שלב ב' בעזה יצא לדרך, טורקיה וקטאר חברות ב'מועצת השלום'

ביום רביעי שעבר יצאה הכרזה חגיגית מהבית הלבן: עוברים לשלב ב' בתוכנית 20 הנקודות של טראמפ לרצועת עזה. יומיים אחר כך, בליל שבת, כבר הגיעה הודעתו של טראמפ כי יוצאת לדרך 'מועצת השלום העליונה' (Board of Peace) – גוף עליון בין־לאומי שתפקידו יהיה לפקח על שיקום רצועת עזה ויישום התוכנית. בראש מועצת השלום יעמוד נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, ויהיו חברים בה ראשי מדינות וראשי ממשלות. מועצה זו תשמש מסגרת־על לניהול וקבלת החלטות למימוש תוכניתו של טראמפ בעזה.

בנוסף הכריז טראמפ על גוף ביניים, 'המועצה המבצעת לעזה' (Gaza Executive Board), שיפעל תחת מועצת השלום. חברי המועצה המבצעת, שהם הוועד המנהל, יהיו אמורים לפקח ביום שאחרי על ההוצאה לפועל של תוכנית טראמפ מול הגורמים בשטח. הם יפקחו על הממשלה הטכנוקרטית הפלשתינית, שתנהל בפועל את המתרחש ברצועה. חברי המועצה המבצעת הם: המקורבים לטראמפ סטיב ויטקוף וג'ארד קושנר, וכן שר החוץ של טורקיה הקאן פידאן, הבכיר הקטארי עלי אל־ת'וואדי, ראש המודיעין המצרי חסן רשאד, ראש ממשלת בריטניה לשעבר טוני בלייר, השרה האמירתית רים אל־האשימי, איש העסקים הישראלי־קפריסאי יקיר גבאי ונציגת האו"ם סיגריד קאג. כמו כן יהיה חבר בה שר החוץ וההגנה לשעבר של בולגריה ניקולאי מלאדנוב, שאם השם שלו במקרה מוכר לכם, זה משום שהוא כיהן בעבר כשליח האו"ם במזרח התיכון.

מלאדנוב, לצד חברותו במועצה המבצעת, יכהן גם כ'נציג העליון של עזה' מטעם מועצת השלום. במסגרת תפקידו זה ישמש מקשר בין מועצת השלום והוועד המנהל לבין הוועדה הטכנוקרטית הפלשתינית (NCAG). ועדה זו תשמש זרוע ביצועית של הגופים שמעליה, ותונהג על ידי איש הרשות הפלשתינית עלי שעת'.

אך בעוד ההכרזה על מועצת השלום מוצגת בחגיגיות על ידי ארצות הברית, דווקא הרכבה מעלה סימני שאלה כבדי משקל בקרב גורמים מדיניים וביטחוניים בישראל. כך, למרות הסתייגויותיה של ישראל מכניסתן של קטאר וטורקיה למועצת השלום, עושה רושם שהעניין כבר מנוי וחתום, אף שהדבר אינו עולה בקנה אחד עם האינטרסים של ישראל.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת רבקי גולדפינגר ההצלחה מסחררת: החות'ים נערכים לפלישה לישראל

עוד מאת רבקי גולדפינגר נרצח בפיגוע ירי בבנימין: מרדף נרחב אחר מחבל

נשיא ארצות הברית טראמפ דוהר קדימה. עשרות מדינות כבר הוזמנו להצטרף למועצה. לפי הפרסומים, מלבד טורקיה וקטאר הנשיא האמריקני דוחק בלא פחות מסין ורוסיה להצטרף למועצה שייסד. גם ראש הממשלה נתניהו הודיע השבוע (רביעי) כי ייענה להזמנה של הנשיא ויצטרף כחבר במועצה, מה שבאופן חסר תקדים עשוי להושיב אותו בשולחן אחד עם קטאר, טורקיה ומדינות נוספות. צרפת לעומת זאת דחתה רשמית את ההזמנה להצטרף למועצה, וטראמפ, בסרקזם האופייני לו, אמר בתגובה על נשיא צרפת מקרון ש"אף אחד ממילא לא רוצה אותו".

עד כמה להוט נשיא ארצות הברית ליישם את תוכניתו – זאת ניתן להתרשם גם מהתייצבותו השבוע בכנס הפורום הכלכלי בדאבוס להשיק קבל עם ועולם את מועצת השלום, גוף שישנן השערות כי מלבד טיפולו בזירה העזתית, הוא מתוכנן לשמש חלופה למוסד האו"ם. טראמפ, אגב, לא שלל אפשרות כזאת. בינתיים המחלוקת מול הממשל האמריקני באשר לזהות השחקנים שינהלו את עזה מתחדדת, ובישראל גובר החשש כי החברות במועצת השלום מקנה ליריבותיה הבולטות יכולת השפעה דרמטית על עתידה של רצועת עזה, שלא בטובתה של מדינת ישראל.

"קטאר וטורקיה זה קו אדום"

בצלאל סמוטריץ', שר האוצר וחבר הקבינט המדיני־ביטחוני, מביע התנגדות נחרצת ודאגה מהקמת מועצת השלום של הנשיא טראמפ ומהרכבה: "אני כידוע התנגדתי, אבל רוב חברי הממשלה, וכנראה גם רוב גדול בעם, תמכו בתוכניתו של הנשיא טראמפ, שהייתה מורכבת משני חלקים. חלק אחד היה השבת החטופים, וברוך השם החטופים חזרו בהתרגשות גדולה, למעט החטוף רני גואילי, שאנחנו מחויבים להשיב לקבר ישראל. החלק השני הוא שהנשיא טראמפ מקבל הזדמנות בדרך שלו לממש את מטרת המלחמה המרכזית של פירוק חמאס ופירוז עזה", הוא מדגיש, "והדרך של טראמפ היא להקים את כל אותם גופים בין־לאומיים כדי לנסות לממש את המטרה הזאת ואחר כך גם לשקם את רצועת עזה. כמובן, צריך להגיד לשבחו של הנשיא האמריקני ושל צוותו, שיש מחויבות שהוא חוזר עליה שוב ושוב, והיא שבבסיס מה שמכונה שלב ב' עומד פירוק חמאס ופירוז עזה, ואין שום שיקום בלי פירוז. זו כמובן מחויבות חשובה וטובה מאוד, אבל הדבר הזה חייב להיות תחום בזמן. ויותר מכך – ופה הבעיה שלי עם ראש הממשלה – העובדה היא שכל התוכנית של הנשיא טראמפ בעצם נבנתה רק משום שראש הממשלה לא היה מוכן לקחת אחריות בעצמו על מה שקורה בעזה.

"לאורך כל המלחמה נתניהו לא רוצה לא ממשל צבאי, לא שלטון אזרחי שלנו בעזה ולא התיישבות. וכיוון שראש הממשלה לא מוכן לקחת אחריות על עזה, היה צריך למצוא מישהו אחר שמוכן לקחת את המשימה עליו, והנשיא טראמפ נעתר לכך. הוא כמובן בונה את הקונסטרוקציה שלו והוא צריך בשביל זה קואליציה, צריך מישהו שישלם על זה. הקואליציה הזאת מורכבת ממדינות ערב – אנחנו לא מגלים כאן סוד גדול – אבל אף אחת מהן היא לא מחובבות ציון".

הנשיא טראמפ בעצמו הצהיר לא פעם שהוא יכבד את דרישותיה של ישראל בנוגע להרכב המועצה, ועכשיו נראה שהוא דוהר קדימה בלי באמת להתחשב בנו.

"הוא אמר שהוא מכבד את העמדה של מדינת ישראל ושיש לה זכות להתנגד לדברים מסוימים. יחד עם זאת, הוא לא התחייב לקבל את כל מה שישראל אומרת. כמובן, יש לי הרבה מה להגיד על הפרטים בתוכנית. עירוב הקטארים חייב להיות קו אדום מבחינתנו, ובוודאי הטורקים. אנחנו חייבים למצוא את הדרך להסביר ולהבהיר את זה לנשיא טראמפ. אבל הכול מתחיל מזה שראש הממשלה לא מוכן כרגע לקבל החלטה ולהורות לצה"ל שאנחנו לוקחים אחריות על הרצועה, ולוואקום הזה נכנסים האחרים. הבעיה היא לא בפרטים אלא בשורש", הוא מחדד.

"הגיע הזמן שנבין שאין מה לעשות, אי אפשר לברוח מארץ ישראל ואי אפשר לברוח מטרור. נניח שהם לא יצליחו להביא לפירוק חמאס בהסכמה, מה שסביר להניח שיקרה, והנשיא טראמפ, נאמן להבטחתו, ייתן לנו לגיטימציה לחזור ולעשות זאת בכוח שלנו. אז מה המשמעות? שלוחמינו ילכו להקיז את דמם ולפרק את חמאס, רק כדי שעוד פעם אנחנו נצא ונעביר את הרצועה לידי גורמים אחרים, ואלה יהיו גורמים ערבים? זה להחליף אויב אחד באויב אחר. את כל מחירי המלחמה שילמנו רק כדי להעביר את עזה מאויב אחד לאויב אחר? כדי שהטורקים והקטארים, שמעניקים חסות לחמאס גם היום ולא שונים ממנו בשאיפתם להשמיד את מדינת ישראל, ישבו לנו על הגדר? ארדואן זה סינוואר. קטאר זה חמאס. אין שום הבדל", הוא פוסק.

"אז אומרים לי: בסדר, אז לא קטאר וטורקיה, מי כן? מצרים? אפשר לחשוב שהמצרים הם אוהבי ישראל גדולים. הם אלה שאיפשרו את ההתחמשות של חמאס לאורך כל השנים שקדמו לשבעה באוקטובר. הכול עבר במנהרות מתחת לציר פילדלפי. לכן, אם אנחנו לא נישאר בעזה לאורך זמן – זה לא יקרה. בחיסול חמאס אין זבנג וגמרנו. יכול להיות מהלך צבאי עצים שמפרק את התשתיות הצבאיות והשלטוניות שלו, ועדיין יישארו הרבה מאוד מחבלים פוטנציאליים בעזה, עם הרבה מאוד מוטיבציה, ומכאן שזה או אנחנו או הם", אומר סמוטריץ' נחרצות, "או שליטה ישראלית מלאה, השמדת חמאס והמשך דיכוי הטרור לאורך זמן, עידוד הגירה של האויב החוצה והתיישבות ישראלית קבועה – או חלילה הורדה לטמיון של מאמצי המלחמה ומחיריה והמתנה לסבב הבא", הוא מתריע.

"אם אנחנו לא נהיה בעזה לאורך זמן ונשאיר שם עזתים שמנהלים את חייהם בגיבוי בין־לאומי, שהוא כולל הרבה מאוד מדינות ערב, יותר טובות ופחות טובות – וכמו שאמרתי אף אחת מהן לא חובבת ציון – אז לאורך זמן יחזור להיות שם טרור".

אבל בנקודת הזמן הזאת, אחרי שטראמפ השיק את הבייבי שלו, אנחנו יכולים לעשות פרסה לאחור?

"יש דברים שעליהם צריך לנהל חילוקי דעות. יש חילוקי דעות גם בין ידידים. הרי אני בוודאי דורש מראש הממשלה בסוגיית הקטארים והטורקים, שזה בגדר קו אדום, להיכנס לוויכוח נחוש ולא לקבל את זה. אנחנו צריכים את הקשר בינינו לבין האמריקנים, אבל בל נשכח שבסוף עזה היא על הגבול שלנו, היא לא ליד הגבול של ארצות הברית".

מה אתה מציע לעשות?

