תושבי יו"ש מזהירים מפני הקלות לפלשתינים בחודש רמדאן

במקביל לפתיחתו של חודש אדר נפתח גם חודש הרמדאן. וכמו בכל שנה, פתיחתו של החודש המועד לעלייה חדה באירועי טרור הביאה לדריכות מוגברת במערכת הביטחונית, דריכות שהשפיעה בתורה גם על הדרג המדיני. ההשפעה הזאת התבטאה במערכת לחצים שהפעילו בכירים רבים במערכת הביטחון על הדרג המדיני לשנות החלטות, לדחות את כניסתן לתוקף של החלטות אחרות, ואף להעניק הטבות לפלשתינים מחד ומגבלות על יהודים מאידך.

הדוגמה הבולטת ביותר היא הדרישה שיצאה מבכירי צה"ל ומערכת הביטחון, לדחות את כניסתם לתוקף של הצעדים שביצעה הממשלה בשבוע שעבר ושיצרו מהפכה חוקית ביהודה ושומרון, מהלך שקודם על ידי השרים סמוטריץ', כ"ץ וסטרוק. כחלק מאותו מהלך, בוטל עונש המוות מימי השליטה הירדנית ביהודה ושומרון לערבי שמוכר קרקע ליהודי. כמו כן נקבע כי הטאבו על יהודה ושומרון יהיה כעת גלוי לציבור, בניגוד לחיסיון שהיה עד היום. חלק משמעותי נוסף באותה שורת החלטות שהתקבלה בקבינט נגע לסמכויות הניהול והבנייה במערת המכפלה וביישוב היהודי בחברון, שאותן הממשלה החליטה להעביר מידיים פלשתיניות לידיים יהודיות.

דרישת מערכת הביטחון הייתה לדחות את העברת סמכויות הבנייה בחברון לאחר חודש הרמדאן על מנת "שלא לעורר את השטח בעקבות ההחלטה". מי שהתנגד לדחייה היה ראש השב"כ דוד זיני, שטען בקבינט כי אין סיבה אמיתית לדחות את העברת הסמכויות. אלא שהחששות שהציבו שאר נציגי מערכת הביטחון בדיון הכריעו את הכף, והובילו לכך שהעברת הסמכויות נדחתה לאחר הרמדאן.

החלטה נוספת שקיבל הדרג המדיני לאחר לחצים ממערכת הביטחון היא האיסור על יהודים לעלות להר הבית בשעות הצהריים לאורך כל חודש הרמדאן. עם זאת הורחבו שעות עליית היהודים להר בשעות הבוקר, החלטה שהתקבלה על ידי מפקד מחוז ירושלים החדש, ניצב אבשלום פלד. בד בבד תמכה הממשלה בעמדת מערכת הביטחון לאפשר ל־10,000 מוסלמים להיכנס להר במסגרת תפילות יום השישי במהלך החודש, בכפוף לאישורים ביטחוניים.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת אסף משניות שר הביטחון: "נישאר בקו הצהוב בעזה כל עוד חמאס לא יסולק"

עוד מאת אסף משניות סערת הפרת פקודות הדת בגבעתי: הלוחמים הוחזרו ללחימה

עמדת מערכת הביטחון בשלל הדיונים הללו וההחלטות שהתקבלו עוררו כעס אצל גורמים בימין, שרואים בכך המשך של אותה קונספציה של רכישת שקט ביהודה ושומרון, כזאת שעד היום הובילה בפועל לעלייה הולכת ומתמדת של אירועי טרור, הן בחודש הרמדאן והן בימי שגרה.

"אנחנו חיים באשליה שיש שקט", אמר סגן ראש המועצה האזורית שומרון דוידי בן ציון, על בימת כנס ירושלים של קבוצת 'בשבע' השבוע, בפאנל שעסק במשבר המשילות, "המצב מורכב ביותר. לצד הגבורה האמיתית של לוחמי צה"ל ומפקדיו, שנכנסים בכל לילה לכל כפר ועוצרים מחבלים — חייב להיות שינוי מגמה. בלי מעבר ממשחק טקטי למשחק שמכריע את הקרב, שבעה באוקטובר הבא הוא עניין של זמן. אני מעדיף לומר את זה עכשיו מאשר שנתעורר שוב בשמונה באוקטובר".

בן ציון הציג על בימת הכנס את הנתונים המטרידים של הטרור ביהודה ושומרון בשנת 2025: 24 נרצחים. 56 יתומים. 421 פצועים. 3,099 אירועי יידוי אבנים. 458 בקבוקי תבערה. 19 אירועי ירי. 296 צמיגים בוערים — ביהודה ושומרון בשנה אחת בלבד. הנתונים שהציג לקוחים מהאתר 'הצלה יו"ש ללא גבולות'.

"יש שינוי גישה מול הרשות הפלשתינית, הבנה שהיא אויב ולא שותף, וזהו צו השעה. אלוף הפיקוד אבי בלוט הוא אדם ישר ואלוף פיקוד מעולה. הוא עושה עבודה טובה מאוד. ולצד זה, כל עוד אנחנו פותחים לה את השווקים, מורידים חסמים ומאפשרים תנועה רציפה מג'נין עד ירושלים — זה מה שמתנקם בנו בצמתים. הרמדאן הזה חייב להיראות אחרת", אמר בן ציון על הבימה.

חבר פאנל נוסף, מנכ"ל תנועת רגבים מאיר דויטש, הוסיף על דברי בן ציון: "הממשלה הזאת הוכיחה שאינה מפחדת לפעול. צה"ל עבר מהפכה מאז שבעה באוקטובר. האלופים מחזקים את החוות, תומכים בחזקה על הקרקע ומבינים את המשמעות הביטחונית של אחיזה בשטח הפתוח. אבל עדיין נשארים תחומים שבהם שבויים בקונספציה הישנה, ובראשם ההתנהלות מול הרשות".

"התרענו שזה ייגמר באסון"

"חייבים להבין, השינוי התפיסתי בצה"ל הוא לא רק אמירה מהשפה ולחוץ", מרחיב דוידי בן ציון את הדברים לכתבה זו, "באמת לא היה בפיקוד מרכז אלוף פיקוד כמו בלוט, ואני מכהן בתפקיד שלי כבר יותר מעשור. אבל לצד השינויים האלה, יש עדיין המון בעיות. המספרים החמורים שהצגתי על הבמה הם לא נתון שאפשר להתעלם ממנו. הם החיים ביהודה ושומרון בפועל".

ואיפה המקום שבו מתעלמים מהנתונים?

"אני חושב שהבעיה היא שחלקים בדרג המדיני, בדגש על נתניהו, מתמקדים רק בדברים הגדולים, אבל לא מבינים שביטחון האזרחים מתחיל בדברים הקטנים. נתניהו משקיע כבר שנים את כל הקשב הביטחוני בסוגיה האיראנית, וכל הפעילות המדינית שלו מוכוונת למטרה זו. בדרך הוא מקריב כל דבר אחר ולמעשה מזניח את 'תאוריית החלונות השבורים', אותן בעיות כביכול קטנות ושוליות, אבל הן אלה שמעצבות בפועל את הביטחון במדינה. אז ההזנחה הזאת פוגשת אותנו בנגב, עם פרוטקשן ועם הפשיעה האדירה, ובאירועים זהים בגליל, והיא בסוף פוגשת אותנו גם ברצועת עזה עם 7 באוקטובר שנולד מתוך ההזנחה וההכלה של האיום מעזה. אותו הדבר בדיוק קורה ביהודה ושומרון. מתעלמים מהבעיות, מנסים לקנות שקט מזויף, הכול כדי שהעיניים לא יוסטו מהמטרה הגדולה שהיא איראן. אבל בפועל זה עולה בחייהם של אזרחים רבים. לא סתם כבר שנים אנחנו קוראים לחודש הרמדאן 'חודש הרמדם'".

