מדינות ערב לוחצות על טראמפ "לעגל פינות" בדרך לשלב ב'

בתחילת השבוע הקרוב זה עומד לקרות: פגישה מדינית בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ באחוזת מאר־א־לאגו בפלורידה שבארצות הברית. אומנם לא מדובר בפגישה ראשונה בין השניים, אבל הפעם, כך נראה, נקודות המחלוקת בסוגיות העומדות על הפרק רגישות ומורכבות במיוחד, ובהן בין היתר הדרישה האמריקנית לעבור לשלב ב' בתוכנית טראמפ – שלב הכולל הכנסת כוח ייצוב רב־לאומי לרצועה, הקמת ממשלת טכנוקרטים, נסיגת צה"ל מהקו הצהוב והחלת תוכנית מקיפה לשיקום הרצועה. מנגד עומד הדיון הדרמטי בהליך פירוק חמאס ופירוז הרצועה, כאשר חמאס מצידו מבסס את שלטונו ומסרב להניח את נשקו, והמדינות הערביות מציעות דרכי פעולה אלטרנטיביות – שיש המטילים ספק ביעילותן – לתהליך פירוז בו זמנית עם ההתקדמות בתוכנית.

סוגיה בוערת נוספת נוגעת באיראן, שפועלת במרץ לשקם את מערך ההגנה האווירית שלה, וכן מגבירה את קצב ייצור מערך הטילים הבליסטיים והמשגרים שברשותה. ראש הממשלה נתניהו יצטרך לשכנע את האמריקאים כי מדובר באיום אסטרטגי ויציג בפני טראמפ תוכנית תקיפה באיראן. אך בעוד ישראל נחושה לפעול צבאית כדי להרוס את שיקום היכולות האסטרטגיות האיראניות, ארצות הברית מהססת ומביעה דאגה כי צעד זה עלול לגרור להסלמה אזורית. סוגיה נוספת היא לבנון והראיות שחיזבאללה משתקם מעבר לגבול, כמו גם המאמצים הכושלים של ממשלת לבנון לפירוז השטח. ובעוד ישראל מעוניינת בתקיפה משמעותית נגד חיזבאללה, הממשל האמריקני סובר כי יש להמשיך בדרך של הפעלת לחץ מדיני וכלכלי על ממשלת לבנון. לכך יש להוסיף את הזירה הסורית, הטורקית ועוד.

בינתיים הלחצים על ישראל רבים, ובפני ראש הממשלה נתניהו ניצב ללא ספק אתגר לא פשוט: לשטוח את עמדתה של ישראל, תוך שרטוט קווים אדומים ורתימת האמריקאים לשמירה על האינטרסים הביטחוניים והמדיניים של ישראל, כאשר גם בסביבתו הקרובה של טראמפ נשמעים יותר ויותר קולות אחרים.

גורמים בממשלה המעורים בפרטים מביעים דאגה מתוצאות הפגישה והשלכותיה, ומבהירים כי בנסיעה זו ייקבע האם עזה תלך לשלב הפירוז, הפירוק והכרעת חמאס – או לשלב של בניית ניו־גזה, שיקום חמאס ונסיגת צה"ל. גורמים אלה מדגישים כי במפגש הפסגה שיתקיים בשבוע הקרוב ייקבע גורל המערכה כולה, האם לניצחון של ישראל על חמאס או חלילה לתבוסה, לא פחות.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת רבקי גולדפינגר ההצלחה מסחררת: החות'ים נערכים לפלישה לישראל

עוד מאת רבקי גולדפינגר נרצח בפיגוע ירי בבנימין: מרדף נרחב אחר מחבל

חומת מגן עצימה בעזה

אורית סטרוק, שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות וחברת הקבינט המדיני־ביטחוני, מדגישה כי נוכח הלחץ האדיר המופעל על ישראל לדהור קדימה לשלב השיקום של עזה, חייבת להישמע עמדה ישראלית נחושה – שאותה אמור להביא ראש הממשלה לדיוניו עם טראמפ – והיא הדרישה לפירוז מלא של חמאס, קודם כול ולפני הכול. "אני מאמינה ששאלת השאלות בעת הזאת היא מה המהות של שלב ב'", מחדדת השרה סטרוק, "האם המהות העיקרית היא שלב ליבו של שלב ב' הוא שיקום עזה – כמו שטוענים, או מנסים לטעון, מדינות ערב ששותפות לתוכנית ומקורבי טראמפ כמו ויטקוף וקושנר. מבחינתם פירוז עזה יכול להיעשות במקביל, כשהמשמעות היא שהפירוז הוא לא תנאי, כאשר גם ויטקוף וקושנר אוחזים בגישה הערבית".

ייתכן שהם מייחסים לשיקום הרצועה גם משמעות עסקית. האמריקאים לא מבינים שאם כך ייראה שלב ב' וחמאס עדיין יישאר ברצועה, אף אחד לא יבוא לעשות בעזה עסקים?

"זה בדיוק מה שאמר בתחילת השבוע מזכיר המדינה האמריקני מרקו רוביו. הוא אמר שאם רצועת עזה כולה לא תפורז וחמאס יישאר בשלטון – כל דולר שישקיעו בשיקום עזה הוא דולר שיורד לטמיון. הוא קבע שאין שום טעם להתחיל בשיקום אם אין פירוז מלא, וזאת כמובן גם הגישה של ישראל.

"ואם חלילה תאומץ הגישה של חמאס, טורקיה, מצרים, קטאר ושל קושנר וויטקוף – שני אנשים שהם ממקורבי טראמפ – שגורסת ששיקום הרצועה אינו תלוי בפירוז, אזי מדובר בכישלון משולש", מתריעה סטרוק, "קודם כול כישלון התוכנית, כי זה לתת ניצחון אדיר לחמאס ולעזתים. זה כישלון גם של הנשיא טראמפ, שאמר מפורשות שעיקר תפארתו הייתה שהוא הצליח להביא קונצנזוס בין־לאומי רחב לעיקרון שעזה חייבת להיות מפורזת, ואם הוא מוותר על ההישג הגדול הזה אז מדובר בכישלון שלו. וכמובן שזה כישלון נורא של כל מי שהצביע בעד ההסכם הזה בצד שלנו".

לשיטתך, על מה ישראל חייבת להתעקש?

"ישראל חייבת להתעקש ששום דבר לא מתקדם לפני שיש פירוז מלא. ומתחת לכותרת הזאת חייב להיות ברור שלא מתחיל שום שיקום, משום סוג, לפני הפירוז המלא, שצה"ל לא נסוג מילימטר מהקו הצהוב לפני פירוז מלא, ושלא תתאפשר כניסה של כוחות זרים כלשהם לרצועה לפני שיש פירוז מלא, אלא אם הם נכנסים למטרת פירוק חמאס מנשקו".

האמריקאים מבחינתם מקדמים את האפשרות שכוחות זרים הם אלו שיפרקו את חמאס.

"אפשר להמתין כמה שבועות כדי שהנשיא טראמפ ינסה למצוא איזשהו כוח אחר שמוכן להיכנס לפרק את חמאס. אני לא מעריכה שהם ימצאו כוח כזה, כי איזו מדינה בעולם תסכים שהחיילים שלה יסכנו את עצמם מול חמאס? הרי ארגון הטרור הזה לא ימסור את הנשק מרצונו".

אבל את רואה תסריט שישראל תניע עכשיו עוד פעם מלחמה לפירוק חמאס?

"למה לא? ביהודה ושומרון אנחנו עושים את זה כל הזמן. אנחנו נכנסים לכל מקום שאנחנו רוצים, אוספים אמל"ח, מחסלים תשתיות טרור, הורגים מחבלים ואין שום סיבה שלא נעשה סוג של 'חומת מגן' עצימה בעזה. בסופו של דבר אנחנו צריכים לזכור שחמאס כל הזמן מתעצם. גם ברגעים אלה ממש חמאס בונה שוב את תשתיות הטרור, ממשיך לחפור מנהרות, ממשיך לייצר אמצעי לחימה ולגייס לוחמים, וכל אמצעי הלחימה האלה מיועדים להיות מופנים כלפינו. אנחנו היעד של ההתחמשות הזאת. הם אומרים את זה בפה מלא", אומרת סטרוק, "ואני ישבתי במליאה כשטרמפ הצהיר בצורה שלא משתמעת לשתי פנים שעזה תפורז. הוא אמר שאם זה לא ילך בדרך הקלה, זה ילך בדרך הקשה".

הועלה רעיון שהרשות הפלשתינית היא זו שתאסוף את הנשק מחמאס.

"הרשות לא תיכנס לרצועה בשום אופן", היא מתנגדת בתוקף, "אם זה יקרה, זה משבר אמון איום ונורא מול האמריקאים. הרשות עצמה היא רשות טרור. היא נגועה בטרור, מחנכת לטרור, מתגמלת טרור ומסיתה לטרור. אני לא מאמינה שטראמפ יכפה על מדינת ישראל צעד כל כך לא הוגן ומסוכן. חיילינו לא הקיזו את דמם ברצועת עזה כדי להכניס לשם את אבו־מאזן במקום סינוואר. ממש לא".

לפי דברייך, נתניהו נוסע לארצות הברית כשהמשימה שניצבת בפניו היא כמעט בלתי אפשרית.

"אני לא חושבת שזו משימה בלתי אפשרית. אני חושבת שנתניהו נוסע לארצות הברית כדי לסכם עם הנשיא טראמפ ששלב ב' של התוכנית הוא שלב שמתחיל קודם כול בפירוז מלא ושאין התקדמות לשלב ב' בלי שנגמר הפירוז המלא. הוא צריך להנכיח לטראמפ שכל דבר אחר, כמו שגם אמר מרקו רוביו, נועד לכישלון מראש. אני בטוחה שראש הממשלה ידע להעביר את המסר החד־משמעי שכל מי שמעלה בדעתו לשקם את הרצועה ולהכניס כוחות זרים לרצועה במציאות שחמאס חמוש – למעשה מכשיל את תוכנית טראמפ במו ידיו. אני בטוחה שנתניהו יכול להסביר זאת לטראמפ".

דעת הקהל תעזור לנתניהו

השרה סטרוק מדגישה את גורל המערכה בעזה שמוטל על הכף: "אנחנו בצומת גורלי, וברור שאם נתניהו חלילה יחזור מארצות הברית בלי התחייבות לפירוז מלא, זה יהיה טר"ש על מלא. זה יהיה כישלון נורא. זה אומר שנלחמנו שנתיים בשביל להחזיר את החטופים, אבל לא בשביל להשיג את ההישג העיקרי שהצבנו כמטרת המלחמה הראשית שלנו ושלשמו קראנו לחיילים לצאת ולהילחם".

את חושבת שנתניהו מבין את גודל המשימה?

"אין לי ספק שהוא מבין", היא מהנהנת בראשה, "כל מי שעיניו בראשו מבין זאת. דרך אגב, יש תוכנית נוספת שרקמו מצרים, קטאר וטורקיה, שמתחכמת ואומרת: 'בואו נגדיר מהו בדיוק הנשק שיש לפרז מחמאס'. ואני אומרת, חמאס הוא גוף שלא אמור לשלוט ברצועת עזה – בשום שלטון. לא שלטון אזרחי ולא שלטון צבאי. הוא לא זקוק גם לא לאקדח צעצוע. שום נשק לא יכול להיות בידיו, נקודה. בטח ובטח שצריכים להרוס את כל תשתיות הטרור שלו, וזה כתוב לא רק בתוכניתו של טראמפ, אלא גם בהחלטת מועצת הביטחון של האו"ם".

ומה בנוגע לחטוף האחרון שעדיין לא הושב?

"בחמאס גוררים רגליים בכוונה, ולא רק בשביל להתעלל במשפחות, אלא בגלל שאת הזמן הזה הם מנצלים לשני דברים עיקריים: האחד, לחזק את שלטונם, להשתקם ולהתחמש. דבר נוסף, לבסס את הקמפיין של רידוד הפירוז, שמובילות בשבילו טורקיה, מצרים וקטאר. קמפיין שבא לומר: נעשה פירוז אבל אנחנו נגדיר מה זה אומר בדיוק. לכן הם עדיין לא החזירו את רן גואילי למרות שהם היו יכולים מזמן להגיע אליו ולהחזיר אותו. זה דבר שהוא חמור ולא נכון לטשטש אותו".

נתניהו מגיע לפסגה עם רשימת דרישות, אבל יש גם את הסוגיה האיראנית שעוד לא דיברנו עליה, והיא קריטית בפני עצמה. יכול להיות מצב שטראמפ יגיד: אוקיי, תקבל אור ירוק לתקיפה באיראן בתנאי שנעבור לשלב ב' בעזה ואת פירוז חמאס נעשה בדרך שלנו?

"אני לא מאמינה שטראמפ ידרוש מראש הממשלה לוותר על העיקרון הראשי של התוכנית, שהוא פירוז מלא ברצועה. הוא לא יעשה מעשה ביידן. אני מתקשה להאמין שזה יקרה. טראמפ כזכור התפאר בהישג הזה, שהוא הצליח להביא קונצנזוס בין־לאומי על עיקרון פירוק חמאס, והוא לא יכול לסגת מכך כי זו תהיה הפניית עורף מאוד חמורה לישראל", היא מתריעה ומוסיפה: "וחשוב לציין כי במסמך האסטרטגיה הלאומית של ממשל טראמפ, שפורסם לאחרונה, מופיע היעד של שמירה על ביטחון ישראל. את היעד הזה יצאו חיילינו להשיג כשהסתערו בקרב על עזה, ואני בטוחה שהנשיא טראמפ מבין שבלי פירוז מלא של עזה – היעד הזה לא יושג. ככל שהוא מעונין לדבוק ביעד האסטרטגי הזה של ארצות הברית, טראמפ יעמוד לימין ישראל ולא יאפשר שום סטייה מהמטרה של פירוז מלא לפני כל צעד נוסף ברצועה", היא משוכנעת.

"פרט לכך, אני חושבת שלראש הממשלה ברור לחלוטין שחייבים להשיג את היעד מספר אחת של המלחמה. הוא לא יכול לחזור בידיים ריקות, גם כי זה יהיה מסר מסוכן לכל הזירות האחרות", אומרת סטרוק, "עיני כולם נשואות לעזה. אומנם עזה היא לא המחוללת הראשית של האירוע, המחוללת הראשית היא איראן, אבל מכיוון שעזה עשתה את מה שעשתה בשבעה באוקטובר, כל העולם הערבי מסתכל מה יקרה בסוף בעזה ולכן מה שיקרה בעזה הוא אסטרטגי. ואם בעזה יהיה כישלון חס ושלום, יהיו לכך השלכות על ביטחון ישראל בכל הזירות האחרות".

ונתניהו לא מבין את זה?

"מכיוון שעל כף המאזניים מונחים כל כך הרבה אינטרסים, כולל אינטרסים אישיים ובין־לאומיים – כולל, כמו שאמרתי, כאשר שניים מהאנשים הכי קרובים לטראמפ לוחצים לכיוון שמציעות המדינות הערביות של פירוז מוגבל – אז אין לי ספק שמאוד יעזור לנתניהו בשליחות החשובה שלו, שדעת הקהל בישראל תדרוש את הדברים הללו. התפקיד שלנו בתוך הממשלה, כמו שאנחנו עושים לאורך כל תקופת המלחמה הזאת, הוא לומר איפה עובר הקו האדום, ובעת הזאת הפירוז המלא חייב להיות תנאי סף לכל התקדמות בתוכנית".

"ישראל חייבת לנקוט יוזמה"

גם מאיר בן שבת, ראש המל"ל לשעבר וראש מכון משגב לביטחון לאומי ואסטרטגיה ציונית, משוכנע כי משימתו העיקרית של נתניהו בנסיעתו הקרובה היא להדוף לחצים בין־לאומיים, תוך דאגה לאינטרסים של ישראל בסוגיות הרבות שעל הפרק. "הנשיא טראמפ הכריז בנאום לאומה שנשא בסוף השבוע שעבר: 'סיימתי שמונה מלחמות בעשרה חודשים, השמדתי את איום הגרעין האיראני, סיימתי את המלחמה בעזה והבאתי, לראשונה מזה 3,000 שנה, שלום למזרח התיכון'. הדברים האלה מבטאים שאיפה אותנטית, ויש בהם גם כדי ללמד אותנו על החשיבות שהממשל מייחס לייצוב הפסקת האש. משימתו של הדרג המדיני בישראל היא לפעול לכך ששאיפות אלה של הממשל האמריקני ורצונו להתברך בשלום אזורי, לא יבואו על חשבון השגת היעדים החשובים לנו".

