דילוג לתוכן הראשי

העדכונים של בשבע, ישירות אליכם

בוחרים ערוץ אחד — ומקבלים רק את מה שחשוב.

ערוץ הוואטסאפ עדכונים נבחרים, בלי רעש קבוצת הוואטסאפ אותם עדכונים, בקבוצה ערוץ הטלגרם למי שחי בטלגרם
דעות

שאלה של מהות

האם ניתן לכונן ממשלה בלי הסכמת רוב הציבור היהודי? ומה המשמעות של מהלך כזה לעתידה של מדינת ישראל?

מתן כהנא. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
מתן כהנא. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

המינויים של נציגי המיעוט הליברלי החילוני, מתן כהנא ליושב ראש הכנסת ואביגדור ליברמן ליושב ראש ועדת החוץ והביטחון, בקולות מפלגות בעלות שאיפות לאומיות המתנגדות למדינת ישראל, אינם רק בעיה פוליטית או ביטחונית. המינויים הללו מעמידים את מדינת ישראל בסכנה משטרית.

בהגות המדינית של העת החדשה נוסחו כמה תאוריות של האמנה החברתית כבסיס ללגיטימיות המשטרית. הלגיטימיות של ניהול סדרי המשטר, בידי אדם או קבוצה כלשהי, תלויה בהסכמת העם. ובנוסח האמריקאי: ממשל בהסכמת הנמשלים. העם הוא הריבון על ניהול חייו. ההבנה והנכונות של האזרחים כי הדרך הטובה ביותר להגן על חייהם ורכושם ולאפשר לעצמם לממש את יעדיהם האישיים והלאומיים היא למסור את סדרי המשטר והפעלת הכוח במדיניות החוץ והפנים בידי קבוצה כלשהי, היא מקור הלגיטימיות של המשטר.

העם הריבון על ארץ ישראל הוא העם היהודי. מיעוט נוכרי שחי כאן ואינו מקבל את העובדה הזאת, בוודאי אינו שותף ללגיטימציה המשטרית. הסדרת הפעלת הכוח במסגרת משטרית, או במילים אחרות הפעלת כוח לגיטימית, תלויה בהסכמת הריבון על כך ובאמון שהוא נותן במערכות המשטר כי הכוח יופעל בצדק ובהוגנות בהתאם ליעדיו של העם הריבון. האמון הזה נסדק בתפיסתו של הרוב היהודי בשנים האחרונות.

הפצ"רית שחקירת פעילותה נגד לוחמי צה"ל ועם ישראל זוכה לגרירת רגליים של מערכת המשפט, המעורבות של בג"ץ במחיקת הפרימטר ברצועת עזה באמצעות לחץ משפטי סמוי, פסילת נוהל שכן על ידי בג"ץ, החשיפה של ראש אגף החקירות בועז בלט על שימוש בכלי הפלילי ככלי למשטור אנשים ודעות, הדהוד העובדה הזאת על ידי ההקלטות של אביחי מנדבליט שטען שמחזיקים אותו בגרון, החשיפה של סגן־ניצב מועלם שהשב"כ תופר תיקים לנערי גבעות, כתבי האישום של נתניהו שמהלך המשפט חושף את העובדה שהוגשו בניגוד לכל מינהל תקין של הוגנות וצדק – כל אלה הם רק דוגמאות ספורות, לתחושה ציבורית של הרוב היהודי שהכלי השלטוני מנוצל לרעה על ידי המיעוט הליברלי החילוני ככלי למשטור ונטרול הרוב היהודי ויעדיו. התחושה הזאת התעצמה בימי המאבק על הרפורמה המשפטית. מערכות רבות שאמונות על המשטר – משפטיות, כלכליות, וביטחוניות – התגייסו נגד הרוב היהודי לסיכול המדיניות שרצה לקדם. כל הקנים נחשפו. ההיבט הזה מחלחל עמוק אצל הרוב היהודי.

אולי יעניין אתכם

כעת התקדם המיעוט הליברלי החילוני שלב, מלקיחה סמויה של הריבונות של העם להשתלטות  גלויה. תפיסת השלטון בהסתמכות על המפלגות הערביות המתנגדות לריבונות של העם היהודי שומטת לחלוטין את הלגיטימיות של המשטר. קובי ריכטר, מאדריכלי הפגנות קפלן, ניסח את זה בצורה הפשוטה ביותר: "אם היהודים הדמוקרטים לא יתאחדו עם הערבים, לא נהיה רוב".

חוסר הלגיטימיות של המשטר שאינו נשען על הסכמת הריבון שהוא הרוב היהודי מעמיד את כולנו במציאות חדשה ומסוכנת.

אולם מעבר להגות המדינית והשלכותיה ישנה קומה נוספת, שעושה את ההסתמכות על מי שאינו מקבל את ריבונות העם היהודי בארצו למשמעותית יותר. הקומה הזאת היא הקומה היהודית. מדינת ישראל, למעשה, אינה מבוססת על תאוריית האמנה החברתית. אחד מהחידושים של התנועה הציונית בשדה של התאוריות המדיניות היה שאף בלי טריטוריה ומוסדות ממשל, בלי חברה קיימת בשטח מוגדר, הלאום היהודי חולק חזון וסיפור משותף, אלוקי והיסטורי. החזון והסיפור המשותף הם שהשיבו את העם לארצו. התנועה הציונית הייתה הד לאלפי שנים שבהן יהודים התפללו, ייחלו וקיוו לשנה הבאה בירושלים הבנויה. מדינת ישראל הוקמה כמפעלו של עם ישראל. היא הוקמה כמימוש חזון הנביאים וחלום הדורות. היא הוקמה כמקום שבו הקולקטיב היהודי מממש את ייעודו האלוקי, מכוח ההבטחה האלוקית. כביטוי למצווה האלוקית.

כינון ממשלה במיעוט יהודי ביחד עם מתנגדי מדינת ישראל הוא חטיפת המדינה מידי העם ולמעשה פעולה שפוגמת בחלום כל הדורות. מתנגדים רבים קמו לעם ישראל וחלומותיו במהלך הדורות, מצער לראות שהפעם אין מדובר באויבים מבחוץ.

הסכנה המשטרית היא גדולה. משטר שאין לו לגיטימציה של הרוב היהודי, הוא למעשה כוח בלי סמכות. הן בהיבט של התאוריה המדינית, והן בהיבט הייחודי של העם היהודי המצב הזה מסוכן מאוד. אפשר עוד לתקן.

 

 

 

 

מה לקרוא עכשיו