והצבא לא עובד די טוב? כי בסוף, לאחר הטענות על נתניהו, את התפקיד של שמירת הביטחון ביהודה ושומרון צריך למלא הצבא.

"הצבא עובד כל הזמן, ועובד קשה מאוד. הלוחמים נכנסים באומץ רב בכל לילה לכפרים, תופסים פעילי טרור, הורסים תשתיות טרור. באמת עושים עבודה נהדרת. אבל זה רק ברמת הטקטיקה. שינוי תפיסתי של האסטרטגיה כולה לא באמת מתרחש. הכול מתנהל תחת הכותרת הבזויה של ניהול הסכסוך או כיסוח הדשא. תפיסה שאומרת שאי אפשר להכריע טרור אלא רק להתמודד איתו נקודתית. זאת תפיסה איומה, והיא עולה לנו בחיים".

איך התפיסה הזאת מתבטאת בחודשי הרמדאן?

"אחת הדוגמאות הבולטות היא פתיחת מחסומים. הממשלה רוצה לתת הקלות לערבים בחודש הרמדאן מתוך מחשבה שזה ישיג שקט, מערכת הביטחון היא זאת שממליצה על כך, אבל בשטח – בכל פעם שמחסום מוסר אנחנו רואים זינוק בטרור. זה נכון לא מהשנה האחרונה, אלא כבר שנים ארוכות. אחד המקרים הכי בולטים היה הרצח של הזוג הנקין, שלפניו התרענו נגד הסרת המחסום מתחת לאלון מורה, מבית דג'ן ועד לשכם, שתמיד סגור כי הוא מסוכן ביטחונית. גם היום הוא סגור כמובן. אבל אז החליטו לפתוח אותו, ומיד לאחר מכן – ואחרי שאנחנו התרענו שזה ייגמר באסון – התרחש הפיגוע בציר הזה ובני הזוג הנקין נרצחו. זה היה בסוכות ולא ברמדאן, אבל הבעיה היא אותה בעיה בכל פעם שאירוע שכזה מתרחש, וברמדאן נוטים לעשות זאת יותר כדי לקנות שקט שלא באמת קיים".

למה בוחרים בישראל להסיר מחסומים למרות שהתוצאות של המהלך ידועות?

"כי זה הכי קל. זה כביכול המקום שבו הכי קל למדינה לשחרר את החבל לפלשתינים. אז כשיש לחץ בין־לאומי, ותמיד יש, וכשנתניהו רואה שהוא צריך את תמיכת העולם בשביל הסוגיה האיראנית או שהוא רוצה לקדם נורמליזציה מול הסעודים או כל דבר אחר מהעולמות האלה, אז האתנן המדיני שהוא נותן זה הסרת מחסומים. הבעיה היא שזה תמיד נגמר באסון. מהאירוע הזה בדיוק נרצחה צאלה גז לפני פחות משנה".

יוזמה במקום תגובה

בצה"ל, מנגד, מציירים תמונת מצב שונה בתכלית. לפי גורמים צבאיים, אל חודש הרמדאן הנוכחי ישראל נכנסת במצב ביטחוני טוב למדי, לאור הפעילות האינטנסיבית ביהודה ושומרון בשנתיים וחצי האחרונות. בצה"ל אומרים כי שנת 2025 הסתיימה עם מגמות חיוביות בטרור, אך 2026 לא נבחנת במשקפיים ורודים. במקביל צה״ל ימשיך בפעילות התקפית יזומה ברחבי יהודה ושומרון. מבחינת ההערכות הביטחוניות לחודש הרמדאן, בצה"ל אין צפי להסלמה, אך שומרים על דריכות מלאה.

