בית המשפט של המדינה היהודית נלחם במשפט העברי, למרות החקיקה

אני מבקש לתת לכם מקרה בוחן מציאותי, עכשווי, לעיקרון שדובר כאן בעיתון ובפלטפורמות הדיגיטליות שלו בכל החודשים של מערכת הבחירות, כולל עד ממש לאחרונה. שלא תגידו שמדברים כאן באוויר, מפריחים ספינים, מפמפמים תעמולה. הדגמה בשידור חי של העיקרון הפיזיקלי־פוליטי החשוב בישראל: ממשלת שמאל נהנית ממקדם חיכוך אפסי, ולכן הכוח הפוליטי המופעל מתורגם במלואו לתאוצה. ממשלת ימין, לעומתה, פועלת תחת כוח חיכוך נגדי, שבולם את תנועתה ומכלה את האנרגיה הפוליטית שלה.

יש לעיקרון הזה גם הוכחות אמפיריות, שלא לומר ניסויים בחיי בני אדם. ממשלות השמאל בישראל קידמו בזמן קצר מאוד צעדים דרסטיים שעיצבו את מצבה הביטחוני, המשפטי והכלכלי של מדינת ישראל לדורות, בזמן שהימין מתקשה מאוד להניע תהליכים רבי משמעות, וגם אם איכשהו הצליח – הם לעולם הפיכים. זאת הדינמיקה של החיכוך שלו עם הפקידות ומערכת המשפט, שמאטה דרמטית את התנועה קדימה של הכוח הפוליטי. הפעם נדגים את זה באמצעות סוגיה ליבתית בישראל, שעל פניו הממשלה היוצאת הייתה תמימת דעים לגביה: דת ומדינה.

אחת הסוגיות שמתעוררות מדי פעם בוויכוח על דמותה של מדינת ישראל היא מרוץ הסמכויות. מערכת המשפט וספר החוקים של מדינה הם במידה רבה ביטוי עמוק של צביונה. עם קום המדינה ניסה הרב הרצוג, שהיה אז הרב הראשי לישראל, לכונן חוקה למדינה על פי משפט התורה. היו לו שותפים נאמנים וראויים מאין כמותם למאמץ, הן בצד התורני והן בצד הפוליטי, אבל את בן גוריון זה לא כל כך עניין. הוא העדיף את המשפט הבריטי. הרב הרצוג נפגע מכך מאוד, ואפילו נתן ביטוי כתוב לכעסו על בן גוריון.

בן גוריון, מנהיג מהתקופה שבה השמאל עוד התנהל בענייניות נוכח דרישות החרדים ולא רק באופורטוניזם גמור, כן הסכים להעניק אוטונומיה מסוימת לדיני התורה, וזאת במעמד האישי. יש לכך הרבה סיבות מובנות וטובות, שמשליכות על השאלה הגדולה מיהו יהודי. כך נקבע בחוק שכל ההליכים של רישום לנישואין, גירושין, חלוקת רכוש ושאר ההשלכות של הליך הגירושין יתבצעו בבתי הדין על פי דין תורה, ולדיינים תהיה כמובן אוטונומיה לקבוע מה הוא דין התורה על פי ידיעותיהם.

אולי יעניין אתכם

בנושא 1219b בוחרי השמאל דבקים בהצבעתם – אבל באולפנים משמיצים את הימין

עוד מאת יוני רוטנברג ירידת הדורות: למה השמאל אוהב את מי שלא רואה בישראל את ביתו?

נדלג על כל אבני הדרך ההיסטוריות והמהמורות שהחוק עבר מאז ועד היום, ונסכם זאת כך: מרגע שהסמכות המלאה ניתנה לבית הדין התורני, בתי המשפט האזרחיים – בהובלת בית המשפט העליון – החלו לנגוס לאט אך בנחישות בסמכות זו. עוד ועוד סמכויות שיפוט נלקחו, כשהשיא היה התערבות של בג"ץ בסמכות של בתי הדין לקבוע את סידורי המזונות של ההורים כלפי הילדים.

המסמר האחרון היה בפברואר 2025, כשבג"ץ קיבל החלטה די גורפת ודרמטית שמפקיעה הלכה למעשה את סמכות בתי הדין לדון במזונות. ברוב של שתיים מול אחד, קבעו השופטות וילנר ורונן שאין לבית הדין סמכות במסגרת "כריכה" – כלומר סוגיה ממונית של מזונות שנגזרת מהליך של גירושין – בסידור חלוקת עול המזונות בין ההורים. רק אם שני ההורים ירצו בכך, או במקרה מאוד ספציפי של ויכוח לגבי הוצאות שכבר שולמו במסגרת תשלומי מזונות, ותביעה להשבתם. אבל לב העניין, שהיה מאז קום המדינה נתון על פי חוק לבית הדין הרבני, נלקח ממנו. גם המזונות לא יידונו על פי דין תורה.

סוגיה נוספת בענייני בתי הדין שהתעוררה בקדנציה של הממשלה היוצאת הייתה סמכותם לדון בדיני ממונות בהסכמת הצדדים. גם כאן, באופן מסורתי ובמשך עשרות שנים, בתי הדין הרבניים הציעו במקביל לסמכות הבלעדית שלהם בענייני מעמד אישי גם שירות של בוררות בדיני ממונות בהסכמה של שני הצדדים. לכאורה מה יכול להיות רע אם שני אנשים יראי שמיים רוצים שבית דין תורני ורציני של המדינה יכריע ביניהם? לבג"ץ זה הפריע, ובשנת 2006 הוא אסר על בתי הדין לקיים בוררות בדיני ממונות במסגרתם.

הסוגיה השלישית והאחרונה התעוררה עם הליך הבחירה של שני הרבנים הראשיים. כאן מדובר בטרלול של ממש, אם כי אין באמור לגרוע מהטרלולים הקודמים. החוק מסמיך את הרבנים הראשיים למנות עשרה רבנים מטעמם לגוף הבוחר, מתוך בסך הכול 150 חברים. נתח דל במיוחד. וגם על הנתח הזה עטו הבזים של עמותות השמאל. בבג"ץ שהגישו הם דרשו לחייב את הרבנים הראשיים למנות גם נשים בעשר כבשות הרש שניתנו להם, ובג"ץ בששון רב אכן חייב אותם לעשות זאת, תוך שהוא מאיים שאם לא ימנו נשים המינויים שלהם יהיו בטלים והגוף הבוחר יתכנס בפורום של 140 חברים.

הוראת שעה, צו לנצח

שלוש הנגיסות החצופות האלה של בג"ץ בסמכות בתי הדין והרבנות הראשית התגלגלו לפתחם של נבחרי הציבור שלנו. קואליציה שמורכבת משתי מפלגות חרדיות, עוד שתי מפלגות שכמעט כל חבריהן דתיים, מפלגת נעם (!!!) והליכוד שמשופעת גם היא בדתיים וחובבי מסורת. הגוש האמוני, בקיצור. מבחינה פרלמנטרית לא היה כל קושי לבצע בחוק את התיקונים הנדרשים, שיחזירו את השפיות והאיזון בין מערכת המשפט התורנית ליוריסטוקרטיה של בג"ץ.

וכך אכן נעשה. ייאמר לשבחם של חברי הכנסת שהם דאגו להעביר חקיקה מסודרת כנגד כל אחת מההתפרצויות של בג"ץ שהזכרנו. בדיוק לפני שנה, זמן קצר אחרי פסק הדין של בג"ץ שגזל את סמכויות בית הדין בענייני מזונות הילדים, עבר בקריאה שנייה ושלישית חוק שקובע בהוראת שעה את סמכותם של בתי הדין בקביעת כל המערך המשפחתי החדש של זוגות שהתגרשו מבחינה ממונית.

ולמה הוראת שעה? תראו איזה יופי, כי בתי הדין הרבניים אינם רודפים אחר כוח לשם הכוח כמו בתי משפט אחרים. הם מעוניינים להטות אוזן לריבון, שהוא העם בייצוגה של הכנסת. ההסכמה שהתקבלה בין יושב ראש ועדת החוקה לנשיא בתי הדין הייתה שיתקיימו דיונים פנימיים בין הדיינים על גיבוש עקרונות קבועים שעל פיהם יפסקו הדיינים מזונות, שיתחשבו בביקורות על בית הדין ובשינויים במציאות. רק לאחר שתגובש מדיניות כוללת ומקובלת, היא תיקבע בחקיקת קבע. מודל מהפכני, שראוי היה שבג"ץ ילמד ממנו.

גם את העוול של בתי הדין לממונות תיקנה הכנסת היוצאת, באמצעות חקיקה מפורשת. במרץ האחרון חוקקה הכנסת ברוב גדול תיקון לחוק שמסמיך מחדש את בתי הדין הרבניים (וגם את אלה השרעיים) לשמש כבוררים אזרחיים בסוגיות ממוניות, המכריעים בתיקים בין צדדים שמסכימים ביחד לפנות לבית הדין. תיקון מתבקש ופשוט לציבור עצום של אנשים שנותנים אמון בחוקי התורה ובדיינים.

בעניין הרכב הגוף שבוחר את הרבנים הראשיים, הובילה הקואליציה תיקון לחוק הרבנים הראשיים, שמבהיר מעל לכל ספק ופרשנות תכליתית של בג"ץ את משמעות המושג "רבנים" ואת החופש של הרבנים הראשיים לדבוק באמונה ובמסורת היהודית. התיקון לחוק מגדיר שעשרת הממונים מטעם הרבנים הראשיים יהיו כאלה שמחזיקים תעודת כושר לרבנות מטעם הרבנות הראשית, שזה אומר בפועל רבנים אורתודוקסיים לפי המסורת היהודית. ועם זאת, התיקון לחוק משמר את הייצוג הנשי כפי שדרש בג"ץ, ומגדיל את מספר הנציגות המחויבת של נשים מטעם המועצות המקומיות – מה שמשאיר בפועל את יחס הגברים-נשים בגוף הבוחר כמו שרצה בג"ץ. לכאורה איזון: לשמור על החופש של הרבנים הראשיים בלי לפגוע בעקרון השוויון.

עכשיו תראו מה קורה פה. בניגוד לדימוי השטני שהתקשורת הדביקה לקואליציה היוצאת, בניגוד להשמצות על חוסר ענייניות ורמה נמוכה, דווקא הפרלמנט התגלה בתחום הזה בתפארתו. מצד אחד, עומד על העקרונות שהציבור שלח אותו לייצג, מתקן בחקיקה את מה שכביכול היה נתון לפרשנות בעיני בג"ץ, ועם זאת עושה את זה בשום שכל ותוך הבאת כל השיקולים בחשבון. לא רק לתקוע לבג"ץ, אלא באמת להסדיר חקיקה שתיטיב עם האזרחים ותהיה מאוזנת. וכל זה, צריך לזכור, כשגם בתוך הקואליציה יש ניואנסים וחילוקי דעות, ולא תמיד הציונות הדתית, הליכוד והחרדים רואים הכול עין בעין.

חומה בצורה ולא עניינית

בדמוקרטיה שבה יש איזונים ובלמים באמת, וכל מוסד מכבד את זולתו, בג"ץ היה מכפיף ראש בענווה בפני ההתנהלות של הכנסת, ומתאם מיד יום סיור ולימוד בוועדות הכנסת כדי להעשיר גם את שופטיו באיכויות שגילתה האחרונה. וחלף זה מה? ניחשתם נכון, בג"ץ המיליטנט כבר הכריז מלחמה על שלושת החוקים שהעבירה הכנסת להסדרת היחסים בינו ובין בתי הדין, וכל זה לקראת פיזורה כשהיא כבולה מלהגיב.

השבוע התקבלה החלטה בעתירה שהגישה 'ישראל חופשית' נגד התיקון לחוק בהוראת שעה לגבי סמכות בתי הדין לדון במזונות הילדים, והשופטים הוציאו צו על תנאי שמורה למדינה להגיב על טענות העותרים. בעניין סמכות הרבנים הראשיים למנות נציגים בוועדה הוצא צו דומה כבר לפני חודשיים. בעניין סמכות בית הדין לדון בדיני ממונות כבורר אומנם לא הוצא עדיין צו, אך כבר נקבע תאריך לדיון.

חשוב לדייק כאן את הבריונות של בג"ץ. בית המשפט יכול לטעון שהמחוקק לא הבהיר את עמדתו לגבי מקרה מסוים, ולדון בעצמו מה הפירוש של החוק. אם הוא מהוגן וסביר, הוא יכול לשלוח את המחוקק להבהיר בעצמו את החוק, באמצעים המקובלים בפרלמנט. כאן לא רק שאין זה המצב, אלא גרוע הרבה יותר: בית המשפט החליט לתת פרשנויות מרחיקות לכת לדברי המחוקק, המחוקק טרח וביצע הליך ארוך ודמוקרטי כדי לתקן את החקיקה ולהבהיר את כוונתו, ואז בג"ץ בחוצפתו שב ומחליט לדון במה שכבר הובהר מעל לכל ספק, ועוד חצי נוזף במחוקק באמצעות צו על תנאי.

תוצאות העתירות עדיין לא ידועות, אבל זה גם צפוי וגם לא מאוד משנה. הנקודה שביקשנו להדגים בהתחלה קיבלה ביסוס מספיק למדי. באמת שאין לי שום טענה לנבחרי הציבור ששלחתי לכנסת במקרה הזה. הם ביצעו את מלאכתם בחריצות, בענייניות, בנאמנות לערכים שלשמם נשלחו. אבל מפני שהם משתייכים לגוש הימין, זה לא כל כך עוזר להם. מהבוחר הימני נשללה הזכות לממש את שאיפותיו לגבי המדינה באמצעות הפתק ששם בקלפי. בג"ץ שם, כחומה בצורה ולא עניינית, כדי לסכל כל דבר. לגבי ממשלה מהצד השני של המפה, לעומת זאת, יש קרדיט בלתי מוגבל. תזכרו את זה לקראת קואליציות אפשריות ובלתי אפשריות וצעדים גבוליים מבחינה חוקית, שבוודאי נראה בזמן הקרוב.

לתגובות:

 [email protected]