בעיצומה של מלחמה קיומית, כשעם ישראל מחפש נקודות של אחיזה, רוח וזהות, נדמה כי שרת התחבורה מירי רגב מהליכוד בחרה בנתיב המנותק מהדופק הציבורי וההלכתי כאחד. ההחלטה להפעיל רכבות בשבת כדי להחזיר ישראלים ששהו בסיני ובחו"ל, מטרה בעלת חשיבות, תוך התעלמות מופגנת מפניותיהם של הרבנים הראשיים לישראל להיוועץ עימם כדי לצמצם את חילול השבת, היא הרבה מעבר לכשל מינהלתי או לוגיסטי – זהו חטא כפול כלפי השבת וכלפי מוסד הרבנות.
הפעלת מערכים לוגיסטיים אזרחיים אדירים בשבת אינה עניין של מה בכך. בעוד שמצוות פיקוח נפש דוחה שבת, ההחלטה אם אירוע מסוים עונה להגדרה זו דורשת בחינה הלכתית מעמיקה ומדוקדקת. במקרה דנן, נראה כי השבת נרמסה ללא שום פיקוח או ניסיון לצמצם את חילול השבת למינימום הנדרש. במקום לנהוג בחרדת קודש כלפי יום המנוחה, הפכה אותו שרת התחבורה לעוד יום חול תפעולי, ללא דיון רציני בשאלה אם החזרת מטיילים מסיני אכן מצדיקה בכל מקרה ואופן רמיסת יסוד קיומי של העם היהודי בלי שום סייג.
חמורה לא פחות היא העובדה ששרה בכירה בממשלת ישראל לא מצאה לנכון אפילו לענות לפניותיהם של הרבנים הראשיים. ביהדות, ובמסורת הממשלית של ישראל, תמיד היה מקום של כבוד לדרג ההלכתי הבכיר. אם יצחק רבין ז"ל, במבצע אנטבה הנועז, מצא לנכון לפנות למרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל כדי לקבל את אישורו וברכתו ליציאה למבצע בשבת – הרי שקל וחומר שבהפעלת רכבת אזרחית "שגרתית" בזמן חירום, על השרה להתייעץ עם מנהיגיה הרוחניים של המדינה. ההתעלמות מפניותיהם היא לא רק חוסר נימוס, אלא פגיעה ביסודות זהותה היהודית של המדינה ובכבוד התורה.
יש לנו אחריות כוללת על ביטחון המדינה, על פיתוחה וכלכלתה. אנחנו צריכים לנהל מערכות חינוך, בריאות ותחבורה, מתוך מערכת הפעלה יהודית של מדינה יהודית. בגלות החשוכה, השבת הפכה אותנו ל"בני מלכים", ובארץ ישראל אנו אמורים להיות יותר מכך, "ממלכת כוהנים וגוי קדוש". יהודים רבים שעדיין לא שומרים שבת באורח חייהם הפרטי, מבינים כי עמוד השדרה של המדינה היהודית הוא שבת קודש, אותה שבת שעליה נאבקו בימי עזרא ונחמיה בשיבת ציון, ועליה נאבק ללא לאות הרב קוק זצ"ל עם חידוש ההתיישבות בארץ ישראל.
אולי יעניין אתכם
זהו הפתרון הממלכתי:
חובת הממשלה לדאוג כי ייקבע מנגנון התייעצות קבוע: כל החלטה על הפעלת מערך הסעות או מערכים ממשלתיים בשבת תתקבל בשיתוף ובהתייעצות צמודה עם הרבנים הראשיים לישראל.
יש להשקיע מחשבה ומשאבי ניהול למניעת חילול שבת שאינו פיקוח נפש. יש לבחון כל מקרה לגופו כדי לוודא שהפעלת תחבורה נעשית אך ורק במקרים של פיקוח נפש מובהק, תוך צמצום הפעילות למינימום ההכרחי למניעת חילול שבת שאינו לצורך מבצעי דחוף.
יש לשמור על החוק והסטטוס קוו: הקפדה על כך שצורכי המלחמה לא יפתחו פתח לשינוי קבוע באופי השבת במרחב הציבורי. השחיקה בערכי הזהות היהודית של מדינת ישראל מתבצעת כבר עשורים שלמים על ידי בג"ץ והפכה לבעיה לאומית חמורה, וממשלה שמייצגת את המחנה הלאומי לא צריכה להצטרף למגמה זו אלא להפך.
יש לעגן את ערך השבת הציבורית בחוק יסוד השבת בספר החוקים של מדינת ישראל, בדומה למעמד השבת בצה"ל מאז קום המדינה.
אנחנו נמצאים במלחמה שראשיתה בטשטוש הזהות והביטחון, וכעת בחסדי שמיים עם ישראל מתעורר. בכל פינה בחזית ובעורף אנחנו עדים להתקרבות של העם למסורת, ליהדות ולאמונה. השבת היא אבן היסוד של הקיום שלנו בארץ הזאת. מצופה מממשלה שמתיימרת לייצג את המחנה הלאומי והמסורתי לייקר את שמירת השבת כהלכה, לצד הניהול המלחמתי.
מירי רגב אולי "הוציאה את הרכבת מהתחנה", אך היא פספסה את העיקר: את החיבור העמוק של עם ישראל לזהותו, את מה שחטופים במנהרות ששמרו שבת סיפרו, ומה שחיילים בשדה הקרב שאבו ממנו רוח. במקום להוביל ברוח הצדק והמוסר היהודי, מירי רגב בחרה בדרך של התעלמות. הגיע הזמן ששרי הממשלה כולם יבינו שניהול מדינה יהודית במלחמה דורש לא רק הבנה בתחבורה וניהול מערכות, אלא בעיקר כבוד עמוק לערכי הנצח של העם ולתורת ישראל.
הכותב הוא מנכ"ל 'חותם' – מדינה יהודית על סדר היום