"צריך להציב לחמאס אולטימטום קצרצר לפירוק והגליה אמיתיים, ומיד עם פקיעתו של האולטימטום להסתער על עזה בכל הכוח, להשמיד את חמאס צבאית ואזרחית, לפתוח את מעבר רפיח עם או בלי הסכמה מצרית, ולאפשר לתושבי עזה לצאת ממנה ולחפש את עתידם במקום אחר, שבו הם לא יסכנו את עתיד ילדינו. הגיע הזמן להודות לנשיא טראמפ על תמיכתו המדהימה במדינת ישראל ועל רצונו הטוב, ואני משוכנע שהוא פועל מכוונות טובות, להודות לו על העזרה החשובה שלו בהשבת החטופים ועל נכונותו לקחת אחריות. אבל צריך גם להסביר לו שהתוכנית שלו רעה למדינת ישראל ויש לבטל אותה, עזה היא שלנו ועתידה ישפיע על עתידנו יותר מאשר על כל אחד אחר, ולכן אנחנו לוקחים אחריות על הנעשה בה, מחילים בה ממשל צבאי ומשלימים את המשימה", הוא אומר.

"לא לברוח מבשורה"

"אנחנו צריכים לא רק לחזור להילחם בחמאס כדי להיות שכירי חרב של מועצת השלום, אלא לנצל את אי פירוק חמאס מנשקו כדי להבהיר שהתוכנית לא עובדת, ומה שלא עובד היום לא יעבוד גם מחר", ממשיך סמוטריץ', "לכן אנחנו צריכים להיות שם, לקחת אחריות ולקבל מהם את הגיבוי ואת הלגיטימציה. אני חושב שהנשיא טראמפ אוהב את מדינת ישראל, הוא התומך הגדול ביותר שהיה לנו אי פעם בבית הלבן, אבל שוב, כשהוא שאל את נתניהו מה טובת מדינת ישראל, נתניהו אמר לו: טובת ישראל היא שתקים את מועצת השלום שלך ותביא את כל המדינות, כי אני לא מוכן לקחת אחריות על עזה. במקום זה, נתניהו היה צריך להגיד לטראמפ: טובת מדינת ישראל היא שאנחנו נהיה שם, אנחנו ניקח על עזה אחריות ונישאר עם רגליים על הקרקע לאורך זמן, כי אם לא – מהר מאוד יחזור להיות משם טרור נגד ישראל".

את הדיבור הנחרץ הזה השמעת גם בקבינט? חשת שיש קשב לכך?

"זה ויכוח שאני מנהל עם ראש הממשלה כבר שנה וחצי, זה לא התחיל הרגע. אבל אני חושב שהוא הגיע עכשיו לנקודת קצה שבה כולם מבינים שהמחשבה שאנחנו נברח מאחריות ויהיו אחרים שיעשו את זה ויעשו את זה כבקשתנו, בדיוק כמו שאנחנו רוצים – היא מופרכת. זה פשוט לא עובד ככה. יש להם אינטרסים, יש להם תפיסות וזה לא תמיד מתחבר עם הרעיונות והאינטרסים של ישראל".

אולי ראש הממשלה בוחר את המלחמות שלו. עכשיו הוא מכוון על איראן ואומר שקודם כול נתמקד במטרה הגדולה, ובסוגיית עזה נטפל בהמשך?

"זה חשבון הגיוני מאוד, אבל לא מציאותי. אם נתניהו היה מסכים איתי שצריך בעזה ממשל צבאי והתיישבות וכו', ועכשיו טקטית הוא מחכה ואומר שנטפל בזה מחר – אז אני מבין, אבל זה לא המצב", הוא מדגיש, "המצב הוא ששנה וחצי נתניהו בורח מזה. הוא לא רוצה את זה, והוא עומד מאחורי התוכנית יחד עם הנשיא טראמפ. אם הוא היה רוצה להגיע לתוצאה א' ואומר לי 'בצלאל, אנחנו נגיע לשם אבל תחכה רגע', אז ניחא. אבל הוא לא שם, ועל זה הוויכוח.

"הנשיא טראמפ רוצה את מה שטוב למדינת ישראל לפי מה שראש הממשלה משקף לו, והוא משקף לו 'אין לי מה לחפש בעזה'. לכן הקריאה שלי היא לראש הממשלה, להישיר מבט למציאות, לא לברוח מבשורה ולהגיד: רצועת עזה היא חלק מארץ ישראל. וגם אם אתה לא רוצה לבוא מהמקום האידאולוגי, אז תגיד שלא יהיה ביטחון בלי שנהיה שם לאורך זמן, ולכן אם התוכנית לא תצליח ויתברר מהר שחמאס לא מתפרק מנשקו – אנחנו צריכים לעשות זאת בדרכנו, להיכנס ולהישאר, ורק ככה לא יהיה טרור".

יש לך קו אדום? יש שלב שתגיד: לא מקשיבים לי, זה מסוכן, אני פורש?

"אני לא אוהב שיחות של איומים ואולטימטומים. אני שותף בממשלה, אני עושה בה המון דברים טובים. אני עושה מהפכות בכלכלה, בהתיישבות, בחינוך, בזהות היהודית ועוד, וגם במלחמה יש לנו השפעה אדירה. אלמלא אנחנו, המלחמה הייתה נעצרת כמה פעמים בעבר. אני חושב שהוכחתי שאני יודע להשתמש בכוח הפוליטי שלי כדי למקסם דברים. ויחד עם זאת, אנחנו לא נאפשר בשום פנים ואופן למסמס את הישגי המלחמה, לא נאפשר להוריד לטמיון את ההישגים ואת כל הדמים המרובים ששילמנו בהם בשנתיים האחרונות. המלחמה הזאת צריכה להסתיים בניצחון, וניצחון זה אומר שאין חמאס, אבל באמת. לשם כך אנחנו נצטרך לעשות שימוש בכוח הפוליטי שלנו בצורה מושכלת, ואם נצטרך אז גם בצורה נחושה מאוד".

ובכל זאת, עד עכשיו יעדי המלחמה בעזה לא הושגו במלואם.

"נכון. יש הישגים צבאיים כבירים בכל הזירות, והמצב הביטחוני, האסטרטגי, הגאו־פוליטי והכלכלי של מדינת ישראל הרבה יותר טוב ממה שהיה ב־6 באוקטובר. אבל עדיין, יעדי המלחמה העיקריים הם השמדת חמאס, צבאית ושלטונית, והסרת האיום מעזה להרבה שנים קדימה. את זה לא משיגים כשלא מוכנים לקחת אחריות ורוצים שאחרים יבואו לעשות במקומנו את העבודה, ככה זה פשוט לא יקרה".

חיילים לא, נציגים כן

סגן אלוף במיל' ירון בוסקילה, מנכ"ל תנועת הביטחוניסטים, רואה בשיתוף טורקיה וקטאר במועצת השלום סיכון האינטרס הישראלי: "הבעיה העיקרית בהרכב מועצת השלום היא קטאר וטורקיה. אלה מדינות בעייתיות שעלולות להשפיע לרעה על השאלה אם חמאס יישאר בסוף ברצועה, כן או לא. אסור להתבלבל, טורקיה וקטאר היו מדינות החסות של חמאס. קטאר הייתה זאת שהעבירה כסף בצורה ישירה, כסף מזומן לחמאס, בהבנה ברורה מאוד לאן חמאס הולך, ומה בניין הכוח שהוא עושה עם הכסף שלה", הוא מדגיש, "וטורקיה נתנה מטרייה של שמירה על מנהיגי חמאס, ניסתה לייצר מציאות של לחץ על ישראל. היא גינתה את ישראל, וגם הייתה צינור להעברת כסף אפילו לחיזבאללה דרך איראן. לא יכול להיות שמדינות שתרמו באופן ישיר לצמיחת חמאס ולטבח הנוראי של שבעה באוקטובר, ייהנו מהפירות של שיקום עזה ושיקום חמאס. הן גם הופכות להיות מחוזקות מאוד מבחינה גאו־פוליטית, הן מקבלות כוח בין־לאומי, ואני לא מדבר עוד על הרווח הכלכלי", מסביר בוסקילה.

