"מה שהרמטכ"ל עשה זה לירוק למשפחות השכולות בפנים"

המסקנות האישיות שעליהן הכריז בתחילת השבוע הרמטכ"ל אייל זמיר, סימנו את תחילתו של שבוע סוער באחת הסוגיות הנפיצות ביותר בימים אלה: תחקירי מחדלי 7 באוקטובר. במסגרת המסקנות האישיות הודחו משירות מילואים כמה מבכירי הצבא שכיהנו בתפקידם ב־7 באוקטובר, כיום כולם כבר אינם מכהנים בצה"ל. בין השמות הבולטים שהודחו משירות מילואים ניתן למצוא את אלוף פיקוד הדרום בפרוץ המלחמה האלוף ירון פינקלמן; ראש אגף המבצעים באותה העת האלוף עודד בסיוק; מפקד יחידת 8200 תת־אלוף (מיל') יוסי שריאל, וראש אמ"ן בפרוץ המלחמה האלוף (מיל') אהרון חליווה. השניים האחרונים לא התייצבו לשיחה עם הרמטכ"ל, והם הודחו בטלפון.

קצינים נוספים לא הודחו משירות מילואים, אלא קיבלו הערות פיקודיות. השמות הבולטים בהם הם מפקד חיל האוויר האלוף תומר בר, מפקד חיל הים האלוף דוד סער סלמה, וראש אמ"ן הנוכחי האלוף שלומי בינדר, שבפרוץ המלחמה היה ראש חטיבת המבצעים (סגנו של בסיוק). הרמטכ"ל גם קיבל את בקשתו של בינדר לפרוש מצה"ל בסיום תפקידו הנוכחי, אלא שזה יקרה רק בעוד שנתיים וחצי.

סיפורו של בינדר מסביר מדוע תחקירי צה"ל על מלחמת חרבות ברזל זוכים לביקורת חריפה. כבר בשלב מינויו של בינדר לתפקיד ראש אמ"ן, עלו שאלות קשות מצד משפחות שכולות ואנשי העוטף על עצם המינוי. המשפחות השכולות הגישו עתירה נגד המינוי, אך היא נדחתה בבג"ץ. בצל העתירה נטען על ידי צה"ל כי הרמטכ"ל לשעבר הרצי הלוי קיבל את ההחלטה על קידומו של בינדר על בסיס ממצאי התחקיר הראשוני, שהצביעו על היעדר כל תקלה בתפקודו של בינדר ב־7 באוקטובר. שנתיים מאוחר יותר, ועל בסיס התחקירים בגרסתם המורחבת, אומר הרמטכ"ל הנוכחי אייל זמיר כי על בינדר מוטלת אחריות אישית על תפקודו בפרוץ המלחמה.

אירועי בינדר, בדגש על העובדה כי הרמטכ"ל החליט שהוא ימשיך בתפקידו עד לסיום הכהונה למרות חלקו במחדל, הם רק חלק מהגורמים שהובילו לסערה הנרחבת השבוע סביב צעדיו של הרמטכ"ל. בלב האירועים ניצבת המחלוקת החריפה והפומבית בין הרמטכ"ל זמיר לשר הביטחון כ"ץ. השניים, שביניהם שוררת מתיחות כבר תקופה ארוכה, החריפו את הטון ככל שחלפו הימים.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת אסף משניות שר הביטחון: "נישאר בקו הצהוב בעזה כל עוד חמאס לא יסולק"

עוד מאת אסף משניות סערת הפרת פקודות הדת בגבעתי: הלוחמים הוחזרו ללחימה

בתחילה התברר כי החלטותיו של זמיר התקבלו ללא עדכון מוקדם של לשכת שר הביטחון. חשוב לציין, שר הביטחון כ"ץ לא סבור כי ההדחה משירות מילואים בעבור חלק מהנפשות הפועלות חמורה מדי, אלא מקילה מדי. כמו כן העביר כ"ץ ביקורת חריפה על דוח האלוף תורג'מן, שמראש נועד לבדוק רק את איכות התחקירים שבוצעו, ולא לערוך תחקירים מחודשים או להוסיף תחקירים בנושאים שכלל לא נחקרו על ידי צה"ל.

לאחר שביום ראשון מצעד הבכירים הגיע ללשכת הרמטכ"ל לצורך הטלת האחריות האישית, כשבין לבין ישראל מחסלת את רמטכ"ל חיזבאללה עלי טבטבאי, ביום שני הוציא שר הביטחון את ההודעה הבאה: "בעקבות הצעדים עליהם הודיע אתמול הרמטכ"ל ביחס לאחריות מפקדים על אירועי 7 באוקטובר, החלטתי להטיל על מבקר מערכת הביטחון, תא"ל (מיל') יאיר וולנסקי, לבחון לעומק את הדו"ח שהגיש הצוות בראשות האלוף (מיל') סמי תורג'מן – כולל שאלת הצורך בתחקירים נוספים בתחומים אותם צה"ל לא תיחקר בעבר ושאליהם גם ועדת תורג'מן לא התייחסה בשל בחינתה תחקירים קיימים בלבד – לרבות מסמך 'חומת יריחו' – והשלמת תחקירים אותם צבעה הוועדה בצבע אדום וקבעה שלא נעשו באופן ראוי ומעמיק. כמו כן, יתבקש המבקר לגבש המלצה לקריטריונים שוויוניים ביחס להסקת מסקנות אישיות".

בצה"ל התייחסו להודעה של כ"ץ כאל "אירוע חמור", שבו שר הביטחון למעשה "מערער על החלטותיו של זמיר". בנוסף לכך הקפיא כ"ץ את המינויים בצה"ל למשך חודש, דבר שבצמרת הצבא רצו להימנע ממנו. זה המקום להזכיר שנית כי בינדר מונה לאחר תחקירים חלקיים שמצאו כי לא הייתה תקלה בהתנהלותו, רק כדי ששנתיים אחר כך יוכרע להפך.

לאחר שעות של התלבטויות בצה"ל החליט הרמטכ"ל זמיר להוציא הודעה ארוכה, שלמעשה תוקפת חזיתית את שר הביטחון, שכזכור הוא הממונה עליו. "הרמטכ"ל, רב־אלוף אייל זמיר, עודכן הבוקר מהתקשורת על התהליכים אותם מתכנן לבצע שר הביטחון ביחס לצוות הבדיקה שהקים עם כניסתו לתפקיד, וזאת בזמן שהרמטכ״ל נמצא בתרגיל פתע מטכ״לי בגזרת רמת הגולן. דו״ח צוות תורג׳מן הוגדר מלכתחילה לשימושו של הרמטכ״ל, לבחינת איכות התחקירים והפקת לקחים אינטגרטיבית בצה״ל ולא לשימוש פוליטי. ההחלטה להטיל דופי בדו"ח, שנכתב במשך שבעה חודשים על ידי 12 אלופים ותתי־אלופים, שסוכם על ידי מפקד הצבא ושהוצג לשר באופן אישי – מעוררת תמיהה. הוועדה שמעה למעלה ממאות עדויות, בחנה, העמיקה וביצעה תהליך מקצועי. בחינה חלופית של שלושים ימים על־ידי מבקר מערכת הביטחון, מבלי לפגוע בכבודו – אינה עניינית. בנוסף, השר כבר עודכן, כי אחת ההחלטות הראשונות של הרמטכ״ל בעקבות הדו״ח, היא לתחקר את תוכנית 'חומת יריחו' באופן מעמיק לאור חשיבותה. צה״ל הינו הגוף היחידי במדינה שתחקר עצמו לעומק על מחדליו ולקח עליהם אחריות. אם נדרשת בחינה כלשהי להשלמת התמונה, עליה להיות בדמות ועדה חיצונית לצה״ל, אובייקטיבית ובלתי תלויה, אשר תבחן את התהליכים הבין־ארגוניים והרב־מדרגיים שקדמו למחדל השבעה באוקטובר ובכלל כך הממשק בין הדרג הצבאי למדיני. באשר למסקנות האישיות – מדובר בצעדים פיקודיים פנימיים בצה״ל שאינם נדרשים באישור. הרמיזה כאילו הקריטריונים, שנבחנו בחרדת קודש, אינם שוויוניים – אינה ראויה, בייחוד לאור כמות הזמן וההתלבטויות שהשקיע הרמטכ״ל באופן אישי בהחלטה ביחס לכל קצין וקצין".

חילופי המהלומות בין הצדדים לא הסתיימו בנקודה זו. לאחר פרסום ההודעה הוציא שר הביטחון הודעה משלו, ובה אמר כי הוא שמח לראות שהרמטכ"ל מבין שהוא כפוף לראש הממשלה ולשר הביטחון, ולא עומד כרשות עצמאית. כמו כן חזר כ"ץ ואמר כי מבקר משרד הביטחון ימשיך לעבוד על בדיקתו בנושא דוח תורג'מן.

ראש הממשלה נתניהו ניסה לגשר בין הצדדים ולזמן את שניהם לפגישה אצלו ביום שלישי השבוע, אלא שהשר כ"ץ לא היה מוכן לנכוח בה לצד זמיר. עוד קודם לכן, "מקורבי שר הביטחון" החריפו את הטון: "אין ספק כי עם השלמת התחקירים לא יהיה מנוס מנקיטת צעדים נגד בכירים נוספים בצה"ל והחמרת הצעדים נגד בכירים אחרים. הרמטכ"ל פעל בהתאם לסמכותו אבל על סמך מידע חלקי ובאופן בלתי ממצה. שר הביטחון עמד על מיצוי ופרסום התחקירים בזמן הרמטכ"ל הקודם – דבר שהביא לשינוי הגדול בצה"ל – וכך יהיה גם כעת. שר הביטחון יעמוד על כך שכל החומר על אירועי 7 באוקטובר ייחקר במלואו, בהתאם להמלצות ועדת האלוף (מיל') סמי תורג'מן, וייחשף בפני הציבור ובפני המשפחות השכולות ויוסקו המסקנות המתבקשות ולא יתאפשר שום טיוח", נאמר בהודעה שיצאה.

צחוק מהציבור הישראלי

כאמור, הוויכוחים בין שר הביטחון לרמטכ"ל אינם חדשים, אלא שהפעם מדובר בוויכוח עקרוני רחב על מחדלי הצבא ב־7 באוקטובר. תחקירי צה"ל "זכו" לביקורות חוזרות ונשנות מאנשי העוטף ומהמשפחות השכולות על חוסר מקצועיותם. זאת הסיבה שהרמטכ"ל זמיר הורה על הקמת ועדת תורג'מן. אלא שגם לאחר הגשת מסקנותיה נשמעות ביקורות חריפות על תחקירי צה"ל ועל תפקוד הוועדה.

"מהרגע הראשון לאחר הודעת הרמטכ"ל לשעבר, הרצי הלוי, על פתיחת תחקירי המלחמה, היו ברורים שני דברים. הראשון, שלמעשה היה ידוע מהרגע שבו היא פרצה, שחובה לחקור את מה שקרה והוביל למחדלים העצומים האלה. השני, שההנחיה שנתן הלוי יצרה בעיות קשות ומובנות באותם תחקירים, כאלה שפשוט הפכו חלקים נרחבים בהם לכאלה שלא מציגים את האמת על מה שהתרחש באותו היום", כך אומר תת־אלוף (מיל') אורן סולומון, לשעבר בכיר במשרד ראש הממשלה, מנהל הלחימה של אוגדת עזה וראש צוות תחקירי המלחמה.

באיזה אופן הדבר נעשה?

"בהוראה שנתן הרצי למתחקרים נקבע אילו נושאים יתוחקרו, וכפועל יוצא אילו נושאים לא יתוחקרו. לא מדובר על נושאי שוליים שנותרו בחוץ, אלא על ליבת המחדל ממש. שלוש דוגמאות בולטות הן הקריאות לסרבנות שהיו בשנה שלפני פרוץ המלחמה ותרומתן לפגיעה במוכנות ובהרתעה, התנהלות מתאם הפעולות בשטחים לאורך השנים במסגרת המדיניות של צמרת צה"ל בסוגיית ההודנות, כל ההשפעה המשפטית על צה"ל, הן לפני המלחמה והן בפתיחת המלחמה והניהול שלה, ועוד כמה נושאים ברמת חשיבות דומה. אלה נושאים שאי אפשר להתעלם מהם".

ביקורתו של סולומון, שהוביל את התחקירים על המחדלים והודח מתפקידו בעקבות הביקורת שהשמיע בזמן אמת על אופי התחקורים, איננה עוסקת רק ברשימת הנושאים שנחקרו, אלא גם באופן שבו התנהלו התחקירים. "מהרגע הראשון אני טענתי בתוקף שהמטרה של התחקירים הייתה טיוח של המחדלים, באמצעות הקטנת האחריות של המטה הכללי, פיקוד דרום והמטה הבכיר, והטלת האחריות למטה על דרגי השטח. המטרה הייתה להשליך על הדרג המדיני את כל המחדלים של לפני 7 באוקטובר. הרצי הלוי לא סיים את תפקידו לפני שהוא וידא שהוא יודע מה כתוב באותם תחקירים".

איך בפועל זה נעשה?

"בשתי דרכים עיקריות. קודם כול, צוותי התחקור של הקרבות עצמם קיבלו הוראה לא לעסוק בשאלות הגדולות, אלא רק במיקרו־טקטיקה, כלומר איפה החייל הספציפי היה בשטח או מה הייתה ההחלטה של המפקד בזירה. לא נשאלו שאלות גדולות. הבעיה הייתה שיש הרבה מאוד שאלות כאלה, כמו למשל איפה צה"ל היה בנובה, או למה לקח שעות ארוכות להגיע לבארי. למעשה, ההנחיה הייתה לא לחקור איפה היה צה"ל הגדול, אלא מה עשה החייל הקטן. וחשוב להדגיש – כל מי שהיה באוגדה בפרוץ המלחמה נלחם עד טיפת דמו האחרונה. היו 600 לוחמים ו־13 טנקים. זה כל מה שהיה לאוגדה באותו בוקר, וכל הכוחות האלה עשו כל מה שהם היו יכולים לעשות. להטיל עליהם את האחריות למחדלים הגדולים זו חרפה".

ההנחיה הייתה שלא יתחקרו את הנושאים האלה כלל, או שצוותים אחרים יתחקרו אותם?

"ההנחיה הייתה שצוותים אחרים יתחקרו אותם, במסגרת תחקירים מטכ"ליים. מה שאמור היה להיחקר שם זה איפה היו כוחות הכוננות, איפה היה חיל האוויר, איפה המטכ"ל היה ואיפה הפיקוד היה. הבעיה היא שבתחקירים האלה האנשים שהיו אמורים לתת תשובות – לא נתנו תשובות על השאלות האלה. החוקרים ניסו לשאול שוב ושוב, ונאמר להם בכל פעם מחדש שאת זה אסור להם לשאול, אלא מישהו אחר ישאל".

היו חמישה תחקירים גדולים שצה"ל ערך, בנושאי ליבה כמו כשל המודיעין, תפיסת הביטחון של צה"ל ותפקוד שדרת הפיקוד הבכירה בשעות המלחמה הראשונות. אף אחד מהתחקירים האלה לא הוציא טוב את צה"ל או את המעורבים באירוע.

"ואחרי כל זה אומר לך שהתחקירים האלה נעשו בצורה גרועה מאוד, שבכלל היה צריך לפסול אותם. לא סתם הרמטכ"ל זמיר קיבל החלטה מיד עם תחילת כהונתו להקים את הוועדה של האלוף תורג'מן. הוא לא עושה את זה סתם. אין ולו קהילה אחת שהוצג לה התחקיר הצה"לי על הלחימה אצלה, שקיבלה אותו ואמרה שהוא נותן תשובות למחדלים ולכשלים. הקצינים שהיו בשטח וקיבלו לידיהם את התחקירים אמרו שמחדלים מטויחים, וזה נאמר על ידם גם לזמיר כשהוא נכנס לתפקידו. זה הכריח אותו להקים את ועדת תורג'מן".

גם על ועדת תורג'מן מותח סולומון ביקורת חריפה. "הרמטכ"ל זמיר מקים אותה בתחכום רב. הוא לא נותן לה מנדט חופשי, אלא מאוד מצומצם. הוא לא מורה להם לבדוק את כל תהליך התחקור הצה"לי, ובתוך זה גם את הנושאים שלא נחקרו, אלא הוא מורה להם לבדוק רק את 'איכות התחקירים שבוצעו'. כלומר שוב לא לחקור שורה של נושאים שלא נוחים למערכת שייחקרו. בנוסף לכך, הוא אוסר עליהם לגבש מסקנות אישיות. כל הטקס שראינו השבוע נולד בגלל לחץ ציבורי עצום שדרש את המסקנות האישיות. חברי הוועדה אמרו לרמטכ"ל שחייבים להסיק מסקנות אישיות, כי המחדלים חמורים מאוד, אבל הוא סירב לעשות זאת. הוא גם עיכב את הגשת המסקנות מחודש אוגוסט עד לחודש נובמבר. ואחרי כל זה, גם עם המנדט המצומצם מאוד שהוועדה קיבלה, היא קיבלה החלטות חסרות תקדים, בין היתר בעקבות השיחה איתי וההמלצות שהגשתי להם, כמו פסילת כל חמשת התחקירים המטכ"ליים, דבר שדובר צה"ל עבד קשה כדי שיעבור מתחת לרדאר".

בעיניך, האם המסקנות האישיות שהרמטכ"ל הכריז עליהן ביום ראשון מספקות?

"ודאי שלא. אבל זה לא רק בעיניי. מאז יום ראשון אני מקבל מאות שיחות והודעות מקצינים, נגדים, אלופים ותתי־אלופים בכירים, שכולם אומרים שעושים מהציבור הישראלי צחוק. כולם מבינים שמנסים לעבוד עלינו בעיניים ולטייח את המחדלים ואת זהות האחראי להם".

"זמיר ירק למשפחות השכולות בפנים"

"מה שראינו השבוע זה זרקור ענק לעבר מה שאנחנו הולכים לקראתו בכל הקשור לוועדות החקירה על המחדל", אומר עורך הדין איציק בונצל, אביו של החייל עמית בונצל הי"ד, "מה שהרמטכ"ל זמיר עשה השבוע זה פשוט לירוק לנו, המשפחות השכולות, בפנים. זה המשך של אותה תפיסת עולם מעוותת של 'שמור לי ואשמור לך'. הרי מה זה להדיח אנשים משירות מילואים, אנשים שלעולם לא יזומנו גם ככה לשירות מילואים? כשאני מדבר עם עוד משפחות שכולות, כולנו חולקים את אותה אכזבה קשה מההחלטות של זמיר".

בסוף יש פה ממד הצהרתי. נכון שההדחה ממילואים היא חסרת משמעות מעשית, אבל הצהרתית אתה לא רואה בצעד הזה הוקעה של צה"ל את אותם קצינים שכשלו?

"ממש לא. הכשל והמחדל הם לא שהיה איזה חייל שנרדם בשמירה. אלה מחדלים שהובילו למותם של כמעט 2,000 אנשים ולחטיפתם של עוד 251 חיילים ותושבים. ה'עונש' שהם קיבלו חסר כל פרופורציה לגודל המחדל. זמיר קיבל תחקירים שלפיהם האנשים האלה כשלו בצורה נוראית, שהם אחראים עיקריים לאסון הזה. זה אפילו לא הוקעה ציבורית. לא הגיוני שבינדר, שזמיר קובע שכשל, ימשיך בתפקידו עד למועד שחרורו. אף אחד לא היה מעלה על דעתו לאפשר לנהג שדרס ילד למוות בתאונת דרכים להמשיך לנהוג עוד שנתיים, ואז שרישיונו יישלל. אף אחד לא היה מוכן לשמוע שאותו דורס יגיע אליו הביתה, יגיד שהוא לוקח אחריות ויחזור לנהל את חייו כרצונו. אז איך מישהו מוכן לקבל את זה במחדל הכי גדול שידעה מדינת ישראל מיום הקמתה?".

מבחינתך, מה המשמעות של הצעד שהרמטכ"ל עשה השבוע?

"הוא העביר לכל צה"ל מסר ברור מאוד. מסר שאומר 'אתם יכולים להיכשל כמה שאתם רוצים, בכשלים הכי חמורים שיכולים להיות, ולא יקרה לכם כלום'. והם לא טועים. עד היום הוקמו במדינת ישראל 20 ועדות חקירה בשל מותם של ישראלים בגלל כשלים של אנשי צבא ומדינאים. באף אחד מהמקרים האלה לא נענש איש. זה לא קרה במחדל מלחמת יום כיפור, וגם לא במחדל מירון או בכל מחדל אחר. בשום מקרה לא נשלח מישהו לשבת בכלא על מחדליו, וכל הנפשות הפועלות יודעות את זה. תראה את השערורייה של חליווה, שבכלל לא היה מוכן להגיע לאותה שיחת הדחה. אחר כך הוא גם אמר ל'כאן חדשות' ש'כשמזמינים אותך בבהילות ביום שבת בלילה למחרת בבוקר, יש לי גם התחייבויות אחרות בחיים'. זה משהו שרק אדם יהיר ומנותק כל כך יכול להעלות על דעתו לומר. אני גאה בכך שסיכלתי את מינויו לתפקיד בכיר בחברת נשק ישראלית".

בונצל מבקר לא רק את המסקנות האישיות שניתנו, אלא גם את אלה שלא ניתנו, ובראשן היעדרו של הרמטכ"ל לשעבר הרצי הלוי מהרשימה. "זה לא הגיוני שראש המערכת, שעל שמו רשום הכישלון הזה, כלל לא מוזכר בכל האירוע. בכלל, מאז שחרורו עסוק הרצי הלוי בהלבנתו. הוא עושה את זה בצורה מתוחכמת מאוד. הוא מגיע ללוויות של אלה ששוכבים באותו ארון שנוצר בשל הכשל שלו. הוא לא יושב בשורה הראשונה לצד המכובדים, אלא מטמיע את עצמו בתוך הקהל, ומוציאים מזה תמונות לפרסום. אחר כך רואים ברשתות החברתיות את ההתרפקות על המעשים שלו וכמה הוא 'מסכן' ו'לקח אחריות'. הוא עובד בזה, וזה עובד לו".

זאת לא אמירה קשה מדי? אתה לא רואה בזה צעד של השתתפות כנה באבל המשפחות?

"ודאי שלא. מי שעסוק בלשלוח את אשתו שוב ושוב לבתי משפחות שכולות, שרובן לא מוכנות שהיא תגיע אליהן, עסוק בלהלבין את עצמו, ולא להתנצל בכנות על המעשים שלו שהובילו למותם של כל כך הרבה אנשים. אני יכול לספר לך את מה שהיה איתנו. במשך שבועות ארוכים הם ניסו לתאם איתנו פגישה, ואנחנו סירבנו לכך, עד שבסוף נועה אשתי אמרה 'בוא נשמע מה יש לה להגיד'. את התיאומים לביקור עשתה בכלל לשכת הרמטכ"ל, כאילו מדובר בבעלת תפקיד בלשכה. היא הגיעה מלווה ברב־סרן עם ארבעה קצינים נוספים, ברכב צבאי עם נהג צבאי. ואת זה היא עשתה כדי לוודא שלא נגיד על בעלה דברים קשים. היא שאלה את אשתי למה אנחנו אומרים שהכול קרה בגלל בעלה. ככה מתנהל מי שנמצא בקמפיין הלבנה. לא מי שהבין את חומרת כשליו".

לא רק בקרב משפחות שכולות ישנו זעם על החלטתו של זמיר. רבים מתושבי העוטף חולקים את אותה התחושה. "ההדחות האלה היו חייבות להתרחש בחודשים הראשונים של המלחמה", אומרת שירה מסאמי, תושבת שדרות וחברת פורום עוטף ישראל, "לא יכול להיות שמי שהוביל אותנו אל עבר התהום ימשיך לכהן. בסוף חיכינו שנתיים, כאשר בכלל לא היו תחקירים מקיפים ומלאים על המחדלים, ועם מסקנות כל כך רכות. זה מדאיג אותנו מאוד".

מה בעצם החשש העיקרי שלכם?

"ששום דבר לא ישתנה. הדרישה למסקנות אישיות היא לא מתוך רצון לנקמה, ואפילו לא לעשיית צדק. היא דרישה שנולדה מתוך הרצון לוודא שהאסון שקרה לא יקרה שוב. שהאנשים שכשלו לא יהיו יותר בעמדה שבה הם יוכלו להיכשל שוב. שהתפיסות שהובילו את המערכת לנקודת השפל שבו היא הייתה ישונו. זה לא יכול לקרות כשהחקירות מלאות בחורים, וכשהאחראים לא משלמים מחיר אמיתי על הכשלים שלהם".

מה הכוונה שהחקירות מלאות בחורים, כמי שראתה את התחקיר על האירועים בשדרות?

"אני יכולה לומר לך בצורה ברורה שמחצית מהאירועים שהתרחשו, ומחצית מהמידע שניתן לצה"ל על מה שהתרחש בקרבות בשכונה שלי, כלל לא נכנסו לתחקיר. תושבים אצלנו נרצחו. סדר האירועים לא מדויק, עדויות לא נחקרו עד הסוף ולא נכנסו לתחקירים. שכנים שלי וחברים שלי שראו בעיניים שלהם מהחלון את הקרב אומרים שהעדות שלהם לא נמצאת בתחקירים".

מה התחושה שלכם היום?

"אנחנו הרגשנו אז שהפקירו אותנו והפקירו את החיילים שבאו לשמור עלינו. והתחושה עכשיו היא ששום דבר לא השתנה".