כולנו רקמה אנושית אחת חיה

"אנחנו דם אחד עם אחד מיוחד / אין לנו מקום אחר ללכת / אני צריך אותך אוהב אותך אח שלך / ניצחנו מלחמות גדולות מאלה / ורק ביחד נעבור הכול / רק שלא ניפול רק שלא ניפול / ובעזרת השם ישוב האור / הכי חשוב לזכור / אנחנו דם אחד עם אחד מיוחד / אין לנו מקום אחר ללכת / אני צריך אותך / אוהב אותך / אח שלך / יחד נעבור את זה בשקט / אנחנו עם אחד מאוחד / ויש לנו מכל צבעי הקשת / תראה אותי תיתן לי יד / אחרת לא נוכל לישון בשקט / ובקרוב נצעק בקול גדול / אנחנו לא ניפול אנחנו לא ניפול / ושום דבר אותנו לא ישבור / הכי חשוב לזכור"

("עם אחד", מילים: אלי קשת, בן ציון חיים צור ועמרי ששון).

בשנתיים האחרונות לא היו שיח חברים, הרצאת אורח, ארוחה משפחתית, לייב פודקאסט, שיעור לימודי או נאום בכנסת שלא דיבר, הזכיר או דחף לאחדות. אך האם לא רמסנו את משמעות האחדות לאבק דק מרוב שימוש יתר? האם לא הפכנו אותה לסיסמה ריקה ונבובה במקום מילה שמסמלת טוהר, שלמות, חזון אחרית הימים?

המילה אחדות מוכרת לנו בהרבה פרמוטציות – אחדות לאומית, קריאה לאחדות, אחדות המטרה, ממשלת אחדות. בכל שימוש שכזה האחדות היא זמנית – לצורך שקט פוליטי, שקט תעשייתי, שקט עד השגת מטרה ספציפית. ההבנה היא שכעבור זמן קצוב, או עם פרוץ הסערה הבאה, האחדות המדוברת תיעלם והחרבות יישלפו שנית.

אולי יעניין אתכם

בנושא כנס ירושלים סמוטריץ׳ קרא בכנס 'בשבע' לוינטר ובן גביר להתאחד

בנושא כנס ירושלים "החברה הישראלית – בין תסיסה חברתית למלחמה בעזה"

למען האמת, רבים המדברים בראש חוצות על אחדות אינם חפצים בה באמת. אחדות ושיתוף מצמצמים את מרחב התחרות, התככים והספינים – ואלה, בשביל חלקם, אינם אמצעים אלא דרך חיים.

אחדות אמיתית ובסיסית קיימת בעם, וכמובן צריך להעמיק אותה ולחזק אותה ככל האפשר. אחדות אינה נקנית ברעש גדול אלא שקט שבין לב אל לב. היא מופיעה כשאדם אחד מתכופף להרים את האחר שנפל. היא נולדת כשמישהו אומר "אני איתך" גם אם הדרך לא שלו, גם אם הכאב לא שלו. והיא מתפרצת כשאדם קופץ קילומטרים מביתו ביום חג להציל אחר שלא פגש מימיו ולהגן עליו. היא נמשכת כשאדם תורם, מכין, מכבס, קונה, מבשל ומסיע אוכל לחיילים ולתושבים בעת צרה וגם חודשים רבים אחר כך. העם, האנשים, תושבי העיר והכפר, הנשים, הגברים, הילדים והנוער הוכיחו ומוכיחים שוב ושוב שהאחדות קיימת, נמצאת, חיה ופועמת.

אחדות לא אומרת שצריך לחשוב אותו דבר, לבלות באותו מקום, לאהוב באותה צורה, להתנהג באותו האופן. זה רק אומר שלכולנו יש מקום שווה בתוך המעגל ושאנחנו עומדים יחד גם מול רוח סערה וגם מול שמש מלטפת.

ספר בראשית מלא כולו במחלוקות ובחוסר אחדות – קין והבל, יצחק וישמעאל, יעקב ועשו ובשיא – יוסף שנמכר בידי אחיו בשל חוסר הכלה, קבלה, אחדות. הספר נגמר באחדות האחים למען בנימין שממעשה זה משפחת יעקב הופכת מאוסף אנשים בודדים לעם שנולד – עם ישראל. אנחנו אותו עם ישראל שיצא ממצרים, הקים בתי מקדש, גלה לבבל ולארצות נוספות, שרד את השואה, הקים מדינה ולחם בכל מלחמות ישראל עד חרבות ברזל בימינו אנו. אותו עם, עם רוח אחת.

העיתון 'בשבע' אינו מביא דברי פלגנות ונאצה. הוא מחדד את הקו שלו מתוך אחריות ואחדות לאומית. בכנס שלנו יש מקום לכל סוגי האנשים ולכל דרכי החשיבה כשהמשותף הוא שיח מכבד, הקשבה לאחר וקבלת השונה ממך שהוא גם אחיך.

אני מאחל לנו שבכנס ירושלים הקרוב נצליח ולו במעט לחזק את האחדות, לרומם את הרוח ולראות ברכה במעשה ידינו. בעזרת ה' נעשה ונצליח!

הכותב הוא סמנכ"ל קבוצת בשבע ומנהל כנס ירושלים