מערכת הביטחון משתקת את המשק ואת מערכת החינוך וזורעת חרדה קולקטיבית בגלל טפטוף טילים. הפקידות הצבאית בורחת מאחריות, והתוצאה היא פגיעה אנושה באורך הרוח הלאומי ודחיפת הציבור לדרוש סיומי מלחמה פזיזים. הדרך לניצחון מחייבת פתיחה מלאה של האזורים המטווחים פחות ומעבר מיידי למודל של אחריות אישית.
מדינת ישראל שלא בכוונה עוזרת לאיראנים לעייף אותנו. אנו בעיצומה של מלחמת התשה מול איראן ושלוחותיה, ומערכת הביטחון בבלי דעת בוחרת לשתק את חיינו וחלילה להוביל לסיום המלחמה בלי הכרעה. טהרן מסוגלת לשגר טילים וכתב"מים בודדים ביום במשך שבועות ארוכים. בתגובה לאיום הסטטיסטי הזה, פיקוד העורף סוגר את כל בתי הספר, מבטל את האירועים ומשתק אזורי תעשייה שלמים. הנתונים היבשים מראים בבירור כי בשבוע האחרון נהרגו יותר אזרחים ישראלים בתאונות דרכים בכבישי הארץ מאשר מאיראן. החברה הישראלית ממשיכה לנהוג בכבישים משום שחברה חפצת חיים מנהלת סיכונים. אנו מבינים היטב ששיתוק התחבורה יוביל לקריסה חברתית וכלכלית ודאית. אך בתחום החינוכי, הרציונליות הזאת נעלמת לחלוטין ומוחלפת בהיסטריה ממסדית.
התנהגותם של פקידים ולובשי מדים מוכתבת תמיד על ידי מבנה של תמריצים ומנגנוני כסת"ח. אלוף פיקוד העורף והרמטכ"ל פועלים תחת משוואה פקידותית קלאסית. מפקד צבאי שמקל בהנחיות, ובמקרה כתוצאה מכך אזרח נהרג מרסיס, ימצא את עצמו מול ועדת חקירה, ביקורת ציבורית וצליבה תקשורתית. אותו מפקד ממש שמחמיר את ההנחיות וגורם לקריסה של אלפי עסקים, לאבטלה המונית ולפגיעה בבריאות הנפש של דור שלם, נהנה מחסינות מוחלטת כי הוא הרי היה אחראי שקול והלך על בטוח. אף פקיד אינו נושא באחריות על דה־מורליזציה לאומית. המערכת הצבאית תבחר תמיד באופציה המחמירה והמשתקת ביותר כדי לכסות את עצמה, תוך התעלמות מוחלטת ממחירי המאקרו ההרסניים שאזרחי ישראל משלמים.
המסקנה המתגבשת היא אחת: אנחנו עושים לאיראנים את העבודה. האסטרטגיה של שלטון האייתוללות מבוססת במדויק על יצירת פאניקה (טרור) מתמשכת. האויב אינו זקוק להשמדת בסיסי צה"ל, הוא מסתמך על כך שהשבתה של הכלכלה הישראלית תפעל בעבורו לסיום המלחמה ולהשארתו בשלטון. ההחמרה הבלתי פוסקת הזאת שוחקת את אורך הרוח של הציבור. החרדה הקולקטיבית דוחפת את האזרחים להישבר, להתחנן ל"אסטרטגיית יציאה" מהירה ולחתום על הסכמי כניעה מסוכנים, רק כדי לחזור לשגרת חיים מינימלית. כך בדיוק מפסידים במלחמת התשה.
אולי יעניין אתכם
עוד בכלכלה
מניית דוראל ירדה 50% מהשיא. האם זו הזדמנות?
עוד בכלכלה
אשליה במבצע: כשהממשלה מייקרת ומאשימה את המדף
עוד בכלכלה
הדירוג שלי: חמשת הדברים החשובים בכלכלת הממשלה ה־37
עוד בכלכלה
כשהזול עולה ביוקר: גרסת המעצמות
עוד בכלכלה
אחרי שלוש שנות מלחמה, הכלכלה הישראלית חזקה יותר מכלכלות מובילות במערב
עוד בכלכלה
הווארד יוז (HHH) מחליפה מתחמי מגורים בפוליסות ביטוח
ניהול מלחמה ארוכה דורש שינוי פרדיגמה דחוף והחזרת הכוח לאזרחים. ראש הממשלה בנימין נתניהו מחויב להתערב מיד ולכפות על המערכת הצבאית את שחרור המשק. יש לפתוח באופן מלא ומוחלט את כל האזורים. אזרחי ישראל הם אנשים בוגרים ואחראיים, שמסוגלים לשמוע אזעקה פעם בכמה ימים, להיכנס למרחב מוגן, ולשוב לעבודתם לאחר עשר דקות. שיתוק מנע של ערי המרכז והפריפריה הרחוקה הוא איוולת אסטרטגית המשרתת את משמרות המהפכה.
מדינה ריבונית מחויבת להקרין חוסן ועוצמה. פתיחת המשק ושמירה על שגרה יחסית בצל טפטופי הירי משדרת לאויב מסר עקשני של ניצחון ומבטיחה את המשך תפקודו של הקטר הכלכלי המממן את המלחמה. המעבר מאשליית אפס הסיכונים אל ניהול סיכונים בוגר הוא התנאי ההכרחי לניצחון אמיתי ולשמירה על אורך הרוח הלאומי שלנו.
הכותב הוא עורך דין, יוצר ערוץ הפודקסט "על המשמעות"