בעתיד הלא רחוק ייערכו כאן מחקרים שיבחנו כיצד הצליחו מוסדות שאינם נבחרים על ידי הציבור לזרוע פאניקה והיסטריה במדינת ישראל, בזמן שהכנסת ניסתה להוביל רפורמות שמצמצמות ולו במעט את הכוח שצברו. מטבע הדברים, כל רפורמה כרוכה בפגיעה בכוחם של בעלי אינטרסים. הנפגעים מהרפורמה משקיעים הון ומגייסים את כל הכלים העומדים לרשותם כדי לסכל את הרפורמה. בעלי המוניות אינם רוצים בכניסת 'אובר' לישראל, והרפתנים לא מעוניינים בתחרות עם חלב שיגיע מחו"ל. לשכת המסחר מתנגדת להגדלת תקרת הפטור ממס על יבוא אישי, וגופי תקשורת ועיתונאים מתנגדים לחוק השידורים שמקדמת הממשלה.
עד כאן הכול רגיל, אבל מה קורה כשמדובר על זריעת היסטריה וחרדה בציבור מפני דבר שעדיין לא בא לעולם? כולנו בוודאי זוכרים את ההפחדות מפני חוק לאפליית הג'ינג'ים שכיכב בימי הרפורמה המשפטית. ברור לכול שלא היה ולא נברא חוק שדומה ולו במעט לחוק שכזה, ובכל זאת החוק הדמיוני כיכב בכל דיון בנושא הרפורמה.
לפני ימים אחדים נערך בתל אביב הקונגרס הליברלי הראשון, ובו הופיעו דמויות שונות הזכורות לכולנו ממחאת קפלן. במושב שכותרתו "האקדמיה על הכוונת" הצהיר פרופ' אריאל פורת, נשיא אוניברסיטת תל אביב, כי אם יעבור החוק לשינוי מבנה המל"ג (המועצה להשכלה גבוהה), האקדמיה תושבת. הוא הסביר כי "יש רגעים שבהם שתיקה היא ויתור על תפקיד ציבורי", וכי ראשי האוניברסיטאות מחויבים לפעול כשהדמוקרטיה בסכנה. וכאילו לא למדנו דבר מימי המחאות נגד הרפורמה המשפטית עלתה לבמה הפרופסור מיכל פלדמן ונשאה נאום נרגש, שבו הביעה חרדה מפני עתידה של האקדמיה הישראלית. הפעם החופש האקדמי בסכנה בגלל הצעת חוק "לחיזוק השקיפות והפיקוח הציבורי על מערכת ההשכלה הגבוהה".
ובכן, גם אני נבהלתי אז הלכתי לבדוק. מתברר שמדובר בהצעת חוק פרטית שמציעה שינויים מבניים במועצה להשכלה גבוהה. ההצעה טרם עברה ועדת שרים לחקיקה וטרם הגיעה לקריאה טרומית. לטעמי יש בה חלקים ראויים יותר ופחות, אבל גיבוש דעה וזריעת חרדה בשלב כה מוקדם של חקיקה איננה מסוג הדברים שמתאימים לאנשי אקדמיה רציניים כמו אריאל פורת ומיכל פלדמן. בכל מקרה החלטתי לפנות לשר החינוך בנושא, והוא הבהיר לי שהצעת החוק לא תואמה איתו, וכי הוא מתכוון להכניס בה שינויים משמעותיים לאור העובדה שבכוונתו להתמקד בהתערבות פוליטית באקדמיה בלבד.
אולי יעניין אתכם
זה לא "החופש האקדמי של החוקרות והחוקרים של מתמטיקה בדידה", כדבריה של פרופסור פלדמן, שמעסיק את יוזמי החוק, אלא הפגיעה ההרסנית במדינת ישראל ובמעמדה המוסרי בעולם, על ידי פרופסורים ישראלים שמנצלים את מעמדם כדי להסית נגד המדינה בלי בושה. על פי החוק אסור לעובדי מדינה בישראל להביע עמדה פוליטית ואסור להם לעסוק בפעילות פוליטית. האם זה סביר שמה שאסור לעובד מדינה מותר לפרופסור באקדמיה שמקבל את שכרו מהקופה הציבורית?
אני רוצה להאמין שכולנו צפינו בזעם בראשי האוניברסיטאות בארצות הברית, שזומנו לשימוע בקונגרס ולא היו מסוגלים לגנות את המהומות האנטישמיות נגד סטודנטים יהודים ונגד מדינת ישראל. ההאשמות החמורות של מוסדות אקדמיים ופרופסורים מובילים בארצות הברית על ג'נוסייד בעזה ופשעי מלחמה זכו למענה חד מממשל טראמפ, שהודיע למוסדות על שלילת תקציבים עד לביצוע רפורמות מקיפות. גם כאן בישראל פרופסורים מובילים חתמו על עצומות נגד צה"ל ולוחמיו, והאשימו את מדינת ישראל בביצוע ג'נוסייד ופשעי מלחמה. אותה מדגרה של שנאה ורעל כלפי מדינת ישראל בחו"ל מתקיימת בשלווה ונחת כאן באקדמיה בישראל. האם זה הגיוני שבארצות הברית יטפלו בבעיית האנטישמיות והאנטי־ישראליות ובישראל לא?
אנחנו כבר לא תמימים, וידוע לנו שהקמפיין המשומן להפלת הממשלה איבד עניין בעובדות. אבל לפני שזורעים פאניקה בציבור, אולי כדאי להמתין ולראות מה יהיה נוסח החוק שיעבור את הקריאה הראשונה?
