אומרים שממש השבוע לפני שלוש שנים, ערב שבת פרשת וירא, התכנס הקבינט לעוד ישיבה דחופה כדי לדון מה לעשות עם רצועת עזה. זה היה, אם היה, ימים ספורים לאחר שצה"ל החל את התמרון ברצועה, כמעט חודש לאחר אותו יום מר ונמהר של שמיני עצרת תשפ"ד, שבעה באוקטובר 2023.
"את עזה צריך למחוק מעל פני האדמה", אמר מן הסתם שר אחד, "שיראה כל העולם מה דינם של מי שעושים ביהודים מעשי זוועה כאלה".
"בן גביר, תירגע ומיד", אמר כנראה שר אחר, "אנחנו מדינה מתוקנת, אנחנו לא מוחקים אף אחד".
"אלא אם כן מדובר ביישובים יהודיים בחבל עזה", העירה באירוניה מישהי.
אולי יעניין אתכם
"אני מזכיר שיש לנו בעזה 251 חטופים", אמר אחד השרים בארשת פנים מיוסרת, "המשימה הכי חשובה היא להחזיר אותם הביתה".
"אני מציע ללמוד מאברהם אבינו", יישר שר אחר את הכיפה שעל ראשו, "ממש בשבת שעברה קראנו בפרשה איך הוא יצא למבצע צבאי, רדף אחרי האויבים עד דמשק ושחרר את לוט ואת שאר השבויים".
"אתם השתגעתם לגמרי", אמר השר המיוסר, "עכשיו אתם רוצים מלחמה גם עם סוריה?"
"סוריה, איראן, חיזבאללה, צריך לעשות סדר חדש במזרח התיכון", אמר השר עם הכיפה.
"צריך לעשות עסקה", אמר שר אחד עם כיפה שחורה, "גם אברהם אבינו לא כבש את מערת המכפלה בכוח".
"כשהיה מדובר בחטופים, אברהם אבינו לא עשה עסקאות".
"גם תושבי עזה הם בניו של אברהם".
"ככה מתנהגים בניו של אברהם?"
"אז מה אתה רוצה, להטיל עליהם פצצה גרעינית?"
"רעיון מעולה. אבל קודם צריך לשחרר את החטופים".
"אתם השתגעתם לגמרי".
"בפרשת השבוע…"
"די כבר אתם ופרשת השבוע שלכם!"
"בסדר, אז אני אצטט פסוק מפרשה שהיא לא פרשת השבוע".
"ואהבתם את הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים?"
"מי שבא להשמיד אותנו הוא לא גר. ואני התכוונתי לפסוק מפרשת בראשית – 'ויהי גבול הכנעני מצידון בואכה גררה עד עזה, בואכה סדום ועמורה ואדמה וצבויים עד לשע".
"שזה אומר?"
"שעוד לפני חיזבאללה וחמאס היה קשר זדוני בין יושבי צידון, עזה וסדום".
"אז רגע", נשמע לפתע קול מירכתי החדר, "אנחנו הולכים להפוך אותם לסדום ועמורה?"
"הם הפכו את עצמם לכאלה", אמר ראש הממשלה, "אנחנו חייבים לצרוב פה תודעה".
"ואם יימצאו חמישים צדיקים?"
"איפה?"
"בעזה".
"תראה לי עזתי אחד, רק אחד, שקם נגד חמאס, שאמר שלא מוסרי לרצוח, לחטוף, לאנוס", אמר ראש הממשלה בשקט, "תראה לי אחד שכתב נגד זה פוסט, ציוץ, סטטוס, משהו".
"יש כמה עזתים שמתחילים להתבטא נגד מה שחמאס עשה", מלמל הרמטכ"ל.
"מנימוקים מוסריים, או כי פתאום מתברר להם שאנחנו עומדים להיכנס בהם חזק?"
"מה זה משנה?"
"זה בדיוק ההבדל בין מוסריות לתועלתנות, בין צדיק ובין מי שהולך עם הזרם. תראו לי בבקשה אחד בעזה שאפשר להגיד שהוא צדיק".
"ואם יימצאו חמישים צדיקים?" אמר האיש בדחילו, "האף תספה צדיק עם רשע?"
"אתה יודע מה", אמר ראש הממשלה, "אם נמצא חמישים צדיקים, לא נהרוס את עזה".
"וארבעים וחמישה?"
"מה ארבעים וחמישה?"
"אם יתברר שיש ברצועת עזה ארבעים וחמישה צדיקים…"
"בסדר, לא נהרוס את עזה אם יתברר שיש בה…"
"ארבעים?"
"יאללה, ארבעים".
"שלושים?"
"אבי, לי זה עולה יותר".
"עשרים?"
"הבחור יודע לנהל משא ומתן", לחש אחד השרים, "אולי נצרף אותו לצוות ששלחנו להביא עסקת חטופים?"
"אני שמעתי את זה", דפק שר אחר מקצה השולחן, "ואני נגד עסקאות שיגרמו לנו להיכנע".
"נכון מאוד", אמר ראש הממשלה, "וחוץ מזה כבר שלחנו את ניצן אלון ודדי ברנע לקטאר".
"קטאר לא מדינת אויב?" שאלה אחת המשקיפות.
"היא תהיה כזאת לפני הבחירות, כשנאשים את ראש הממשלה בבגידה", אמר שר שהצטרף לקבינט לא מזמן.
"אמרת בגידה?" הזדקף ראש הממשלה.
"אמרתי, אה… גלידה", אמר השר, "עם פיסטוק, כמו שאנחנו תמיד מאשימים אותך".
"סליחה שאני מטה את הדיון", נשמע שוב הקול מירכתי החדר, "ואני באמת לא רוצה להישמע חצוף, אנוכי עפר ואפר…"
"נו", התלחשו השרים, "פוליטיקאי הוא כבר לא יהיה".
"אני אקבל את זה כמחמאה", הוא אמר, "אז מה לגבי עשרה?"
"איזה עשרה?"
"עשרה צדיקים בעזה".
"לא דיברנו לפני רגע על עשרים?"
"יש עשרים צדיקים בעזה?"
"גם אם היו, חמאס כבר מזמן העלים אותם".
"ואם נשארו עשרה?"
"נו, אז איפה הם?"
"מתחבאים? מנסים ליצור קשר עם צה"ל? מחכים שמישהו יסכים לגשת חזן למנחה?"
"אם יימצאו עשרה צדיקים בעזה, לא נהרוס את העיר בעבורם", סיכם ראש הממשלה והורה לזרועות הביטחון לעבור היטב על רשימות התושבים ולחפש בעזה צדיק אחד, או צדיקה, שיעזו להתייצב מול ההמון צמא הדם ולומר: "אל נא אחיי תרעו". רק אחד. אבל בכל אמצעי התקשורת, בכל הרשתות החברתיות, בכל השווקים והסמטאות והבתים בעזה לא נמצא עושה צדק, אחד שיצעק חמס נגד חמאס, שישעה לשוועת החטופים המעונים. על כן באותה שעה נגזר ונחתם דינה של העיר עזה, והקבינט התכנס מחדש וקיבל החלטה נחושה: להכניס מדי יום לרצועה 600 משאיות מלאות כל טוב ולא לגרש אף אחד, למען יראו וייראו.
לתגובות:
