התחלה// נולד בבלגיה בזמן שהוריו שהו שם בשליחות של הסוכנות היהודית. "כשהייתי בן שנה עלינו ארצה. גדלתי בקיבוץ עלומים עד גיל 17". השני מתוך שמונה אחים.
אבא// ד"ר חיים שלם (79). היסטוריון של תקופת השואה, ממקימי קיבוץ עלומים ולוחם בחטיבת הצנחנים שלחם בקרב על גבעת התחמושת.
אמא// יונה שלם ז"ל. בת לניצולי שואה, חברת גרעין ההקמה של כפר עציון. עבדה כמורה בקיבוץ סעד. "כשהייתי בן 14 היא הלכה לעולמה, בגיל 37 בלבד, לאחר מאבק במחלת הסרטן".
ספסל הלימודים// את לימודי היסודי סיים בבית הספר 'דעת' שבקיבוץ סעד, משם המשיך לתיכון בקבוצת יבנה. "הייתי תלמיד ממוצע למדי, אף אחד אז לא ציפה שאהיה דוקטור". עם סיום כיתה י"ב עבר ללמוד במכינה הקדם־צבאית 'בני דוד' בעלי, במחזור ב'. "עמנואל מורנו הי"ד היה חברותא שלי. זו הייתה חוויה מעצבת".
אולי יעניין אתכם
על מדים// את שירותו הצבאי החל ביחידת הקישור ללבנון (יק"ל) כאפסנאי קשר. "לאחר שנפצעתי בתאונת דרכים, עברתי לשרת במפח"ש (מפקדת חילות השדה) בתפקיד טכנולוגי כמש"ק". את שירות המילואים, שאותו ביצע בהתנדבות עד גיל 50, עשה כמהנדס חילוץ בפיקוד העורף.
צמיחה מהשטח// לאחר השחרור מצה"ל פנה ללימודי הנדסאי בניין במכללה האקדמית באריאל. "בתום שנתיים של לימודים השתלבתי בשוק הפרטי למשך תקופה דומה, ומשנת 1998 אני מועסק כעובד מדינה. בתחילת דרכי עבדתי במחלקת הבינוי בביטוח הלאומי והייתי אחראי על פרויקטים רבים. בהמשך עברתי שינוי מקצועי והפכתי לשמש נהג בארגון. דווקא מתוך התפקיד הזה צמחתי והשלמתי שלושה תארים אקדמיים עד לקבלת תואר דוקטור".
השפעה ולגיטימציה// את עבודת הדוקטורט שלו בחר להקדיש למחקר על השפעת כתיבתו של עמוס עוז על החברה הישראלית בתקופת הסכמי אוסלו. "המחקר בוחן כיצד עוז, הן דרך יצירתו הספרותית והן באמצעות מאמריו הפובליציסטיים, העניק לגיטימציה ציבורית למהלכים המדיניים ועיצב את דעת הקהל. את המסלול האקדמי המרתק הזה, שהוביל אותי לתואר השלישי, השלמתי תוך כדי עבודתי ארוכת השנים בשירות המדינה".
מחזיר עטרה// בעשור האחרון נחשף לכתביו של זאב ז'בוטינסקי, ומתוך חיבור עמוק לתורתו יזם את הקמת המיצב להנצחת הגדודים העבריים בצומת שילה שבחבל בנימין. "בשבילי מדובר בתיקון היסטורי: הגדודים העבריים של 1918 היו הצבא היהודי הראשון שפעל ביהודה ושומרון מאז ימי בר כוכבא, והם ההוכחה לכך שהצבא העברי בעת החדשה נולד בזכות חזונו של ז'בוטינסקי – הרבה לפני ההגנה או הפלמ"ח. בשיתוף עם המועצה האזורית ומכון ז'בוטינסקי אני פועל להעלאת המודעות לנושא, ופונה לגורמי ממשלה כדי להפוך את אתר ההנצחה למוכר ובולט יותר. ההתיישבות צריכה להפסיק לנסות לחקות את תנועת העבודה, ולשוב אל השורשים של התנועה הרוויזיוניסטית – תנועה שהיא בעיניי אמיתית, שורשית ואינטלקטואלית הרבה יותר".
שומר הסף// מזה חמש שנים משמש חבר מערכת ב'האומה', רבעון למחשבה לאומית. "הגעתי לתפקיד בזכות ההיכרות עם העורך, יוסי אחימאיר, סביב מיזם ההנצחה של הגדודים העבריים. במסגרת זו אני שותף לישיבות המערכת, לגיבוש התכנים ולכתיבת מאמרים בכתב העת, שהוא כמעט הבמה המודפסת היחידה כיום להגות לאומית מעמיקה".
מנהיגות ברוח// לחוג הפרופסורים לחוסן לאומי הצטרף בתקופת "ממשלת השינוי". "החיבור נוצר בנסיבות מעניינות: פגשתי את פרופ' אלישע האס לראשונה בעצרת תמיכה בנתניהו שנערכה בערב השבעת הממשלה. שוחחנו, החלפנו מספרי טלפון ושמרנו על קשר מדי פעם. באחת השיחות הוא הציע לי: 'בוא תצטרף לחוג'. נעניתי לקריאה, ומאז אני לוקח חלק בפעילותו של הגוף הזה, המהווה קול אקדמי ואידאולוגי חשוב במחנה הלאומי".
מנפצים את הסטיגמה// עיקר הפעילות בחוג הפרופסורים היא להפריך את המיתוס השקרי כאילו האינטלקט שייך בלעדית לשמאל. "זו שטות גמורה. להערכתי, רוב האקדמאים והרופאים נמצאים בימין, אך הם סובלים מטרור מחשבתי שהופך אותם לאנוסים באקדמיה שמפחדים להתבטא. הבעיה היא ארגונית: השמאל מאורגן מאוד ומצליח למתג את עמדותיו כמדע ואת עמדות הימין כפוליטיקה, למרות שהכול פוליטי באותה מידה. אנחנו פועלים דרך משרד יחסי ציבור, כותבים מאמרים ב'בשבע', ב'מקור ראשון' וב'מידה', ומתראיינים בכלי תקשורת כמו ערוץ 14 וגלי ישראל. המטרה שלנו היא לתת לאותם אקדמאים ימנים את האומץ לצאת מהמחשכים ולדבר בחופשיות. השמאל אולי שולט במוקדי הכוח באקדמיה אבל הוא ממש לא הרוב, ואנחנו כאן כדי להפריך את הסטיגמה הזאת ולתת קול לרוב הדומם".
גב אקדמי// לפני כשנה וחצי מונה לתפקיד סגן יושב ראש חוג הפרופסורים לחוסן לאומי. "עיקר פעילותי מתמקד בניהול הקשר מול משרד יחסי הציבור, בתיאום ראיונות ומאמרים של חברי החוג בתקשורת, ובקיום פגישות עבודה עם שרים וחברי כנסת. גיליתי עד כמה נבחרי הציבור שלנו זקוקים לגיבוי של אנשי אקדמיה. הצורך הזה בלט במיוחד בתקופת הרפורמה המשפטית, אז חשו שרים וח"כים רבים בודדים במערכה. קיימנו פגישות עם שר החינוך, שר המשפטים ודמויות מפתח נוספות, כדי להעניק להם את העומק המקצועי והתמיכה האינטלקטואלית שהיו כה חסרים להם בחזית ההסברה".
השפעה הדדית// "הפידבקים שאנחנו מקבלים מנבחרי הציבור פשוט מדהימים. גיליתי שגם מנהיגים שנראים חזקים ובטוחים בעצמם, מרגישים לפעמים אבודים ללא תמיכת הקהל שלהם. זהו תהליך של השפעה הדדית, בדומה למסקנות הדוקטורט שלי על עמוס עוז: מנהיג או איש רוח משפיע על הציבור, אך הוא גם מושפע ממנו וזקוק ללגיטימציה שלו. נחשפתי לכך שלא מדובר רק בקשר עם הבוחר במובן הטכני של הצבעה בקלפי, אלא בצורך עמוק בגיבוי אידאולוגי למהלכים שהם מובילים. המנהיגים אינם חיים במגדל שן, הם צריכים לדעת שיש מאחוריהם כוח אינטלקטואלי וציבורי שמאמין בדרכם, וזה בדיוק התפקיד שאנו ממלאים בחוג הפרופסורים".
משמר המורשת// בנוסף לפעילות הציבורית, משמש חבר בוועדת השימור של היישוב עפרה. "כיישוב הראשון בהתיישבות, לעפרה יש חשיבות היסטורית עמוקה, ואני פועל לספר את סיפור הקמתו דרך שימור המבנים המקוריים ששימשו בעבר את הירדנים. הייתי מעורב בחיבור המועצה לשימור אתרים לנושא. בשבילי, שימור האבנים והמבנים הוא הדרך הטובה ביותר לשמר את הרוח של חלוצי ההתיישבות ולהנחיל אותה לדורות הבאים".
המאבק למען עמירם// חבר במטה "צדק לעמירם בן אוליאל". "מדובר בעלילת דם נוראה, ואני רואה חשיבות עליונה בתיקון העוול הזה. במסגרת המטה אני עוסק בכתיבת מאמרים ובעבודה מול אנשי יח"צ, לצד פגישות עם רבנים, שרים וחברי כנסת. המטרה שלנו ברורה: לפעול מול כל הגורמים הרלוונטיים לשיפור תנאי כליאתו של עמירם ולהגשת בקשת חנינה שתביא לסיום הפרשה".
החצי השני// עינת, אשת חינוך בעפרה.
הנחת// חמישה ילדים. עדי (28), התאומות טל ונועה (25), הראל (20) והדר (19). "הראל הוא ילד מיוחד ומופלא. הוא נמצא על הרצף האוטיסטי, וזה סיפור חיים לא פשוט שמלווה אותנו. אני משקיע בו רבות, לוקח אותו לטיולים ומשתדל לעשות את המקסימום כדי להעניק לו את איכות החיים הטובה ביותר".
אם זה לא היה המסלול// "כנראה הייתי הנדסאי בניין. בצעירותי הלכתי ללמוד את התחום מתוך סקרנות גדולה להבין איך בונים כבישים וכיצד המדינה מתפתחת מבחינה פיזית. ניסיתי להשתלב בענף ולתרום לבניין הארץ במובן המוחשי של המילה, אך המסלול המקצועי שלי קיבל תפנית והתגלגלתי לתחומים אחרים. בסופו של דבר, את התשוקה לבניין המדינה העברתי מהשטח אל עולם הרוח והמחקר".
במגרש הביתי:
מה הלו"ז// "היום שלי מתחיל בשש ועשרה בבוקר. אחרי תפילת שחרית של שש וחצי, אני יוצא לעבודה הכוללת נסיעות ברחבי הארץ. בשעות הפנאי, הפעילות האינטנסיבית בחוג הפרופסורים מלווה אותי בשיחות טלפון, בתיאומים ובעשייה ציבורית".
פלייליסט// "הלב שלי נמצא בשירי ארץ ישראל הישנה והטובה. אני אוהב במיוחד את כל האריקים – אריק איינשטיין, אריק סיני ואריק לביא. לצידם, אני נהנה להקשיב גם לאבנר גדסי ולחוה אלברשטיין. המוזיקה הזאת היא הפסקול שליווה את המדינה בבנייתה, והיא מלווה גם אותי".
השבת שלי// "התפילה בבית הכנסת היא מקור הכוח שלי לכל השבוע. המפגש האנושי עם האנשים בקהילה הוא חוויה מטעינה. בשבת בבוקר אני מקפיד להשתתף בשיעור התנ"ך של חיים פלק, זו תמיד חוויה מיוחדת. אני מקדיש זמן לקריאה, החל מעיתונים וספרים ועד להעמקה בתנ"ך ובפרשת השבוע, שתמיד מעניקים לי נקודות מבט חדשות על החיים".
דמויות מופת// זאב ז'בוטינסקי. "בעיניי הוא אבי הציונות המדינית. עם השנים תפיסת עולמי עברה שינוי. אם בעבר האמנתי בציונות המעשית, כיום אני מאמין באמונה שלמה בציונות המדינית שז'בוטינסקי התווה – כזו שמבינה שכדי להבטיח את עתידנו בשטח, עלינו לבסס קודם כול את המעמד המדיני, המוסרי והחוקי של עם ישראל בארצו".
מפחיד אותי// "שיקרה משהו לקרובים שלי".
משאלה// "החלום שלי הוא לשוב ולהתיישב בגוש קטיף. יש לי אליו פינה חמה בלב, כי גרתי שנה בנצרים, לפני הסכמי אוסלו. זה לא רק עניין של נוף או מקום מגורים, אלא סגירת מעגל של חיבור מחודש לחבלי הארץ שנעזבו ותיקון היסטורי וערכי של המפעל הציוני".
כשאהיה גדול// "אהיה אינטלקטואל משפיע. אני מאמין בכוחה של הרוח לעצב את המציאות, ושואף להמשיך לקחת חלק בעיצוב דעת הקהל והשיח הציבורי בישראל, מתוך עומק מחקרי ותפיסה לאומית איתנה".
לתגובות:
