"לא בבית ספרנו": הסוף להעסקת מורים שהוכשרו ברש"פ

תופעת הסטודנטים הישראלים הרוכשים השכלה במוסדות אקדמיים של הרשות הפלשתינית נמצאת בעלייה מתמדת בשנים האחרונות. אולם, לצד העלייה במספר הבוגרים המשתלבים במערכת החינוך הישראלית, גבר החשש מפני התכנים הנלמדים באותם מוסדות – הכוללים במקרים רבים תכנים אנטישמיים, אינדוקטרינציה השוללת את קיומה של מדינת ישראל והסתה חמורה.

היום (רביעי) צפוי להסתיים התהליך החקיקתי עם אישורו הסופי של "חוק מניעת העסקת עובד הוראה שיש לו תואר אקדמי ממוסד ברשות הפלסטינית". הצעת החוק, שאותה הובילו חברי הכנסת עמית הלוי ואביחי בוארון יחד עם ח"כים נוספים, קובעת מפורשות: "לא יועסק כעובד הוראה על ידי המדינה מי שיש לו תואר אקדמי ממוסד להשכלה גבוהה ברשות הפלשתינית". על פי לשון החוק, תארים אלו לא יוכרו עוד כתארים אקדמיים הנדרשים להוראה בישראל.

נתוני מרכז המחקר והמידע של הכנסת חושפים את היקף התופעה: בעשור האחרון (2010–2023) השתלבו במערכת החינוך הערבית בישראל 30,339 מורים חדשים, כאשר כ-11% מהם (3,447 מורים) הם בעלי תארים מהרשות הפלשתינית – נתון שנמצא במגמת עלייה. פילוח הנתונים מראה כי רובם המכריע של מורים אלו מלמדים במוקדים רגישים: 62% מהם מועסקים במזרח ירושלים ו-29% בחינוך הבדואי בנגב. הנתון המטריד ביותר נוגע למזרח ירושלים: מתוך כ-6,720 עובדי הוראה באזור (כולל גני ילדים), רוב מוחלט של 58% הם בוגרי אוניברסיטאות מהרשות הפלשתינית, בעוד שרק 39% הם בוגרי מוסדות אקדמיים ישראליים.

בשיחה עם 'בשבע' מסביר יוזם החוק, ח"כ עמית הלוי (הליכוד), כי הצעת החוק אינה עוסקת רק ברמה הפדגוגית, אלא היא חלק משינוי תפיסתי עמוק שנדרש לאחר אירועי השבעה באוקטובר. לדבריו, מדינת ישראל התמקדה לאורך שנים באיום הצבאי המיידי – והזניחה את הטיפול בתשתיות האידיאולוגיות והחינוכיות המהוות את הקרקע לצמיחת הטרור.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת יוסף ארנפלד חדש ביו"ש: שיתוף פעולה הדוק בין המשטרה לאנשי החוות

עוד מאת יוסף ארנפלד פרק נוסף בקרב על זית רענן: הריסה ופיצוי או מאבק על הבית?

"השבעה באוקטובר נולד קודם כול מתשתית אידיאולוגית, דתית וחינוכית", אומר ח"כ הלוי. "העט לא כותב מעצמו והנשק לא יורה מעצמו – הכל מתחיל במוחות ובלבבות. האסון הגדול של הסכמי אוסלו היה האופציה לייצר מרחבים שבהם מטפחים את שנאת ישראל והאידיאולוגיה הג'יהאדיסטית. בכל ישיבה בוועדת חוץ וביטחון אני לומד מחדש עד כמה בסיס הפירמידה רקוב, ואנחנו עוסקים בכל פעם רק בקצה הקרחון".

הלוי מציין כי החוק הנוכחי הוא חלק מסדרת חוקים שנועדו לנקות את מערכת החינוך מהשפעות עוינות. הוא מזכיר את החוק הקודם שעבר, המאפשר שלילת תקציבים ממוסדות ופיטורי מורים תומכי טרור, ותוקף את החלטת בג"ץ להוציא צו על תנאי נגדו לפני כשבועיים: "זהו אבסורד שערורייתי, ואני מקווה שהכנסת תענה על כך בצורה נחושה". במרכז החוק הנוכחי עומדת הבעייתיות שבהכשרת מורים במוסדות הרשות הפלסטינית. הלוי מתאר "עלייה מטאורית" במספר הישראלים – תושבי מזרח ירושלים, הגליל והנגב – שנוסעים ללמוד בערים כמו חברון במסלולי סוף-שבוע, וחוזרים להשתלב בלב מערכת החינוך הישראלית.

ח"כ הלוי מחדד כי הבעיה אינה טכנית או חוסר בתיאום פדגוגי, אלא מהותית: "אנחנו מפקידים את המוחות והלבבות של ילדים חסרי ישע בידי אנשים שההכשרה שלהם לא מתאימה בעליל להוראה. הבעיה המהותית היא שהם מחונכים לטרור, לדמוניזציה של העם היהודי ולשנאת ישראל". הוא מבהיר כי החוק נועד להגן לא רק על ביטחון המדינה, אלא גם על זכויותיהם של התלמידים עצמם: "אנשים כאלו לא ראויים להיות באף בית ספר – לא במכה, לא בפס ובטח שלא במדינת ישראל, שהיא מושא השנאה וההשמדה שלהם. מדובר בעתיד של הילדים שלנו ובעתיד של המזרח התיכון כולו".

במהלך הדיונים על החוק, נשמעו דרישות להצגת "תשתית עובדתית" שתצדיק צעד כה דרמטי. ח"כ הלוי הודף את הטענות הללו בנחרצות: "לא חסרה תשתית עובדתית, היא צועקת מכל קיר באוניברסיטאות א-נג'אח, ביר זית והאוניברסיטה האמריקאית-ערבית. לבושתנו, לחלקן יש אפילו סניפים בעיר העתיקה בירושלים. אלו מוסדות שרווים בשנאת ישראל, מקומות שבהם תאי הסטודנטים מתגאים בחמאס ובטבח השבעה באוקטובר. זהו מרחב שלא יכול לצמוח בו מורה".

החידוש המרכזי בחוק, לדברי הלוי, הוא ההגדרה המהותית של תפקיד המחנך. "מורה הוא קודם כל מקור השראה ונושא מטען של ערכים", הוא מסביר. "אדם שלמד במוסדות 'רשות הטרור הפלשתינית' סובל מאי-התאמה מהותית למקצוע. זה כמו שתבוא אליי עם תעודה של נגר כשבכלל דרוש אינסטלטור – זה פשוט לא מתחיל".

כאמור, היום (רביעי) החוק צפוי להגיע לקו הסיום, אז תעלה הצעת החוק להצבעה מכרעת בקריאה שנייה ושלישית. להערכתו, החוק יעבור ברוב קולות, כאשר גם חלקים מהאופוזיציה צפויים לתמוך בו או להימנע. אולם, ח"כ הלוי מביט כבר אל היום שאחרי ומסמן שני אתגרים מרכזיים: "המבחן הראשון הוא מול הקבוצה הבלתי נבחרת – בית המשפט העליון והייעוץ המשפטי לממשלה – שפועלים לעיתים באופן שפוגע בדמוקרטיה. המבחן השני, והוא לא פחות חשוב, מוטל על משרד החינוך. עליהם ליישם את החוק בנחישות, בלי 'טריקים ושטיקים', ולוודא שכל מועמד שמגיע מהמוסדות הללו לא יקבל דריסת רגל במערכת".

עבורו, החוק הוא הרבה מעבר להסדרת תעודות הוראה; הוא מהווה תיקון יסודי למה שהוא מכנה "קונספציית אוסלו". לדבריו, בעוד שבאוסלו המדינה נאבקה נגד ייבוא טרוריסטים מתוניס, המציאות הנוכחית יצרה מצב אבסורדי שבו ישראל מאפשרת להכשיר את דור הטרור הבא בתוך גבולותיה. "אם הלקחים מהשבעה באוקטובר יהיו רק קוסמטיים, לא עשינו כלום", הוא מזהיר. "אנחנו רואים במערכת הביטחון שהקונספציות לגבי האויב והאסלאם הרדיקלי עדיין לא השתנו. החוק הזה מבהיר שחינוך הוא התשתית של החברה. לא נרשה למי שמגלה סימפתיה לאידיאולוגיות גזעניות וברבריות להיכנס לחברה שלנו. 'לא בבית ספרנו' – כפשוטו'. ממחר, הזוועה הזו שבה אנחנו במו ידינו מאפשרים טיפוח של דור טרוריסטים – עומדת להיפסק. זהו שינוי מהותי בהגדרת האויב ובהגנה על עתיד המדינה".