למה ראש העיר מטעם יש עתיד תומך במועמד חרדי לתפקיד רב העיר? זו השאלה שנשאלה עשרות פעמים סביב הבחירות לרב העיר קריית אונו, שהתקיימו ביום ראשון השבוע, ובהן אכן ניצח המועמד החרדי, הרב יצחק ורדי, את המועמד הציוני־דתי, הרב רואי מרגלית. השאלה הזאת נשאלה עשרות פעמים גם אחרי הבחירות לרבנות העיר הוד השרון לפני כשלושה חודשים, גם אז נבחר רב חרדי לתפקיד.
כרגיל, השאלה טובה יותר מהתשובה. יאיר לפיד מכחיש את קיומו של דיל כלשהו בין נציגיו ברשויות המקומיות ובין ש"ס, וטוען כי לא דיבר עם אף אחד על הנושא. לפיד צודק: אין דיל ארצי, ולא סביר שיהיה, כי בשביל דיל – צריך שתהיה תמורה. המציאות היא שנבחרי הציבור המקומיים החילונים הם עצמאיים ואינם זקוקים להנחיית יושב ראש המפלגה כדי להחליט כיצד לבחור את הרב שלהם. התשובה מורכבת הרבה יותר, ואם נדייק – מורכבת משלושה חלקים: הכוח הממשלתי העצום של ש"ס, עבודת השטח של המועמדים המזוהים עימה, ואי־ההבנה ששירות צבאי הוא לא תנאי מספיק.
נתחיל מהמובן מאליו שיש להזכיר שוב ושוב: ש"ס שולטת במשרדי ממשלה שמשפיעים מאוד על תקציבי הרשויות המקומיות, בייחוד אלו שאינן איתנות מבחינה כלכלית ונזקקות לתמיכה מהמדינה. השליטה הכמעט־קבועה במשרד הפנים, לצד משרדי הבריאות והרווחה, מקנה לשרי ש"ס מנופי לחץ משמעותיים כלפי ראשי רשויות. כל זאת בחסות השותפות הקואליציוניות, ובהן גם הציונות הדתית ועוצמה יהודית, שנתנו לש"ס ביודעין את המשרד לשירותי דת, עם יד חופשית לשנות את תקנות בחירת רבני הערים ולהעביר לידי השר עוד כוח במינוי נציגי הציבור בגוף הבוחר.
נמשיך עם המציאות בשטח: הרבנים שנבחרו בקריית אונו, בגבעתיים, בהוד השרון ובערים נוספות פועלים בערים אלו כבר שנים רבות. בניגוד למועמדים רבים מהציונות הדתית, הם לא נזכרו להתמודד כשנפתח המרוץ לתפקיד, בטח ובטח שלא המתינו על הגדר, אלא הכינו את הקרקע במשך חודשים רבים קודם לכן.
אולי יעניין אתכם
ונסיים בעובדה שלא תערב לאוזן ציונית־דתית באשר היא: המועמדים החרדים הם אולי כאלה שגם אם שירתו בצבא אינם שולחים את בניהם ובנותיהם לקחת חלק במאמץ הביטחוני כיום, אבל הם אינם נתפסים כמאיימים על הצביון הליברלי של ערים עם רוב חילוני בשרון ובמרכז. צריך להבין שמבחינת חברי מועצה חילונים, הבחירה בין מועמד חרדי שלא שירת בצבא למועמד ציוני־דתי שמשרת אך יש חשש שינצל את תפקידו לכניסה למערכת החינוך הממלכתית ולתמיכה במאבקים לשינוי הסטטוס־קוו העירוני – היא בחירה בין שתי אפשרויות גרועות. שירות צבאי, משמעותי ככל שיהיה, אפילו בתקופה הנוכחית, איננו ערובה להתאמה לקהילה. הוא בהחלט צריך להיות תנאי סף. אבל אם תבדקו, תגלו שזה לא באמת ימנע את ההתמודדות של רוב הרבנים החרדים־ספרדים שגם ניצחו בסופו של דבר.
בשבוע הבא יתקיימו הבחירות לרבנות העיר תל אביב, גולת הכותרת של בליץ המינויים הנוכחי. לא לחינם גם בעיר העברית הראשונה המועמדים בעלי הסיכויים הגבוהים ביותר לנצח כולם חרדים, גם אם יש הבדלי השקפה ביניהם. לפחות במקרה הזה, מראש אין טעם לשאול למה ראש העיר החילוני הצביע למועמד חרדי.
הכותב הוא מנהל המרכז ליהדות ומדינה במכון הרטמן
