מעבר רפיח ייפתח. האם החמצנו את תוכנית ההגירה של טראמפ?

עם השבת גופתו של החטוף האחרון רן גואילי מעזה, הושלם שלב א' בהפסקת האש, ושלב ב' יצא לדרך. לאחר יותר משנתיים של מלחמה שניהלה ישראל בעזה, נראה כי עידן חדש בפתח, ובו מדינות רבות – ובכללן ארצות הברית ולצידה מצרים, קטאר וטורקיה – בוחשות בקדרה העזתית ופועלות במרץ, לפני ומאחורי הקלעים, לעיצוב מציאות חדשה ברצועה.

הסוגיות שעל הפרק מורכבות ודרמטיות ביותר, וכוללות את פתיחת מעבר רפיח, מתן מנדט לניהול עזה לוועדה הטכנוקרטית, פירוק חמאס מנשקו ופירוז הרצועה, נסיגת צה"ל מהקו הצהוב ותחילת תהליך השיקום.

בין הצעדים הראשונים שישראל מחויבת להם נכללת פתיחת מעבר רפיח. אחרי יותר משנתיים שבהן המעבר היה סגור ומסוגר הוא ייפתח, כך נראה, כבר בימים הקרובים. ההחלטה על כך התקבלה לאחר מכבש לחצים כבד שהופעל על ישראל, והפתיחה תהיה בשלב ראשון לתנועה של הולכי רגל לשני הכיוונים ותנוהל תחת בקרה ופיקוח ישראליים. צעד זה מלווה בחשש מצד ישראל שהפתיחה תנוצל לרעה להברחות אמצעי לחימה וחומרי בניין ולהחדרת גורמים עוינים לרצועה. אנשי ביטחון שעימם שוחחנו ציינו כי פתיחת המעבר והעברת השליטה בו לידי גורמים זרים עלולות להחזיר לפעילות ביתר שאת את ציר ההברחות, ששימש במשך עשרות שנים חמצן לארגוני הטרור בעזה. המתנגדים לפתיחה מבהירים כי מדובר במתן פרס לטרור ובמסר מסוכן לחמאס.

המתווה לפיקוח במעבר רפיח מלמד שהכניסה לרצועת עזה תכלול מנגנון בידוק ישראלי. כל מי שייכנס דרך מעבר רפיח יועבר לעמדת צה"ל, שם יוצבו מכונות שיקוף ומגנומטרים. מנגד, ביציאה מהרצועה לא יתקיים בידוק ביטחוני ישראלי. על פי הפרסומים, את הבידוק תערוך משלחת של האיחוד האירופי, בסיוע עזתים מקומיים שיפעלו מטעם הרשות הפלשתינית. ישראל רק תעקוב אחרי התהליך מרחוק.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת רבקי גולדפינגר ההצלחה מסחררת: החות'ים נערכים לפלישה לישראל

עוד מאת רבקי גולדפינגר נרצח בפיגוע ירי בבנימין: מרדף נרחב אחר מחבל

הקבינט המדיני־ביטחוני קיים בתחילת השבוע דיון על הסוגיות האזוריות הבוערות, ובכללן גם אישר את פתיחת מעבר רפיח. השר בן גביר הביע בדיון את זעמו על ההחלטה: "מספיק עם התמימות של ויטקוף וקושנר – אם מעבר רפיח ייפתח זו תהיה טעות גדולה ומסר רע מאוד", תקף. יחד עימו הביעו את התנגדותם הנחרצת לפתיחה שרים נוספים, מהם סמוטריץ' וסטרוק.

סוגיה דרמטית נוספת שעל הפרק היא הדרישה הישראלית לפירוק חמאס מנשקו ופירוז הרצועה. האמריקנים מצהירים כי גם מבחינתם מדובר בתנאי הכרחי לשיקום הרצועה, אף שעל המשמעות בפועל של פירוק מנשק עדיין אין הסכמות ברורות. ישראל רואה בפירוק חמאס מנשקו תנאי בסיסי להמשך כל התקדמות בתוכניתו של טראמפ, אך חמאס מסרב בתוקף להניח את נשקו, מנסה לעכב את התהליך, פועל בערמומיות ומושך זמן. המתווכות מצידן ממהרות להניח על השולחן הצעות פשרה שונות ומטרידות, כמו למשל ההצעה כי חמאס ימסור את נשקו הכבד בלבד ויישאר עם נשק קל בידיו. בשלב זה ישראל דבקה בהתעקשותה ודורשת פירוק מכל כלי נשק חם. ראש הממשלה נתניהו הצהיר השבוע בפה מלא כי ישראל מתמקדת כעת בפירוק חמאס מנשקו ובפירוז רצועת עזה. "או שזה ייעשה בדרך הקלה – או בדרך הקשה", הבהיר.

