איראן משקמת את יכולותיה בסוריה, וטראמפ דוחק בישראל לסגת

השבוע נודע כי ראש הממשלה נתניהו צפוי לצאת בשבועות הקרובים לוושינגטון לפגישה עם הנשיא טראמפ. בין היתר ידונו השניים גם באפשרות לקידום הסדר עם סוריה. אך בעוד ארצות הברית חותרת לשינויים אסטרטגיים נרחבים במזרח התיכון הכוללים גם הסכם בין ישראל לסוריה, בישראל – מאז קריסת משטר אסד בנובמבר 2024 – מתמודדים עם מציאות ביטחונית חדשה ומורכבת בגבול הסורי.

רק בלילה שבין יום חמישי לשישי האחרון, יצאו לוחמי צנחנים במילואים מחטיבה 55 למבצע מעצר של מחבלים בכפר בית גִ'ן, כעשרה קילומטרים בעומק שטח סוריה. על פי המידע המודיעיני, המחבלים החברים בארגון הטרור אל־ג'מאעה אל־אסלאמייה תכננו לקיים פיגוע בשטח ישראל. לאחר ביצוע המעצר נפתחה על הכוח אש מטווח קצר. שישה חיילי צה"ל נפצעו, חלקם קשה. הסורים מצידם דיווחו על כ־20 הרוגים.

לאחר התקרית הזהירו בישראל מ"סל תגובות אפשרי" נגד דמשק. אבל הנשיא טראמפ מיהר להעביר לישראל מסר מרגיע וכתב ברשת החברתית שלו, Truth Social: "חשוב מאוד שישראל תשמור על דיאלוג חזק ואמיתי עם סוריה, ושלא יקרה דבר שישבש את התפתחותה של סוריה למדינה משגשגת". טראמפ לא הסתפק בכך וכתב כי "נשיא סוריה החדש, אחמד א־שרע (המכונה גם אבו מוחמד אל־ג'ולאני, ר"ג), עובד במרץ כדי לוודא שדברים טובים יקרו, ושסוריה וישראל יהיו בעלות מערכת יחסים ארוכה ומשגשגת יחד".

המסר של טראמפ היה ברור. במקביל, שליחו האמריקני לסוריה, תומאס בארק, מיהר להתייצב בדמשק לפגישה עם הנשיא הסורי, ולאחר פגישתם נמסר כי "השניים דנו בהתפתחויות האחרונות באזור". גם ראש הממשלה נתניהו, שביקר השבוע (שלישי) במרכז הרפואי שיבא את הלוחמים שנפצעו באירוע ההיתקלות בסוריה, רמז על ההתפתחות הצפויה כשציין כי ״ברוח טובה והבנה אפשר להגיע להסכם עם הסורים, אבל אנחנו נעמוד על עקרונותינו״.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת רבקי גולדפינגר ההצלחה מסחררת: החות'ים נערכים לפלישה לישראל

עוד מאת רבקי גולדפינגר נרצח בפיגוע ירי בבנימין: מרדף נרחב אחר מחבל

אך למרות שמדבריו של נתניהו עולה כי הוא לא שולל הגעה להסכם בתנאים מסוימים, הקשר ההולך ומתהדק בין הנשיא דונלד טראמפ לנשיא סוריה א־שרע מעורר דאגה רבה בקרב גורמים בישראל. רק בחודש מאי האחרון נערכה בסעודיה פגישה בין השניים, שם טראמפ הרעיף מחמאות על הנשיא הסורי. החודש שוב נערכה פגישה ביניהם בוושינגטון, ונשיא ארצות הברית הפגין חמימות רבה כלפי הנשיא הסורי, שמתחזק מכך, ודרישותיו מישראל רק הולכות וגדלות.

בתוך כך, מטרת האמריקנים היא להביא בהקדם את סוריה וישראל להסכם ביטחוני, הכולל את נסיגת ישראל מאזור החיץ. הסדר כזה אמור להיות הצעד הראשון בדרך להצטרפות סוריה להסכמי אברהם בעתיד. אך האם הסדר כזה הוא אכן טוב לישראל, או שמא יכבול את ידיה בשמירה על ביטחונה מול התארגנויות של ארגוני טרור ומדינות אויב הפועלים במרץ על אדמת סוריה?

איראן רוצה טבח רב־זירתי

ד"ר יוסי מנשרוף, חוקר איראן ומליציות שיעיות במכון משגב לביטחון לאומי, מוטרד מהמתחולל ברחבי סוריה בימים אלה וקורא להמשך פעולה נחושה של ישראל במרחב: "קודם כול, כנקודת פתיחה, חייבים להבין שאין ואקום. כלומר, ברגע שמשטר אסד נפל והמשטר הנוכחי לא חזק דיו כדי להפגין ריבונות על כל סוריה – שהיא מדינה גדולה המשתרעת על פני שטח עצום, וזה תהליך שייקח עוד זמן עד שהמשטר של א־שרע ייכנס לעניינים – בוואקום הזה נכנסו איראן ושלוחותיה, ולכן זה מצב מאוד מסוכן לישראל", הוא מתריע.

"כשאני מדבר על השלוחות של איראן, יש פה כמה היבטים. קודם כול, חיזבאללה רוצה מאוד להשתקם. סוריה הייתה אבן הראשה של המסדרון הקרקעי האיראני, שבאמצעותו הם טיפחו את מערך הטילים המדויקים בלבנון, וברגע שסוריה נפלה, ח'אמינאי הצהיר מיד על נחישותו להוביל את חזרתה של סוריה לחיק ציר ההתנגדות. ולכן, אפילו היום איראן וחיזבאללה בוחשות בקלחת בתוך סוריה, בחתרנות משמעותית", הוא מסביר, "סוחרים סורים מקומיים מבריחים אמל"ח שעוד נשאר ללבנון, במסגרת תהליך השיקום וההתעצמות של חיזבאללה. גם לחמאס ולג'יהאד האסלאמי יש תוכנית להתבססות במרחב הסורי, כמו גם השליח של משרד החוץ האיראני שפועל לכינון יחסים דיפלומטיים רשמיים בין איראן לסוריה, עד כה ללא הצלחה. ולצד החיזור הדיפלומטי הזה, כוח קודס וארגון המודיעין משמרות המהפכה בוחשים בקלחת בסוריה. זה דבר שהוא מאוד מסוכן לישראל", הוא שב ומזהיר, "לצד פעילות מדינית, יש טיפוח תשתיות ותאי טרור במסגרת ההוראה של ח'אמינאי שהעם הסורי ידיח את משטר א־שרע וסוריה תחזור לציר ההתנגדות נגד ישראל. כלומר, האיראנים פועלים בשני מסלולים במקביל".

ד"ר מנשרוף מציין כי מהתגובה של התקשורת האיראנית על היתקלות חיילי צה"ל בסוף השבוע שעבר בבית ג'ן, אפשר ללמוד שטהרן התעודדה מהתקרית. "ביומון 'וטן אמרוז' נכתב בשבת האחרונה שההיתקלות וההתנגדות של המקומיים בבית ג'ן עם צה"ל מלמדת שגם אם א־שרע יצליח להקים משטר שחובר למחנה האמריקני וישתף פעולה עם ישראל, עדיין ברגע המתאים תהיה תנועה עממית שתפעל צבאית נגד ישראל. 'הרגע המתאים', כפי שהם התבטאו, זו רמיזה מפורשת לפעולה מתואמת עם איראן במסגרת מתקפת טבח רב־זירתית", הוא מחדד.

בחסות האיראנים, גם הח'ותים שואפים להתבסס בסוריה לפעילות נגד ישראל: "אנחנו רואים גם את ההצהרה של שר הביטחון כ"ץ, שחשף שהחות'ים הובאו לסוריה ויש היערכות ישראלית לפלישה קרקעית חות'ית מכיוון סוריה. ברקע יש את ההתלהבות של החות'ים מהעימות עם ישראל, ששם אותם על המפה ומאדיר את שמם. הם באקסטזה מזה".

למרות המכות שחטפו?

"לגמרי. החות'ים נערכים כבר זמן רב לפלישה קרקעית לשטח ישראל והם לא מסתירים את זה, לא בתקשורת שלהם ולא בהצהרות שלהם. מהדיווחים עולה שהם נערכים לפלוש מירדן, אבל שר הביטחון כ"ץ חשף שיש היערכות ישראלית לפלישה כזאת גם מסוריה, וזה מאוד מסתדר כי בתקשורת האיראנית וגם בתקשורת האופוזיציונית הסורית והאופוזיציונית התימנית היו דיווחים על כוונה איראנית להביא את החות'ים למרחב הסורי, אפילו לפני נפילת אסד, כדי לקדם פלישה לישראל".

מדבריך עולה שסוריה הפכה לכר פורה לטרור בחסות איראן.

"נכון, וישראל לא יכולה לאפשר למצב כזה להתקיים, ולכן ישראל מנסה לתקוף, והשתלטה ככל האפשר על הקרקעות בכתר החרמון ובאזור החיץ שהיא הקימה. היא נדרשת לפעול בכוח מול ההתארגנויות האלה".

אבל לפי ההתבטאויות האחרונות של טראמפ, ארצות הברית לא אוהבת את המתקפות הישראליות על אדמת סוריה.

"זה לא חדש שיש מחלוקות בין ישראל לארצות הברית. זה אומנם היה יותר שכיח בעידן ביידן, אבל גם בעידן טראמפ אנחנו רואים עדיין מחלוקות, אבל ישראל חייבת לממש את דעתה. ישראל מדינה חפצת חיים, ואחד הלקחים המרכזיים שהפקנו מה־7 באוקטובר זה להדוף את האויב ולא לתת לו אפשרות לשבת על הגדר או לטפח תשתית, שגם אם עכשיו הוא במרחק מה מהגבול, בעוד כמה שנים הוא יוכל לזחול ולקדם פלישה, מתקפה וטבח".

איך נמנע את זה?

"ישראל צריכה לקדם שיח אסטרטגי עם טראמפ, להציג לו את תמונת המצב לאשורה, את החולשה של ממשל א־שרע. תרחיש שבו, למשל, דעאש מצליחים לחסל את ג'ולאני הוא לא רחוק מהמציאות. ניסו להרוג אותו כבר כמה פעמים. ואז מה נעשה? שוב נצטרך להיכנס לסוריה ולקבוע עובדות מחדש?".

בינתיים הנשיא הסורי מסתובב בעולם בחליפה ומציג את עצמו כמנהיג מכובד, אבל מי הוא בכלל ומה השקפתו? בעבר הוא היה ג'יהאדיסט, האם הוא חזר בתשובה? האם ניתן לעשות איתו הסכמים?

"הוא התחיל את דרכו בבית הגידול של הטרור באל־קאעידה ודאעש, ולכן עליו להוכיח שהוא אכן עבר מהמורשת הג'יהאדיסטית שלו לשלטון דמוקרטי שראוי להיכנס למשפחת העמים".

אבל איך אנחנו יכולים לסמוך עליו?

"יש היום חוסר ודאות, ולכן הסדר לא יכול להתבצע בצורה כל כך מהירה. אני תומך בגישה הישראלית שהממשלה מובילה, שדרושה תקופת התייצבות בסוריה וישראל לא יכולה בטווח הזמן הזה לצאת מהשטחים שהיא כבשה בסוריה, למרות שאין לה בכלל שאיפות טריטוריאליות בסוריה אלא רק רצון לכונן גבולות בני קיימא", הוא מדגיש, "לא ייתכן שנחזור לגבולות שבהם חיזבאללה שוב יוכל לקיים את תיק הגולן, שבו הוא התכוון להתבסס בגבול הסורי, באזור דרעא, ומשם לקיים תשתית שתוכל לאפשר לו לנהל מתקפות טילים ופשיטה לעבר ישראל ולעבר יישובי הגולן. מאוד מהר שכחנו את הטראומה של 7 באוקטובר. זה לא מתאים לדוקטרינה המעודכנת של הביטחון הלאומי של ישראל, שאומרת שאי אפשר לאפשר מציאות שבה האויב יושב על הגדר או שהאויב מתכנן בקפידה תוכנית פלישה רב־זירתית. וכרגע אני רואה באיראן את השיח הזה".

מה אתה בדיוק שומע?

"בתקשורת האיראנית יש אמירה בנוסח של 'בואו נקדם מתקפה מכרעת, רב־זירתית, מתואמת, של כל חלקי ציר ההתנגדות יחד נגד ישראל'. את זה אומר מפורשות מהדי מוחמדי, היועץ של יושב ראש הפרלמנט וחבר במועצה לענייני הביטחון הלאומי, שזהו הגוף הבכיר של קבלת ההחלטות האסטרטגיות באיראן. אותו יועץ כותב מאמר ואומר: בואו נחשוב בצורה יותר יצירתית ורב־ממדית. הפעם צריך שהמתקפה תהיה מתואמת מול כל חלקי ציר ההתנגדות. אחד הלקחים שהם הפיקו מ־7 באוקטובר הוא שבניגוד לסינוואר, שנחפז ועשה את המתקפה מדרום באופן שהוא לא היה סגור הרמטית עם חיזבאללה ועם איראן, עכשיו יש לקיים מתקפה רב־זירתית מתואמת. האם ישראל יכולה באווירה כזאת לצאת ממרחב החיץ שהיא כבשה בסוריה? האם היא יכולה לסמוך על ג'ולאני, שעדיין לא מפגין ריבונות ולעשות איתו הסכם?" הוא תוהה, "כדי לעשות הסכם צריך שיהיה משטר סורי חזק ומבוסס שמונע הברחות נשק לחיזבאללה משטחו, שמחויב ליציבות אזורית, שמצהיר בגלוי על רצונו ביחסי שלום, כמו שסאדאת עשה ב־77' כשהוא בא לכנסת".

במילים אחרות, אתה אומר שעוד חזון למועד?

"למרות הלחצים, אני מאמין שאסור לישראל ללכת להסדר עם המשטר הסורי בשלב הזה, כי זה הימור מסוכן. כל עוד יש באיראן שיח על קידום מתקפה רב־זירתית, רצחנית ומכרעת נגד ישראל, איך אנחנו יכולים לקחת את הצ'אנס של נסיגה ממרחב החיץ בסוריה? וכשאין ואקום ואיראן בוחשת בקלחת ויש שם לא רק חמאס, ג'יהאד אסלאמי, חות'ים וחיזבאללה, אלא גם שלוחת טרור שנקראת אל־ג'מאעה אל־אסלאמייה – שראינו אותם בבית ג'ן – אז אי אפשר לקחת הימור ולהפקיר את יישובי הגולן. אנחנו צריכים לזכור באיזה ג'ונגל אנחנו חיים ולא להשלות את עצמנו".

ומה עם הלחץ מצד ארצות הברית?

"יש פה מקום ליותר יצירתיות דיפלומטית מצידנו. להראות לאמריקנים את המודיעין המטריד לגבי טיפוח הטרור מצד איראן בסוריה, וגם לא להוריד את הרגל מהגז מול התארגנויות הטרור על אדמת סוריה", הוא מסכם.

הנורמליזציה עוד רחוקה

ד"ר יהודה בלנגה, מומחה לסוריה מהמחלקה ללימודי המזרח התיכון ומרכז בגין-סאדאת באוניברסיטת בר אילן, רואה גם הוא היעדר משילות ארוכת שנים באזור הגבול ישראל-סוריה: "בשנות מלחמת האזרחים בסוריה, במשך 14 שנים של מלחמה, ואפשר אפילו לומר שעוד לפני כן, האזורים הפריפריאליים – השוליים של סוריה – היו נעדרי משילות. משטר אסד התרכז יותר באזור המערבי ובערים המרכזיות. ומכאן שהאזורים הפריפריאליים הפכו להיות אזורים נחשלים, עניים ונעדרי משילות, ובצורה הזאת נכנסו יותר ויותר גורמי פשיעה וטרור למרחב. וכשמלחמת האזרחים כבר הגיעה לעצימות גבוהה והייתה סכנה שאסד ייפול, התחילו להגיע האיראנים ולייבא לשם מיליציות פרו־שיעיות ופרו־איראניות. החיזבאללה נכנס לתמונה וניסה להקים בדרום הגולן תשתית טרור. זה היה אזור נעדר משילות, וישראל הייתה צריכה לפעול בו בצורה לפעמים גלויה ולפעמים חשאית, כדי לסכל טרור שהתחיל להיבנות ולהתבסס שם", הוא מתאר את הסכנה שמעבר לגבול.

"כשאסד נפל – מי שהפיל אותו לא היה ארגון מורדים חילוני או מי ששיתף פעולה עם המערב, אלא אנחנו מדברים על ערבוב של קבוצות שהוכרזו על ידי האירופים והאמריקנים כקבוצות טרור, ושחלקן היו מסונפות לאל־קאעידה ודאעש, ואחרות עם אידאולוגיה דתית אסלאמיסטית קיצונית".

גם לנשיא א־שרע בכבודו ובעצמו לא חסר רקורד בטרור. אומנם הוא עם חליפה, אבל היה ג'יהאדיסט על מלא.

"בהחלט. מי שלמעשה הוציא לפועל את כל המהלך של הפלת משטר אסד ב־27 בנובמבר 2024 הוא ארגון תחריר א־שאם, ארגון טרור אסלאמיסטי סוני בסוריה, שבגלגול הקודם שלו נקרא ג'בהת א־נוסרה. זה הארגון שאל־ג'ולאני, או בשמו א־שרע, עמד בראשו. זה ארגון שהשתייך לתנועת האם אל־קאעידה, ומדובר בארגון אסלאמיסטי קיצוני", הוא מבהיר, "ישראל לא יכולה הייתה להרשות לעצמה שהקואליציה הזאת תשים את החיילים שלה בדרום המדינה על גבול ישראל. לכן היא נכנסה, ובצדק, לשטח הסורי, כי אף אחד אחר לא היה עושה בשבילנו את העבודה. אנחנו רואים היום שאילו לא היינו שם – איזו תשתית טרור הייתה קמה על הגבול, ומה היה עולה בגורלם של בני המיעוטים שחיים שם".

מדבריך עולה שישראל צריכה להדוף את ההסדר שמתבשל בימים אלה עם סוריה?

"אני חושב שלא", הוא מסייג, "בסוף אנחנו רואים את הלחץ שמגיע מצד ארצות הברית, ואנחנו מכירים את טראמפ ואת הטמפרמנט המאוד תזזיתי שלו. טראמפ מגבה את ישראל, אבל יש לו גם את האינטרסים והדרישות שלו. מה גם שהוא רואה בא־שרע גיבור לאומי, בחור טוב, בחור נאה, ואיך הוא אומר? לכל אחד יש את העבר שלו, ששמים מאחור".

אולי זו עצימת עין פריבילגית שישראל לא יכולה להרשות לעצמה?

"נכון. לכן אני חושב שאנחנו צריכים ללכת על דרך האמצע, שזה אומר קודם כול – עד שלא מגיעים להסדר הביטחוני – להמשיך ולסכל כל התארגנות טרור באשר היא, בין אם זה של גורמים פרו־איראניים, ובין אם זה של ארגון כמו אל־ג'מאעה אל־אסלאמייה או כל התארגנות אחרת שמאיימת על ביטחון ישראל. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו שזה מה שיקרה לנו מעבר לגבול, במיוחד כשהדיווחים המודיעיניים היו שהם בונים תשתית לא רק של נשק קל, אלא גם של רקטות. אז אנחנו צריכים להיות שם בשביל לסכל כל התארגנות כזאת".

"יחד עם זה, אנחנו לא יכולים להיות שם לטווח זמן בלתי מוגבל", הוא מסביר, "בסוף יש פה מדינה ריבונית, שזוכה לגיבוי מארצות הברית ומטורקיה, שהיא חברה בנאט"ו. הטורקים לוחשים על אוזנו של טראמפ באופן קבוע, וראינו את מערכת היחסים המאוד קרובה בין ארדואן ובין טראמפ. וכשהאמריקנים אומרים לנו: אנחנו רוצים ליצור יציבות בסוריה, אנחנו רוצים לגבות את א־שרע לשקם את המדינה, והמעורבות שלכם בסוריה נתפסת כפגיעה בריבונות וכערעור היציבות שלו – במוקדם או במאוחר נצטרך להגיע להסדר. וגם מבחינת ישראל, האינטרס צריך להיות להגיע להסדר ביטחוני, כי אנחנו לא רוצים חיכוך תמידי של החיילים שלנו עם האוכלוסייה האזרחית ועם גורמי טרור סורים".

ד"ר בלנגה מונה את העקרונות הנדרשים בהסדר שכזה בין שתי המדינות: "אנחנו צריכים הסדר ביטחון שיכול ליצור פירוז של שטחים מסוימים בגבול בין סוריה לישראל, הסדר שמחייב נוכחות של כוח פיקוח רב־לאומי עם סמכויות. ואני לא מדבר על יוניפי"ל, אלא נניח אונדו"ף משופר (הכוח שהיה במרחב הסורי). וגם אפשרות שבמקרה שישראל כן מזהה התארגנות טרור, היא יכולה לפעול ולתקוף כמו בלבנון", הוא מדגיש, "לא רק שיהיה שם כוח פיקוח בין־לאומי עם סמכויות ויכולת אכיפה שעושה בשבילנו את העבודה, אלא שגם לנו תהיה לגיטימציה לפעול במידה שנידרש, כי זה משטר חדש ולא יציב. צריך להבין שהעובדה שא־שרע נמצא בשלטון שנה אחת לא מעידה שהוא הולך להיות השליט גם בשנים הבאות".

אז אולי עדיף דווקא שישראל תשמור היטב על נוכחותה במרחב הגבול ותסמוך רק על עצמה?

"מכיוון שאנחנו לא יכולים להישאר שם לאורך זמן, אז הסדר ביטחוני שמקבל סמכות של פיקוח בין־לאומי וערבויות ביטחוניות, גם של אירופה וגם של ארצות הברית, יכול להסיר מאיתנו מעט את הלחץ. גם אם נניח שא־שרע לא שורד, או שעולה שם משטר אחר, האינטרס של אותו משטר יהיה שההסדר הביטחוני הזה יישמר", הוא מוסיף.

"אני חושב שהדוגמה הטובה ביותר היא מצרים. נופל שם מובארק ועולים האחים המוסלמים, והסכם השלום עם ישראל עדיין נשמר. נכון שהשלום נשאר קר, אבל הוא נשמר גם כשא־סיסי עלה לשלטון. כך שגם אם א־שרע לא ישרוד, בסוף האינטרס של המשטר הסורי שיעלה יהיה לשמר את ההסכם כי זה מבחינתו שימור הריבונות", הוא מתאר את הרציונל שמאחורי ההסדר, "כל הדאגה של א־שרע היא מפני הפגיעה בריבונות הסורית, שמציגה אותו כחלש בפני עמו. אתה ג'יהאדיסט, אתה חייל מהולל, ומול ישראל אתה לא יכול לעשות שום דבר?! זה מציג אותו באור לא חיובי בעיניים פנים־סוריות, ולכן הוא יעדיף להגיע להסדר ביטחוני כמה שיותר מהר. לגבי נורמליזציה זה עוד רחוק מאיתנו", מסייג בלנגה, "אנחנו עוד לא שם בכלל".