בן שבת מבהיר כי למרות דיבורים על התקדמות לשלב ב', החמאס מצידו משתקם ולא מתכוון לוותר על כוחו: "בהתייחס למצב בעזה צריך לפתוח ולומר שחמאס כיום כבר לא מתנהל מתוך תחושת סכנה לקיומו. הוא שולט באוכלוסייה ובשטח שמעבר לקו הצהוב, מתארגן מחדש ונאבק על התנאים שיבטיחו את מעמדו ואת המשך השפעתו כגורם כוח משמעותי בזירה הפלשתינית ובמערכת האזורית", הוא מבהיר, "כדאי לשמוע היטב את מה שבכיריו אומרים בעניין ההתפרקות מנשק ופירוז הרצועה. מבחינתם, זה לא הולך להיות. לכל היותר הם מדברים על הודנה ארוכת טווח שבמסגרתה תהיה נצירת נשק ושמירתו בלי להתפרק ממנו. או מדברים על רעיונות שמבחינים בין נשק קל לנשק כבד, או רעיונות הזויים אחרים. ולכן, אסור לשכוח שהמטרה העיקרית שלנו היא לא הפסקת האש, אלא פירוק הנשק ופירוז הרצועה. ועד כה לא רק שמטרות אלה לא הושגו, אלא שמלבד הצהרות על המחויבות לכך, לא הוצגה שום תוכנית מעשית להשגתן".

על כף המאזניים נמצא המעבר לשלב ב'. האם ישראל יכולה להיעתר ללחצים ולהסכים להתקדם לשלב הבא?

"בלי תוכנית מעשית לפירוק מנשק ולפירוז הרצועה, המעבר לשלב השני איננו אינטרס ישראלי. ההפך הוא הנכון", קובע בן שבת, "שליטת צה"ל באזורים שמהם הוא אמור להתפנות לא רק משפרת את ההיערכות הביטחונית לתרחישים השונים, אלא משאירה בידי ישראל מנוף לחץ משמעותי על חמאס ועל המדינות המתווכות, כדי למלא את דרישותיה. ובלי קשר לכך, יש להתעקש על החזרת רן גואילי, החלל החטוף האחרון, כתנאי מקדמי לכל הדיבורים על התקדמות. באופן כללי, מבחינתה של ישראל עדיף להשאיר את רצועת עזה בחורבנה, בלי עתיד, בלי תקווה ובלי שיקום, מאשר להתפשר על פתרונות למראית עין, בסוגיית הנשק והפירוז".

וזו בעיניך עיקר המשימה של נתניהו בארצות הברית?

"הדרג המדיני בישראל צריך לשכנע בעמדה זו את הנשיא טראמפ. אנחנו לא נמצאים בקו לעומתי אליו. מה שנאמר כאן הם דברים שהוא בעצמו מעוניין להשיג. בנוגע לניהול האזרחי של הרצועה, הסכמת חמאס להקמת ממשלת טכנוקרטים נובעת מתוך הנחה שכל עוד הם מהווים הגורם החזק בשטח, הם יוכלו לעשות ככל שירצו תחת חסותו של כל גוף שיוקם".

ומה בנוגע לכניסת טורקיה וקטאר לעזה? עד כמה זה קריטי מבחינת ישראל? והאם יש דרך למנוע זאת?

"בעניין התפקיד שממלאות טורקיה וקטאר ביחס לעזה, לא אחדש דבר אם אומר שהאינטרס הישראלי הוא להפחית את השפעתן של שתי המדינות הללו, שהן המשענת הנאמנה של האחים המוסלמים, בכל התחומים ובוודאי גם ביחס לעזה. אגב, החלטת הממשל האמריקני על הוצאה של האחים המוסלמים מחוץ לחוק, גם אם אינה מתייחסת לפעילות התנועה בטורקיה ובקטאר, היא צעד חשוב כדי להציב גבולות לשאיפות ההתפשטות של התנועה הזאת".

במה ישראל צריכה להתמקד בקשר לזירת עזה?

"ראשית, יש להתבסס במרחב ההגנה החדש ולהפעיל משטר אש שמונע כל ניסיון לשחוק אותו או לפעול נגדנו דרכו. שנית, למנוע התחמשות של חמאס, הן כזו שמגיעה בהברחות נשק לרצועה והן מייצור עצמי באמצעות פצצות נפל ישראליות או מאמצעים דו־שימושיים שחמאס משיג דרך משאיות האספקה", הוא אומר, "בנוסף לכך, ישראל צריכה לשבש את תהליך ההתארגנות מחדש של חמאס, ובתוך כך להמשיך לחסל מפקדים ופעילי טרור. לא יעלה על הדעת שהם ייהנו מתחושת חסינות, בשעה שמגמתם היא לשקם את היכולות הצבאיות של חמאס. זאת ועוד, ישראל צריכה להבהיר בפשטות כי משמעות הדרישה לפרז את השטח היא שרצועת עזה תישאר נקייה מכל יכולת צבאית – נשק קל או כבד, התקפי או הגנתי, תחמושת, אמצעי ייצור, מנהרות, כלי שיט ואוויר, אמצעי קשר, שליטה ומודיעין – לא בידי חמאס ולא בידי שום גורם פלשתיני אחר בשטח הזה".

בן שבת מבהיר כי זו בדיוק העת לחתור להשגת כל היעדים של ישראל: "הזמן המתאים לסיכום סוגיה זו הוא עכשיו, כאשר חמאס וחיזבאללה בעמדת חולשה יחסית, כשישראל עדיין מחזיקה במנופי לחץ משמעותיים כדוגמת השליטה הנרחבת בשטחי רצועת עזה, וכשסוגיית הנורמליזציה עם סעודיה אינה דוחפת את האמריקאים או את הישראלים לפשרות וויתורים".

בנוגע לאיראן, עד כמה האיום הבליסטי הוא איום משמעותי על ישראל?

"כבר במבצע עם כלביא, ראש הממשלה הסביר לציבור כי איראן בונה מאגר עצום של טילים בליסטיים, בעלי ראשי נפץ גדולים, באופן שמהווה איום אסטרטגי בלתי נסבל על ישראל. הטיפול בכך היה אחת ממטרותיו של המבצע. הקצב המהיר שבו איראן מתחמשת בטילים הבליסטיים, ומהלכיה לסגירת הפערים שאפשרו את ההתקפה הישראלית נגדה, מחייבים את ישראל להכרעה מהירה בסוגיה זו", הוא פוסק.

"האתגר מורכב עוד יותר, משום שחיזבאללה בונה גם הוא את יכולותיו במהירות שישראל מתקשה להדביק. צריך לומר שבאופן כללי, הישגיה של ישראל במלחמה אומנם הביאו לשינוי במאזן הכוחות האזורי, אך לא היה בהם כדי לקבע את השינוי לאורך זמן. יותר מכך, בגישתם של אויביה כלפיה, לא חל כל שינוי. מבחינתם הלקח העיקרי הוא להיערך טוב יותר לפעם הבאה. ואכן, זה בדיוק מה שהם עושים. המדיניות התקיפה שישראל נקטה נגד מאמצי השיקום וההתחמשות אומנם הראתה שישראל הפנימה את הלקחים ממדיניות ההכלה, אבל לא היה בה די כדי לשחוק את המוטיבציה של האויב או להדביק את קצב התעצמותו".

האם על ישראל לפעול באופן עצים מול האיום המתחדש מאיראן גם במחיר של התלקחות צבאית מחודשת?

"ישראל ניצבת בפני הברירה אם לפעול באופן עצים יותר עם כל הסיכונים שבכך, או לקנות שקט יחסי במחיר התעצמות של האויב. לאחר 7 באוקטובר והישגי השנתיים האחרונות, הדילמה כבר פחות מורכבת. ישראל חייבת לנקוט יוזמה ולגייס לכך את תמיכת ממשל טראמפ. ויותר מכך, יהיה עליה להיערך להתמודדות מקבילה ולא מדורגת, בכל הזירות".