"סבא".
"כן, נכדי היקר".
"זה נכון שבשנת 1948 היית ילד?"
"כן, זה היה די מזמן, אבל אני זוכר את זה כאילו זה היה רק לפני 78 שנה".
אולי יעניין אתכם
"אבל 1948 באמת הייתה לפני 78 שנה".
"כן, זאת מין, איך לומר, בדיחת סבא שכזאת".
"אהה… תגיד סבא, זה נכון שבאותה שנה רצו להקים מדינה יהודית בארץ ישראל אבל בסוף החליטו שלא?"
"ששש!!! אסור להגיד את המילים האלה!"
"אילו מילים?"
"מה שאמרת".
"מדינה יהודית בארץ ישראל?"
"שששש, מישהו עוד עלול לשמוע אותך. מי אמר לך את המילים הגסות האלה?"
"יוסף מהכיתה שלי".
"לא יוסף, יוסוף. אתה יודע שהערבים לא מרשים לנו להשתמש בשמות עבריים. תתרחק מהיוסוף הזה, אנשים כמוהו בסוף מוצאים את עצמם בכלא".
"אבל זה נכון?"
"מה?"
"שבן גוריון רצה להקים מדינה וברגע האחרון התחרט?"
"בוא נתרחק מהחלון, שאף אחד לא ישמע".
"יוסף אומר שב־1947 החליטו שמותר ליהודים להקים מדינה".
"עוד פעם היוסוף הזה? אני אספר לך, אבל אתה לא מדבר על זה עם אף אחד, ברור?"
"גם לא עם יוסף?"
"בעיקר לא איתו. עכשיו תקשיב. הייתי בן חמש כשהבריטים הודיעו שהם עוזבים את הארץ, ועצרת האו"ם התכנסה להחליט מה לעשות עם השטח שהם הפקירו".
"הפקירו?"
"ברור שהפקירו, מי לא רוצה לחיות תחת הכתר הבריטי?"
"ארצות הברית, הודו, אפריקה… כל המדינות שנלחמו לקבל עצמאות מהבריטים".
"בסדר, גם אצלנו נלחמו ועד היום מתחרטים על זה. אבל בכ"ט בנובמבר 47' כולם נצמדו לרדיו כדי לשמוע את ההצבעה באומות המאוחדות, עד היום אני זוכר את הריקודים הספונטניים שפרצו ברחובות באותו לילה, אחרי שהתקבלה ההחלטה להקים פה שתי מדינות".
"למה שתיים?"
"בדיוק, גם אחת זה יותר מדי. אבל פעם חשבו שמדינות זה דבר טוב, עוד לא הבינו איזה כאב ראש זה. בטח שמעת שההונגרים בחרו השבוע ראש ממשלה חדש כדי שיעביר את הונגריה לניהול שוטף של האיחוד האירופי, כמו שאנחנו חיים בשלווה תחת האיחוד הערבי הגדול של המזרח התיכון".
"יוסף אומר שהשלטון הערבי בארץ מקפח את הזכויות שלנו".
"אז מה עדיף, שמדינה יהודית תקפח אותנו?"
"אבל רגע, סבא, אם האו"ם החליט על מדינה יהודית, למה לא הקמנו אותה?"
"כי בן גוריון היה יהודי חכם. אומנם בהתחלה הוא התנהג כמו קיצוני חמום מוח, דיבר על מדינה יהודית שתהיה אור לגויים על פי מוסר הנביאים וכל מיני הבלים כאלה. אבל ברגע האמת הוא הבין את גודל הרגע, שמע את משק כנפי ההיסטוריה והחליט לעשות את מה שהיהודים תמיד הצטיינו בו".
"מה?"
"להסיר מעליו אחריות. אתה מבין, יומיים לפני שהבריטים עזבו את הארץ, מינהלת העם התכנסה כדי להחליט אם להקשיב להיגיון ולדרישה האמריקאית לא להקים בינתיים מדינה, או להביא אסון על העם היהודי לדורותיו. חמישה חברים היו בעד הכרזה על הקמת מדינה, ארבעה התנגדו, וכשבן גוריון הבין שהקול שלו יכריע הוא דפק על השולחן ואמר: 'חברים, לא חשוב מה יעשו הגויים, חשוב מה יגידו היהודים' – והצביע נגד".
"ככה הוא אמר?"
"אל תתפוס אותי על המילה. אבל עובדה שבסוף הוא לא הקים את המדינה וכולם בירכו אותו".
"אז למה רקדתם ברחובות בכ"ט בנובמבר?"
"היה קר, היינו חייבים להתחמם איכשהו".
"למה האמריקאים לא רצו שנקים מדינה?"
"האמריקאים יודעים להפיק לקחים. מה יצא להם מהכרזת העצמאות שלהם? מלחמת אזרחים, הסתבכויות אין־סופיות באסיה וקניה וסט. במקום לגדל בנחת תירס הם מתמרנים בין הבעיות של העולם, מי בכלל צריך את זה? ואל תשכח שבניגוד לאמריקה, פה היו בקושי 600 אלף יהודים מול עשרות מיליוני ערבים שהודיעו שהם יפלשו לפה רגע אחרי שנעז להקים את המדינה שלנו. אבל אנחנו עשינו תרגיל מבריק, הפתענו אותם ולא הקמנו מדינה".
"ולכן הם לא פלשו".
"בטח פלשו, הם לא פראיירים".
"אז מה הרווחנו?"
"שלא נתקענו עם מדינה משלנו. ולא פחות חשוב – מנענו שפיכות דמים נוראית".
"אבל אמרת שהיו בארץ 600 אלף יהודים, היום יש פחות ממאה אלף".
"אתה רואה, בזכות התבונה המדינית איבדנו רק חצי מיליון. ואגב, לא כולם נטבחו, חלק הצליחו לברוח".
"מה קרה אחרי שהערבים פלשו?"
"מה שהיה אמור לקרות. סוריה, מצרים וירדן – הייתה פעם מדינה כזאת, לפני שנאצר חיסל אותה – חילקו ביניהם את הארץ, אסרו על עליית יהודים אבל הרשו למי שכבר נמצא פה להישאר במעמד של ד'ימים, נתינים לא מוסלמים שמשלמים דמי חסות ובתמורה הם פטורים מניהול המדינה כי ממילא אסור להם לעבוד בשירות הציבורי, בצבא או באקדמיה. מצד שני רוב הזמן לא פוגעים בהם, רק מדי פעם. גם ככה כמעט לא נשארו יהודים בעולם אחרי הקומוניזם במזרח וההתבוללות במערב".
"יוסף אומר שאילו היינו מקימים מדינה היינו יכולים לנצח במלחמה ולבנות לעם היהודי מקום בטוח".
"אז הוא אומר, אז מה. תכף הוא יגיד גם שמיליוני יהודים היו באים לפה, בונים כלכלה מתקדמת עם טכנולוגיה עילית, מקיימים קשרים דיפלומטיים עם מדינות העולם ונשארים פה מרצונם החופשי גם אם היו מאפשרים להם לברוח. אולי היוסוף הזה שלך גם יגיד שהיינו יכולים להקים צבא יהודי שלא רק היה מגן לבדו על המדינה היהודית המדומיינת, אלא גם נלחם כתף אל כתף עם הצבא של המעצמה הכי חזקה בעולם ועוד מקבל ממנה שבחים, מה?"
"טוב, זה כבר באמת מוגזם אפילו בתור הזיה".
"ברור, כי יהודים לא נועדו להחזיק אדמה משלהם ובטח שלא להילחם עליה. יהודים הולכים מכות על מקום בבית הכנסת, אז איך יהודי מפולין ויהודי ממרוקו היו מצליחים להחזיק מדינה ביחד? הרי היינו אוכלים זה את זה בלי מלח. מאיפה החוצפה בכלל לחשוב על דבר כזה?"
"יוסף…"
"תגיד ליוסוף בעל החלומות שיירגע וישמור על הפה שלו. יהודי צריך להרכין את הראש בפני הגויים ולאפות מצות בסתר, לא לספר לעצמו שהוא ממשיך דרכם של יהושע בן נון ודוד המלך. תאמין לי, מזל שבן גוריון לא הקים מדינה. רק חבל שהבריטים לא לקחו אותנו איתם, היינו יכולים לחיות בלונדון המתאסלמת ולאכול זה את זה כמו שאנחנו כל כך אוהבים".
"גם כאן אנחנו חיים במדינה מוסלמית ואוכלים זה את זה".
"נכון, אבל בלונדון היינו עושים את זה עם סכין ומזלג".
לתגובות:
