החוק שהתקבל בשבוע שעבר בכנסת, על החזרת הסמכות של בתי הדין הרבניים לעסוק בבוררות בהסכמה, אמור לעורר שמחה בכל מי שהמשפט העברי יקר בעיניו. על פניו נראה כאילו החזרנו את המצב החוקי לקדמותו, קודם פסיקת בג"ץ לפני כ־20 שנה, ששללה מבית הדין הרבני את הסמכות לעסוק בסוגיות שאינן בתחום אחריותו על פי חוק. בכך אנחנו מגשימים עוד שלב ביכולת של משפט התורה לעסוק במגוון רחב של תחומים מעבר לסוגיות של מעמד אישי.
אני רחוק מלהתפעל מקריאות ה"זאב זאב" על כל חקיקה שהממשלה מעבירה, ולא חושב שכל הרחבת סמכויות של בתי הדין הרבניים היא שלילית. ראוי לדון בכל סוגיה כשלעצמה ולבחון את מעלותיה וחסרונותיה, בלי להתייחס לזהות המעביר ולתגובת המתנגדים. אחרי הבעת עמדה עקרונית זו, חשוב להבין מהם האתגרים העומדים בפני מימוש החוק בפועל, ובעיקר יישום החזון של הרחבת משפט התורה למרחבי חיים נוספים.
עומס בבתי הדין – כאשר בתי הדין היום אינם מצליחים לעמוד בעומס הכבד המוטל עליהם בסוגיות גירושין, וכאשר תיקים העוסקים בסוגיות משפחתיות קשות ורגישות יכולים להיסחב ולהיגרר חודשים ארוכים ואף שנים, לא ברור כיצד יימצא לבתי הדין הזמן לעסוק בתיקי בוררות. אם הכוונה היא להוסיף עוד כמה עשרות תקנים למשרות דיינים, יש מקום לדון אם זהו הדבר נכון מבחינה תקציבית, וכן לבחון כיצד לא תישנה התופעה של הענקת רוב המשרות למקורבים ובני משפחה של אנשי המפלגות החרדיות. המחוקקים טוענים שאין זו כוונתם, ואם כנים דבריהם, לא ברור כיצד יימצא לדיינים הזמן לעסוק בבוררות. זעקת הגברים והנשים המבקשים מענה למצוקותיהם קודמת לכל בוררות, מבחינה הלכתית ומוסרית.
כללי הדיון – בניגוד למשפט החילוני, שיש בו היררכיה ברורה של חוקים ופסקי דין ידועים, דיני התורה רוויים במחלוקות יסודיות שלא הגיעו לכדי הכרעה. מציאות זו יכולה להרחיק רבים מדיני תורה, ולכן בתי הדין הפרטיים נוהגים לקבוע מראש את כללי הדיון שלהם. בבתי דין רבים מודיעים הדיינים לבעלי הדין את כללי הדין שהם דנים על פיהם. כיצד הם מתייחסים ל"גרמא", שהוא מושג הלכתי הפוטר את הגורם לנזק בצורה עקיפה מאחריות לשלם, או למושג "קים לי", המאפשר לנתבע לטעון כי בנושא מסוים הוא סובר כדעת מיעוט בהלכה? בתי הדין של המדינה, בהיותם מורכבים ממגוון רחב של דיינים, יתקשו בקביעת כללים אלה, ובעלי הדין שבאו לדין מרצונם ימצאו עצמם במציאות בלתי נסבלת מבחינתם.
אולי יעניין אתכם
האם בתי הדין הללו יתחשבו בחוקי המדינה? מרבית הדיינים בישראל משתייכים לזרם החרדי, רבים מהם אינם מכירים בחוקי המדינה, כמו חוקי דיור וכדומה. האם אנשים שילכו לבוררות בפני בתי הדין של המדינה, בחושבם כי הללו מכירים בחוקי המדינה, יהיו מודעים לעובדה שהדיינים יכולים להתעלם לחלוטין מדינא דמלכותא, ועל ידי כך ייפגעו זכויותיהם? האם הם מודעים לכך שדיינים מסוימים יחשבו כי חינוך דתי־לאומי לא ייחשב כחינוך ראוי, וממילא תינתן עדיפות לבעלי דין בעלי זיקה חרדית? יש בישראל בתי דין פרטיים רבים הדנים לפי דין תורה: בית דינו של הרב קרליץ או הרב ואזנר בעולם החרדי, 'ארץ חמדה' במגזר הדתי־לאומי ועוד. לחלק מבתי הדין מגיעים גם אנשים חילונים הסבורים שיקבלו מענה מהיר למצוקתם, וטוב שכך.
לבתי הדין הללו יש חסרונות ויש יתרונות. חלקם לא עומדים בתנאי סף של סדרי דין, רישום פרוטוקולים מסודרים ועוד, אבל יתרונם הגדול בכך שכל מי שבא להידון בפניהם יודע לאן הוא הולך. אם הוא חסיד גור, הוא ילך לבית דין של גור, ואם הוא ספרדי חרדי, הוא יגיע לאחד מבתי הדין של העדה, וכך גם בחוגים חברתיים אחרים. למותר לציין שלהשתייכות הקבוצתית ולעולם הערכים של אותה קבוצה יש משמעות קריטית בסוגיות הנידונות בפניהם, לא רק ביחס לחוקי המדינה. זה נוגע לדרכי לבוש, כללי התנהגות בתוך הקהילה ועוד. נתינת הסמכות לבוררות לבתי דין של המדינה, בלי ליידע את ההולכים לשם מהם הכללים שעל פיהם ידונו את הבאים בפניהם, יכולה לגרור תסכול ואכזבה מוצדקים, ומתוך כך נימצא מופסדים.
אומנם החוק שהועבר השבוע מדבר על הגעה לבית הדין בהסכמה, אבל כולנו מכירים את מערכת הלחצים המופעלת על גננות ומורות ברשתות חינוך מסוימות שייאלצו לחתום על הסכמה לדיון בבית הדין בעל כורחן. בצדק יטענו המשיבים שגם היום ניתן לכפותן לחתום על הסכם שיביאן לדיון בבית הדין שמקורב למפלגה המעסיקה, ואף על פי כן יש הבדל. היום, אחרי פסק הדין של בית הדין הבורר, ניתן לערער עליו בבתי המשפט של המדינה אם נעשה בו עוול גדול לאחד הצדדים, בדרך כלל לחלש. בחוק המדובר לא ניתנת סמכות כזו, מה שיכול לגרום לכך שפסק דין מעוות לא יוכל להיות מבוקר ציבורית, הלכתית ומשפטית.
כל האמור אינו מבקש לבטל את החשיבות הגדולה בהעצמת דין התורה בימינו, שאותה מביא החוק לידי ביטוי. אולם עלינו לוודא ביתר שאת שתהליך השינוי יביא בשורה מתקנת של "ואשיבה שופטייך כבראשונה", ולא חלילה של "ויקו למשפט והנה משפח".
הכותב הוא יושב ראש ארגון רבני צהר ורב היישוב שוהם
