כתבים, עיתונאים ופרשנים ברחבי המדיה מרבים להשתמש, שלא בצדק, במונח "ימים היסטוריים", על אירועים שגרתיים ואפילו די משעממים. בניגוד גמור לטעות נפוצה זו, ימים אלה, רגע זה ממש הינם ימים היסטורים. למעשה, אנחנו הציירים וההיסטוריה היא הקנבס שבידינו.
מכל המלחמות שהיו בעבר והיו לא מעט, הנחקרת והמרתקת מכולן היא מלחמת העולם ה-2. עשרות אלפי כותרים – אם לא מאות – לא מפסיקים לצאת על אותן שנים שבהן האדמה רעדה. ניתן להציע מספר סיבות לסקרנות הגועשת ברחבי העולם כבר 80 שנה: מספר הרוגים חריג, האכזריות המיוחדת, עיצוב של סדר מדיני חדש. ברם, הסיבה האמיתית נעוצה במהות של אותה מלחמה ומה שמבדיל אותה מהאחרות.
מאבקים רבים לאורך ההיסטוריה, התנהלו בשביל להשיג שליטה, טריטוריה או משאבים, ולעתים קרובות מדי גם הרצון להרוג את האחר עמד במרכזו של אותו עימות. נכון להגיד, שמלחמת העולם ה-2 הכילה בתוכה את כל אלה, אבל מעל הכל, וזה מקור הקסם שלה, זו הייתה הפעם הראשונה בהיסטוריה, ובוודאי הדוגמה הבולטת ביותר של מאבק בין הטוב לרע. ניתן להשליך תפיסות פרוגרסיביות ציניות גם על אירוע זה, אבל אם מנקים את רעשי הרקע, זו הפעם הראשונה בה באופן כל כך ברור היו טובים ורעים בסיפור. שעתם היפה ביותר של בעלות הברית הייתה ב-6 ליוני 1944, הפלישה לאירופה, בה הסתערו עשרות אלפי אנשים חופשיים במטרה לשחרר את העולם מהשטן שהאפיל על האנושות כולה. אותו רשע שהשתמש באש הגיהינום בשביל לשרוף אנשים וגם קבר לא נותר מהם.
מלחמת איראן ה-2, כמו מלחמת העולם ה-2, אוחזת במהות שלה את אותו מאבק של בני האור נגד בני החושך; מי שרוצה לשעבד אנשים ומי שרוצה לשחרר אותם. המוח האנושי כמעט מבקש לעשות את ההבחנה בין טובים ורעים, מעטים הם המקרים שזה באמת ככה. אבל גם בלי לעשות אידאליזציה לתרבות המערב, האם אנחנו באמת צריכים לחכות שישרפו שישה מיליון איראנים בשביל להבין זאת?
אולי יעניין אתכם
מה-7 באוקטובר, שעתנו האפלה ביותר, ועד היום, חיילי צה"ל האמיצים נלחמים למען החירות, לא רק שלנו פנימה, אלא גם בשביל האזור והעולם כולו. זו האמת הפשוטה ובימים אלה היא ברורה יותר מתמיד, כשאנחנו עומדים חזקים מול משטר רצחני שטבח עד לא מזמן עשרות אלפים מבני עמו. אמנם, רבים בעולם וגם במדינתו הקטנה עוד מסרבים לקבל הנחה זו, מיעוטם שונאי אדם ידועים, אבל רבים פשוט נותרים אדישים ובורים לגודל השעה. זו היא חובתה של מדינת ישראל הרשמית, להתעקש ולחדד את טבע המלחמה, בניגוד גמור לאיוולת של הבית הלבן שהציג את הצלחותיו בליווי קטעים ממשחקי וידאו, עלינו להראות לעולם ולעצמנו, שזו מלחמה היסטורית, מאבק שידברו עליו גם עוד 80 שנה, הטובים נגד הרעים, חירות נגד שעבוד. זו גם החובה שלנו לא להיות אדישים למציאות ולהבין שאנחנו חלק מההיסטוריה.
כשאלה הנחות היסוד של האדם אשר משתתף במלחמה, באופן פעיל או כצופה מהצד, קל בהרבה לשבת בממ"ד, לצאת מהשגרה, לתמוך בממשלה גם אם הוא לא בחר בה, להשאיר לרגע בצד וויכוחים פוליטיים קטנים, לעזור לשכן גם אם בדרך כלל הוא חושב אחרת. אחדות פנימית זו, תקרין אל העולם כולו, כשאנשים, גברים ונשים, חופשיים עומדים באומץ כנגד רודנות אפלה שבאה לשעבד את כולנו. אל לנו לפחד, עברנו ימים קשים בשנתיים וחצי האחרונות, ועוד יהיו לנו ימים לא פשוטים. אבל אנשים חופשיים בסוף תמיד ינצחו עבדים, גם אם הדרך ארוכה, גם אם זו שעה אפלה, החירות תנצח, אנחנו ננצח.
