מאז הקמת מדינת ישראל הייתה לציבור החרדי זכות הצבעה, אבל לא באמת זכות בחירה. לכאורה מדובר במשחק מילים, אך למעשה זהו לב הסיפור הפוליטי של החברה החרדית. זכות הצבעה פירושה להגיע לקלפי ולשלשל פתק; זכות בחירה פירושה להחליט בעצמך למי להצביע, לבחון חלופות, להטיל ספק ולדרוש מנציגיך דין וחשבון נוקב על מעשיהם.
במשך שנים ארוכות, בעבור חלקים גדולים בציבור החרדי ההבחנה הזאת כמעט לא הייתה קיימת. הפסוק ״ככל אשר יורוך״ הפך לא רק לעיקרון דתי אלא גם למנגנון פוליטי ששימר את ההגמוניה. זו אינה סמנטיקה, זו מהות. במערכת הבחירות הזאת, לראשונה, נפתח סדק במבנה הזה. היעדרותו של משה גפני מרשימת יהדות התורה לכנסת הבאה מסמלת יותר מחילופי דורות או מסיום דרכו של פוליטיקאי ותיק. היא מזמינה בחינה מחודשת של שאלה יסודית: האם המפלגות החרדיות הן הכתובת היחידה האפשרית לציבור החרדי, או שאפשר לפעול לשילוב כוחות הציבור החשוב הזה במפלגות כלל־ישראליות?
לראשונה זה שנים נפתחת אפשרות ממשית לקרוא תיגר על ההגמוניה הפוליטית החרדית, לא בהכרח כדי להחליף אותה מחר בבוקר, אלא כדי להבהיר שהציבור החרדי אינו רכוש של מפלגה, עסקן או מנגנון פוליטי. הראשון שזיהה זאת לפני יותר מ־20 שנים הוא יעקב וידר, יושב ראש סיעת הליכוד בעיר בני ברק ומי שמזוהה עם שילוב הציבור החרדי במפלגת השלטון יותר מכול (גילוי נאות: כותב המאמר הוא מספר 2 של וידר בעיריית בני ברק). וידר זיהה את המגמה, ורבים אחרים הצטרפו אליו.
מוטי לייטנר, שמתמודד כעת ברשימה חרדית חדשה, ממחיש את האפשרות הזאת. גם אם סיכויי המעבר של רשימתו הם אפסיים, בגלל אחוז החסימה הגבוה, עצם התמודדותו עשויה להיות חשובה הרבה מעבר למספר הקולות שיתקבלו בקלפי. התמודדות זו שוברת את ההנחה שלפיה אין טעם להתמודד מחוץ למסגרות המוכרות, ומאפשרת לחרדים שאינם מרגישים מיוצגים להשמיע קול עצמאי. המסר לא חייב להיות נגד התורה, נגד הרבנים או נגד הציבור החרדי. להפך, אפשר להיות חרדי נאמן, להקפיד על קלה כחמורה, ובכל זאת לדרוש חופש בחירה פוליטי. אפשר לכבד הנהגה רוחנית בלי להפוך כל הכרעה פוליטית להוראה שאין לערער עליה. בתוך המציאות הזאת יש שני מנהיגים שיכולים בהחלט לגנוב לעסקנים החרדים את הגביע הקדוש: השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, שזוכה לאהדה עצומה במגזר, ושר האוצר בצלאל סמוטריץ'. שניהם עשויים להיות כתובת לחלקים מן הציבור החרדי הזה, המשווע לפנים דתיות שיובילו אותו. יש חרדים שמרנים מאוד, שעולם התורה עומד במרכז חייהם, ושרואים בשניים ובתפיסת עולמם את מי שמייצגים אותם.
אולי יעניין אתכם
הפערים בסוגיות כמו שירות צבאי, עולם הישיבות ותפיסת המדינה ניכרים מאוד, במיוחד אחרי טבח שמחת תורה, אבל הגיע הזמן להפסיק להניח מראש שחרדי חייב להצביע למפלגה חרדית. נאמנות לתורה אינה מחייבת נאמנות אוטומטית למפלגה מסוימת. גם ההיסטוריה מלמדת שהאפשרות הזאת אינה זרה לעולם החרדי. פועלי אגודת ישראל, שיוצגו על ידי מפלגת פא"י, ביקשו לשלב נאמנות לתורה עם עבודה, יצרנות ומעורבות ציבורית. הרב קלמן כהנא, ממנהיגי התנועה וחבר כנסת במשך שנים ששימש כרב קיבוץ חפץ חיים, גילם תפיסה שלפיה מחויבות עמוקה לעולם התורה יכולה לדור בכפיפה אחת עם עשייה ציבורית עצמאית, תוך פיתוח החקלאות במדינה בדרך התורה, יחד עם שירות צבאי משמעותי. סבא שלי, הרב יעקב אריה הורן ע"ה, ממייסדי הקיבוץ, היה ההוכחה לכך. מצד אחד היה השוחט של הקיבוץ, ומצד שני החזיק בנשק בהגנה ובצה"ל. ההיסטוריה, רבותיי, חוזרת ומוכיחה כי הפוליטיקה החרדית לא הייתה תמיד חד־גונית. הניסיונות הללו לא תמיד הצליחו בקלפי, אבל הם הותירו מורשת חשובה: אין דרך פוליטית אחת ויחידה להיות חרדי. האתגר של וידר, לייטנר ואחרים הוא להפוך את הרעיון הזה לאפשרות מעשית ולהוכיח שעצמאות פוליטית אינה בהכרח פירוד או פגיעה בעולם התורה אלא להפך, היא החיזוק שלו.
ייתכן שהקמפיינים העצמאיים לא יניבו הישג אלקטורלי מיידי גדול, וייתכן שהשינוי יתחיל דווקא בבחירות במועצות המקומיות בעוד שנתיים ומשם יעבור לכנסת. אך עצם האפשרות לבחור אחרת משנה את כללי המשחק. הציבור החרדי אינו צריך לוותר על ״כל אשר יורוך״ במישור הרוחני כדי לדרוש עצמאות במישור הפוליטי. הוא כן צריך להבחין בין סמכות תורנית לבין מנגנון מפלגתי, בין נאמנות לערכים לבין נאמנות אוטומטית לנציגים. הרגע שבו אדם חרדי יכול לומר ״אני מכבד את רבותיי, אבל את פתק ההצבעה שלי אני בוחר בעצמי, כי בסופו של דבר אני בוחר את האינסטלטור הכי ראוי שיעזור לי בתיקון המדינה", אינו רגע של חולשה חרדית אלא רגע של התבגרות פוליטית. המהפכה לא תימדד רק במספר המנדטים, אלא בעיקר בשאלה אם בפעם הבאה שהציבור החרדי יגיע לקלפי הוא יגיע רק כדי להצביע או אולי בפעם הראשונה גם כדי לבחור.
הכותב הוא יועץ אסטרטגי ומנהל קמפיינים בין־לאומיים, קצין ופצוע צה"ל ששירת במלחמת התקומה יותר מ־800 ימי מילואים, תושב בני ברק
