אחרי עוד לילה שבו הוא רושם שורה סטטיסטית בלתי נתפסת, ומבסס את מעמדו בפורטלנד ככוכב של הקבוצה, נראה שחלום האולסטאר של דני אבדיה הופך יותר ויותר מציאותי. פורטלנד אמנם הפסידה הלילה על חודה של נקודה לשיקגו בולס, אבל אבדיה רשם ערב בלתי רגיל עם שורה סטטיסטית של 32 נק', 11 ריבאונדים ו-11 אסיסטים, בדרך לטריפל דאבל שלישי בקריירה.
מה שיותר מעורר השתאות בסיפור של אבדיה, הוא שהשורה הזאת לא באמת חריגה כפי שתיארנו אותה. למעשה, היא לא מאוד רחוקה מהממוצע שלו לאורך 15 המשחקים בהם שיחק מאז תחילת העונה. אבדיה רושם נתון ממוצע של 25.9 נקודות למשחק, 6.7 ריבאונדים ו-5.2 אסיסטים. אלה נתונים שמובילים בקלות להזמנה מכובדת למשחקי האולסטאר בעומק החורף, ואם דני ימשיך לשמור עליהם סיכוי טוב שכך אכן יקרה. עם זאת, הקבוצה של דני – הפורטלנד טרייל בלייזרס – נקלעה לצרות עם רצף של הפסדים, בלי המאמן הראשי שלה שהסתבך בפלילים ועם סגל קצר ופצוע.
את ניצני הקפיצה הגדולה ביכולת של אבדיה ניתן היה לזהות כבר באליפות אירופה לנבחרות בקיץ. אבדיה הגיע לאליפות ממוקד, והפגין בה שני שיפורים דרמטיים מהמשחק שהיינו רגילים לראות ממנו במהלך העונה ב-NBA. הראשון הוא הקליעה לשלוש, והשני הוא השדרוג בפן המנטלי.
הקליעה לשלוש היתה נחוצה מאוד לאבדיה. כולם ראו את זה במהלך העונה. היכולת שלו להיכנס לצבע ולהוציא שם נקודות או עבירה היתה מוכחת, אבל בגלל האחוזים הנמוכים משלוש יכלו השומרים שלו לקחת צעד אחורה ולהקשות עליו את החדירה. באליפות אירופה ראינו דני אחר. הוא איים גם מבחוץ, גיוון את הכלים ההתקפיים, ואילץ את השומרים לצאת אליו. בתחילת כל התקפה הגנת היריב לא יכלה לנחש באיזה כלי הוא ישתמש, וכך הוא הצליח להעלות דרמטית את כמות הנקודות.
גם סגנון הזריקה שודרג. דני למד להפיק זריקות טובות גם מתוך כדרור, ואפילו ממצבים קשים יותר כמו פייד-אווי או עם יד על הפנים. חדי העין שמו לב לעוד שדרוג: מהירות שחרור הכדור. אבדיה ממש שינה את האופן שבו הוא מטפל בכדור, למד לשחרר אותו יותר מהר וכך להימנע מחסימות של המגן. היכולת הזאת הלכה והתבלטה בתחילת עונת ה-NBA, ודני היום יודע לקחת את תפקיד הקלע בלי לחשוש.
גם השיפור בפן המנטלי בולט מאוד. באליפות בקיץ זו היתה ההתמודדות עם ציפיות גבוהות. מדינה שלמה דיברה וחשבה רק עליו. מה דני יעשה, איך יקלע, מה אכל, האם יגיע להישגים. שחקן ממוצע היה קורס ומגיע למגרש ביכולת רעה. דני בדיוק ההפך. הוא הגיע לכל משחק, הוביל את הקבוצה, קלע בדקות קריטיות, ידע לקחת את הזריקות אליו כשהחברים גמגמו. זה בדיוק מה שהוא עושה היום בפורטלנד. הוא לוקח את המשחק על עצמו. גם אם זה מוביל לטעויות כמו זריקת הבאזר הגרועה שלו במשחק נגד דאלאס.