אלוף משנה במיל' פרופ' גבי סיבוני, חוקר במכון ירושלים לאסטרטגיה וביטחון, מדגיש כי בפתיחת מעבר רפיח בהחלט יש סיכון לחדירת חומרים מסוכנים וגורמים עוינים לרצועה, אך במצב הקיים ישראל נאלצת לעשות זאת, תוך ניסיון מתמיד לצמצום הסיכונים: "לישראל היה נכון לכבוש את הרצועה, להטיל עליה ממשל צבאי, לגרש לכל הרוחות את חמאס, להשמיד אותו, ואחר כך למצוא פתרונות עם האמריקנים או בלעדיהם. זה מה שהיינו צריכים לעשות", הוא אומר נחרצות.

"כרגע אנחנו נמצאים במצב שהוא החלופה הכי פחות גרועה מכולן. אנחנו עכשיו משלמים מחירים על החזרת החטופים. זה טוב שהחזרנו את כולם ושהסאגה הזאת נגמרה. כעת אנחנו נדרשים לפרוע כמה שטרות, בהם השטר של פתיחת מעבר רפיח", מסביר סיבוני, "כמובן, הייתי שמח שמעבר רפיח ייפתח רק לכיוון אחד, לכל מי שרוצה לצאת מעזה. אני מבין שהפתיחה בשלב הזה היא פתיחה לאנשים, ומניח שבהמשך זה יהיה גם למעבר סחורות. מובן שכל מי שיוצא מעזה – ברוך היוצא. אנחנו צריכים לפעול כמה שיותר כדי לממש את חזונו של טראמפ להגירה מרצון של אוכלוסיית עזה לארצות העולם, כי זה הפתרון היחיד האפשרי להימנעות מחידוש האיום מאזור הרצועה", הוא פוסק.

על הסכנה הטמונה בפתיחת המעבר אומר פרופ' סיבוני: "ברור שכשיש מעבר פתוח ויש עוד גורמים שמעורבים, תמיד יימצאו הסדקים להכניס דברים לא טובים לתוך הרצועה. אני מקווה שישראל שמה את מיטב היכולות שלה ותהיה שם פיזית כדי למנוע את זה עד כמה שניתן. באופן עקרוני, כל העניין של פתיחת מעברים הוא בעייתי מאוד".

האם אתה רואה במעבר רפיח סמל מסוים לאובדן שליטה של ישראל על עזה?

"ברור שזה פחות טוב משליטה מוחלטת שלנו. ברור שהיה עדיף מבחינת ישראל שאין יוצא ואין בא, או לפחות יש רק יוצא. אז נכון שזה פחות טוב מבחינתה, אבל ישראל נמצאת בתוך מערכת מורכבת של אינטרסים והזדמנויות, ובעולמנו לפעמים אנחנו נדרשים לשלם מחירים. ואני מזכיר שהמחירים שאנחנו משלמים הם גם בגלל מעשה ידינו, כשבתוך שנתיים צה"ל, עם כל הכבוד, קיבל אשראי מטורף מהמדינה ולא הביא את התוצאה הרצויה. לכן זה המצב כרגע".

בשורה התחתונה, נוכל להגשים את שני יעדי המלחמה האחרים?

"המפתח לעמידה במטרות המלחמה נמצא בהשמדת חמאס צבאית ושלטונית, קרי השמדה מלאה של חמאס כישות השולטת ברצועה. אנחנו חייבים לפרק את חמאס. אין בכלל שאלה. בסופו של דבר, אם הם יתפרקו מרצון, בלחץ בין־לאומי ובלי מלחמה – זה מצוין, ואם לא, צה"ל יצטרך להיכנס ולפרק גם את חמאס עצמו וגם את תשתיות הטרור במרחב שחמאס שולט בו. ייקח שנים ארוכות לפרק אותן. אין מי שיעשה את העבודה מלבדנו", הוא מדגיש, "גם אם חמאס ייכנע וגם אם אנחנו נצטרך לפרק אותו, את טיהור הרצועה אחר כך אנחנו נצטרך לעשות. תידרש עוד עבודה רבה לפירוז הרצועה בתת־קרקע ובעזה בכללה".

