מעלה אדומים עומדת בפני שינוי בקנה מידה שמעט ערים בישראל חוות בזמן קצר. אחרי שנים של יציבות יחסית, העיר נכנסת לתקופה של הרחבה משמעותית הכוללת בנייה של אלפי יחידות דיור חדשות ובנייתן של שתי שכונות חדשות- ציפור מדבר עם כ-3500 יחידות דיותר בעלות ממוצעת של כ-500,000 ש"ח ושכונת E1 שבנייתה החלה לאחרונה, אשר הצפי העתידי הוא לאכלס כ-100 אלף איש, המעידים על גידול האוכלוסייה האקספוננציאלי שחוה העיר. בנייה זו מגיעה לצד השקעות גדולות בתשתיות, תחבורה, חינוך ומסחר. מדובר באירוע נדל״ני וכלכלי שמציב את מעלה אדומים כגורם משמעותי בשינוע אוכלוסיות בישראל, כאשר דירה במעלה אדומים עולה בממוצע כ-2 מיליון שקלים- זולה באופן משמעותי מהממוצע הארצי, ומציבה שאלה צרכנית פשוטה: האם נפתחת כאן אופציה ממשית למשפחות שמחפשות דירה חדשה במחיר שפוי בלי להתרחק לגמרי ממוקדי תעסוקה ושירותים.
מנקודת מבט של שוק הדיור, מעלה אדומים יכולה להפוך למדד חשוב להבנת מה עובד ומה לא בישראל. מעין ניסוי כלכלי-חברתי אם היקפי הבנייה יתממשו בקצב סביר ואם התשתיות יתקדמו במקביל, העיר עשויה למשוך זוגות צעירים ומשפחות שנדחקו החוצה מירושלים ולהשפיע על הביקוש והמחירים בסביבה ויצטרפו לעיר המונה כ-40 אלף תושבים. במקביל, זה בוחן את המציאות מאחורי הסיסמאות של פיזור אוכלוסין: האם מעבר לערים צומחות באמת מוזיל עלויות, או שהוא פשוט מעביר את הלחץ למקומות אחרים דרך עליית שכירות, עומסי תחבורה, והצורך במוסדות חינוך ורפואה שמתפתחים בקצב איטי יותר מהבנייה.
בתוך הסיפור הזה גיא יפרח, ראש עיריית מעלה אדומים, נכנס כ"מוח" מאחורי ה- “קפיצה עירונית”- האדם שנלחם על התקציבים ונמצא בלב שינוי תדמיתה של העיר וזאת תחת מגבלות תכנון, תקציב וביצוע ובתוך רגישות ציבורית גבוהה. יפרח, יליד העיר, רואה בשינויים אלו הרבה מעבר לעניין נדל"ני: אלא חזון הציונות והפרחת השממה והפיכת הפריפריה למוקד מגורים עבור משפחות צעירות רבות. השיחה איתו יכולה להיות מאוד מעשית: איך מתכננים עיר שמוסיפה עשרות אחוזים לתושבים בלי לקרוס בשירותים, מה תפקיד המדינה ומה אחריות העירייה ואיך מודדים הצלחה לא לפי כותרות אלא לפי זמן נסיעה, זמינות גנים ובתי ספר, מחירי דיור בפועל ואיכות חיים. זו כתבה שמחברת כסף, דיור וחיים יומיומיים לשאלה אחת שמעסיקה כמעט כל משפחה בישראל: איפה אפשר לבנות עתיד בלי להישחק כלכלית.