"הדבר השני, טורקיה וקטאר ישאפו דווקא למצב הפוך. מעבר לזה שאף אחת מהמדינות במועצת השלום, ובטח לא טורקיה וקטאר, לא יתעמתו עם חמאס ויגרמו לו להתפרק מנשקו, הן ינסו להיות סוג של אונר"א של חמאס, לאפשר להם קיום תחת מטרייה שקטה של שתיהן. כל זאת בזמן שחמאס ינסה לייצר לנו לבנוניזציה, כמו שהחיזבאללה פעל בדרום לבנון, למרות שהיו שם הכוחות הבין־לאומיים. כך הם למעשה ישלטו סוג של שליטה כלכלית־חינוכית בעזה, אבל חמאס ימשיך להיות גורם שאין לנו שליטה מלאה עליו והוא עדיין פועל ומתעצם. הדבר הזה ישמר את חמאס, אומנם לא בעוצמות שהיו לנו לפני שבעה באוקטובר, אבל באופן מאוד אפקטיבי, אולי באיזושהי אדפטציה חדשה שבה הוא עדיין ממשיך לפגוע בצה"ל ולמעשה דוחק אותנו החוצה", הוא מתריע.

"תנסו לדמיין מציאות שאחרי 11 בספטמבר, אנחנו מכריזים שאנחנו הולכים להקים מחדש את הבניינים אבל קבלן הביצוע יהיה סעודי, האדריכל יהיה אפגני ומעצב הפנים יהיה תימני. הרי ברור שארצות הברית תגיד: 'השתגעתם? אלה המדינות שתמכו באופן ישיר במתקפת הטרור, אז שהן יהיו אלה שעושות את השיקום?'. זה לא מתקבל על הדעת. בדיוק באותה מידה לא מתקבל על הדעת שמדינות שתרמו, לא באופן עקיף אלא בצורה הכי ישירה והכי פעילה לשבעה באוקטובר, הן אלה שישקמו את רצועת עזה. זה דבר שהוא לא סביר בשום צורה", אומר בוסקילה בהחלטיות.

"ביבי בנאום האחרון שלו השבוע אמר, וצריך להקשיב טוב למילים: 'כף רגליהם של חיילים טורקים וחיילים קטארים לא תדרוך ברצועה'. זה מדאיג מאוד ומסוכן מאוד. המעורבות של טורקיה ושל קטאר בתוך כוח השלום הזה תגרום להבנתי למציאות שתשמר את חמאס ברצועה, רק אולי בצורה אחרת. היא לא תפרק אותו מנשקו ובטח לא תוציא אותו החוצה. ומעבר לזה ברמה הערכית אסור לתת למדינות האלה דריסת רגל בעזה", הוא שב ומציין, "רק לפני כמה חודשים ארדואן התראיין ל'פוקס ניוז' ואמר בצורה מאוד ברורה שחמאס הוא לא ארגון טרור, חמאס הוא כוח הגנתי, יש לו זכות קיום ברצועת עזה והוא מגן על האוכלוסייה, וישראל היא התוקפנית, ישראל היא מדינת הטרור. הם בוודאי לא שינו את דעתם, ובטח המעורבות שלהם ברצועה תהיה באופן כזה שמחזק את האמירות האלה ולא מחליש אותן".

נתניהו לא הופתע

לפי דבריך, במעורבות של טורקיה וקטאר אנחנו למעשה נחמיץ את יעד המלחמה העיקרי?

