כשעתיים לאחר פתיחת הקלפיות ביום הבחירות, התוודע הציבור לנהירה העוצמתית של הערבים לקלפיות. לא רק תמונות וסרטונים של ערבים ובדואים גודשים את מקומות ההצבעה הציפו את הרשתות, אלא גם תקיפות של משקיפים, עימותים עם שוטרים ועדויות ברורות על שוחד ושלמונים בהיקפים אדירים, שספק אם נחקרים כראוי. "הערבים נוהרים!" הפכה מסיסמת המרצת יהודים להצביע, למציאות פוליטית וביטחונית חמורה שבחמורות, ולאיום ממשי על קיומה של מדינת ישראל.
כבר אין מדובר רק במפלגות ערביות תומכות טרור שנוכחות בכנסת באופן מוגבר ובחסות בג"ץ, אלא בהרמת מסך מעל מאות אלפי ערבים החיים בתוכנו ולהם שוויון זכויות (ולא חובות) המניפים את דגל הלאומנות הערבית, שאיננה מסתירה את כוונותיה הרצחניות וצעדיה המעשיים לצד גדולי אויבי ישראל וצבאות הטרור של חיזבאללה וחמאס. אם טבח שמיני עצרת מכונה בפי אנשים 'טבח שבעה באוקטובר', הרי ש־27 באוקטובר, תאריך הבחירות בשבוע שעבר, היה מתקפה של ממש, באמצעות גיס חמישי בתוכנו ובמימון מדינות אויב שמימנו גם את חמאס. אך אתגר חמור זה הוא רק קצה הקרחון של הבעיה הגדולה באמת.
בג"ץ מאפשר זאת בניגוד לחוק יסוד הכנסת המפורש, לא רק בגלל תפיסתם ה"ליברלית" של השופטים, אלא בהיותם גם שחקנים פוליטיים מרכזיים, שמזהים בערבים שותפים, וביהודים אותנטיים – אויבים. על כך יש להוסיף את מחנה השמאל הפוסט־ציוני ואת מוקדי הכוח בתקשורת, באקדמיה, בצמרת הצבא ובעוד מקומות. הבעיה היא בעיה תרבותית ורעיונית של יהודים, מיעוט אומנם, אך מיעוט דומיננטי האוחז במוקדי הכוח, שעובר תהליכי התאיינות (מלשון אין) וקריסה עצמית, בדיוק כמו שקורה באירופה כולה, בניו יורק ובמקומות נוספים בעולם המערבי שנכבשו מבפנים.
הדגל הערבי־לאומני ודגל האסלאם הרצחני אינם יכולים להיות מונפים בקלות כזאת בלי דגל הפוסט־מודרנה והנאו־מרקסיזם לצידם. בישראל הבעיה חמורה שבעתיים, לא רק בגלל היותנו מדינה קטנה המוקפת אויבים, אלא משום שערכי הלאום והיהדות הם שמאפשרים לפרויקט היהודי־ציוני להתקיים ולשגשג בארצנו הקדושה חרף האתגרים העצומים. מהותה של המדינה היהודית היא יהדותה וזהותה. אין מדובר רק ברוח או בסט ערכים אמורפיים, אלא במערכת הפעלה של ממש, שתופעת המתקפה הערבית שאנו נתונים תחתיה באמצעות תעודות זהות ישראליות, לצד התנהגות מוקדי הכוח הפוליטיים והמערכתיים של השמאל, מעידה על קלקול גדול ויסודי בליבת המערכת, בנתב הראשי, בחדר הבקרה ובחוות השרתים.
אולי יעניין אתכם
כאן המקום גם לציין את הבלבול העמוק בקרב חלקים נרחבים בציבור הדתי־לאומי שאיבדו את החשבון הכולל, חיזקו את גוש השמאל, אותו גוש שמחזר כעת באופן מתועב ובלי להתבייש אחרי הערבים תומכי הטרור. חלקים בציבור הדתי־לאומי גם שרפו קולות בכמות גדולה מאוד, בעיקר בגלל הקמפיין נגד החרדים (במפלגת וינטר), קמפיין שהשמאל מקפל כעת ומשנה דף מסרים רק כדי לנסות להקים עכשיו קואליציה עם יהדות התורה. רוב הציבור הדתי־לאומי הבין את האירוע ונשאר נאמן למחנה האמוני, אך המשימה לטפל במערכת ההפעלה של המדינה כולה, מתוך בתי המדרש של התורה הגואלת, עדיין רחוקה מלהתבצע, ואליה כולנו חייבים כעת להתגייס ביתר שאת ובכל הכוח.
אסור לנו להתחמק מהבעיה הגדולה, ואל לנו לברוח לעיסוק רק בזיוף הבחירות החמור, בסכום המנדטים או בהתנהלות הצבועה של השמאל. עלינו להציל את מדינת ישראל באמצעות טיפול שורש יסודי, בתפיסת ההפעלה היהודית המקורית, המיוסדת על תורת ישראל, שרק היא תאפשר לנו לנצח בעזרת השם גם אויב ערבי לאומני ומוסלמי התוקף אותנו מבפנים.
הכותב הוא מנכ"ל ארגון חותם
