שליחות כפולה

דממה ברחוב. מחוץ לבית המבוצר של היעד, בלשי המשטרה המיומנים נראים בולטים מדי. הם יודעים שברגע שיתקרבו, המצלמות יסגירו אותם והדלת תינעל. אבל אז דמות אחת מתנתקת מהצללים: יהודי חסידי בלבוש חב"די מלא – כובע קנייטש שחור, זקן ארוך שיורד על חזהו וחליפה ארוכה. בידיו קופת צדקה מקרקשת, ועל פניו חיוך של מי שמבקש רק "צדקה תציל ממוות". הוא ניגש לפעמון. המצלמות סורקות אותו, אך החזות החרדית המובהקת אינה מעוררת כל חשד. "גבאי צדקה", חושב לעצמו העבריין המבוקש ופותח את הבריח, ובאותו רגע עולמו מתהפך. שי צ'רבינסקי – ביום־יום מנכ"ל חברת 'צ'רידי' ובלילות מתנדב במשטרה ובמג"ב – מזנק פנימה. בתוך שניות הידיים שאחזו בקופת הצדקה הופכות לאגרופי פלדה שמבצעים מעצר נחוש, בעוד שאר הכוח פורץ פנימה בעקבותיו.

השיעור שהפך ללהיט במנהטן

המעצרים הדרמטיים בלילות הם רק פן אחד באישיותו רבת הפנים של שי צ'רבינסקי (49), נשוי לקרן ואב לחמישה, המתגורר בכפר מונאש שבעמק חפר. במבט ראשון, עם הכובע והזקן העבות, קשה להאמין שלא נולד לתוך חסידות חב"ד. "לא גדלתי בבית חב"די", הוא מחייך, "נולדתי בבת־ים למשפחה חילונית. הייתה מסורת, אבל בקטנה, בלי יותר מדי עניין".

את המסלול שלו החל כצבר קלאסי: גיוס לגולני, פציעה בטירונות ומעבר ליחידות קשר מבצעיות. הוא שירת כקשר מטכ"ל במבצע ענבי זעם בלבנון, וסיים כסמב"ץ וממלא מקום קמב"ץ בקריה. למרות שהוצע לו לצאת לקצונה, הלב משך למקום אחר – לניו יורק. בתפוח הגדול, הרחק מהמדים והמארבים, החל צ'רבינסקי את דרכו בעולם העסקים. "התחלתי כאיש מכירות בחברה לשיווק ישיר, אבל גיליתי שהאנגלית שלי היא לא בדיוק להיט".

אולי יעניין אתכם

עוד מאת יוסף ארנפלד רואים רחוק

עוד מאת יוסף ארנפלד התוכנית לחיסול מדינת היהודים

בזכות ניסיון קודם כצלם הוא החל לעצב קטלוגים לחברה, עד שיום אחד, בשנת 1998, הבעלים חזר מתערוכה עם בשורה: האינטרנט עומד לשנות את העולם. "הוא אמר לי: 'אני רוצה שאתה תתעסק עם הדבר הזה'. אמרתי לו 'בסדר', למרות שבקושי ידעתי איך להיכנס לאימייל". צ'רבינסקי צלל למים העמוקים, חקר, בנה אתר והטמיע מערכת סליקה ראשונית. "הלכנו הביתה, חזרנו בבוקר וגילינו שמכרנו ב־30 דולר. פתחנו בקבוק שמפניה. פתאום הבנתי את הקסם – אתה לא צריך לעשות כלום והנה, המכירה פשוט קורית".

ההצלחה לא איחרה לבוא, ובממדים אמריקאיים. האתר הקטן שהחל במכירה של 30 דולר הפך למפלצת איקומרס (מסחר אלקטרוני) שמגלגלת בין 80 ל־100 אלף דולר ביום. "פתאום אתה קולט את הכוח המטורף של האינטרנט", אומר צ'רבינסקי על התקופה שבה ניהל מערך מכירות של יותר מ־20 מיליון דולר בשנה ממשרדיו בלב מנהטן.

אבל דווקא שם, בין גורדי השחקים של ניו יורק ובשיא ההצלחה הכלכלית, החלו להיפער הסדקים בשריון החילוני. "עבדתי וגרתי במנהטן, ובכל בוקר חב"דניקים היו מגיעים אליי לאמפייר סטייט בילדינג כדי להניח לי תפילין". בשביל הצעיר מבת־ים, שגדל בבית שלא עושים בו קידוש בשבת ועם טינה חילונית טיפוסית כלפי "אלו שלא עובדים ולא מתגייסים", המפגש הזה היה מטלטל. "פתאום פגשתי חב"דניקים וראיתי שאפשר לדבר איתם, שיש להם תשובות, שיש עם מי לדבר".

השינוי האמיתי הגיע בעקבות ספר תניא אחד שהונח על המדף במשרד. חבר מהארץ שביקר בניו יורק נדהם לראות את הספר אצל המנכ"ל הצעיר ודחק בו: "אתה חייב ללמוד את זה". צ'רבינסקי הרים את הכפפה ויצר קשר עם הרב בני קלי, היום שליח חב"ד ברמת גן. מה שהתחיל כחברותא שבועית בביתו במנהטן, הפך מהר מאוד לשיעור שהלך והתרחב. "ככה זה התחיל. פעם בשבוע, בלב מנהטן, היינו לומדים תניא. לאט לאט הצטרפו עוד אנשים, והרגשתי איך החיבור הזה פשוט קורה בכיף, בלי שום אנטי".

התפנית המכרעת בעלילה התרחשה בל"ג בעומר. "אמרו לי: 'בוא נעשה אירוע, תתרום כסף ונעשה על האש לישראלים במנהטן'", הוא משחזר. הציפיות היו צנועות, אבל למקום נהרו כמעט 200 איש. בסוף הערב, אחד החב"דניקים הכריז בלי לתאם מראש: "אצל שי, שתרם את הערב, יש שיעור קבוע כל שבוע", וכמובן נתן את הכתובת. ביום שלישי שלאחר מכן צ'רבינסקי מצא את עצמו בסיטואציה סוריאליסטית: "השוער מלמטה מתקשר ואומר שאבי כאן, יוסי כאן, איציק כאן. הגיעו מספר בלתי נתפס של צעירים. כ־60 איש עלו לדירה הקטנה שלי, ישבו אפילו על המנורות".

כך נולד "השיעור של שי" – מוסד מנהטני שעבר בהמשך לפעול בבית חב"ד המקומי. בתוך המרוץ המטורף של עולם העסקים, צ'רבינסקי החל לשמור שבת וכשרות, וכשהגיע הרגע לחדש את חוזה העסקים שלו לחמש שנים נוספות הוא החליט לעצור הכול ולחזור לישראל. הוא עוד לא נראה כמו חב"דניק, הזקן והכיפה הקבועה עוד לא היו שם, אבל הלב כבר היה עמוק בפנים. כשבועת ההייטק התפוצצה ב־2002 והסטארט־אפ שבו עבד כסמנכ"ל נסגר, הוא הבין שזה הסימן שלו. הוא עזב את חיי הנוחות והלך ללמוד אצל הרב יוסי גינזבורג בישיבת חב"ד ברמת אביב.

עצירה של כמה שעות במכולת

החתונה עם קרן, שלמדה באותם ימים במדרשה, סימנה את תחילתו של פרק חדש. "אנחנו נשואים כבר 22 שנים, מתוכן 21 שנים אנחנו בשליחות", הוא מספר בגאווה. שנה בלבד אחרי החתונה הם יצאו למשימת חייהם: חיפוש אחר המקום המדויק להקים בו את ביתם ופעילותם. היעד שנבחר היה כפר מונאש שבעמק חפר, בעיקר בשל הסמיכות למכללת רופין. "עיקר העבודה שלנו היא עם הסטודנטים, מסעודות שבת ושיעורים ועד מלגות וכל עזרה שצריך. אנחנו פועלים ממש בתוך המכללה".

אלא שההתחלה במושב החילוני הייתה רחוקה מקבלת פנים עם שטיח אדום. צ'רבינסקי נחת בכפר מונאש בתקופה שבה הכותרות על חיכוכים בין חילונים לחרדים במושבה צפונית הסעירו את המדינה, והתושבים חששו שהנה זה מגיע גם אליהם. "היה קשה מאוד בהתחלה", הוא נזכר, "זה נראה להם מוזר שנוחת אצלם חרדי כזה. הם היו סקפטיים ומלאי חששות, עד כדי כך שבהתחלה בכלל לא רצו להשכיר לנו דירה. נאלצתי להסביר להם שוב ושוב שהם יכולים להירגע, לא באתי להקים קהילה סגורה, באתי לעבוד עם הסטודנטים".

כשראו אותו יוצא לעבודה ומשתלב בחיים הרגילים, הקרח החל להישבר. היום המציאות במושב הפוכה לחלוטין. "היום אשתי כבר לא תשלח אותי להביא משהו מהצרכנייה באמצע השבוע, כי זה ייקח שעות עד שאני אחזור מרוב שיחות עם אנשים", הוא צוחק. מה שהתחיל בחשדנות הפך להערכה עמוקה, כשצ'רבינסקי הפך למעשה לרב של המושב – גם מטעם המועצה הדתית וגם בלבבות התושבים. הוא זה שמלווה אותם ברגעים המכוננים של החיים: בבר־מצוות, בחופות וגם בלוויות הכואבות. "היום אנחנו במקום אחר לגמרי. יש קשר מצוין עם הוועד, שיתופי פעולה מלאים וסדנאות. הפכנו לחלק בלתי נפרד מהמרקם של המקום".

התחנה הבאה במסלול חייו של צ'רבינסקי שילבה בין היכולות הניהוליות המושחזות שלו ובין שליחות ציבורית. "עשיתי כמה תפקידים חשובים", הוא משחזר, "שימשתי כסמנכ"ל אגודת חסידי חב"ד וניהלתי את קשרי הממשל של החסידות. נעתי כל הזמן בין עולמות הלואו־טק וההיי־טק". המעבר בין מסדרונות השלטון לזירת הסטארט־אפים נראה לו טבעי לחלוטין, עד שהגיע הרגע שבו הדרכים הצטלבו במיזם שיהפוך למזוהה איתו יותר מכול.

'צ'רידי' היא חברה בין־לאומית שהוקמה בארצות הברית, במטרה להביא את שיטות גיוס הכספים מהעולם הפיננסי אל עמותות, מוסדות וגופים שזקוקים לתרומות כדי ולגדול. מדובר בפלטפורמה ששינתה את פני עולם גיוס ההמונים במגזר הדתי והחרדי, ומאחוריה כבר 18 אלף קמפיינים שנוהלו ברחבי העולם. צ'רבינסקי נכנס לנעלי המנכ"ל כשנה לאחר הקמת החברה והזניק אותה קדימה. "באוגוסט נחגוג עשור לכהונתי", הוא מציין, "קיבלתי חברה עם 14 עובדים, והיום אנחנו עם קרוב ל־100". אבל מעבר למספרים, הסיפור של 'צ'רידי' הוא סיפור על חיבור בין טכנולוגיה עתידנית לשורשים עתיקים.

מה בעצם החידוש הגדול? הרי יהודים תרמו מאז ומעולם.

"בדיוק. אדמו"ר הזקן תמיד דיבר על 'לחיות עם הזמן' – כלומר לחיות עם פרשת השבוע. כשאנחנו קוראים על 'כל איש אשר ידבנו ליבו' או על מחצית השקל, אנחנו מבינים שגיוס ההמונים הראשון בהיסטוריה הומצא אצלנו, בעם היהודי. אנחנו לא המצאנו כלום, רק הבאנו את הטכנולוגיה לעולם התרומות. פתחנו את העולם והפכנו אותו לכפר גלובלי". לדבריו, המהפכה הייתה בשחרור הארגונים מהתלות במגייסי כספים שמתרוצצים בעולם או בתרומות של גבירים בודדים. "בין אם זה שליח חב"ד בהונולולו, ובין אם אלו גופי ענק כמו 'יד שרה' או 'עזר מציון' – רצינו להראות להם איך אפשר לסמוך על הציבור הרחב שיפתח את הכיס והלב ויתרום. הטכנולוגיה מאפשרת לכל אחד להיות שותף".

איך מוודאים שהכסף באמת מגיע ליעדו? אתם בודקים את העמותות שפונות אליכם?

"בהחלט. כל עמותה שעוברת אצלנו נכנסת לרשימת בדיקה קפדנית. קודם כול, אנחנו דורשים ניהול תקין – בלי זה אין קמפיין. פרט לכך, אנחנו בודקים את הלגיטימיות של הארגון. בסוף אנחנו מסתמכים על כוחו של הציבור. אם עמותה לא באמת פועלת בשטח ולא עושה כלום, הציבור פשוט לא יתמוך בה. הכוח נמצא בידיים של האנשים".

ישנה ביקורת על כך שעמותות מגייסות לעצמן כספים בקמפיינים, אבל המנהלים שלהן זוכים למשכורות עתק.

"אפשר לקחת את זה לכל כיוון", הוא אומר בכנות, "אבל אני רואה גם את הצד השני: מנכ"לים של עמותות ענק שבשוק הפרטי היו מרוויחים סכומי עתק, ובעמותה הם מסתפקים במשכורת צנועה בהרבה ועובדים קשה פי כמה. בסופו של דבר אני מסתכל על העשייה. אין לי יכולת או עניין לבדוק מה נעשה עם כל שקל ושקל, זה לא התפקיד שלי".

אם בתחילת הדרך, לפני כעשור, הקמפיינים התמקדו בעיקר בכיבוי שריפות ובהצלת מוסדות שעמדו לפני קריסה או עיקול, היום המגמה השתנתה. "אנשים היום רוצים להיות שותפים להצלחה, לא רק למנוע כישלון", מסביר צ'רבינסקי. "הם מחפשים סיפורי הצלחה ורוצים להרגיש חלק ממשהו גדול שנבנה". כדי לענות על הצורך הזה, צ'רידי הפכה מפלטפורמה טכנית למשרד אסטרטגיה שלם. "אנחנו לא רק נותנים אתר. לכל קמפיין נתפרת חליפה אישית: מנהל קמפיין שהוא אסטרטג ומומחה לגיוס בונה את הסיפור, מנסח את המסרים, מעצב את השפה הגרפית ומחליט איפה ואיך לפרסם. זו חבילה שלמה של ליווי, לא רק לינק לתרומה".

בתוך המכונה המשומנת הזאת שמגלגלת מיליונים, מקפיד צ'רבינסקי לשמור פינה חמה לחסד טהור, כזו שמשקפת את תפיסת עולמו כשליח חב"ד. "זה משהו שהתוויתי כמנכ"ל: במקרים פרטיים של קרייסס אמיתי, כמו אדם שזקוק להשתלה דחופה או משפחה שהתייתמה מאב, אנחנו נותנים את כל הפלטפורמה, את העזרה והתמיכה, בלי לגבות שקל. זו התרומה שלנו בחזרה לקהילה, והיא מסתכמת בעשרות מיליוני דולרים בשנה".

למרות החששות ששוק התרומות יגיע לרוויה, צ'רבינסקי נותר אופטימי ומאמין גדול בלב היהודי. "מיום שנכנסתי לתפקיד אמרו לי שזה לא רלוונטי וזה תכף נגמר, ואני כאן כבר עשר שנים. לעם ישראל יש לב של נתינה שאי אפשר להסביר. כשמגיע מקרה שובר שוויון, אנשים פותחים את הכיס גם מעבר למה שתכננו. זה לא חייב להיות בהוראת קבע, זו יכולה להיות תרומה חד־פעמית שנובעת מרצון אמיתי להיות שותף".

להיות הנשק הסודי של היחידה

צ'רבינסקי מחזיק בסט כישורים שנדמה שנלקח מסדרת ריגול הוליוודית. הכניסה שלו לעולם המודיעין העסקי הייתה באמצעות חבר ילדות, ערן בכר – איש יחידות סודיות במשטרה, בשב"כ וב־504. יחד הם הקימו את 'סברה', חברה שהביאה את היכולות המבצעיות של המוסד והשב"כ אל השוק הפרטי הבין־לאומי, והעניקה שירותי מודיעין אנושי. החברה פעלה בעיקר בחו"ל עם תאגידי ענק שנפלו קורבן להונאות מתוחכמות.

צ'רבינסקי מתאר מקרה שבו חברה נעקצה ב־100 מיליון דולרים על ידי חברת קש שהציגה מצג שווא מושלם, כולל בנייני משרדים מאוישים שהתבררו כתפאורה בלבד. כשהמשטרה המקומית לא יכלה לסייע בגלל העברת הכספים למקלטי מס, 'סברה' נכנסה לתמונה. "הפעלנו יוצאי מוסד ושב"כ שביצעו תשאולים, חקירות דארק־נט והצלבות בשטח", הוא משחזר. "איתרנו את הבן־אדם, יצרנו איתו מגע בכיסוי, התחככנו בו והעברנו מסר חד־משמעי: 'אנחנו מייצגים מישהו שאתה מכיר. יש לך 24 שעות להחזיר את הכסף לחשבון הבנק הזה, אחרת נתחיל להפעיל לחץ'". הלחץ הזה, לדבריו, מבוסס על "משקולות כוח" – איתור נקודות התורפה של היעד, ממש כפי שמדינה מפעילה סוכן זר. "זה יכול להיות מידע על המשפחה, על המאהבת או על סודות מקצועיים. ברגע שיש לך את המנוף הנכון, האדם יעשה מה שאתה מבקש. הכול נעשה במסגרת החוק, אבל זה בהחלט בתחום האפור".