"קודם כול עשינו צעדים משמעותיים מאוד בכל אחד מהיעדים שקבענו, אבל ודאי שעוד לא השלמנו את היעד המרכזי של מיטוט חמאס ופירוז הרצועה", אומר בוסקילה, "רק כמשל, כשאתה הולך למכונת שתייה, אם פחית השתייה עולה חמישה שקלים, זה לא משנה אם תשים 4.90 שקלים, הפחית לא תצא. אתה צריך לשים את מלוא חמשת השקלים כדי להשיג את ההישג. אותו דבר עם חמאס בעזה. מי שחושב שמועצת שלום בין־לאומית תצליח להביא להתפרקות חמאס, טועה בהבנת ארגון הטרור הזה. אם תשאיר שם חמאס, גם אם מוחלש מאוד, הוא עדיין חמאס שיפגע בך בדרכים אחרות. הוא צומח, מתבסס ומייצר אפקטיביות אחרת. אנחנו לא נצליח להשיג ככה את היעדים שהצבנו בתחילת המלחמה, וודאי שהדבר הזה רק ירחיק אותנו מהשגתם".

אז לשיטתך, מה מדינת ישראל צריכה לעשות בעת הזאת? יש לנו בכלל מה לעשות כשטראמפ נלהב כל כך מהתוכנית שלו?

"טראמפ בסוף אומר: אני רוצה לצמצם התנגדויות, ואם אני אצליח להביא את קטאר וטורקיה, אני אצליח להביא את ערב הסעודית, את רוסיה וגם את סין, והן גם ישימו כסף. כל אחד ישים את המיליארד שלו, והנה אני הולך להגשים את התוכנית שלי. מבחינתו, אין לו עניין ערכי או רגשי, והוא גם לא מסתכל כל כך קדימה בעניין הזה, עד כמה הן באמת יפעלו נגד חמאס, ומה בדיוק טורקיה וקטאר יעשו".

אז מה ישראל צריכה לעשות?

"להתנגד לכך בצורה נחרצת מאוד. אני לא מאמין שנתניהו לא ידע על כך. אני לא חושב שהוא רוצה את זה, אבל הוא גם לא מונע את זה. ברור שנתניהו, שרק לפני שבועיים היה במאר א־לאגו, לא חזר לישראל ופתאום היה מופתע. הוא ישב עם טראמפ בארבע עיניים והם עברו על הדברים, גם על הרכב מועצת השלום. וזה שהוא שולח את שר החוץ ואומר לו 'לך תתמודד ותפתור את הבעיה הזאת' – זה אבסורד. הרי זה מראה שנתניהו מכיר ויודע היטב שזה מה שטראמפ הולך לעשות, כי אם הוא היה רוצה לפתור את זה הוא היה יכול להרים טלפון ישיר לטראמפ, ולא לשלוח את גדעון סער".

נתניהו לא מבין את מה שאנחנו מבינים?

"אני חושב שנתניהו מסתכל תמיד בצורה מאוד גלובלית. הוא לא מתעסק בחשבונות רגשיים, ערכיים. הוא רואה פה את הפוטנציאל להביא הרבה מדינות שישימו הרבה כסף, וכנראה הוא חושב שהסיכון שטורקיה וקטאר ישפיעו ויעצבו מציאות שנוחה לחמאס היא קטנה. אני חושב שלא", הוא מבהיר.

"בשורה התחתונה אני מאמין שהמעורבות של טורקיה ושל קטאר בעזה יכולה לשבש פה את ההישגים שאפשר להשיג עם מדינות אחרות. הן יעשו הכול כדי שחמאס לא יצא מרצועת עזה, יש להן אינטרס לשמר את חמאס ברצועה. אני חושב שהן ינסו לטרפד בדרכים ישירות, או אולי עקיפות וערמומיות, מציאות שבה מוציאים את חמאס מרצועת עזה. לכן ישראל חייבת להתעקש להוציא אותו".

כרגע זה לא נראה בר ביצוע.

"הכול תלוי בשאלה כמה נתעקש על זה. בסוף, בניגוד למדינות האחרות שרואות את האינטרס הכלכלי, טורקיה וקטאר רואות באירוע הזה אירוע אידאולוגי מובהק, והאידאולוגיה אצלן כבדת משקל יותר מכל הכסף שבעולם. אלה מדינות לא רציונליות שרואות הכול דרך הפריזמה הדתית, ולכן אין סיכוי שהן ינסו להביא את רצועת עזה למציאות אחרת. הן רק ינסו, לדעתי, לשים מקלות בגלגלים של התהליך הזה".