שזה יהיה החטוף האחרון

1

חסד עשה ריבונו של עולם עם מדינת ישראל ועם ישראל בכך שהחטוף האחרון שהוחזר מעזה והובא אתמול למנוחות היה רן גואילי הי"ד. הסאגה של כ־250 חטופים, שהייתה כה נוראה, מורטת עצבים, מאמללת ומצערת, הפרשה המטלטלת והמפלגת הזאת שריחפה מעל מדינה שלמה כעננה שחורה במשך יותר משנתיים, באה אל סיומה באופן הכי מרשים ומכובד שיכול להיות.
הלווייתו המצערת והמנחמת כאחד של החטוף האחרון הפכה לאירוע ממלכתי, בנוכחות נשיא המדינה וראש הממשלה והצמרת המדינית והביטחונית, עם מסרים של עוצמה ושל אחדות שכל תשומת הלב הציבורית התמקדה בהם. וזה קרה באופן הזה בזכות רוחם האיתנה של בני משפחת גואילי, בזכות האמון וההוקרה שהקרינו כלפי רשויות המדינה וכלפי צה"ל וחייליו, ובאמצעות המסר המחזק והמאחד שהעבירו בהתבטאויותיהם התקשורתיות ובדברי ההספד שלהם.

זה היה יכול להיות אחרת, להסתיים באקורדים צורמים. יש משפחות חטופים – ואי אפשר לשפוט אותן על כך – שבחרו לשאת ליד קברי יקיריהן נאומים חריפים ומאשימים, לאחר שהקדימו והודיעו לנושאי תפקידים ממלכתיים שנוכחותם בהלוויה אינה רצויה ואין להם מה לבוא. ויש משפחות חללים שנשאו ליד קברי יקיריהן דברים מלאי עוצמה ואמונה, אבל כשמדובר היה במשפחה מקריית ארבע או משילה, דבריה נתפסו כביטוי לרוח של קבוצה מיוחדת ושונה, אלה שבמקרה הטוב מסתכלים עליהם בהערכה ממרחק, ובמקרה הגרוע מכנים אותם "משיחיים" ו"אוכלי מוות". כאשר אם לחלל צה"ל מהיישוב מיתר הסמוך לבאר שבע, שאינה מזוהה כדתית או כמתנחלת, מקפידה לקרוא למלחמה הזאת בשמה הרשמי 'מלחמת התקומה', המסר מחלחל למעגלים הרבה יותר רחבים.
טליק גואילי שיתפה את עם ישראל בגאווה הגדולה שלה על הזכות להיות אימו של לוחם איש משטרה, שנפל בקרב כשיצא להגן על בני עמו למרות פציעה בכתפו שטרם נרפאה, והוחזר כעבור שנתיים במאמץ לאומי שאין דומה לו. אין מדינה בעולם שהייתה יוצאת למבצע בסדר גודל כזה ומוציאה 700 גופות חללי אויב מהקבר, בתקווה לזהות ביניהן את אחינו החייל ולהביאו לקבר ישראל. האם טליק העבירה מסר מאחד לשני צידי המתרס הפוליטי אצלנו, הודתה גם לפורום תקווה וגם למטה החטופים, ולא שכחה גם לפנות אל מחבלי האויב ולהבטיח להם עוד הרבה מן הגיהינום שהבאנו עליהם עד כה. קולה הצלול לא רעד ודמעה לא נראתה בעינה כשעם ישראל כולו האזין לה בעיניים דומעות. אשרי העם שאלה חייליו, ואשרי החיילים שכאלה הן אימותיהן.

2

אולי יעניין אתכם

עוד מאת עמנואל שילה האנשים שהביאו הישגים חסרי תקדים ראויים להכרת הטוב

עוד מאת עמנואל שילה הרשימות לקראת הבחירות: שילוב של דמוקרטיה ושכל ישר

כמה רפש ספג ראש הממשלה נתניהו סביב טיפולו בסוגיית החטופים. המתונים שבמאשימים מחו על שאינו מקבל את העיקרון של "כולם! עכשיו! בכל מחיר!" ומתעקש לפעול מתוך תפיסה שיש עוד מטרות לא פחות חשובות למלחמה – למשל הכרעת חמאס והסרת האיום הביטחוני מעזה. אחרים האשימו אותו באדישות לגורל החטופים ובטרפוד מכוון של עסקאות לשחרורם למען הישרדותו הפוליטית, והקיצוניים שבהם אף טענו שהוא מעוניין במותם, לא פחות, רק כדי לגרום צער ליריביו הפוליטיים. אז ייתכן שניתן היה להחזיר יותר חטופים חיים ויותר מהר, אילו התקבלה ההצעה ללכת לעסקת כניעה מוחלטת משפילה ומסוכנת. באותה מידה ייתכן שצמרת חמאס, שלא הייתה מחוסלת אלא זוכה לחסינות, הייתה מתעללת בנו ומחזירה טיפין טיפין רק חלק מהחטופים ולא את כולם. אבל מה שברור היום זה שהטענה כאילו לאחר עסקת כניעה כזאת יכולנו לצאת למתקפה מוחצת, היא בגדר חלומות באספמיה. אמרנו מתחילה, והמצב כיום מוכיח זאת, שכל הסכם עם חמאס בהכרח יכיל בתוכו ערבויות בין־לאומיות שימנעו מאיתנו להשמיד אותו.
נתניהו ואנשיו, ובראשם רון דרמר וגל הירש, ספגו לאורך כל הדרך השמצות וטענות שווא שהוכנסו לשיח על ידי מיטב אנשי הפרסום והתעמולה של השמאל המיליטנטי. זה היה אך ראוי וצודק שאתמול, לאחר שמאמציהם הניבו את הלא ייאמן והשיבו הביתה את כל החטופים, הם זכו להוקרה המגיעה להם. וזה קרה בזכות גישתה המוקירה והמכבדת של משפחת החטוף האחרון.

3

ועכשיו, אחרי שסאגת החטופים הסתיימה לעת עתה, חובה עלינו לעשות כל מה שצריך וניתן כדי שמכאן והלאה לא יהיו עוד חטופים.
בתהליך מתגבר ומחמיר שנמשך כ־40 שנה, מדינת ישראל שינתה את גישתה מימי אנטבה וסבנה ואימצה מדיניות של נכונות להיסחט ולשלם מחיר מופקע ומופקר למען שחרור חטופיה. הנכונות הזאת תורגמה לתמריץ מובהק לכל מבקשי רעתנו, שמבינים היום מהי הדרך היעילה ביותר לפגוע במדינת ישראל, להוריד אותה על ברכיה, ולסחוט ממנה מחירים בעלי נזק בל ישוער לחוסנה, לביטחונה ולשלומם של אזרחיה. בעסקת שליט שחררנו אלף מחבלים, מהם יחיא סינוואר, כדי להציל מהשבי חייל אחד, ובכך הבאנו על עצמנו את אסון מותם של 1,200 מאחינו ואחיותינו ביום אחד. אם לא נמצא את הדרך לסתום את הפרצה הזאת, אין ספק שהפרשה האומללה הבאה אורבת לנו מעבר לדלת.

4

במערכה הנוכחית, בנוסף למחיר המטורף של שחרור אלפי מחבלים ובהם מאות רוצחים, ירדנו לדיוטה עוד יותר תחתונה כאשר הסכמנו לתת לאויב, תמורת שחרור חטופינו, הישגים אסטרטגיים תוך כדי לחימה שללא ספק עלו בחייהם של רבים מחיילינו. הענקנו לאויב השטני הזה הפסקות אש שאפשרו לו להתאושש ולהתארגן, נסיגות משטחים שכבשנו בדם חיילינו ונאלצנו לחזור ולכבוש במחיר נוסף, אספקה שוטפת שגם האכילה את חמאס וגם הכניסה כסף רב לכיסו, ולבסוף – הסכם בעייתי שמעמיד את הניצחון בסימן שאלה גדול. אפשר רק לקוות שלא יתברר בעתיד כי בעסקאות שביצענו בתחילת השנה ובסופה גרמנו להחמצת ההזדמנות להסיר אחת ולתמיד את הטרור והרצח שעזה ממיטה עלינו זה עשרות שנים. אפשר וצריך היה לעשות את זה אחרת.
אבל פנינו כעת לעתיד. ישנן המלצות כתובות בנושא הזה של שתי ועדות, ועדת השופט שמגר שמונתה לנושא הספציפי של מדיניות עסקאות חטיפה, וועדת השופט וינוגרד שחקרה את מלחמת לבנון השנייה והתייחסה גם היא לנושא החטיפות.
כולנו מבינים שכדי למתן את התמריץ לחטוף ישראלים שיצרנו במו ידינו, יש להטיל מגבלות חמורות על המחיר שתהיה הממשלה רשאית לשלם תמורת השחרור. יש לבחון היטב כיצד ניתן לעגן את המגבלות הללו בחקיקה, כך שלא יהיה ניתן בזמן אמת לבטלן תחת לחץ המשפחות והלב היוצא אל החטופים. אם חפצי חיים אנחנו ולא חפצי חטיפות, אין ספק שעלינו לאמץ את גישת הלחץ הצבאי והמחיר השפוי של פורום תקווה, ולא את גישת "בכל מחיר" של מטה החטופים. בכל מקרה, יש לוודא שהמחיר שישלם האויב על כל מעשה חטיפה יהיה מכאיב במידה חסרת פרופורציות, באופן שגם מבחינתו הנזק יעלה על התועלת.
החובה הזאת מוטלת לפתחו של נתניהו. מצד אחד, הוא אחיו של סגן אלוף יוני נתניהו, שמסר את נפשו במבצע חילוץ הרואי שיצא לדרכו כדי לסכל שחרור מחבלים בעסקת סחיטה. מצד שני, הוא גם ראש הממשלה ששבר שיאים של היסחטות ותשלום מחיר מופקע בעסקאות חטופים. לאחר שהחזיר הביתה את אחרון החטופים, חובתו של נתניהו לדאוג לכך שרני גואילי יהיה החטוף האחרון.

לתגובות:

[email protected]