המומחיות של צ'רבינסקי במודיעין אנושי הגיעה גם להצלת חיים ממש. כחלק מפיתוח הפעילות בחו"ל, הוא מצא את עצמו מייעץ לאנשים העשירים בעולם, כאלו שחייהם תלויים ביכולת לזהות איומים לפני שהם מתממשים. "עבדנו עם אנשים אמידים מאוד במקומות כמו דרום אמריקה, שם חטיפות תמורת כופר הן דבר יומיומי", הוא מסביר. העבודה כללה ביקורות אבטחה קפדניות וגילוי מעקב. "היינו אומרים ללקוח: 'הנקודה שבה אתה עוצר כל בוקר לקנות קפה בסטארבקס היא נקודת התורפה שלך'. היינו מזהים חורים באבטחה שמסכנים את האישה והילדים, או חושפים יחידות עיקוב שכבר התבייתו על הלקוח למטרת חטיפה. לפעמים כל מה שצריך כדי להציל חיים זה פשוט להורות להם לשנות את מסלול הנסיעה הקבוע".

למרות האדרנלין וההצלחה בזירה הבין־לאומית, בשלב מסוים החליט צ'רבינסקי להנמיך פרופיל ולשחרר את המושכות ב'סברה'. "צ'רידי דרשה ממני יותר מדי זמן ואנרגיה", הוא מודה, "ובסופו של דבר, אני קודם כול שליח חב"ד ורב יישוב. הפעילות הזאת הגיעה לעיתים למקומות שהיו רגישים ובעייתיים מבחינה הלכתית. הבנתי שהגיע הזמן לחזור למרכז הבמה כשליח וכמנכ"ל, ולהשאיר את עולם הצללים לאחרים".

צ'רבינסקי בחר לעבור מעולם הבילוש העסקי אל שורות המשטרה ומג"ב, ולשם כך עבר מסלול הכשרה מקצועי וסיזיפי שנמשך יותר מ־13 שנה. "ההתנדבות שלי היא דרך מג"ב, במרחב הכפרי של עמק חפר והשרון", הוא מסביר. באזור הרגיש הזה, שנושק לקו התפר וליישובים כמו טולכרם ושוויכּה, הגבול בין שגרה כפרית למציאות ביטחונית נפיצה הוא דק מאוד. אחרי שעבר קורס בסיסי שכלל מדים, נשק וסיורים בג'יפ, זוהה הפוטנציאל המקצועי של המנכ"ל החב"די והוא נשלח לקורס בילוש. ההכשרה הזאת העניקה לו את הכרטיס ליחידות העילית: "זה מקנה לך את היכולת לעבוד על אזרחי, עם אקדח, בשיתוף פעולה מלא עם יחידות כמו ימ"ר אלמוג, שמתמחה בפשיעה חמורה במגזר הערבי".

באוגוסט האחרון הגיע צ'רבינסקי לשיא נוסף במסלול הפיקודי שלו, ויצא לקורס קציני מתנדבים אינטנסיבי שנמשך ארבעה חודשים. במהלך ההכשרה עבר בין כל תחנות המקצוע המשטרתי, מחבלנות ומז"פ ועד חקירות ותנועה. כחלק מהמטלות המסכמות הוא נדרש לכתוב פקודת מבצע ולהוציא לפועל פעילות מבצעית מאפס. את הקורס סיים בהצטיינות יתרה, הישג שזיכה אותו בכבוד לשאת דברים בטקס הסיום בנוכחות צמרת המשטרה.

סיום הקורס לא היה רק תעודת כבוד, אלא גם כרטיס כניסה לתפקיד פיקודי תובעני בשטח המורכב ביותר בישראל. עם סיום הקורס מונה צ'רבינסקי למפקד ימע"ר (יחידה למניעת עבירות) שרון – הכוח המבצעי של מתנדבי הבילוש במג"ב, החולש על המרחב שבין פתח תקווה לחדרה. תחת פיקודו פועלים כ־50 מתנדבים, שאותם הוא מתכלל מול קציני הבילוש בתחנות וביחידות המיוחדות. "בפועל, אני מנהל אופרציה שלמה", הוא מסביר. "זה אומר לבנות לו"ז פעילות שבועי, לדאוג להכשרות וליצור שיתופי פעולה עם תחנות המשולש – טייבה, טירה וכפר קאסם". האתגרים בקו התפר עצומים, במיוחד בתקופה שבה המשטרה פועלת במתכונת שלדית של משמרות בנות 12 שעות. "השוטרים נאנקים תחת העול, והתפקיד שלנו הוא להיות שם איתם, בקו הראשון של החיכוך".

הפעילות של צ'רבינסקי ולוחמיו רחוקה מלהיות סיור נינוח במושב. מדובר במארבים מורטי עצבים על בסיס מידע מודיעיני, פשיטות על בתי עבריינים ומעצרים אגרסיביים בלב המגזר. "רק ביום רביעי האחרון עבדתי עם אחת מיחידות הבילוש. נכנסנו לבתים בהשתלטות מהירה, חיפשנו אמל"ח במקומות הכי יצירתיים שיש – בתוך הביוב, בתקרה או בין צעצועי הילדים". ההצלחות המבצעיות, שאותן הוא מייחס ל"סייעתא דשמיא מטורפת", כוללות תפיסות של כמויות אדירות של נשק בלתי חוקי, סמים וחוליות פרוטקשן. "בסוף, כשאתה מוצא את האקדח המוחבא, אתה יודע שהצלת חיים. זה לא משנה אם הנשק הזה נועד לחיסול פנימי במגזר או להיפוך קנים נגדנו – כל תפיסה כזאת מונעת את הרצח הבא".

כאמור, יכולתו של צ'רבינסקי להיטמע בשטח היא לעיתים הנשק הסודי של היחידה. המראה החרדי, שבמבט ראשון נראה כניגוד מוחלט לעולם הבילוש, הופך בשטח לסיפור כיסוי מושלם. "המון פעמים נשלחתי באמתלה של סיפור כיסוי, גם מול עבריינים יהודים וגם במקומות שבהם המשטרה התקשתה להיכנס", הוא מספר.

לראות סטודנט טועם חסידות

הלהטוט הבלתי אפשרי בין העולמות נראה כדלק שמניע אותו. בבוקר הוא מנהל את חברת 'צ'רידי' על 100 עובדיה בארץ, בארצות הברית ובאוסטרליה, ובערב הוא מתפנה לבית חב"ד ולפעילות המבצעית. "צ'רידי עובדת 24 שעות ביממה, ואני בתוך זה במשרה מלאה. אבל כשאני לא בעשייה, אני מרגיש בדאון. אני חייב את התנועה הזאת".

העשייה לא עוצרת בגבולות הגזרה המבצעית. כתושב כפר מונאש ואב לחמישה ילדים, צ'רבינסקי לא חיכה לאיש אחרי אירועי 7 באוקטובר. יחד עם חברים מהמושב ובשיתוף מג"ב והמשרד לביטחון לאומי הוא הקים כיתת כוננות מקומית. "גייסנו 17 מתנדבים, העברנו אותם הכשרות וציידנו אותם בנשקים ארוכים ובציוד מלא מאל"ף ועד תי"ו. היום המושב מוגן עם חבר'ה מוכשרים שמוכנים לכל תרחיש".

בתוך כל העשייה, נשאר מקום לשליחות המקורית שלך עם הסטודנטים במכללת רופין?

"עם כל הכבוד להכול, אני מרגיש שזו השליחות הראשונה במעלה", הוא מבהיר. "גם כשלוח הזמנים צפוף, אני משתדל לא לצאת לפעילות משטרתית בימים של שיעורים, כדי לשמור על הקביעות. סעודות השבת אצלנו הן חלק קבוע בלו"ז. בין אם מגיעים ארבעה סטודנטים בשיא תקופת המבחנים ובין אם 50 חוגגים בסעודת פורים חגיגית, הדלת תמיד פתוחה. פעמיים בשבוע אנחנו מקיימים שיעורי תורה במסגרת מלגת 'חב"ד בקמפוס'. אין כמו לראות סטודנט שמגיע עם סטיגמות ובלי שום רקע, ופתאום טועם מהיופי של החסידות, מהקידוש ומהמשפחתיות, וזה פשוט הופך אותו".

כך נסגר המעגל בחייו של שי צ'רבינסקי: האיש שפורץ דלתות של עבריינים בלילה הוא אותו איש שפותח את דלת ביתו ואת ליבו לצעירים שמחפשים משמעות ביום. בין זירת פשע בטייבה לשיעור תניא בכפר מונאש הוא ממשיך לנוע על התפר – לא רק הגאוגרפי, אלא גם זה שבין קודש לחול.