לא בכל שנה ליל הסדר יוצא בדיוק באחד באפריל. למען האמת זה כל כך נדיר שהפעם האחרונה שזה קרה הייתה בשנת 1799, כשנפוליאון יצא למבצע חמץ ושביעי של פסח יצא בנר שמיני של חנוכה. אבל ייתכן שהמצאתי את זה הרגע, הא הא, אחד באפריל, איך עבדתי עליכם.
פעם, לא לפני המון שנים, אחד באפריל היה יום שבו כולם היו מותחים את כולם. בכיתה, בעבודה, בבורסה, בעצם בבורסה מתיחות הן עניין יומיומי, רק שהיום קוראים לזה ספקולציות. אפילו במהדורות החדשות ברדיו היו שותלים איזו מתיחה עסיסית וכל המדינה הייתה סוערת במשך יום שלם, לא משהו מאוד קשה בתקופה שבה הדרך היחידה להתעדכן במה שקורה הייתה באמצעות שני ערוצי רדיו, רשת ב' וגלי צה"ל. באחד באפריל 1979, לדוגמה, יום אחרי שישראל זכתה באירוויזיון עם השיר 'הללויה', דיווחו ביומן הצהריים של רשת ב' שהממשלה מתכוונת להפוך את השיר הזוכה להמנון המדינה במקום 'התקווה'. ב־1981, ארבעה ימים אחרי שמכבי תל אביב זכתה באליפות אירופה בכדורסל, אותה רשת ב' סיפרה שהתאחדות הכדורסל האירופית דורשת לערוך משחק חוזר, כי הניצחון היה על חודה של נקודה. ב־1988 פורסם ב'ידיעות אחרונות' שהממשלה מבטלת את המע"מ עד יום העצמאות, מה שגרם לציבור הצרכנים לרוץ לחנויות רק כדי להיווכח שהם יצאו פראיירים, ולא בפעם הראשונה. ב־1986 חייל באמ"ן פברק ידיעה ביטחונית סנסציונית שהקפיצה את צמרת צה"ל לשווא, ללמדנו שלשקר יש רגליים, אבל הרבה שכל אין לו.
מאז הקטע המוזר הזה של מתיחות די יצא מהאופנה, כנראה בזכות העובדה שיש לנו המון מקורות מידע ואנחנו הרבה פחות תמימים מפעם. ומי צריך יום אחד של מתיחות כשכל השנה עובדים עלינו והאמת ממילא נעדרת, כל היודע דבר על מקום הימצאה מתבקש לדווח מיד, אם כי אף אחד לא יאמין לו.
הגרב של הגבר
אולי יעניין אתכם
כאן המקום לשאול (כי פסח וזה) מאיפה בעצם הגיע המנהג המגונה לשקר באחד באפריל, ואיך תרבות הגויים הנלוזה הזאת חדרה אלינו. זאת אומרת גם אנחנו משקרים מדי פעם, בעיקר בפסח. למשל כשהילד הקטן שר בקול רועד מה נשתנה וכולם עושים את עצמם כאילו הם לא יודעים את התשובה. או כשהאחים הגדולים שלו גונבים לי את האפיקומן ואני מבלף שזה בכלל לא אכפת לי (זה לא ממש נכון, אבל הם התחילו). שלא לדבר על זה שהמרור שלנו הוא חסה וזה לא באמת מר, מר צווינגנשפוץ שמאריך בסיפורים שאפילו לא קשורים ליציאת מצרים, בזמן שכולם מסביבו רק רוצים להגיע כבר לאוכל בשלום, זה מר.
אבל אחד באפריל הוא לא שקר, הוא קשירת קשר נגד האנושות שבסך הכול רוצה לתת אמון בבני אדם, והם מרמים אותה בדעה צלולה ועוד צוהלים אחר כך לאידה. כאילו שאנחנו צריכים יום מיוחד שיזכיר לנו שבעלמא דשקרא שאנחנו חיים בו, כל יום הוא אחד באפריל.
אף אחד לא באמת יודע מאיפה הגיע אחד באפריל, אולי הוא בעצמו סוג של מתיחה. אומרים שאחד באפריל הוא נצר לרומא העתיקה, שם היו עורכים באביב נשף מסכות כדי שיום אחד בשנה האנשים הפשוטים יוכלו לשקר לעצמם שגם הם מהמעמד הגבוה. סברה אחרת טוענת שבלוח היוליאני היום הראשון בשנה היה אחד באפריל, וכשאירופה עברה ללוח הגרגוריאני זה בלבל אותם, ועד היום תושבי היבשת הזאת מחורפנים על כל הראש. יש גם טענה שאחד באפריל הוא בסך הכול ביטוי לתקופה המשוגעת הזאת שמזג האוויר מותח אותנו, שולח אותנו החוצה עם מעיל ומטרייה ואז מוציא את השמש מבין העננים וצוחק עלינו.
ויש עוד עניין, שקשור ליהודי ההוא שייסד את הנצרות, זה שהמאמינים שלו טוענים שהוא נולד מרוח הקודש וחוגגים לו ב־24 בדצמבר יום הולדת עם עץ מקושט ומתנות בתוך גרביים (אני מקווה בשבילם שאלה לא הגרביים שלו, גברים לא נוטים להחליף גרביים לעיתים קרובות מדי). אז אם אותו האיש נולד ב־24 בדצמבר, וברית המילה שלו נערכה באחד בינואר, קחו תשעה חודשים אחורה לפגישה בין אמא שלו למה שהם קוראים רוח הקודש. לאיזה תאריך הגעתם? אחד באפריל, יום השקר הגדול.
פרעה התחנן שנצא
מאז ועד היום עובדים עלינו בעיניים. עוברים לשעון קיץ בשיאה של סופת גשם משתוללת, מזמנים אותנו ל־60 יום מילואים ומאריכים לחצי שנה, מספרים לנו שהשופט סולברג הוא שמרן. שזה קצת נכון, הוא באמת עוזר לשמר את הדיקטטורה של מערכת המשפט. כי בכל שקר חייב להיות גרעין קטן של אמת, אחרת הוא יהיה לגמרי מנותק מהמציאות ואף אחד לא יאמין לו. גם לאזרחי איראן סיפרו פעם שמועצה עליונה של חכמי דת תיטיב איתם הרבה יותר משלטונו של השאה, כמו שמסבירים לנו היום שרק יועצים משפטיים שלא נבחרו על ידי הציבור מייצגים נאמנה את האינטרס הציבורי. וכל תנועות ההתנגדות באיראן האמינו, התלכדו סביב האייתולה חומייני והכריזו על איראן כרפובליקה אסלאמית מתונה ומתקדמת. ההכרזה, אגב, הייתה באחד באפריל, 1979.
עוד לפני הולדתו של אותו האיש ומאמיניו שרדפו אותנו באמתלה שהרגנו להם את המשיח, הרבה לפני שהשיעים באיראן התחרו עם הסונים מי מהם מפיץ נגד היהודים תעמולה יותר ארסית, היה במצרים כהן דת אלילי שרקם נגדנו עלילות שלא היו מביישות גם את בכירי האנטישמים. קראו לו מנתון, הוא חי במאה השלישית לפני הספירה, ובחיבורים המלומדים שלו הוא הסביר שבני ישראל לא באמת היו עבדים במצרים, הם היו מצורעים שפלשו למצרים, החריבו אותה, התעללו בתושביה וזבחו את אלוהיה. המלך פרעה בכלל לא ניסה לשעבד אותם אלא להפך, התחנן שיעזבו, אבל הם סירבו ובסוף לא הייתה לו ברירה והוא נאלץ לגרש אותם בכוח. כן, כבר אז האשימו אותנו בכיבוש.
בסיפור הפנטסטי הזה יש טיפה של אמת, כי ככה מתנהל שקר. כן, הקדוש ברוך הוא התעלל במצרים, זה כתוב בפירוש בספר שמות. נכון, שחטנו את הפרה הקדושה של המצרים, זאת אומרת את הכבש. אבל עדיין חסרים כמה פרטים קטנטנים, כמעט זניחים. למשל שבני ישראל הגיעו למצרים לא כדי לכבוש אותה, אלא כי הם היו האחים של המשנה למלך שהציל את מצרים מרעב. ושהמצרים הפכו אותם לעבדים ורצחו את ילדיהם בדם קר. ושאחרי שפרעה כביכול גירש אותם, הוא רדף אחריהם עד לים סוף כדי להחזיר אותם בכוח. אבל למה לדבוק באמת אם אפשר לתת לדמיון להשתולל. למה להודות לעם היהודי שהביא לעולם את בשורת החירות, אם אפשר להאשים אותו בפשעי מלחמה. במקום לספר ביציאת מצרים, מספרים סיפורי אלף לילה ולילה. במקום להודות באמת, מסבירים שהיא זיוף של AI. במקום להילחם באויב, מאשימים חיילים מכוח מאה במעשים שלא היו ולא נבראו.
לכן טוב שפעם בכמה שנים ליל הסדר ואחד באפריל נפגשים. בעידן שבו האמת היא אפילו לא אופציה, כשהבינה המלאכותית דוהרת קדימה והבינה האנושית בוטלה מחוסר עניין לציבור, כשגם בדור הזה עומדים עלינו לכלותנו והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם, טוב שאנחנו מצווים להעביר את הסיפור מדור לדור. לפחות אנחנו זוכרים מה האמת, ומה סתם מתיחה של אחד באפריל.
לתגובות:
