמשך המלחמה עד לניצחון.
בחודשים הראשונים של המלחמה, הציבור הדתי־לאומי בלט במיוחד גם באיתנות הרוח ובנחישות שבה נשא את עול המלחמה. הביטוי הבולט ביותר לכך ניתן בדברים אמיצים ונחושים שנשאו בהלוויות בני משפחותיהם של הנופלים. ניכר היה שהציבור שלנו חדור בהכרה עמוקה וברוח איתנה, ומבין היטב על מה ולמען מה אנו יוצאים לעזרת עם ישראל בארץ ישראל. אך במעלה הדרך, לצד הקולות האמיצים שהמשיכו להישמע, נשמעו גם קולות של בלבול וחולשה.

3

ההיסטוריה מלמדת שמי שנושא את האלונקה מקבל גם זכות דיבור מרכזית בשאלה לאן האלונקה מובלת. לאחר מלחמת יום הכיפורים, התנועה הקיבוצית שקברה רבים מבניה דרשה להשקיע מאמצים גדולים ולהיות מוכנים לוויתורים כואבים כדי שזו תהיה המלחמה האחרונה. לתביעה הזאת הייתה השפעה גדולה על ההחלטה לוותר על הישגי מלחמת ששת הימים בחזית הדרום כדי לכרות את הסכמי קמפ דיוויד.
הציבור הדתי־לאומי צבר קרדיט דומה במלחמה הזאת, וקנה בדין את הזכות למנף אותו כדי לנסות להוביל את המדינה אל היעדים שהוא מאמין בהם. בנוסף, נוצרה שעת כושר פוליטית שבה עצם קיומה של הממשלה תלוי במפלגות הציונות הדתית ועוצמה יהודית. את כל זאת אפשר וצריך היה למנף כדי לדרוש לסיים את המלחמה בניצחון חד־משמעי ומהיר, בכיבוש מלא של הרצועה והקמת ממשל צבאי, בביעור מוחלט של ארגון מרצחי חמאס ופירוז מוחלט של עזה מנשק, כך שלא תהווה עוד לעולם איום על ישראל. עם עלייתו של טראמפ לשלטון בארצות הברית ניתן היה לצרף לכך גם את תוכניתו לעודד הגירה המונית של ערביי עזה. לאחר מכן ניתן היה גם לתקן את העוול והקלקול הנורא של הגירוש ולחדש את התיישבותנו בעזה. גם החלת ריבונות ביהודה ושומרון נראתה קרובה לביצוע יותר מאי פעם, לאחר שהוכח איזה איום רצחני מתפתח בטריטוריה שישראל מוסרת לשלטון פלשתיני.

4

למרבה הצער, חלק בולט וקולני מהציבור הדתי־לאומי בחר לבזבז את הקרדיט שצברנו על מאבקים צדדיים ועקרים. השמאל הקפלניסטי, לאחר חודשים ספורים בלבד של לחימה, נטש את הרוח של "ביחד ננצח", עזב את ממשלת האחדות והתרכז במטרותיו המרכזיות – הפלת נתניהו ושחרור החטופים בכל מחיר. לעומת זאת, דעתו של חלק מהציבור הדתי־לאומי הוסחה מהמטרות העיקריות והחשובות, ובשם האחדות המדומה נרתמה לשני קמפיינים קפלניסטים שהרחיקו אותנו מן הניצחון – קמפיין החטופים וקמפיין גיוס החרדים.
במקום לעמוד כחומה בצורה מאחורי העמדה הלאומית הנחושה והמסורה שביטא 'פורום תקווה', רבים מאיתנו נרתמו להבעת ההזדהות הטריוויאלית והמובנת מאליה עם מצוקת החטופים ומשפחותיהם, תוך התעלמות מכך ש'מטה החטופים' משתמש גם בקולם כדי לחתור לעסקת כניעה. במקום לנשוך שפתיים ולשאת את האלונקה באומץ ובגאווה, נשאנו את האלונקה תוך השמעת קריאות מצוקה שאיננו יכולים יותר ובעוד רגע ניפול אם החרדים לא יבואו לעזור לנו. במקום להשאיר לליכוד לשבור את הראש איך מיישבים את דרישות החרדים עם דרישות בג"ץ בסוגיית הגיוס, היו מתוכנו מי שהתנדבו להיות ראש החץ של המאבק האנטי־חרדי, שגורמים אינטרסנטיים שחתרו להפלת הממשלה העלו אותו על פסים של רדיפה, כפייה ושנאה. נכון, הדרישה שאלפי חרדים יתגייסו גם הם למלחמת המצווה היא צודקת לחלוטין. אבל היא גם בלתי מציאותית לחלוטין. ממתי אנו דוגלים בדרך של כפייה על המצוות? ואיזו תועלת תצמח מכך מלבד שסע עמוק וקשה לאיחוי בינינו לבין החרדים, שהברית הפוליטית איתם בגוש הימין היא תנאי ליכולתנו להוביל את המדינה הזאת אל היעדים שאנו מאמינים בהם?

5

החיילים החילונים, גם השמאלנים, ששירתו לצידנו כתף אל כתף, הם אהובים, קדושים וטהורים. אבל מנהיגיהם הפוליטיים, כולל אלה שהם עטורי דרגות גבוהות כמו יאיר גולן או בוגי יעלון, עשו במלחמה הזאת ובשנת המחאה שקדמה לה עבירות נוראיות ופגעו אנושות בחוסנה של החברה והמדינה, רק משום שלא יכלו לשאת את תוצאות הבחירות. הם בזים לנו ולהקרבתנו ולא יוצאים להגנתנו כשבמחנה שלהם מכנים אותנו 'אוכלי מוות', או בזים בהתנשאות למסירותו של אב לחטוף שהעמיד את האינטרס הלאומי מעל לאינטרס האישי שלו.
איזו 'ברית משרתים' אפשר לכרות עם מי שרוצים לתת כמה שיותר סמכויות לשופטים בני דמותם, כדי שיוכלו להמשיך לכפות את דעתם גם כמיעוט, ועוד לקרוא לזה דמוקרטיה? זו לא ברית משרתים, זו ברית אדונים ומשרתים. ולמה אחדות עם השמאל החילוני, שחותר להחריב את מפעלינו ביהודה ושומרון ושגם ביחידות הלוחמות הוא מיעוט קטן, חשובה יותר מאחדות עם ההמון המסורתי הליכודניקי? למה היא חשובה יותר מאחדות עם הציבור החרדי – שאומנם בנושא הגיוס לצבא הוא עיוור לאמת ולצדק כתינוק שנשבה, אך ברוב ככל ענייני היהדות הוא אחינו בתורה ובמצוות?
נכון, הטובים שבבנינו ואלה שהצלחנו בחינוכם הם הוכחה חיה לכך שאפשר גם להיות תלמיד חכם וגם לצאת למלחמת מצווה. אך מה עם כל אלה שלא הצלחנו בחינוכם? האם לא נחמץ ליבכם על בנינו ובנותינו שהעבירו את היום הקדוש של שמחת תורה כחוגגים או כמאבטחים במסיבת הנובה? האומנם יכולים אנו לומר לחרדים שאין להם על מה לחרוד, כי כבר נמצאה הנוסחה הבדוקה לשלב קודש וחול בלי לשלם מחיר רוחני כבד? לצד הגאווה הגדולה בדרכנו ובבנינו שהולכים בה, לא תזיק לנו גם מעט ענווה.

6

בקרוב ככל הנראה יובא להצבעה חוק הגיוס המתגבש על ידי חבר הכנסת (המסורתי) בועז ביסמוט מהליכוד. טוב יעשה המיעוט הדתי־לאומי אם ימשוך את ידו ממאבק בהסכמות בין הרוב המסורתי למיעוט החרדי. מה שמוכנים הליכודניקים להסכים לו, גם אנחנו יכולים להסכים לו.
אין דרך שתפטור את סוגיית גיוס החרדים ביום אחד. לא בתי מעצר ולא סנקציות כלכליות יהפכו צעירים חרדים לחיילים קרביים חדורי רוח לחימה. החוק המתגבש מקדם אותנו צעד או שניים. אחר כך צריך לדאוג שיבואו עוד צעדים. נמשיך את המאבק הזה בהסברה, במלחמתה של תורה ובעיקר במתן דוגמה אישית. לא בכעס, לא בשנאה ולא בכפייה. זה ייקח זמן, אבל איך אומרים אצלנו במגזר – עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה. קמעא קמעא, צעד אחר צעד, והחרדים יבואו.

לתגובות:

[email protected]