התעקשותו של נגיד בנק ישראל פרופ' אמיר ירון שלא להוריד את הריבית עשויה להפוך מכלי בלימה לגורם שמכביד על הצמיחה ועל משקי הבית ללא הצדקה כלכלית, בהתחשב בעובדה שהנתונים מצביעים על התייצבות אינפלציונית והמשק הישראלי מציג נתוני מאקרו טובים יותר משל מרבית מדינות העולם.
כך, מדד המחירים לצרכן שפורסם בימים האחרונים על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הפתיע גורמים רבים במערכת הפיננסית כשירד בכ־0.1%-0.2%, מה שמעיד על מגמה שנתית שמתכנסת סביב שני אחוזים. נתון זה מעיד שסביבת המחירים בשוק חוזרת לאיזון. גם שיעור האינפלציה ירד מתחת ל־3%, ושיעור האבטלה הוא הנמוך בעשורים האחרונים ועומד על כ־3.3% ,הרמה הנמוכה ביותר בהשוואה לעשורים קודמים שבהם שיעור האבטלה נע בטווחים של 6%-9%. כך גם בנוגע לחוב הממשלתי במונחי תוצר שעלה לעומת רמתו לפני המלחמה מכ־60% לכ־68%, אך בדומה לתקופה שלאחר הקורונה, נראה שגם הפעם אנחנו צפויים להתכנס במהרה למספרים שנעים סביב 60%, מצב שטוב במידה ניכרת מחובן הממשלתי של המדינות החזקות בגוש האירופי. כלכלת בריטניה חצתה את רף ה־100% תוצר, גרמניה מתייצבת על כ־64% על אף משמעת פיסקלית יחסית, ספרד חצתה את ה־100% ואיטליה מזנקת לכ־140%.
בתוך התמונה הזאת בולט במיוחד שוק המשכנתאות; היקף תיקי המשכנתאות בישראל חצה את רף 600 מיליארד השקלים, כאשר 60% מההלוואות כוללות רכיב בריבית משתנה או צמודת פריים. המשמעות היא שהותרת הריבית ברמתה הגבוהה ממשיכה להעיק על ההחזרים החודשיים של מאות אלפי משקי בית. כדי לסבר את האוזן, על פי דוחות הפיקוח על הבנקים, מספר המשפחות שנוטלות כיום משכנתא עומד על 900-850 אלף משקי בית, ושיעור הפיגורים של משפחות שלא מצליחות לעמוד בנטל התשלומים מעבר ל־90 יום עומד על כ־2%-3%. פערי האחוזים יכולים להיראות לאדם הסביר זניחים, אך במספרים מוחלטים מדובר בכ־25-20 אלף משקי בית שמצויים בפיגור משמעותי, ומספיק שרק מחציתם לא יעמדו בהחזרים במשך מספר חודשים רצופים כדי להגיע למצב של אובדן דירה.
כשמשפחה נקלעת לפיגור מתמשך, הבנק רשאי לפתוח בהליכי כינוס נכסים ולמכור את הדירה. מכירת דירה בתהליכי כינוס נעשית לרוב בלחץ זמן ובמחיר נמוך ממחיר השוק, ומתווספות לכך ריביות פיגורים והוצאות משפטיות. במציאות של ריבית גבוהה, שבה ההחזר החודשי קפץ באלפי שקלים בעבור מאות אלפי לווים, די בהאטה כלכלית, באובדן מקום עבודה או בירידת ערך נכסים כדי ליצור כדור שלג מסוכן. במקרים רבים, גם לאחר שהמשפחה נאלצה למכור את ביתה, היא עדיין נותרת עם יתרת חוב שתמשיך לרדוף אותה עוד שנים קדימה. אם אלפי משקי בית יגיעו לנקודת שבירה בו־זמנית, לא מדובר עוד בבעיה פרטית של משפחות בודדות, אלא בסיכון מערכתי שעלול להשפיע על המערכת הבנקאית ועל היציבות החברתית כולה.
בתקופה של אתגרים ביטחוניים וגאופוליטיים חסרי תקדים, בנק ישראל הוביל בשנים האחרונות מדיניות נוקשה וראויה לציון לבלימת האינפלציה. מאידך, אחריות כלכלית אינה נמדדת רק ביכולת ללחוץ על הבלם אלא גם ביכולת לדעת לשחררו בהדרגה. כאשר שוק העבודה יציב והחוב הציבורי נשלט, הותרת הריבית בשיעוריה הגבוהים לאורך זמן עלולה להפוך מכלי ייצוב לגורם שמעמיק לחצים מיותרים על מאות אלפי בתי אב בישראל.
הכותב הוא רואה חשבון, ראש מועצת בית א־ל ויושב ראש ועדת הכספים במרכז השלטון המקומי
