תחזית קרן המטבע הבין־לאומית שפורסמה החודש מקרבת את ישראל לרף היסטורי של כטריליון דולר בתוצר: השנה התמ"ג צפוי להגיע לכ־747 מיליארד דולר, ובשנת 2031 לכ־967 מיליארד. כבר לפני כשנה הצגתי חזון של טריליון דולר בתוך כחמש שנים, בהנחה שישראל תפעיל חמישה מנועי צמיחה ובהם הטמעת בינה מלאכותית בענפי המשק, שימוש מוגבר בטכנולוגיות עומק ועלייה איכותית מהמערב. כעת נדרש להפוך את התחזית האופטימית למציאות כלכלית, שתגדיל את הפריון ותרחיב את הצמיחה גם לענפים שמחוץ להייטק.
ההבחנה בין גודל המשק לרמת החיים חשובה במיוחד כעת. בנק ישראל צופה לשנת 2027 צמיחה של 7.5%, אך בניכוי הייצור של חברות ישראליות בחו"ל, התחזית היא לעלייה של 5.1% בפעילות המקומית. גם זו צמיחה נאה, שחלקה משקף התאוששות מהמלחמה. נוסף על כך, שקל חזק מגדיל את התוצר בדולרים בלי להגדיל בהכרח את הייצור. המבחן הוא התפוקה לשעת עבודה וכוח הקנייה.
לישראל יש הזדמנות לחבר בין שני חלקי המשק – הידע הטכנולוגי המתקדם והעסקים שיכולים להפיק ממנו יותר. בינה מלאכותית ורובוטיקה עשויות לאפשר למפעל לצמצם פגמים, למחסן לנהל מלאי ביעילות ולעסקי השירותים לקצר את זמן הטיפול בלקוחות. ככל שהפתרונות נעשים נגישים יותר, נפתח חלון להעלאת הפריון גם בעסקים שאינם מפתחים טכנולוגיה בעצמם. המהלך אינו מחייב לאמץ את מודל הרווחה האירופי. מדדי אי־שוויון בהכנסה הפנויה מושפעים ממיסים ומקצבאות, ולכן אינם לבדם בסיס להגדלת ההוצאה בישראל. נוכח צורכי הביטחון והחוב, הדגש צריך להיות על תעסוקה, מיומנויות וכושר השתכרות, לצד רשת ביטחון ממוקדת.
אולי יעניין אתכם
גם השוואת ההון לעובד במדינות אירופה דורשת זהירות. מפעל עתיר ציוד זקוק להון אחר מעסק שנותן שירותים. ישראל היא משק צעיר שכוח העבודה בו גדל במהירות, ולכן חלק מההשקעות נדרש כדי לצייד עובדים חדשים ולשמור על התשתיות לעובד. את כדאיות ההשקעות צריך לבחון בתוך ענפים ותהליכי עבודה דומים. החסם אינו תמיד כסף. בסקר שפרסמה הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים מ־2025, כמחצית מהעסקים שלא השתמשו בבינה מלאכותית לא הבינו כיצד היא יכולה לסייע להם. רכישת מנוי לתוכנה לבדה אינה מבטיחה שינוי בתפוקה. עסק זקוק לאבחון, לבחירת פתרונות ולהכשרת עובד שיפעיל את הכלים הללו ביעילות.
כדי להתגבר על החסם הזה, יכול משרד הכלכלה להפעיל דרך מעוף מערך מטמיעי AI: עסקים שיימצאו מתאימים יקבלו ייעוץ, הכשרה וליווי בסבסוד ניכר, ובמקרים מתאימים אף ללא תשלום, כשהבחירה תתבסס על פוטנציאל לשיפור הפריון, התאמת הפתרון ויכולת העסק להתמיד בשימוש בו. המטמיע יסייע בבחירת כלים לניהול מלאי, הזמנות או שירות לקוחות, ידריך את העובדים ויעקוב אחר התוצאות. הסיוע יהיה מוגבל בזמן ובהיקף, והעסק יתחייב להשתתף בתהליך. מדובר במהלך שכבר מקודם בעולם. ה־OECD המליץ לישראל על הכשרה לפיתוח מיומנויות AI, ובתוכנית Made Smarter באנגליה מוצעים לעסקים בתעשייה אבחון ותוכנית דיגיטלית במימון מלא, ומענקים לציוד ותוכנה.
עם זאת, יש להבחין בין הסיוע הממשלתי בהטמעת הטכנולוגיה ובין ההשקעה בציוד ובמערכות הנדרשות להפעלתה. בעוד שהמדינה תסייע במימון הייעוץ, ההכשרה והליווי, רכישת הציוד והטכנולוגיה תהיה בעיקר באחריות העסקים עצמם. כך ניתן לעודד את אימוץ הטכנולוגיות במשק בלי להטיל את מלוא עלות ההשקעה על משלם המיסים.
את ההצלחה צריך למדוד בשטח: פחות שעות עבודה למשימה, פחות טעויות ועלות נמוכה יותר ליחידת מוצר, בלי לפגוע באיכות. לאחר שנה יש לפרסם תוצאות ועלויות ולהשוות לעסקים דומים שלא השתתפו. כך יהיה אפשר להרחיב את המסלולים שמועילים ולתקן את אלה שאינם מצדיקים את ההוצאה. כדי שהפריון יגיע למשקי הבית יש לעקוב גם אחר השכר הריאלי, התעסוקה והמחירים.
זאת הדרישה המעשית לקראת תקציב 2027: להטמיע בינה מלאכותית בעסקים, לקבוע תנאי זכאות ברורים ולדרוש תוצאות. ישראל כבר הוכיחה שהיא יודעת לפתח טכנולוגיה שמשתמשים בה ברחבי העולם, האתגר הבא הוא להפוך אותה לכלי עבודה יומיומי במשק הישראלי.
הכותב הוא ד"ר לכלכלה ומומחה לתורת המשחקים ולקבלת החלטות, מרצה בחוג לכלכלה במכללה האקדמית רמת גן