חמאס לא זנח את מטרותיו

גלעד אך, יושב ראש ארגון 'המילואימניקים דור הניצחון', מבקש להדגיש כי לצד ההתרגשות הרבה משובו של החלל החטוף האחרון רן גואילי, חשוב לזכור שמדינת ישראל עדיין לא השלימה את המלאכה בעזה: "אסור להתבלבל, לא הגענו אל המנוחה והנחלה. כל עוד לא השמדנו את חמאס – שום דבר לא נגמר. כבר היינו בסבבים, גם בעופרת יצוקה, גם בצוק איתן, ואסור שהפעם זה יסתיים כעוד סבב כשחמאס נשאר על הרגליים, כי ברור שברגע שצה"ל יצא מהרצועה, הדבר הראשון שהם יתחילו לעשות זה לאסוף שוב נשקים בכמויות אדירות ולהתכונן לטבח הבא. לכן, מציאות שבה חמאס משתקם והשלטון בעזה צפוי לעבור לניהול הפלשתינים לא מתקבלת על הדעת".

פירוק חמאס הוא תנאי ברור בתוכנית טראמפ.

"תוכנית טראמפ הראשונה שדיברה על הגירה הייתה ראויה. לצערי, אני חושב שהייתה פה הזדמנות שלא נוצלה. אבל אם עכשיו הולכים לתוכניות דמיוניות של 'ניו גזה', כמו שקושנר אומר, אז זאת בעיה אמיתית, כי אין חדש תחת השמש, והכול אותו דבר כבר יותר מ־120 שנה".

על פי תוכנית 20 הנקודות, חמאס מחויב להניח את נשקו.

"כן, אבל מה זה יניח את נשקו? מי אוכף את זה? איך זה בדיוק קורה? למי הוא מעביר את הנשק? ואם בפועל יש שם ממשלת טכנוקרטים, כמו שהם קוראים לזה, שאנשי חמאס הם מי שעומדים מאחוריהם, אז יהיו אנשים בתחפושת שעושים את המוניציפלית, את האיסוף של האשפה, את הביוב, ובפועל חמאס מאחור, ימשיך לאסוף נשק ולהיערך ליום פקודה. שיהיה ברור: על הדגל של חמאס יש רק דבר אחד: השמדת ישראל. אין להם שום דבר מעבר לזה. וכל פעולה שלהם, כל שקל שיהיה להם, כל אדם שיצטרף אליהם – יקדמו את המטרה הזאת".

גלעד אך מתריע מפני פתיחת מעבר רפיח המתוכננת: "אם באמת יפתחו את מעבר רפיח ויאפשרו את הקמתה של ממשלת הטכנוקרטים, אנחנו בבעיה אמיתית. מאותה נקודה תתחיל הספירה לאחור לטבח הבא. אני חושב שרבים מהלוחמים רואים זאת ככה. כאילו כל הלחימה הייתה למען יעד אחד, השבת החטופים, ושאר היעדים יישארו מאחור. הוגדרו שלושה יעדים ברורים למלחמה: השבת החטופים, השמדת חמאס והסרת האיום מרצועת עזה. החטופים אכן הושבו, אבל שני היעדים האחרים לא הושגו עדיין, ואין לנו את הפריבילגיה לוותר עליהם".

תנועתו של אך, מילואימניקים דור הניצחון, הוא מבהיר, קראה לאורך כל המלחמה לשים דגש על השגת היעדים כולם: "כבר אחרי הסבב הראשון הקמנו את מאהל המילואימניקים מול משרד ראש הממשלה, וקראנו לעשות הגירה מעזה, לאפשר לאנשים לצאת מהרצועה בהמוניהם. אנשים רצו לצאת והם עדיין רוצים לצאת. כמו כן קראנו לקחת שטח משמעותי מהרצועה – בהתחלה צפון הרצועה, אחרי זה הקו הצהוב, אבל הבהרנו שחייבים לקחת אדמה מהטרוריסטים האלה. המלחמה הזאת צריכה להיגמר במשהו אחר".

לדעתך, 'הניצחון המוחלט' בשלב הזה הוא בכלל בר־השגה?

"אני לא יודע באמת לחזות. יכול להיות שיש פה כל מיני פירוטכניקות של הטעיות מדיניות. בשלב הזה אנחנו עוד לא בסיטואציה שפתחנו את מעבר רפיח ושצה"ל יוצא מהרצועה, אבל אם זה יקרה, אנחנו בבעיה אמיתית".

מה בעצם לשיטתך הבעיה בפתיחת המעבר? הרי ישראל היא שתפקח על הנכנסים והיוצאים.

"אומרים שהמעבר יהיה תחת השגחה קפדנית ישראלית. אבל אדם שבא ממצרים, מסוריה, מסעודיה או מירדן דרך מעבר רפיח לרצועה, והוא מצטרף לחמאס, הוא לכאורה אדם שיכול להיכנס כי אף אחד לא יודע מה עובר לו בראש. ובהמשך מטבע הדברים לאט לאט תהיה שחיקה. זה לוקח חודש, חודשיים או שנה, ובסוף המציאות משתנה ומכניסים שם כסף, סחורות, כל מיני מכולות שיש להן דופן כפולה ומעבירים בהן אמצעי לחימה וציוד לטובת חמאס", הוא מזהיר מפני ההידרדרות הצפויה.

"ההחלטה בידיים שלנו"

"כבר עכשיו הם מעבירים אמצעי לחימה בשלל דרכים", מזהיר אך, "כשהייתי במילואים ברצועת עזה ביולי האחרון הועברו רחפנים מאזור מצרים עם אמל"ח, את חלקם תפסנו ואת חלקם לא. וכשהמעבר יהיה פתוח אז בוודאי יהיה להם הרבה יותר קל".

לו אתה יושב עכשיו מול ראש הממשלה ומדבר בשם הלוחמים, מה אתה אומר לו?

"ראש הממשלה, חיילי צה״ל לא נפלו על מנת להקים מדינה פלשתינית שבירתה עזה. אנחנו דורשים לא לעבור שלב לפני השלמת מיטוט חמאס והסרת האיום מעל תושבי ישראל, אחת ולתמיד. תציב אולטימטום חד־משמעי לחמאס: עד שאתם לא מחזירים את כל הנשק ומסגירים את כל המחבלים לידי מדינת ישראל – שום דבר לא קורה, נקודה".

בסוגיית עזה עולה הטענה שהכוח נלקח מהידיים של ישראל.

"הכול עניין של בחירה", הוא מתעקש, "אנחנו מדינה סוברנית, אנחנו לא הכוכב ה־51 בדגל ארצות הברית. יש פה צורך בקבלת החלטות שלנו, אחרת מה המשמעות של הממשלה שלנו? אני סובר שבעת הזאת צריך לעשות כמה פעולות. פעולה ראשונה היא להציב אולטימטום לחמאס. אתם רוצים שנפתח את מעבר רפיח? אתם רוצים שצה"ל יצא מהרצועה? אין בעיה. תביאו את כל הנשק שלכם ותביאו את כל המחבלים אלינו. אחרת אנחנו חוזרים ללחימה. ושתיים, בעניין של הסוברניות, אני חושב שיש פה בעיה מאוד חמורה עם מה שקורה למשל בבסיס בקריית גת. אני שומע מאנשים בתוך המערכת שיש איזשהו מנגנון של אישורי תקיפה בעזה. אפילו כשיש זיהויים, צריך לדווח לחבר'ה בקריית גת. זאת מציאות לא הגיונית".

הטענה היא שהאחיזה שלנו ברצועה הולכת ונחלשת.

"ואני מאמין שההחלטה איך דברים יתנהלו היא בידיים שלנו. אני חושב שטראמפ מבין את זה טוב. אם אנחנו לא נציב קו אדום, אנחנו נמצא את עצמנו כמו גרינלנד או כמו רפובליקת בננות. לא בשביל זה הקמנו מדינה", הוא מתרעם, "לא צריך להפוך להיות מדינה שנשלטת על ידי ארצות הברית. ישראל חייבת לעמוד על שלה. אף פעם לא היינו חלק מרוסיה וגם לא חלק מארצות הברית או מסין, אנחנו לא חלק מהמעצמות. יש לנו בריתות בין־לאומיות, יש לנו הסכמי סחר, יש לנו הסכמי הגנה, אבל אנחנו צריכים להגן על האינטרסים שלנו. אנחנו צריכים להגן על עצמנו בעצמנו, ומי שאמר את זה היה נתניהו בעצמו, אבל עכשיו הוא גם צריך ליישם את האמירה הזאת".

אך מביע דאגה מהמצב: "מדובר באירוע קשה. אנחנו לא יכולים לאפשר לאנשים, גם אם הם הזויים, להוביל אותנו ככה. בסוף הם מייצגים את האינטרס האמריקני ורוצים להקים את 'ניו גזה'. ברור שהם לא מבינים את המזרח התיכון, הם לא יודעים מה זה עזתים ולא מדברים בשפה המזרח־תיכונית. הרי כל הכסף שיגיע לשם בשביל כביכול להקים מסילות רכבת וגורדי שחקים – ינוצל לתת־קרקע ולחפירת מנהרות גדולות ומשוכללות יותר, שבעוד 10 שנים הילדים שלנו יצטרכו להילחם בהן.

"היינו בצוק איתן בתוך הרצועה ולא סיימנו את העבודה. היינו שם גם בעופרת יצוקה וגם לפני ההתנתקות, אבל אף פעם לא סיימנו את העבודה עם רצועת עזה. אנשים ברצועה פשוט לא צריכים להיות שם, נקודה. צריך לקחת את השטח הזה, לכבוש אותו, וכמה שזה נשמע רחוק, זה הפתרון היחידי. כל דבר אחר משאיר ואקום שנכנסים אליו רעיונות הזויים על סינגפור".

האם אנחנו באמת נזכה להיות דור הניצחון?

"אני חושב שזה תלוי רק בנו, והעובדה שאנחנו בשנת בחירות דווקא משחקת לטובת הניצחון. כי ראש הממשלה מבין את הטמפרמנט של העם בסיפור הזה, הוא מבין שאם המלחמה הזאת תיגמר כשיש מועצת שלום עם טורקיה וקטאר בתוך רצועת עזה – זה יפגע מאוד בו ובליכוד, אנשים יהיו מאוכזבים ותקום פה אלטרנטיבה".

אבל מועצת השלום זו כבר עובדה מוגמרת.

"השאלה היא אם המועצה באמת מנהלת משהו, או שהיא סתם רשומה על הנייר בשביל לנפנף בו. אני חושב שעם ישראל, ונראה לי שגם ראש הממשלה, מבינים שאי אפשר להחמיץ את השעה. צריך להציב קו אדום ולהבהיר: נגמר הסיפור של החטופים? עכשיו הפעולה שלנו צריכה להתמקד בהשמדת חמאס, זה מה שצריך לקרות, ובלי זה אי אפשר לסיים את המלחמה".

נתניהו לא מתנגד להתיישבות בעזה

עם המעבר לשלב ב', תת־אלוף במיל' ארז וינר, לשעבר מפקד מכלול התכנון בפיקוד דרום, עדיין משוכנע כי חמאס יפורק מנשקו. וינר רואה בפתיחת מעבר רפיח דווקא הזדמנות לעידוד הגירת העזתים אל מחוץ לגבולות הרצועה: "ראש הממשלה נתניהו הבטיח כבר בתחילת המלחמה שהוא יחזיר את כל החטופים, עד החטוף האחרון, וצריך לומר ביושר שלא הרבה אנשים האמינו לו. הציבור הרחב, וגם מערכת הביטחון, העריכו כי בסופו של יום יישארו כמה רון ארדים בעזה. מסתבר שההתעקשות והנחישות הוכיחו את עצמן".

אבל נתניהו הבטיח גם ניצחון מוחלט בעזה, מה עם זה?

"אם אנחנו בהסתכלות אחורה אומרים: תראו איך זלזלנו באמירה של נתניהו עד החטוף האחרון וזה כן התממש, אז למה אנחנו אוטומטית מזלזלים בהבטחה לניצחון? אני חושב שנתניהו כאסטרטג, אולי האסטרטג הכי גדול בדור הנוכחי, מסתכל על התמונה הכוללת. מבחינתו, כמו שאמר ב־8 באוקטובר, המלחמה קרתה וצריך לשנות את המציאות במזרח התיכון מהיסוד", הוא מסביר, "התוכנית שעליה חתמה ממשלת ישראל מול טראמפ מדברת במפורש לא רק על החטופים. השלב הבא, על פי סדר הדברים, מרגע שחזרו כל החטופים, הוא פירוז הרצועה ופירוק חמאס מנשקו".

ומה בנוגע לפתיחת מעבר רפיח?

"פתיחת המעבר היא תוצאה של מימוש השלב הזה בהסכם. ולמרות החששות המובנים, פתיחת המעבר, צריך להגיד ביושר, אם תיעשה כפי שסוכם ובקריטריונים ובכלים שהסכמנו עליהם – היא לא בהכרח רעה לישראל, כי צריך לזכור שפתיחת המעבר היא דו־צדדית, והיא גם מאפשרת יציאה אל מחוץ לעזה".

אבל היא גם מאפשרת כניסה של בני אדם שעלולים להיות כוח מחזק לחמאס.

"בהסכם כתוב במפורש שכל מה שיוצא במעבר יוצא בפיקוח של ישראל, במקרה הזה של שירות הביטחון הכללי, וכל מה שנכנס לרצועה נכנס בפיקוח של שירות הביטחון הכללי ובבידוק של צה״ל. זאת אומרת, לישראל ישנה זכות הווטו על מה נכנס ומה לא, לא רק בהיבט של ציוד אלא גם בהיבט של בני האדם. בשלב הראשון הפתיחה היא רק לאנשים, ולכן לא יכולים להיכנס פנימה אנשים שישראל לא תאשר שייכנסו, או כאלה שינסו להבריח או להכניס איתם אמצעים חשודים. אם כן פתיחת המעבר, כפי שנראה בשלב זה, לא מסכנת את ישראל. כל עוד אנחנו שולטים בכל הכניסות, כל עוד לא מכניסים חומרים דו־שימושיים – חמאס גם לא יכול להתעצם", משוכנע וינר, "מה חמאס כן עושה? הוא משתלט על סיוע אזרחי, גובה מיסים, וככה הוא מצליח להחזיר את המשילות שלו ולשקם יכולות קיימות. לכן אני יותר מוטרד מזה שבמשך חודשים נכנסות כמויות מאוד גדולות של סיוע הומניטרי, ברמה שאנחנו מבינים שהבידוק כבר לא באמת אפקטיבי. ואני מניח שבאמצעות אלפי המשאיות שנכנסו הוברחו לרצועה גם אמצעי לחימה, וגם דברים נוספים שלא היינו רוצים שייכנסו פנימה. בזה צריך לטפל בכל דרך, בלי קשר למעבר רפיח".

ומה עם פירוק חמאס מנשקו?

"יש בעיה גדולה שנקראת רצועת עזה ושלטון חמאס, מכיוון שמערכת הביטחון לאורך הדרך, גם המטכ"ל הקודם וגם הנוכחי, לא רוצים בכיבוש עזה, לא רוצים ממשל צבאי, וראש הממשלה מתקשה לכפות את זה עליהם".

ראש הממשלה, מצידו, הבהיר מההתחלה שהוא לא מתכוון לכבוש את הרצועה ולהתיישב בה.

"ראש הממשלה לא דיבר על התיישבות, לא כי הוא נגד התיישבות אלא כי בסוף ראש הממשלה, בניגוד להרבה אחרים שיכולים להגיד מה שהם רוצים, צריך להסתכל על העולם ולהתחשב בבעלי הברית והשותפים שלו. הוא צריך 'לשלם את חלקו' תמורת הטוב הגדול שהוא קיבל מהממשל הנוכחי בארצות הברית".

האם לשלם את חלקו פירושו לוותר על היעד העיקרי של המלחמה, פירוק חמאס?

"ממש לא. ראש הממשלה חזר על כך שהוא מחויב לפירוק חמאס פעם אחר פעם, כולל השבוע. הנשיא טראמפ חזר על זה פעם אחר פעם, כולל בימים האחרונים. אם כך אין לאף אחד כוונה לקדם את שיקום רצועת עזה לפני שחמאס יפורק מנשקו".

רציונל של "ייתנו – יקבלו"

בהסכם עצמו כתוב שחמאס יניח את נשקו. מה זה אומר יניח? איזה נשק הוא יחזיר? אילו אמצעי לחימה יישארו אצלו? יש פה המון פרטים לא ברורים.