בצה"ל גם אומרים כי בניגוד לשנים קודמות, השנה לא תהיה שום ירידה בפעילות במהלך חודש הרמדאן, כחלק משינוי התפיסה בגזרה כולה. בנוסף לכך, בצה"ל תגברו כוחות למשימות הגנה ולפעילויות מבצעיות ממוקדות. יחידות ייעודיות כבר פועלות לביצוע מעצרים וסיכול, ובמהלך חודש הרמדאן יתווספו פלוגות תגבור בסופי שבוע, המועדים יותר לעימותים.

"אנחנו נכנסים לחודש הרמדאן הפעם במציאות ביטחונית אחרת לגמרי ממה שהיה בשנים קודמות", אומר סגן אלוף ש', מג"ד 9221, גדוד מילואים הנמצא כעת בטולכרם, "מאז תחילת המלחמה, ובמיוחד מאז מבצע חומת ברזל, נעשה מיצוי מודיעיני רחב. כלומר, כל ראשי התארגנויות הטרור ביהודה ושומרון כבר נתפסו או חוסלו, כל גדודי הטרור פורקו וכל הארכי־מחבלים חוסלו. לכן אנחנו נמצאים היום במקום אחר לגמרי מבחינת האיומים הקיימים בשטח. זה לא אומר שאנחנו נחים לרגע אחד, אבל זה אומר שהמציאות מאוד שונה".

אז במה מתבטאת הפעילות שלכם כיום?

"כרגע אנחנו פועלים גם לפי מודיעין חלקי. השבוע, לקראת הרמדאן, ביצענו עשרות מעצרים. ביום שני השבוע עשינו מבצע גדול בעיר סלפית. עברנו בית בית למצוא אמצעי לחימה, וגם מצאנו בחלק מהמקומות. עברנו בית בית, חצר חצר, חורשה חורשה. אלה פעולות שלא עשינו בעבר, והיום אנחנו עושים אותן, ונמשיך לעשות אותן כל הזמן".

כדי להסביר עד כמה המצב כיום שונה ביהודה ושומרון לעומת מה שהיה לפני שנה, מתאר ש' את המקום שממנו אנחנו מנהלים את הריאיון. "אני נמצא כרגע בלב מה שבעבר כונה מחנה הפליטים טולכרם. האמת היא שזה מעולם לא היה מחנה פליטים, אלא מחנה טרור. בעבר, בשביל להיכנס לכאן הייתי צריך כוח של סיירות או המון כלים. היום אני נוסע כאן עם ג'יפ בודד. אותו הדבר בדיוק במחנה השני שאנחנו נמצאים בו בקביעות, נור א־שאמס. להגיד שמדובר במחנה פליטים זה פשוט לעוות את המציאות. אנחנו נמצאים היום בבתים שבמחנה. אלה לא בתי פליטים, אלה בתים של אנשים אמידים מאוד. הבית שאני והחיילים שלי נמצאים בו באופן קבוע הוא בית שלמעט מאוד אנשים רגילים בישראל יש. ויש כאן המון בתים כאלה".

מה השינוי שהתרחש בשנה החולפת?

"במובן הכי פשוט שיש, פירקנו את המקומות הללו. לפני שנה, כשנתנו את מכת הפתיחה, מדובר היה במבצרים של טרור. בקושי ניתן היה להיכנס אליהם. בשביל מכת הפתיחה השתמשנו במסוקי קרב כדי להתחיל לפנות את השטח ללוחמים על הקרקע. היום המחנות הללו ריקים. אין פה אנשים. הם שטח צבאי סגור. הם 'נחרשו' לגמרי. פתחנו צירים בתוך המחנות, הרסנו מאות מבנים כדי לעצב את המרחב מחדש. אנחנו בשליטה מלאה במחנות הללו".

זה שינוי זמני בלבד, שבהחלטה של רגע הוא יתהפך?

"לא, ואני אתן לך דוגמה שאולי תסביר את גודל האירוע. לפני שבוע בערך התקיימו שתי עצרות פלשתיניות לציון שנה לכיבוש נור א־שאמס וכמה ימים אחר כך לציון מחנה טולכרם. הפלשתינים מומחים במשחקי תודעה ובהפקת עצרות ענק ותעמולה סביב המטרות שלהם, אבל פה הם נכשלו. בכל העצרות השתתפו בסך הכול חמישה זקנים, שתי נשים ושלושה גברים עם שלטים. זה לא מעניין אותם. הסיפור של מחנות הפליטים התפרק והוא לא יחזור".

איך אתה יודע שהוא לא יחזור? הרי אנחנו רואים שבעזה, למשל, משקמים את המנהרות שהרסנו.

"כי כשנכנסו במלחמה עכשיו למחנה שאטי, הלוחמים ראו שאותם צירים שאריק שרון פרץ לפני 40 שנה במקום נותרו פרוצים. הם מצאו שם קן צרעות אחר, אבל המקומות ששרון טיפל בהם נותרו אותו הדבר במשך 40 שנה. הסיפור הזה זהה למה שקורה בג'נין ובטולכרם. הסיפור של הנצחת הפליטות בכל המחנות האלה, שנמשכת כבר יותר משבעה עשורים, נגמר. האנשים פה פונו כולם, והם לא יחזרו לכאן יותר".

איך השינויים שאתה מציג מסתדרים עם הנתונים מהשטח על מספר אירועי הטרור, עם אלפי זריקות אבנים בשנה החולפת, מאות בקבוקי תבערה ושלל פיגועים?

"קודם כול, בתחושה שלנו בשטח יש ירידה חדה בטרור. אחד האתגרים הכי קשים שלנו זה לתווך נכון לציבור את המציאות. אני לא רוצה למכור לאנשים לוקשים ולהגיד להם שהמקום הפך לשווייץ. אני לא רוצה לטאטא בעיות וסכנות מתחת לשטיח, כי לאותן בעיות יש נטייה לצמוח ולהתפוצץ. אבל מצד שני, אני גם לא רוצה לתת לאויב תחושה של הצלחות שהוא לא באמת השיג. כי תחושה של הצלחות מזויפות תביא לעליית המוטיבציה לטרור, ואין שום סיבה לאפשר את זה. אז בתחושה שלנו יש ירידה חדה באירועי הטרור. ויכול להיות שהמספרים היבשים מראים משהו אחר, אבל אז צריך לנתח שני דברים: האחד, מה האפיון של אותו אירוע טרור. כי לזרוק אבן על רכב נוסע זה לא אותו הדבר כמו לזרוק אבן באמצע הלילה בכביש ריק שאין בו נפש חיה. אבל לא פחות חשוב מכך, ואולי גם יותר, זה התגובה שלנו לאותה זריקת אבן באמצע הלילה שאיש לא נפגע ממנה. והיא השתנתה לגמרי".

באיזה אופן?

"בעבר, רק כשהיה ירי על ציר כלשהו ופגיעה באזרחים או בחיילים היינו נכנסים לכפר ומתחילים איזשהו מבצע. פעולה מאוד תגובתית לאירוע שקרה. היום אנחנו נמצאים בתוך הצד האדום (בתוך הכפרים הפלשתיניים עצמם. א"מ) באופן קבוע. לפני שבוע היה לנו אירוע של זריקת אבן באמצע הלילה בכביש 55. האבן כמובן לא פגעה באף אחד. על פניו לא אירוע שבעבר היינו בכלל מתייחסים אליו. אבל הפעם נכנסנו כל החטיבה לכפר, פעלנו שם שלושה ימים ועצרנו שם עשרות אנשים. זה רף התגובה. אנחנו לא מחכים לאבנים שיפגעו בנוסעים. אני פועל באופן אקטיבי ביום יום בלי שום אירוע, בשביל לסכל טרור, ואם אני פועל בתגובה למשהו, זה גם על האירוע הקטן ביותר, ובכל הכוח שרק אפשר".