"בניגוד למסמך העקרונות, בהסכם עצמו זה כתוב בצורה יותר מפורטת", אומר וינר, "בהסכם מדובר ברזולוציה של איזה כלי נשק ואיזו תחמושת, מה יוּתר ומה ייאסר ומי ואיך ייבדק. בימים הקרובים אנחנו נשמע לדעתי הכרזה מפורשת של האמריקנים בנוגע ללוחות הזמנים ואיזשהו דדליין ברור לחמאס. אני אישית לא מעריך שחמאס יתפרק מנשקו, למרות הלחצים המאוד גדולים שמופעלים עליו", מדגיש וינר, "ואני מעריך שישראל היא זאת שתצטרך להשלים את המשימה, כמו שאמרו הנשיא טראמפ וראש הממשלה נתניהו. ואני אומר את זה בזהירות המתבקשת, מאחר שלא הערכתי שחמאס יחזיר את כל החטופים עד האחרון שבהם, והתבדיתי. לכן המצב הקשה של חמאס והלחצים המופעלים עליו מצד אותן מדינות, שלכאורה הן מהמדינות התומכות והמחזקות אותו, יכולים להביא למציאות שעכשיו נחשבת בעיניי כבלתי אפשרית והוא ייכנס לסוג של פירוק מנשק. אנחנו נצטרך לעקוב אחריו, לבדוק אותו, ומה שנקרא להיות חשדניים כלפיו. הרציונל של ההסכם, וזה הדבר הכי חשוב והכי משמעותי, נחתם בצורה כזאת של 'ייתנו – יקבלו'. זאת אומרת, אין התקדמות בלי מימוש, ולכן לא יהיה שיקום בעזה לפני שיהיה פירוק ופירוז. זה התהליך. ועד עכשיו, עם כל הסקפטיות של כולנו, זה קורה ומתגשם אחד לאחד".

חמאס לא פראייר. הוא ישחק את המשחק של פירוק מנשק בעצימת עין של הטורקים והקטארים וישתלב בממשלת הטכנוקרטים.

"לעולם יהא אדם מפחד תמיד. תמיד צריך להיות עם שתי עיניים פקוחות מול חמאס ותמיד צריכות להיות בקרה וזהירות, בטח אחרי 7 באוקטובר. שום דבר לא צריך לבוא באוטומט. אבל כל עוד הדברים מתנהלים על פי ההסכם, בצורה מוסכמת, אנחנו מתקדמים. אני מקבל בוודאי כמובן מאליו שחמאס ינסה לתחמן ולנקוט רמאות, זו עילת הקיום שלהם. השאלה היא אם כתוצאה מכך אנחנו לא נאפשר להם להתקדם לשלב הבא בלי שהם יעשו את מה שאנחנו דורשים מהם שיעשו. זה תלוי בנו".

להערכתך אנחנו בדרך לניצחון המוחלט?

"לגמרי", הוא משיב בהחלטיות, "אנחנו בדרך לניצחון המוחלט, יכולנו להיות בו הרבה יותר מוקדם. לא הגענו אליו בעיקר באשמתנו, צריך להגיד את זה ביושר. נתניהו הולך להסכם הזה כי הוא הסכם טוב. הוא הולך להסכם הזה גם כי הוא מבין שהוא לא מצליח להוציא ממערכת הביטחון שלו יותר ממה שהוא השיג, וגם מתוך הסתכלות כוללת והבנה אסטרטגית. יש פה אסטרטגיה נכונה. הניצחון המוחלט הוא לא קוריוז, הוא בהחלט אפשרי. ובכלל, ההבדל בין ניצחון להכרעה הוא שהכרעה היא טקטית וזמנית, ניצחון הוא הכרעה צבאית והשלמה ברגל מדינית. ואני חושב שאנחנו בכיוון הנכון".

וביום שאחרי לא יהיה חמאס בעזה?

"ברור שיהיה חמאס בעזה. לא יהיה שלטון חמאס ולא צבא של חמאס, אבל חמאס כרעיון, כתנועה אידאולוגית, ודאי שיהיה. רעיון שמבוסס על אידאולוגיה דתית קיצונית פונדמנטליסטית לא ייעלם מהעולם. האידאולוגיה של האחים המוסלמים – שחמאס הוא הסימבול שלה באזורנו – לא תיעלם, והתושבים בעזה לא יהפכו להיות ציונים. לכן ההגירה היא הפתרון האמיתי היחיד לבעיה הזאת בכללותה, ולצערי קצת החמצנו אותו. אבל במבט כולל, אנחנו בכיוון טוב. אנחנו עם שתי רגליים על הקרקע ועיניים על הכדור, וזה מאוד תלוי בשאלה של מי יהיו הידיים על ההגה".